מי זאת הנשקפה כמו שחר

הנה לשון הזהר הקדוש

זהר פרשת תרומה אות ב) ר"ש פתח, מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות. מי זאת, רזא דתרין עלמין מתחברן כחדא, ודא הוא עולם ועולם. מ"י: הא אוקימנא דרגא עלאה לעילא, שירותא דקיימא בשאלתא, ואקרי מ"י, כד"א שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. זא"ת: דרגא תתאה לתתא, עלמא תתאה. ותרווייהו, תרין עלמין בחבורא חדא, בקשורא חדא כחדא.

באור הסולם אות ב) ר"ש פתח מי וגו': ר' שמעון פתח. מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה וגו'. מי זאת, הוא סוד שני עולמות המתחברים יחד, וזהו עולם ועולם. כלומר שזהו שכתוב, מן העולם ועד העולם, שהם בינה ומלכות. מ"י, הרי העמדנו, שהיא מדרגה עליונה למעלה, ההתחלה העומדת לשאלה, ונקראת מ"י, שהיא בינה, כמש"א, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. (כמ"ש) לעיל בהקסה"ז דף ח' ד"ה לעילא) זאת, היא מדרגה תחתונה למטה, היא עולם התחתון, דהיינו מלכות. ושתיהן, הן שתי עולמות בחבור אחד בקשר אחד ביחד. והוא ע"י עלית המלכות לבינה, שמשום זה השיגה המוחין דבינה. כמ"ש שם.

הרחבת הדברים: אומר רבי שמעון כי מילת מי היא כנגד ספירת הבינה, ומילת זאת היא כנגד ספירת מלכות. וצרוף המילים יחדיו, מי זאת, מעיד על עליית המלכות לבינה, כדי לקבל המוחין דבינה, כי בקבלת המוחין דבינה מתמתקים הדינים של המלכות, היות שלפני עלייתה לבינה, היה רוכב עליה הצמצום, כדי שלא תוכל לקבל לעצמה בלבד, כי ע"י קבלתה לעצמה בלבד, היתה מתנתקת מהנותן. ובצרוף המילים מי זאת, מתחברת המלכות בחינת זאת, למשפיע היא בינה המכונה מי.

זהר פרשת תרומה אות ג) הנשקפה: כד מתחברן תרווייהו כחדא. כמו שחר: כד בעייא שחרותא לאנהרא ולבתר אתנהיר כסיהרא, כד בטש בה נהירו דשמשא. ולבתר כשמשא, כד קיימא סיהרא בשלימו. איומה: תקיפא, לאגנא על כלא. דהא כדין אית לה שלימו ותקיפו, למעבד חילא.

באור הסולם אות ג) הנשקפה, כד מתחברן וכו': הנשקפה, היינו כאשר שתיהן מתחברות כאחת, המלכות, נשקפה כמו שחר, היינו כשהשחר רוצה להאיר, ואח"כ יפה כלבנה, המלכות מאירה כלבנה, שאור השמש שהוא ז"א מאיר בה. ואח"כ, ברה כחמה, כאור השמש, כשהלבנה עומדת במלואה, דהיינו בעת שהמלכות הוא פנים בפנים עם ז"א המכונה שמש. איומה כנדגלות, שהיא חזקה להגן על הכל, כי אז יש לה שלמות וגבורה לעשות חיל.

הרחבת הדברים: כאשר מתחברות המלכות והבינה יחדיו, המלכות נשקפה כמו שחר, כלומר מכח החבירה עם הבינה, בחינת השחרות שבמלכות מתמעטת, והיא נשקפה כמו שחר, כי בשיעור התמעטות השחרות שבה, עולה בה מידת הנשקפות הנתנת לה מהבינה. כי כי שיעור הנשקפות מורה על מידת הטוהר שבה. כפי שאנו מוהלים נוזל שהוא במים. המים הם בחינת בינה, הם שקופים, הנוזל למשל פטל הוא אדום כהה, והוא נבחן למלכות. אך כאשר מוהלים אותו במים, הוא נעשה שקוף יותר, ובהיר יותר מכח התכללות המים בו.

כאן מתאר רבי שמעון מצבים שונים של המלכות:

א) זאת בחינת שחרות בלבד, שהיא המלכות דלית לה מגרמיה ולא מידי, אלא מה דיהיב לה בעלה. פירוש: המלכות נקראת זאת בשעה שאין מאירה בה אף ספירה, לכן היא בחינת שחרות, לכן היא נקראת זאת. לדוגמא: כאשר חוזרת נעמי משדה מואב, לאחר ששכלה את בעלה ושני בניה אל בית לחם, מצביעות עליה השכנות ואומרות: "הזאת נעמי"? כלומר הזו היא אותה אחת שהיה מאיר בה אור ה' המכונה בשם נעם? מדוע אם כן, מצביעות עליה השכנות ואומרות הזאת נעמי? מפני שאור ה' אינו מאיר בה יותר, והיא מרוחקת מהארתו יתברך לכן נקראת בכינוי הרמז זאת, כי כאשר מצביעים על מישהי ואומרים זאת, הוא מטעם ריחוקה, שמרגיש המצביע עליה, שאיננה נכללת עימו.

ב) מי זאת, כאשר המלכות חוברת לבינה, ואז היא נשקפה כמו שחר, כי עצם התכללות של הבינה והמלכות גורם לשחר לעלות. לדוגמא: ילד בימי הקיץ רוצה לשתות מיץ ממותק, כעת אם נמזוג תרכיז סירופ אל כל הכוס של הילד, הוא לא יוכל  לשתות את התרכיז, מפני שאי אפשר לשאת את טעמו המרוכז, וגם אם ישתה מעט ירגיש מחנק בגרונו. מה עושים? מוזגים מעט מן התרכיז בכוס, ואת שאר הכוס ממלאים במים. כלומר רוב הכוס מלאה מים, ושי בה מעט מן הצבע והטעם שיש בתרכיז. זו דוגמה למלכות המתכללת בבינה. המלכות היא התרכיז, היא אפשר להשתמש בה על מנת להשפיע במצבה הנתון, צריך להעלות אותה לבינה, כלומר צריך להוסיף למעט התרכיז שיש בכוס מים, וזה נבחן למתוק הדינים שיש בהמלכות היא תרכיז המיץ. וזה פירוש הפסוק, נשקפה כמו שחר, כי כאשר מוהלים את מי התרכיז במים, הוא נעשה שקוף, ויחד עם זאת, נושא את הצבע והטעם שיש לתרכיז. מה פירוש כמו שחר, כלומר התרכיז המהול במים הוא כמו שחר, לא שחר, הוא כמו שחר, כמו התרכיז, אבל לא התרכיז עצמו, כי הוא מהול במים, לכן המלכות הממותקת בבינה, נקראת הנשקפה כמו שחר, כי יכולת המתוק של הבינה, גורמת לדינים שבמלכות להמתק ולהשתקף.

ג) לאחר מכן מכונה המלכות יפה כלבנה משום שהשמש, שהוא זעיר אנפין, מאיר בה. יפה משום שהיא מוארת בג' קווין של זעיר אנפין, כי כל יפה נבחן לנכלל מג' קווין, כלבנה, כלבנה, הוא מפני שכאשר מאיר בה הז"א, היא כלבנה, כי בהארת הז"א, היא הופך את טבעה משחור, לכמו-לבנה.

ד) אח"כ ברה כחמה, כאור השמש ממש, כאשר הלבנה עומדת במלואה, דהיינו כאשר המלכות עומדת פנים בפנים עם ז"א, במחצית החודש העברי, כאשר יש שווין בין אור החמה לאור הלבנה. כלומר אור הלבנה בא לידי ביטוי באופן מושלם, שאין עליו שום מגבלות, לכן אומר הפסוק ברה כחמה, בהירה כחמה. או כחמה אותיות חכמה לומר כי החכמה היא ברה, בהירה ונקיה, כי אין בה עוד בחינת כלים.

ה) איומה כנגדלות, כי אז לה שלמות וגבורה לעשות חיל. שהיא גוברת על הזעיר אנפין שבחינתו היא חסדים מכוסים, כי היא בחינת חכמה המגולה, שהיא מטרה הבריאה.

...

תמונה :  James Emery

משנכנס אדר מרבין בשמחה, תמונה Macomb Paynes

השבת הבאה עלינו לטובה, היא שבת מברכין, בה מברכין את ראש חודש אדר. היות והשבת נמשכת מספירת חכמה, וגם בחינת ראש נמשך מספירת חכמה, ככתוב "החכם עיניו בראשו", (קהלת ב יד) הרי שגם ראשי חודשים נמשכים מספירת חכמה. לכן נוהגים לברך את ראש החודש, בשבת שלפניו, וכך לחבר ענף לשורש.

דורשים חכמינו כי שם החודש אדר משתלשל מן הפסוק בספר מלכים א' יט יט וזו לשונו : "וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט וְהוּא חֹרֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו". בפרק יט מתבקש אליהו הנביא למשוח את אלישע בן שפט מאבל מחולה לנביא תחתיו, כאשר מגיע אליהו אל אלישעף הוא מוצא חורש בשנים העשר, אומר בעל הסולם כי המספר שניים עשר רומז לחודש השנים עשר בשנה העברית. מדוע? כאשר יצאו ישראל ממצרים צוו למנות את השנים מחודש ניסן, ככתוב "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". (שמות יב ב), כלומר אם מעתה ואילך ניסן הוא ראש חודשים, משמע חודש אדר, הוא החודש השנים עשר. הוכחה לכך אנו רואים בהמשך הפסוק, בו נאמר, "וישלך אדרתו אליו", כלומר באותו הפסוק ממש, אנו מוצאים קשר בין המספר שניים עשר, לבין השם אדר הנמצא במילה אדרת.

גם דורשים את השם אדר, מן הפסוק אדיר במרום ה' (תהלים צג ד), ואלו שני פרושים הפוכים לכאורה, אך משלימים זה את זה. כי כפי שאמרנו אדר הוא מלשון אדרת שיער, כי כאשר אדם נמצא במזג סוער, (סוער מלשון שערה, ש וס' מתחלפות) סוערים כלי הקבלה שלו, ורק אז הוא מבין שהוא חי לטובת עצמו, ולא לטובת אלקים ואדם, אז דווקא הסערה הפנימית העמוקה הזאת, משרה בתוכו את רוח ה', וכך הופך אדר להיות אדיר, כי השם אדר סובב על הכלי, על בחינת החסרון שבו, על אדרת השיער הפנימית שלו והשם תואר אדיר סובב על האור, השורה בתוך הכלי.

לכן משנכנס אדר מרבין בשמחה, כי ככל שהרגשת הסערה בתוכינו רבה יותר וגדולה יותר, באותו שיעור (סעור) ממש, ישרה בתוכינו אור יתברך.

שבת שלום, וראש חודש אדר טוב ושמח לכולם 🙂

זהר משפטים, מאמר הסבא, מדוע נקראת התורה "עלמה יפה שאין לה עיניים" תמונה refela 

זהר משפטים מאמר הסבא, (אות יד ואילך) מספר את סיפור פגישתם של רבי חייא ורבי יוסי בלילה אחד במגדל של צור. רבי חייא, ורבי יוסי, התארחו במגדל, ושמחו זה בזה. רבי יוסי שמח לראות פני השכינה, הוא רבי חייא, משום שבכל הדרך שעשה עד המגדל של צור, הצטער בזקן אחד סוחר, שהיה שואל אותו:

"מי הוא נחש הפורח באויר והולך בפירוד, ובין כך ובין כך יש מנוחה לנמלה אחת השוכבת בין שניו. מתחיל בחבור, ומסיים בפירוד. ומי הוא, נשר המקנן באילן שלא היה. בניו שנגזלו אינם מן הבריות, כי נבראו במקום שלא נבראו. כשעולים יורדים, וכשיורדים עולים. שנים שהם אחד ואחד שהם שלשה. מהו עלמה יפה שאין לה עינים, והגוף נסתר ונגלה, היא יוצאת בבקר ומתכסית ביום. מתקשטת בקישוטין שלא היו".

כך מספר רבי יוסי לרבי חייא, חברו:

"כל זה שאל בדרך, ונצטערתי, ועתה יש לי נחת. ואלו היינו יחד היינו עוסקים בדברי תורה, מה שהייתי בדברים אחרים של תהו. אמר ר' חייא, וסוחר הזקן ההוא, כלום אתה יודע אותו. אמר לו יודע אני שאין תכן בדבריו, שאלו היה יודע היה פותח בתורה והדרך לא היה בריק. אמר ר' חייא, והסוחר ההוא יש כאן, כי לפעמים באלו הריקים, ימצא אדם זגים של זהב, כלומר ענבל של זהב. אמר לו הוא כאן, ומתקן את חמורו באכילה".

כאשר קוראים את מאמר הסבא, מבינים כי דברי אותו סוחר זקן אינם תוהו, אלא דברי תורה עמוקים מיני ים החכמה, ובשל היות דברי התורה עמוקים, הם מוצפנים, ונראים על פניהם כדברי תוהו. בהמשך המאמר מסביר הסבא אות צז) מדוע דברי התורה מוצפנים, ומי יכול למעשה לגשת אליהם ולהבין אותם.

 "כמה הם בני בבלבול הדעת, ואינם רואים בתורה בדרך אמת, והתורה קוראה אותם בכל יום באהבה אליהם, ואינם רוצים להחזיר ראשם להקשיב אליה".

צט) משל למה"ד לרחימתא וכו': משל למה הדבר דומה, לאהובה, שהיא יפת מראה ויפת תואר, והיא מסתתרת בסתר בתוך ההיכל שלה. ויש לה אוהב אחד, שבני אדם אינם יודעים בו, אלא הוא מסתתר. אוהב ההוא מתוך האהבה שאוהב אותה, עובר תמיד בשער ביתה, נושא עיניו לכל צד. היא, יודעת שאוהבה מסבב תמיד שער ביתה, מה עושה, היא פותחת פתח קטן בהיכל ההוא הנסתר, שהיא שם, ומגלה פניה אל אהובה, ומיד חוזרת ומתכסית. כל אלו שהיו עם האוהב, לא ראו ולא הסתכלו, רק האוהב לבדו, שמעיו ולבו ונפשו הולכים אחריה, ויודע שמשום האהבה שהיא אוהבת אותו, נתגלית אליו רגע אחד, לעורר האהבה אליו. כך הוא דבר תורה אינה מתגלית אלא לאוהבה יודעת התורה שחכם לב ההוא, מסבב שער ביתה בכל יום, מה עשאה, גילתה פניה אליו מתוך ההיכל, ורמזה לו רמז, ומיד חזרה למקומה ונסתרה, כל אלו משם לא ידעו ולא הסתכלו אלא הוא בלבדו ומעיו ולבו ונפשו הולכים אחריה. ועל כן התורה מתגלה ומתכסה והולכת באהבה אל אוהבה, לעורר עמו האהבה.

ק) ת"ח ארחא דאורייתא וכו': בוא וראה, דרך התורה כך היא. בתחילה, כשמתחילה להתגלות לאדם, רומזת אליו ברמז אם יודע, טוב. ואם אינו יודע, שולחת אצלו וקוראת לו פתי, והתורה אמרה לאותו ששלחה אליו, אמרו לפתי ההוא שיקרב כאן ואדבר עמו. ז"ש מי פתי יסור הנה וחסר לב וגו'. האדם קרב אצלה מתחילה לדבר עמו מאחרי הפרכת, שפורשת אליו דברים לפי דרכיו, עד שיסתכל מעט מעט. וזהו דרוש.

קא) לבתר תשתעי בהדיה וכו': אחר כך היא מדברת עמו מאחורי סדין דק דברי חידה, וזהו הגדה. ואחר שנעשה רגיל אצלה, היא מתגלית אליו פנים בפנים, ומדברת עמו כל סודות הסתומים, וכל דרכים הסתומים, שהיו חבוים בלבה מימים ראשונים. אז הוא אדם מושל, בעל תורה, ודאי שהוא אדון הבית, שהרי גילתה לו כל הסודות שלה, ולא הרחיקה ולא כיסתה ממנו כלום.

קב) אמרה ליה חמית וכו': אמרה לו התורה, ראית דבר רמז שרמזתי לך בתחילה, כך וכך סודות היו בו, כך וכך הוא. אז רואה שעל אלו מילים שבתורה אין להוסיף ואין לגרוע מהם. ואז פשט המקרא הוא כמות שהוא, שלא להוסיף ולא לגרוע אפילו אות אחת. וע"כ בני אדם צריכים להזהר ולרדוף אחר התורה, להיות מן האוהבים שלה, כמו שלמדנו.

שבת שלום לכולנו ושנזכה להיות מאוהבי התורה

"הוא לא כבד, הוא אחי", תמונה Kenny Louie

ד' פרשיות אנו קוראים בנוסף לפרשות השבוע, בשבתות החלות בחודש אדר. חודש אדר הוא גם החודש השניים עשר, החותם את חודשי השנה העברית. הפרשיות הן: פרשת שקלים, פרשת זכור, פרשת פרה, ושבת החודש. וכך אומרת פרשת שקלים,  "זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:  עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַיהוָה". (שמות ל י"ג)

אומר הרבי ברוך שלום הלוי אשלג זצ"ל, כי ענין שקל פירושו, שהאדם שוקל בדעתו מה לעשות. ומחצית השקל, פירושו מלשון תפילה עושה מחצה, שהאדם צריך להתפלל שה' ישלים לו רצונו. פירושו, אומר הרב גוטליב שליט"א, כי האדם שוקל בדעתו מה לעשות בדרך הקדושה, אבל צריך את עזרת ה' בכדי שיחליט נכון, וצריך את עזרת ה' גם בכדי שיהיה לו רצון לפעול ע"פ מה שהחליט.

פירוש נוסף: אדם שוקל בדעתו מה לעשות, "שקל בשקל הקודש". שוקל בשקילת הקדושה, שאם הקדושה שוקלת יותר, הוא הולך בדרך הקדושה, בדרך ההשפעה והנתינה, וזה כבד לאדם, כי כשאדם רוצה ללכת בדרך השפעה ונתינה, זה מכביד על הגוף, מטעם שהגוף רוצהמ ללכת בדרך הקלה, ללא מאמץ וללא יגיעה, וכאשר אומרים לגוף, צריך לתת צריך להשפיע, זה מחוייבות כבדה עבורו, לכן השקילה בקודש, הוא דבר שקשה לגוף, אך מנגד קל לנשמה.

כדי להבין את הדברים לעומק, נספר את הסיפור הבא. בשנות החמישים של המאה העשרים, היה צבא ארה"ב מוצב על אדמת קוריאה, מחשש השתלטות הקומוניזם שם. במהלך פעילות מבצעית, צעדה מחלקה באחד הכפרים שננטשו לאחר הקרבות, ורואה את המראה הבא: ילד בן שמונה נושא על גבו ילד בן חמש, שלא יכול ללכת.

מפקד המחלקה שנרגש למראה הילדים, שואל את הילד בן השמונה, "מדוע אתה נושא על גבך ילד שמשקלו כמעט זהה למשקלך? הוא לא כבד?" השיב הילד בן השמונה, "הוא לא כבד, הוא אחי".

החיילים, שהיו עדים לשיחה הנרגשת, בין המפקד לילד, בכפר בקוריאה, חזרו לאחר המלחמה הביתה, סיפורו את סיפורו של הילד, והיה מי שהתרשם מן הסיפור וכתב אודותיו את השיר הבא: He aint heavy, he 's my brother.

שבת שלום לכל, ושנזכה כולנו לשקול שקל, בשקל הקודש

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

אומר הנביא ישעיהו (ס,ב) "כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה", ביטוי לשחר הגאולה המופיע בדברי הנביא ישעיהו אנו מוצאים גם במאמר, שלחני כי עלה השחר, זהר פרשת וישלח. המאמר מתאר את תהליך גאולת ישראל, כמקביל למאבקו של יעקב, עם שרו של עשיו, בנחל יבק.

כל עוד שולטת בחינת הלילה והחשכה, שולט שרו של עשיו. אך כאשר עולה השחר, מבקש המלאך מיעקב, "שלחני, כי עלה השחר". מדוע מבקש המלאך כי ישלחנו יעקב דווקא בעלות השחר? אומר הזהר הקדוש בפשטות, כי בעלות השחר, תמה שליטתו של המלאך ותמה בחינתו, היות ועלה שחר הגאולה, לבחינת ישראל שבאדם.

הנה המאמר עם באור הסולם

צ) ויאמר שלחני וגו' ברכתני: ר' יהודה פתח ואמר, מי זאת הנשקפה כמו שחר וגו'. מקרא זה בארוהו ולמדנו. אבל, מי זאת הנשקפה אלו הם ישראל. בזמן שהקב"ה יקים אותם ויוציאם מן הגלות. אז יפתח להם פתח אור דק מדק וקטן מאד. ואחר כך יפתח להם פתח אחר מעט גדול ממנו עד שהקב"ה יפתח להם את השערים העליונים הפתוחים לארבע רוחות העולם. פירוש שלא תתגלה ישועתם בבת אחת. אלא בדומה אל שחר, שהולך ואור עד נכון היום. וע"כ נאמר אז עליהם, מי זאת הנשקפה כמו שחר וגו'.

צא) וכן כל מה דעביד וכו': וכן כל מה שעושה הקב"ה לישראל ולצדיקים שבהם, הכל כן הוא, שמושיעם לאט לאט, ולא בפעם אחת. בדומה לאדם הנתון בחשך. ותמיד בחשך היה משכנו, שבעת שרוצים להאיר לו, צריכים לפתוח לו תחילה, אור קטן כפתהו של מחט, ואחר כך מעט גדול ממנו, וכן בכל פעם יותר, עד שמאירים לו כל האור כראוי.

צב) כך אינון ישראל וכו': כך הם ישראל, כמש"א, מעט מעט אגרשנו מפניך וגו'. וכן למי שבאה לו רפואה, אינה באה בשעה אחת, אלא שבאה מעט מעט עד שמתרפא. אבל לעשו אינו כן, אלא בבת אחת האיר לו, ונאבד ממנו מעט מעט עד שיתחזקו ישראל, ויכריתו אותו מכל, העולם הזה ומהעולם הבא. ומשום שהאיר לו בתחילה בפעם אחת, היה לו כליון מכל, אבל ישראל האור שלהם הולך ואור מעט מעט, עד שיתחזקו, ויאיר להם הקב"ה לעולם.

צג) וכלא שאלי לון וכו': והכל שואלים אליהם ואומרים. מי זאת הנשקפה כמו שחר, שחר, הוא שחרית הבוקר, דהיינו החשכה המתחזקת שמטרם אור הבוקר. וזה הוא אור הדק מדק הנזכר, ואחר כך, יפה כלבנה, כי הלבנה, אורה מרובה יותר משחר. ואחר כך ברה כחמה, אשר אורה חזק ומאיר יותר מלבנה. ואחר כך, איומה כנדגלות, שפירושה, חזקה באור חזק כראוי. כנדגלות, ה"ס ד' דגלים הכוללים י"ב שבטים, שהם תכלית מילואה של הנוקבא.

צד) ת"ח בעוד וכו': בוא וראה, בעוד שחשך היום, והאור מכוסה, והבוקר בא להאיר, יאיר מתחילה מעט מעט עד שמתרבה האור כראוי, כן כאשר הקב"ה יתעורר להאיר לכנסת ישראל, יאיר מתחילה כמו שחר, שהוא שחור, ואחר כך יפה כלבנה, ואח"כ ברה כחמה, ואח"כ איומה כנדגלות, כמו שאמרנו.

צה) ות"ח כיון וכו': ובוא וראה כתוב כיון שעלה השחר, לא כתוב, כי בא השחר אלא כי עלה, כי בזמן, שבא השחר, אז מתגבר אותו הממונה של עשו, והקיש את יעקב, כי הממונה ההוא הקיש את יעקב, כדי לתת אומץ לעשו להתגבר.

צו) וכד סליק וכו': אבל כאשר אותה שחרית של השחר עולה אז בא האור, ויעקב מתגבר, כי אז מגיע זמנו להאיר, מה כתוב,ויזרח לו השמש כאשר וגו', ויזרח לו השמש, כי אז הזמן להאיר.

צז) והוא צולע על ירכו: זה הוא רמז, כי בעוד שישראל הם בגלות וסובלים כאבים וצער וכמה רעות, כאשר יאיר להם היום, ותהיה להם מנוחה, יסתכלו אז ויכאב לבם, מכל אלו הרעות והצער שסבלו, ויתמהו עליהם, ועל כן אוה"כ ויזרח לו השמש, דהיינו השמששל זמן המנוחה, ואז והוא צולע על ירכו, שפירושו הוכאב ונצטער בעצמו על מה שעבר עליו.

צח) ואיהו כד אסתלק וכו': והוא, יעקב, כאשר עלתה שחרות הבוקר, אז נתגבר ונאחז בו כי נחלש כחו של המלאך, כי אין לו שליטה אלא בלילה, ויעקב שולט ביום. ועל כן נאמר, ויאמר שלחני כי עלה השחר, כי אני נמצא ברשותך וכבר למדנו ובארוהו.

שנזכה כולנו לראות את שחר הגאולה

...

תמונה : Flickr

"אל תכה אותה"

הסרט, "בתו של כורה הפחם", מספר את סיפורה של משפחה החיה בתנאי עוני קשים, המתגוררת במקום שכוח, בקרבת מכרות פחם, ומתפרנסת מכריית פחם.

לורטה היא אחת משמונת ילדיו של כורה הפחם, היא בת ארבע עשרה ומאוהבת באיש, ורוצה להתחתן איתו. המשפחה אינה מקבלת באהדה רבה את הרעיון, אך מסכימה לו, בלית ברירה, ובהקלה מסויימת, מאחר ולאבי המשפחה יהיה מעתה ואילך פה אחד פחות להאכיל.

לפני שהזוג, עוזב את ביתו של כורה הפחם, כדי לפתוח בחיים חדשים, בעומדם ליד דלת הכניסה, מנופפים לשלום לכולם ומחייכים, כאשר באויר נשאות ברכות האחים הנשארים בבית ואיחוליהם, אומר כורה הפחם, אביה של לורטה, לחתן המיועד, "בקשה אחת יש לי אליך, אל תכה אותה".

לא חופה, לא קידושין, ואפילו לא כתובה, רק בקשה אחת, "אל תכה אותה".

מה משמעות המשפט בפנימיות, כלומר בנפש האדם פנימה? חזק נקרא הרצון להשפיע, וחלש נקרא הרצון לקבל, כאשר אומר כורה הפחם לחתנו המיועד, "אל תכה אותה", הכוונה היא אל תכה את ההיבט החלש שבך, כי דווקא החולשה שבך מראה לך את הטעון שיפור ותיקון, לכן "אל תכה אותה", אל תכה את החולשה שבך, כי תראה לך היכן אתה יכול לצמוח.

והוא שאמר רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, כי כלל כולל את כל הפרטים שבו, ובזמן שאדם אוהב את חולשותיו, הוא יודע כי בורא עולם מסתתר מאחריהן, ומראה לו באמצעותן, באיזה אופן הוא צריך לגדול ולהתפתח.

כל טוב הצלחה וברכה