בס"ד

שלום וברכה לכולם,

הסבר הדברים: כתיב, ירמיהו ט' כ"ג: "כי אם בזאת יתהלל המתהלל – השכל וידוע אותי", זה שנאמר: "למען תשכיל בכל אשר תלך" (יהושע א' ז'). פירש : הנה זה ידוע שיש באדם "מוחא ולבא". ו"לב", בו עיקר חיות הגוף תקועה. כי הוא המרכז, כמו שאנו אומרים לב העיר, אנו מתכוונים למרכז העיר. כי חיותו של של האדם תלויה תלויה במרכז שהוא הלב.

ונקרא (הלב) מלך בשביל שני בחינות: מדוע? א) כי מלך לשון ממשלה ומלוכה, ב) כי מלך הוא לשון הליכה. ופירושו – א) שיש לו כח חזק למשול על כל גופו. ב) וגם מוליך החיות לכל גופו, ומזין אותו, והוא המרגיש מכל הצטרכותו, ומה שהוא גוזר גופו מקיים. כאן מסביר הרב מדוע נקרא הלב מלך, ראשית כי הואו מולך על הגוף ושנית, כי הוא מוליך ומוביל (כמנהיג) הכל אל הגוף, לכן מב' טעמים אלו נקרא הלב מלך.

. .......בשביל שהוא לשון "רצון", מדוע נקרא הלב רצון? כי הלב הווא משכן הרצון המתפשט והמתכווץ, וגם בו שני בחינות:

בחינה א' שבו תקועים (נעוצים) כל הרצונות, ומדוע נעוצים בו כל הרצונות? כדי ...להבין כל הצטרכות של גופו בכל רגע. כי הלב הוא מרכז הבקרה של כל רצונות הגוף, והא צריך לקרוא בכל רגע ורגע את רצונותיו של הגוף, לכן בלב יש מערכת כללית, המסוגלת לקרוא ולרכז את כל רצונות הגוף ברגע נתון. לכן ברוחו ששולח (הלב) בכל גופו מרגיש כל מה שצריך. 

בחינה ב' שבאמצעות רצונו (של הלב) מושל על האדם בכולו, ויכול להפוך אותו לכל מה שרוצה אף לטבע אחר. וברצונו כל גופו תלוי ועומד. ויודע ומבין כל מה שנחסר לו.

אמנם נקשר "הלב" (בינה) "במוח שבראש" (חכמה) היינו אם יש לאדם "שכל" בראש, יודע "הלב" ומבין כל חסרונו (של אדם) ונקשרים זה בזה באמצעות הוורידין היורדין ממוח אל הלב .

להלן מסביר הרב כי צורת השכל היא כמו גוף בפני עצמו ומפרט את מורכבתו:

וכקומת האדם בגופו וצורתו ובכל בחינותיו, כן כל קומת "השכל". כי "צורת השכל" היא כמו "גוף", ויש בו רמ"ח אברים ושס"ה גידים, ובאמצעו ממש שוכן הלב. ובראשו המוח "ועצמות השכל", אין אדם יודע מה מהותו, ....דאין אדם יכול להשיג עצמות הבורא ית'.

אמנם צורת הנהגתו בכל גוף, שכל אדם יכול להשיג ולהתבונן בו, ככתוב הקב"ה מקומו של עולם, ואין העולם מקומו, (בראשית רבה ס"ח).

וכללות כל השכל היא כמו דבר עיגול, (שלם) ובו שש קצותיו (ו"ק) מעלה מטה מזרח מערב דרום צפון. ובכל אחד ואחד כלולים בו שש הקצוות אלה. ונמצא שלושים ושש. (ל"ו) וארבע עולמות בחי' אבי"ע שיש בכל אחד. נמצא בו ארבעים .(מ') והנה בתוך השכל עצמו יש (כבר קבועה) צורת קומתו, ובפנימיות "הלב" קבוע הוא "רצון", מושל ברצונו לחשוב כל מה שרוצה, ומוליך אותו בכל גוף השכל. (החיצוני).

ונתמלא כל גוף השכל מרצון שחושב. אמנם בפנימיות "לב שבשכל", בו תקועה "נקודת האמת", וכל עוד "שגוף השכל" החיצוני, לא נקי היטב משאר רצונות ונגיעות, כן לא נעשית "נקודת האמת" ממלאת מקומו. כי "השכל" מחמת שהתלבש בגופו, נמשך אחריו, אחרי גופו, בשביל שבנינו, גופו, חיצוניתו הוא טבע העולם, ואין הוא דבר אחר כי אם הצטרכותו.

אמנם לנקות את גופו אינו יכול עד שאוחז "באמונה", כי הוא הרואים אותו, אבל בעת שנתיחד עם "האמת הפנימי", והיא הנקראת בורא ב"ה בעצמו המלובש באדם, שנגלה לו האמת שאינו יודע מ"ה הוא ומ"ה מהותו.

וזה נותן לו שמנקה באמונה. כי מי שאוחז באמונה, מבטל את ידיעתו כליל, ואינו משיג מה הוא ומה מהותו, היות שהוא בטל אליו כעובר במעי אימו, ולכן בעת שדבוק "אמונה", באמת הפנימי שבלב, שאין לו ישות כלל, נעשה "רוח" חזק לדחוף ולנקות כל הרצונות ונגיעות שבגופו, עד שכל גופו נקי מכולם ונעשים כלא "וכאין" מחמת דחיפת "הרוח".

ואז מוליך בחינת "הרוח" הזה (האין, הכתר) בכל "גוף השכל", ונעשה מחובר עם בחינת "זאת" (מלכות) שהוא גוף השכל והטבע. ונמצא "שגוף השכל" (מלכות) מתמלא מן "האמונה ואמת" (כתר) ובהנהגתו, והבן .

והנה בעת "שרוח האמונה" (רוחו של כתר) דוחפו לשכל, נותן לו הֶשׂכֶּל להשכיל בו, ואז משכיל בו השכל ונושם בתוכו התורה שהוא ההֶשׂכֶּל, עד שנעשה מושכל, ואז יכול לילך בכל עת, עם המושכל הזה. והוא שכתיב "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אֹתי", שבחינת "זאת" שהוא גוף השכל והטבע בעת "שנקודת האמת" יתהלל בו לנקות אותו, מאהבה עצמית, שנקרא "המתהלל", שהוא בחי' מ"ה ואותיותיו "מה תהלל". הסבר הדברים: כי שם מ"ה הוא שם הוי"ה במילוי אלפין והוא נכתב, יוד, הא, ואו, הא, והוא גיטמטריה מ"ה, 45, או אד"ם, לכן מחלק בעל הסולם את שם העצם מתהלל, לב' חלקים, א) מ"ה, ב) תהלל, ומסביר כי רק כאשר "נקודת האמת" יתהלל לנקות את גופו מאהבה עצמית, הוא זכאי להקרא מתהלל, שהן אותיות מ"ה תהלל, כי מ"ה שם הוי"ה במילוי אלפין שהוא בחינת ז"א, ובהתפשטותו בכל הגוף (בזיווג עם המלכות) אז נהיה "השכל וידוע אֹתי", (כי היסוד דז"א נקרא אות ברית קודש, ובזיווגו עם המלכות נקרא השל וידוע אתי) וזה "למען תשכיל", ואז נעשה מושכל, שהוא נקרא "בכל" (שהיא גימטריה ב"ן, הוי"ה במילוי ההין, שהן אותיות, יוד, הה,וו, הה) ואז "אשר תלך", שהוא נעשה שלם בשלימות. והבן. כי ה' מושל ברוחו, ומוליך רוחו אל כל אבריו, ונעשה הוא מרכבה לשכינה הקדושה.

כל טוב ופסח כשר ושמח

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

כתר תורה אמסטרדאם 1679, נוצר ע"י האומן הירדן אוורט ואן, שאילת קבע מאת הקהילה היהודית סורינם, נמצא במוזיאון ישראל, צילם עודד לובל

מהי כוונת הפסוק "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם" (משלי י"ז ו'), הנה הזהר הקדוש פרשת שמיני אות י"ג מפרש כך:

יג) פתח ר׳ אלעזר וכו׳: פתח רבי אלעזר ואמר, עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. בנים, כבר העמדנו, שהם ספירות חג"ת (חסד, גבורה, תפארת )דז"א, (דזעיר אנפין, פנים קטנות), שהם בנים (לספירות) חכמה ובינה, בני בנים, אלו הם שאר ספירות המלך, דהיינו נה"י, (נצח, הוד יסוד) כמו שאתה אומר וכל בניך למודי ה', (ישעיהו נ"ד, י"ג)  שסובב על (ספירות) נה"י (נצח, הוד, יסוד). כי מילת כל מיוחסת לספירת יסוד, ו-כל הכוונה לכלל ספירות נה"י, נצח, הוד, יסוד.

וכתוב, בני ציון היקרים, שהם נה"י דז"א המתחברים עם ציון שהיא יסוד המלכות. כמו שאתה אומר, ותפארת בנים אבותם, שפירושו, הבנים, שהם חג"ת (ספירות חסד, גבורה תפארת) אינם מתעטרים אלא באבות שהם (ספירות) חכמה ובינה, שהם אבות לחג"ת. מכאן למדנו, שהבנים, חג"ת, אינם מתעטרים ואינם מושקים משיקוי הנחל, שהוא הבינה, אלא בזמן שהאבות, חו"ב (ספירות חכמה ובינה) מתעטרים ומתברכים, מן הכתר, זה שכתוב ותפארת בנים אבותם.

הרחבת הדברים: הפסוק מחולק לב' חלקים: חלקו הראשון: עטרת זקנים בני בנים, וחלקו השני, ותפארת בנים אבותם. מילת עטרת מיוחסת לספירת כתר, זקנים מיוחס לספירות חכמה ובינה, ככתוב *ואברהם **ושרה זקנים, ולהיות כי מילת בנים מיוחסת לספירות חג"ת, הרי שהצרוף בני בנים, מיוחס לספירות נה"י, שהם בני בנים של הספירות חכמה ובינה. לפיכך יפורש הפסוק עטרת זקנים בני בנים, כך: כל היופי של ספירת כתר, הוא, ביכולתה להשפיע אורות למלכות דרך ספירות נה"י המכונות בשם בני בנים.

ותפארת בנים אבותם, כי הבנים שהם ספירות חג"ת, אינם מתעטרים ואינם מושקים אלא בזמן שהאבות חכמה ובינה מתברכים מן הכתר. נמצא שני חלקי הפסוק מקבילים, בחלקו הראשון של הפסוק, תנועת השפעה מתוארת ממעלה למטה, מכתר לנה"י, ובחלקו השני, ממטה למעלה, מחג"ת לכתר.

~~~~~~

מקורות: זהר פרשת שמיני באדיבות אתר אור הסולם

*אברהם מיוחס לספירת חכמה, זהר לך לך אות עו,  זהר חדש רות אות קנה

**שרה מיוחסת לספירת בינה, זהר לך לך אות עז

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

בזהר פרשת שמיני, אות ד', שואל רבי יצחק, מפני מה האות ב׳ פתוחה מצד אחד וסתומה מצד אחד. שאלה זו ששואל רבי יצחק, פותחת את מאמר הזהר, "באורייתא אתברי בר- נש", כלומר באמצעות התורה נברא האדם. כי היות שהתורה פותחת במאמר בראשית ובאות ב', הרי שהאדם נברא באות ב'. כאשר נקרא את מאמר הזהר, נראה איזו משמעות יש לאות ב' שבה מתחילה התורה ובה נברא האדם. הנה הדברים:

ד) ר׳ יצחק אמר וכו׳: רי״א, מפני מה הב׳ פתוחה מצד אחד וסתומה מצד אחד. ומשיב, אלא בשעה שאדם בא להתחבר בתורה, הרי היא פתוחה לקבלו ולהשתתף עמו. ובשעה שאדם סוגר את עיניו ממנה, והולך לדרך אחר, הרי היא סתומה מצד האחר, כמו הב׳, כש״א, אם יום תעזבני יומים אעזבך, ולא ימצא פתח עד שישוב ויתחבר בהתורה פנים בפנים, ולא ימוש ממנה. וע״כ התורה פותחת לקרוא בני אדם ומכרזת וקוראת אותם, אליכם אישים אקרא וגו'. וכתוב, בראש הומיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר.

פירוש הדברים: רבי יצחק אמר, מפני מה האות ב' פתוחה מצד אחד (צד שמאל), וסתומה מצד אחד, (ימין). ומשיב, אלא בשעה שאדם בא להתחבר בתורה, הרי היא פתוחה לקבלו ולהשתתף עימו, (צד שמאל הפתוח של האות ב'), ובשעה שאדם סוגר עיניו ממנה, והולך לדרך אחר, שאינה דרכה של תורה, הרי היא סתומה מצד האחר (צד ימין) כמו הב', כשם שאתה אומר, אם יום תעזבני יומים אעזבך (תלמוד ירושלמי, ברכות ס"ח עמוד א'),  ולא ימצא פתח (אפשרות) עד שישוב ויתחבר בתורה פנים בפנים.

ויש להבין כי א) פנים הוא ענין של הכרה, למשל, כאשר אדם רואה את חברו מאחור, הוא אינו בטוח, שזה הוא אומנם חברו, כי הרי רואה את אחוריו ולא את פניו, מה שאין כן כאשר אדם רואה את חברו פנים בפנים הוא בטוח שחברו הוא.

ואם כך הוא, מהו ענין התחברות אדם בתורה פנים בפנים? ויש להבין, כי פנים זה לא רק face, כמו שאנו אומרים באנגלית, אלא פנים לשון פנימיות. כי פנים בעברית שם עצם שהוא זכר ונקבה, ככתוב "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם 'אָדָם' בְּיוֹם הִבָּרְאָם" (בראשית ה', ב').

נמצא, כאשר אדם מתחבר בתורה פנים בפנים, פירושו כי פנימיותו של אדם, מתחברת עם פנימיות התורה, ולא ימוש ממנה, כי אם ימוש מפנימיות התורה ומפנימיותו עצמו, הוא למעשה יגרש את עצמו מעדן החכמה האלוקית, ויחווה חושך גדול. כי התורה היא אור. ועל כן התורה פותחת לקרוא בני אדם, (שצד שמאל של האות ב' פתוח כדי לקרוא בני אדם, שיצאו מעדן החכמה, ומכרזת וקוראת אותם, "אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא; וְקוֹלִי, אֶל-בְּנֵי אָדָם" (משלי ח' ד'). שצד שמאל של האות ב', הפתוח, הוא כמו פיו של הקב"ה הקורא אל בני האדם, "בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת, תִּקְרָא: בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר--אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר" (משלי א', כ"א), כי פֶּה הוא אחד משבעת השערים הנמצאים בפניו של האדם הנברא בצלם, (ב' עיניים, ב' אוזניים, ב' נחיריים ופה אחד הרי ז' שערים) לכן אומר משלי, בראש הומיות תקרא, בפתחי שערים, שצד השמאלי הפתוח של האות ב' (הוא) בעיר, לשון ערנות שהוא ענין של השפעת המוחין, ההיפך ממצב של שינה שהוא הסתלקות המוחין, אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר. פירוש כי תיבת אמריה נחלק לב' מילים: אמר הוא ר"ת א'ור, מ'ים ר'קיע, שהוא הצמצום הראשון המופיע בעץ חיים, והוא המקור הראשון להתהוות העולמות, ותיבת י"ה, שהיא כינוי לאבא ואימא, שהם ספירות חכמה ובינה המכונים בשם י"ה, כי אות י' משם הוי"ה סובבת על ספירת חכמה, ואות ה' ראשונה משם הוי"ה סובבת על ספירת בינה, הרי ביחודם נקראים, י"ה, וזה פירוש "אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר". 

ה) ר׳ יהודה אמר וכו׳: רי״א, ב׳ היא צורת שני גגות, וקו אחד המחברם. מה זאת אומרת. אלא גג אחד למעלה לשמים, שהם ז״א, גג אחד למטה לארץ, שהיא המלכות, והקב״ה, שהוא יסוד, אחוז בהם ומקבל אותם.

פירוש הדברים: רבי יהודה אמר, ב' היא צורת שני גגות (קו עליון וקו בסיס תחתון) וקו אחד מחברם, הוא קו האנך. מה זאת אומרת, אלא גג אחד למעלה לשמים, שהם זעיר אנפין, וספירת תפארת, גג אחד למטה לארץ, שהיא המלכות, והקב"ה שהוא יסוד (הקו האנך) אחוז בהם ומחבר אותם.

ו) רבי אלעזר אמר וכו׳: רא״א, ג׳ אורות עליונים קדושים הם, דהיינו ג׳ קוין, האחוזים יחד, והם כלל התורה, והם פותחים פתחים לכל, כי כל הוא נקרא ספירת יסוד, פותחים פתחים ומשפיעים אל האמונה, שהיא מלכות, והם בית לכל. ועל כן נקראים בית, כי אלו ג׳ קוין שבאות ב׳, הרומזים על ג׳ קוין דז״א, הם בית. ומשום זה התחלת התורה היא ב׳, כי היא התורה, והיא רפואת העולם.

פירוש הדברים: רבי אלעזר אמר, ג' אורות קדושים הם, שלושה אורות עליונים קדושים הם, דהיינו ג' קווין, האחוזים יחד, והם כלל התורה. רבי אלעזר אומר כי האות ב' מורכבת משלושה אורות עליונים קדושים האחוזים יחדיו והם כלל התורה, כי כל התורה כולה עניינה ג' קווין, ימין שמאל ואמצע, או חסד דין ורחמים, וכולם נמצאים באות ב' הרי שהאות ב' רומזת על כל ענייני התורה. והם בית לכל, ככתוב בחכמה יבנה בית, כי אלו ג' הקווין שבאות ב', הרומזים על ג' קווין של זעיר אנפין, שהם ימין שמאל ואמצע אשר מייחדים השפעתם אל הנוקבא (היא המלכות או האמונה) המכונה בית, כי בית הוא יחידת הבנין הראשונה לבנין כל העולם. ומשום זה התחלת התורה היא באות ב', כי אות ב' נכתבת במילוי אותיותיה, בֶּית, שעניינה בַּית, כי התורה היא ביתו של האדם, כלומר היא תבנית יצירתו, כי בהתורה נברא האדם, והיא רפואת העולם, כלומר היא מסוגלת לאחות, לחבר ולרפא את כל המחלות, שכן אותיות מחלה, הוא מ"ח לה'.

ז) ובגין כך מאן וכו׳: ומשום זה, מי שעוסק בתורה, כאלו עוסק בשם הקדוש. והנה למדנו, שהתורה כולה, היא שם קדוש עליון אחד, ומשום שהיא שם קדוש, היא מתחילה באות ב׳, שהיא כלל השם הקדוש, דהיינו ג׳ ווין שבסוד ויסע ויבא ויט, שהם ג׳ קוין דז״א, (כנ״ל בשלח אות קע״ג) שהם ג׳ קשרים המשפיעים על האמונה, שהיא המלכות.

פירוש הדברים: ומשום זה מי שעוסק בתורה, כאילו עוסק בשם הקדוש שהוא שם בן ד', שהוא שם ה' מבחינת רחמים שבו שהוא ענין ג' קווין. והנה למדנו שהתורה כולה היא שם קדוש עליון אחד, כלומר כל התורה כולה עוסקת בענין אחד והוא כיצד מלובש שמו יתברך, שם בן ד' הפשוט, בכלים, כלומר באותיות.

ומשום שהתורה היא שם קדוש, שבו שורה השוכן, הבורא יתברך שמו, שעניינו השפעת הטוב, היא מתחילה באות ב', שהיא כלל השם הקדוש, הכוללת ג' ווין, כלומר האות ב' כוללת ג' קווין, כפי שאמר רבי אלעזר, שהן ג' אותיות ו' המופיעות בראשי הפסוקים "ויסע", "ויבא", "ויט", (שמות י"ד), שהם שלושת הקווין של זעיר אנפין, (חסד, דין ורחמים), שהם שלושת הקשרים המשפיעים על האמונה, שהיא המלכות. כי ההשפעה אל המלכות יכולה להיות בשלושה קשרים שהם:

א) בקשר של חסד, שהוא אמונה מעל הדעת, בו הנברא דבק בה', בכל תנאי ובכל צורה של קיום. ב) בקשר של דין שהוא ענין של צמצום על הרצון לקבל לעצמו בלבד, ובו מרגיש הנברא ניתוק מן הבורא מטעם שינוי צורה כי הבורא עניינו להשפיע, והנברא עניינו לקבל. ג) בקשר של רחמים שהוא ענין של שווי צורה, מה הוא רחום אף אתה רחום.

עד כאן להיום, שבוע טוב לכולם, הצלחה וברכה

~~~~~~

מקורות: זהר פרשת שמיני באדיבות אתר אור הסולם

תלמוד ירושלמי ברכות ס"ח

שמעתי, מאמר אם תעזבני יום, יומיים אעזבך

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

במגילת אסתר פרק ה' פסוק א' כתוב: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית, נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, בְּבֵית הַמַּלְכוּת, נֹכַח, פֶּתַח הַבָּיִת." מה פירוש המילים ותלבש אסתר מלכות? וכי ללבוש מלכות אפשר? הרי ידוע שבגדים ולבושים ניתן ללבוש, היות והם חיצוניים ביחס לאדם הלובש אותם, שהוא פנימי. אם-כן, באיזו מלכות מדברת המגילה, וכיצד ניתן ללבוש אותה, הרי למדנו כי לבוש הוא דבר חיצוני, ואילו האדם הוא פנימי ביחס ללבושו, הרי המלכות המדוברת במגילה אינה טריטוריה גאוגרפית, וגם אם כן, כיצד יכול אדם להתלבש בטריטוריה החובקת יבשת שלמה, איזה מן לבוש הוא זה לבוש המלכות המדובר במגילה?

על שאלה זו משיב רב מתיבתא שאותו מצטט רשב"י, בזהר שלח-לך אות רכט.

רכט).... כתוב, ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, שפירושו, שנתלבשת באותה הצורה של עולם ההוא. מלכות, פירושו רוח הקדש, כי מלכות שמים, דהיינו מלכות דז״א הנקרא שמים, נושבת רוח, מרוח ההוא של אויר עולם ההוא, ונתלבשה בו אסתר.

פירוש: ויהי ביום השלישי, הוא ענין של ג' קווין, חסד דין ורחמים, שחסד הוא קו ימין, דין הוא קו שמאל ורחמים הוא קו אמצעי, כלומר ביום השלישי הכלול מג' הקווין, חסד דין ורחמים, (שהם אותיות יה"ו משם הוי"ה) ותלבש אסתר מלכות (שהיא ה' אחרונה משם הוי"ה, וכך למעשה נוצר ייחוד בין שלושת הימים, או שלושת ההארות, חסד, גבורה תפארת, או שלושת הקווין, ללבוש המלכות היא הא אחרונה משם הוי"ה).

כלומר, אסתר, שהיא פנימית, לובשת ביום השלישי, שהוא סוד ג' הארות חסד גבורה תפארת, את המלכות שהיא הלבוש החיצוני כפי שאמרנו לעיל. ובכך מייחדת את אותיות יה"ו, שהם שלושת הימים, או שלושת ההארות, או שלושת הקווין, עם ה' אחרונה שהיא לבוש המלכות, ומתיחד שם הוי"ה בעולמות.

ומהי מלכות שואל הרב, ומשיב, כי מלכות היא רוח הקדש, כי מלכות (של) שמים, קשורה בשמים, שהוא זעיר אנפין, אשר בו נושבת רוח, ככתוב ויפח באפיו נשמת חיים, (ספירת זעיר אנפין של ראש מכונה בשם 'חוטם' תלמוד עשר הספירות חלק ג') מרוח ההוא (הנסתר) של אויר עולם ההוא (הנסתר, המכוסה) ונתלבשה בו אסתר.

מלכות שמים, או רוח הקודש, מקבלת רוח (אויר זך) מפרצוף זעיר אנפין המכונה חוטם, שענינו נשמת חיים, אשר אותו הוא משפיע למלכות שלו, היא מלכות דזעיר אנפין, לכן כותבת המגילה ותלבש אסתר מלכות, שנתלבשה ברוח הקודש, או במלכות שמים, המקבלת רוח, או אויר זך מפרצוף זעיר אנפין, והיות האויר שהיא מקבלת הוא זך בסוד נשמת חיים, שעניינו הוא השפעה, היא יכולה להשפיע אותו הלאה.

ועוד זאת, מלכות שמים, ר"ת ש"ם, ככתוב בפרקי דרבי אליעזר (פרק ג'), "קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו אחד", שענין "אחד", היינו על כונה אחד, *שהוא להטיב לנבראיו. ואילו **מלכות בלחודוי, (בלבדה) ללא המשפיע שלה, הוא היסוד הנקרא כל (תלמוד עשר הספירות חלק ז'), היא מות. מדוע? כי אותיות מלכות נכתבת, מ,ל, כ, ,ו, ת, וכאשר היא בלחודוי היא מנותקת מן היסוד המשפיע הנקרא כל, ונשארות אותיות מ,ו, ת.

רל) וכד עאלת קמי וכו׳: וכשנכנסה לפני מלך אחשורוש. וראה לבוש ההוא של אור, צורתה נדמה לו למלאך אלקים. ופרחה נשמתו ממנו לרגע. מרדכי, גם כן, לבש לבוש של עולם ההוא, שכתוב, ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות. לבוש מלכות ודאי, דהיינו צורה של עולם ההוא. וע״כ כתוב, כי נפל פחד מרדכי עליהם. פחד מרדכי, ולא פחד אחשורוש. כלומר, לא מטעם שגדלו אחשורוש, אלא מפני הלבוש שלו שמעולם ההוא. אר״ש, כמה מתוקים הם אלו הדברים, אשרי חלקי. והריני יודע, שצדיקים בעולם הזה מתלבשים בלבוש, שנקרא לבוש מלכות. וכך הוא ודאי.

פירוש: וכשנכנסה לפני מלך אחשורוש, וראה לבוש ההוא של אור, שהוא רוח הקודש, שעניינו הוא להשפיע, שכתוב באור פני המלך חיים, (משלי ט" ט"ו) צורתה נדמה לו למלאך אלקים, שמלאך אין לו ישות משלו ובטל הוא מפני השליחות, ופרחה נשמתו של אחשורוש ממנו לרגע, בשל שווי הצורה, שרצה להשתוות לה בטוב. מרדכי, גם כן לבש לבוש של העולם ההוא הנסתר, שעניינו להשפיע, שכתוב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות. לבוש מלכות ודאי, דהיינו צורה (של טוב) של העולם ההוא הנסתר, שכל רצונו הוא להיטיב לנבראיו, ועל כן כתוב, כי נפל פחד מרדכי עליהם. פחד מרדכי, ולא פחד אחשורוש, כלומר לא מטעם שגדלו אחשורוש, כלומר לא מפני הסמכות שנתן לו אחשורוש (שעניינו הוא מלמעלה למטה באופן אוטוריטיבי), אלא מפני הלבוש שלו, (ממטה למעלה) שמעולם ההוא, שנתכסה ברוח הקודש, שעניינה השפעת טוב. אמר רבי שמעון, כמה מתוקים אלו הדברים, אשרי חלקי, והריני יודע שצדיקים בעולם הזה מתלבשים בלבוש הזה, שנקרא לבוש מלכות, והוא רוח קודש, רוח של טוב, כמאמר הפסוק, רחש ליבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך, וכך הוא ודאי.

פורים שמח לכל 🙂

~~~~~~~

*) דרגות הסולם, מאמר תרז, הוא ושמו אחד, הרבי ברוך שלום הלוי אשלג זצ"ל

**) הקדמת פי חכם, בעל הסולם, באדיבות אתר אור הסולם

בס"ד

פוסט זה מקודש לרפואתו השלמה של מרדכי בן עליזה, מי יתן וה' יאריך ימיו בטוב ובנועם, בברכה ובשלום.

במסכת ברכות דף י"ז עמוד א' מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה (מסיים תפילתו) אמר הכי (כך) אלהי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי ותצילני מפגע רע מיצר הרע ומאשה רעה ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

מהו אם כן ונפשי כעפר לכל תהיה? הנפש היא המדרגה הבסיסית ביותר בה מתקשרת הנשמה עם הגוף, כי יש ה' בחינות בהתקשרות, נפש, רוח, נשמה חיה ויחידה, ונמצא כי הנפש היא הקשר הנמוך ביותר, אך גם החיוני ביותר בהתקשרות הנשמה בגוף. כי לולא מציאות הנפש, לא תתכן מציאות ד' בחינות האחרות הגבוהות יותר, רוח, נשמה חיה ויחידה. כי הן נסמכות עליה.

כעת אם הנפש היא המדרגה הנמוכה והבסיסית ביותר של קיום החייים כפי שנאמר לעיל, מדוע מבקש רב בריה דרבינא ונפשי כעפר לכל תהיה, הרי העפר הוא היסוד הנמוך ביותר מבין יסודות ארמ"ע, אש, רוח, מים ועפר, וגם הנפש היא המדרגה הנמוכה ביותר, אם כך איזו משמעות יש לתפילתו, הרי הוא חוזר על משוואה פשוטה, הנפש החיונית מדרגתה נמוכה כמדרגת עפר, אם כך מדוע לחזור ולבקש על הקיים בלאו הכי ועל המובן מאליו לכאורה? שאיזה חידוש יש כאן שצריך לבקש עליו, ועוד זאת, שבקשה זו חותמת תפילת שמונה עשרה שהיא תפילה עמידה, שעניינה בקשת חיים.

אלא שגימטריה של המילה כעפר עולה 370 כמנין ש"ע נהורין (אורות) שמשפיע היסוד למלכות. נסביר את הדברים: שם ה' הפשוט הוא שם בן ד' אותיות והוא משתלשל מאות י' הראשונה משם הויה ונכתב כך:  י', ה', ו', ה ובשלמות שלו הוא נקרא ארבע מ-אות, ארבע אותיות משתלשלות מאות י' הראשונה. (יש לשים לב לקשר שבין מאות [hundreds] לבין מ-אות [from a letter], כאשר מפחיתים מארבע מאות שלושים, שהן הארת ג' הספירות הראשונות שכל אחת מהן כלולה מעשר מקבלים 370 או ש"ע נהורין, שזהו ס"כ האורות שמשפיע היסוד למלכות, (כי את הארת הג"ר לא ניתן להשפיע מחמת שהיא יכולה לפגום בתחתונים). נמצא הארת היסוד למלכות נכללת מ-ש"ע נהורין כמנין כעפר, וזו היתה בקשת הרב, שאפילו נפשי שהיא המדרגה הנמוכה ביותר של חיות האפשרית הקיימת, תהיה (תוכל להשפיע) כעפר כספירה הנעלה ביותר היא ספירת יסוד, שאין לה כל הנאה לגבי עצמה, אלא היא אוספת ומקבצת את כל הארת הספירות שלפניה ומעליה ומשפיעה אותן למלכות. לכן בקש הרב ונפשי כעפר לכל תהיה, שאפילו במדרגת קיומי הנמוכה ביותר אוכל להיות בשוויי צורה עם ספירת יסוד הנעלה, שכל עניינה לשמש ולהשפיע.

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

אמרו חז"ל מסכת שבת ל', אין השכינה שורה לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, אלא מתוך דבר שמחה של מצווה". וכן אמר דוד ע"ה ובמושב לצים לא ישב (תהלים א'). ובשער מאמרי רז"ל כתבי האר"י, כרך ו', עמ' כ"ג טור ב', א"ר ירמיה בר אבא, "ד' כיתות אין מקבלים פני שכינה, כת לצים וכת חנפים, כת משקרים וכת מספרי לשון הרע".

א. כת לצים

ב. כת חנפים

ג. כת משקרים

ד. וכת מספרי לשון הרע

דע כי בעולם האצי' יש ה' פרצופים והם א"א ואו"א וזו"ן, פירוש כי בעולם האצילות יש ה' פרצופים והם:

א. אריך אנפין (כתר) ב. פרצוף אבא (חכמה) ג. פרצוף אימא (בינה) ד. זעיר אנפין (תפארת)  ה. נוקבא. (מלכות)

והנה כת לצים פוגם בא"א, וכת חנפים באבא, וכת משקרים באימא, וכת מספרי לשון הרע בזו"ן:

ולכן כל כת מאלו ד' כתות הפוגמות בד' פרצופין הנזכרים, אינו רואה פני שכינה שהיא הפרצוף הה' נוקבא דזעיר אנפין, כי הם, ע"י חטאם, פגמו אלו הד' פרצופין עליונים ולא נמשך אליה שפע הצריך לה.

ודע כי עון הלצים קל מכלם ולכן אינו גורם רק סלוק הארת א"א להאיר בתחתונים, ועון החנופות חמור ממנו כי גורם לסלק גם הארת אבא, שהיא יותר גרועה, ואינו מאיר בתחתונים, ועון השקר גדול ממנו כי גורם לסלק מן התחתונים גם הארת אימא, ועון מספרי לשון הרע חמור מכולם שגורם לסלק מן התחתונים (ד"ש דף ה' ע"א) אפילו ההארה התחתונים של ז"א.

עוון הלצים

והנה עון הלצים קל מכולם לפי שאינו עושה שום מעשה כלל רק דבור קל היוצא מפיו, ובפרט במ"ש רז"ל כי היושב ובטל מלעסוק בתורה נקרא לץ, כמ"ש בפרקי אבות *ר' שמעון אומר שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה, הרי זה מושב לצים, לכן אמר דוד המלך ע"ה, ובמושב לצים לא ישב, שלא יסלק את הארת אריך אנפין להאיר בתחתונים. כו' נמצא שהוא קל מאד ולכן אינו מסלק רק הארת א"א העליון מכלם אשר בדבר קל היא מסתלקת לרום מעלתה.

והנה מה שגורם הלץ הוא מבואר אצלינו בשער רוח הקודש בתקון עון הלץ וע"ש איך באחוריים של האצי' יש ק"ך (מאה ועשרים) צירופים של אלהים כמנין ל"ץ (מאה ועשרים) כי הליצנות גורם להגביר כח אלו הדינים של ק"ך אלהים שבאחוריים, מעלה אותם כנגד א"א ואז מסלק הארתם מלהאיר למטה, ואם אינו מתלוצץ מורידם למטה עד עולם הבריאה.

מדוע מגביר הליצנות את כח הדינים? לץ אותיות צל, צל נמשך מהמצאות של עצם בין אדם ובין השמש, למשל ביום שמש חם, אדם מחפש צל ומחסה מתחת לעץ כדי להסתתר מפני השמש הקופחת, היות שהעץ הוא עצם המבדיל ומפריד את האדם מפני השמש, מדוע? כי תחת השמש אדם לא יכול לנוח, היות שחומה מכה בו, ולכן הוא מחפש מסתור תחת עץ שיגן עליו מפני החמה הקופחת. זה בגשמיות. בפנימיות הנפש האדם, השמש נמשלת לדעתו של אדם, וחומה, חום דעתו של של אדם המכה בו, ושורף אותו עד כדי כך שהוא מחפש מסתור תחת צל. בגשמיות אנו מוצאים עץ ויושבים תחתיו, כדי לנוח, כדי לצנן את החום המעיק, בפנימיות, בנפשינו פנימה, כאשר דעתנו מכה בנו ללא הרף ושורפת אותנו ללא מנוח וללא רחם, אנו מחפשים צל, צל נפשי, את הצל הזה מספקת האמונה, כםי שאומרים גדולי ישראל, אמונה מעל הדעת, ברגע שאנו מכסים את דעתנו בצל אמונה, מאמינים שהכל לטובה, למרות הרגשותינו ומחשבותינו, או אז אנו זוכים למנוחה מדעתינו, הנמשלת לשמש.

כאשר מתהפכות האותיות, כאשר הופכות אותיות צל, ל-לץ, מקדימים האורות את הכלים, כיצד? לפי דברי האר"י אות ל' מורכבת מאות כ' כאשר מעליה כתובה אות ו', שהיא מהווה את דגלה של הל', באופן שכל אות ל' היא למעשה צרוף של אותיות כ"ו, שהוא הגימטריה של שם הויה פשוט (י,ה,ו,ה), ואחריה מופיעה ץ' סופית, שהיא אחת מה' אותיות סופיות מנצפ"ך שעניינן כוחות הדין שנתערבבו בכל ספירה וספירה. ומילת לץ אכן מופיע אור ה' במידת הרחמים שלו כ"ו, שם הויה פשוט כפי שאמרנו, רק שאור ה' הפשוט הזך מצוי בכלי צר של ץ' סופית, לכן אין מקום לאור לשכון בכלי והוא מסתלק ממנו.

כיצד מופיע הסבר זה בגשמיות? כאשר התהפכו האותיות מ-צל ל-לץ, כבר יצאנו מתחום האמונה והכיסוי אל תחום הנגלה, מדוע? כי הלץ מליץ על משהו שהוא נגלה וידוע לכולם, אחרת על מה יתלוצץ? זו הסיבה שלבושו של הליצן מצחיק, הוא גורב גרביים בצבעים שונים, המתוחות על רגליו בגבהים שונים, אפו עגול נפוח ואדום, בגדיו הלבושים ברישול, נוסכים במתבונן תחושה של חוסר סדר וחוסר פרופורציה, הוא אוחז בידיו חפצים שונים ומשונים ומפיל אותם מידו מבלי משים, פניו מאופרות בהגזמה רבה, והוא מועד ונופל באופן מכוון לעיני האנשים, במילים פשוטות, הליצן הוא מובחן, אי אפשר להתעלם ממנו, הוא נתפס בדעת, ובחושיו של האדם, הוא וגלוי.

כעת מדוע אומר דוד המלך ובמושב לצים לא ישב, כי לפי דברי רבי שמעון כל שנים שיושבים ואין בניהם דברי תורה, הרי זה מושב לצים, מדוע, כי שניים שיושבים הם משל לב' כתובים המכחישים זה זה, כי זה בטוח בדעתו המגולה שהיא נכונה, וגם זה שיושב מולו, בטוח שהוא צודק, והם מנסים לבטל אחד את השני, כמו שני גלדיאטורים, לכן מביא פה רבי שמעון את ענין התורה, כי התורה היא קו אמצעי וממצע בין שניים, ברגע שכל אחד מן השנים מתיחס למקור רוחני שהוא יותר גבוה וקדום ממנו, הוא מתחבר אליו בקשר של שווי צורה הנקרא אהבה, ולא רוצה יותר לבטל את חברו, לכן כל שניים שיושבים ואין בניהם דבר תורה הרי זה מושב לצים, כל אחד מתעסק בנגלה שלו, בדעת שלו, ואף אחד אינו עוסק בבורא עולם שהוא נסתר וקו אמצעי ורחמים, לכן נתן לנו דוד המלך סייג, ובמושב לצים לא ישב, לא כי במושב לצים אסור לשבת, אלא כי כאשר יושבים במקום אשר לכאורה כל העניינים מגולים שם בדעת, מסתלקת הארת אריך אנפין שהוא הארת האהבה והרחמים הגמורים, כי מושב לצים, הוא כמו חטא העגל, כולם מצביעים עליו אומרים, "אלה אלהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים", וכל מקום של גילוי דוחה את הארת אריך אנפין הזכה, ומסתלק אורו של אינסוף מן כלי הקבלה של האדם המכונים בשם דעת, וכל הסתלקות ועליה כזו של אורות הזכים היא מטעם הפוך הצורה, שאור הזך רוצה להשפיע וכלים גסים ועבים רוצים לקבל.

עוון החנופה, השקר ולשון הרע

ועון החניפות חמור יותר לפי שהלצים דוברי אמת, אלא שהוא בדרך ליצנות, אבל החנפים אמרים שקרים להחניף לחבריהם, ולכן גורמים כי גם אבא יסלק הארתו למעלה, כלומר שגם הארת החכמה המכונה בשם אבא, תסתלק ותעלה מן הכלים, ונלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה כי חנפים בגי' קפ"ח שהם אחוריים דאבא שהם אחוריים דהוי"ה דיודי"ן שהיא בגי' קפ"ד ועם ד' אותיות הפשוטות של ההוי"ה עצמה הרי קפ"ח, כי החנופה, אין בה אמת והם דברים המגדילים את העדר האמת, ועון השקרים חמור ממנו, כי אלו השקרים אינו מדבר מי שמשקר ואינו מזיק בדבורו אמנם הוא בשקרים אשר על ידם נמשך היזק וחסרון ממון לזולתו ולכן גורם לסלק גם הארת אימא, כי אמא מלשון אמת, אמה ומידה, ובאין אמת מסתלקת הארת האמא, שהיא בינה. ונלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה כי שקרים בגי' תר"ן שהם ב' פעמים שכ"ה דינים שהם באימא ובמלכות ושתיהם כלולים למעלה באי' ולכן פוגם באימא כי גורם התגברות כל אלו הדינים שבה. ועון מספרי לשון הרע חמור מכולם, וכמ"ש ז"ל שהוא חמור מן עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים לפי שגורם לשפוך דם חבירו, ולכן פוגם אפילו בז"א, ומסלק הארתו מן התחתונים ונשארת השכינה בלי שום הארה כלל ולכן מספרי לשון הרע חמור מכלם, ונודע כי ז"א הוא אות ו' של ההוי"ה והוא נק' לשון בסוד לשון למודים ולכן פוגם בז"א, ובסוד לשון המשקל האמצעי המכריע בין שתי הכתפות:

הסבר כי הלשון הוא קו אמצעי, כמו אות ו' משם הויה, והוא יכול להכריע, אם לשבט או לחסד, וברגע שהוא מספר לשון הרע, הוא דן את עצמו ואת העולם לכף חובה, ולמעשה הוא שופך דם חברו, שהוא הקב"ה, שנאמר עשה לך רב, וקנה לך חבר. כי אם היה בקשר של לשון לימודים עם בורא עולם, לא היה מדבר עליו לשון הרע ולא היה שופך דמים. והוא ענין של להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, כי כאשר האדם שומר על לשון לימודים עם בורא עולם ולומד ממנו, כי בורא עולם הוא חכם, והלומד מן החכם נקרא תלמיד חכם, אז לשונו הוא לשון לימודים, ואם אינו לומד מן החכם, מבורא עולם, אלא מעצמו, הרי שלמעשה גורש מעדן החכמה, ולשון הלימודים שהיתה משמשתו בקשר עם הבורא, נהפכת עליו בדמות להט החרב המתהפכת השומרת את דרך עץ החיים, ומקיאה אותו החוצה, מעדן החכמה האלוקית לשפוך דמים, כי כל מי שאינו עוסק בחכמה האלוקית, שופך דמים.

כל טוב הצלחה וברכה בלימוד תורה

~~~~~~~

הערה: לפי כתבי האר"י שניים שיושבים ואין בניהם דבר תורה, נאמר ע"י רבי שמעון, ולפי משנה אבות ג' ב' מאמר זה מיוחס לרבי חנינא בן תרדיון.