פרשת לך לך בסוד ג' קווין, תמונה Johan Røed

שאלו למה כל כך קשה ללמוד את פרשת לך לך? והסיבה, כי פרשת לך לך נכתבת בסוד קו אמצעי לכן היא קשה ללימוד, נסביר מעט את הדברים. בעוד שפרשת בראשית מספרת את סיפור בריאת העולם, וכוח ההתפשטות העצום של היקום המתגלה בו, המסוגל להוליד רקיע, לברוא ימים ואגמים, להוציא עשב, דשא, עצים, מאורות ברקיע השמים, כוכבים, דגים, בעלי כנף, שרצים, בהמות, אדם ובת זוגו, וגן עדן, ובנים, ובני בנים וערים, וכלי מלחמה, וכלי ציד, וכלי נגינה, הרי שבפרשת נח, מתבוננת ההנהגה בהשתלשלות מעשה הבריאה, ורואה כי היא אינה הולכת במסלול המיועד של בניה ותקומה, אלא במסלול של הרס וחורבן, לכן הופכת ההנהגה כיוון לקוטב השני, הוא הדין והמשפט, ומחליטה למחות את היקום, למעט משפחה אחת, משפחת נח, אשר תכנס לתיבה, ותעבור תהליך של שיפור ועידון, תיצור קשר נכון עם האלוקות, ובחלוף המבול על הארץ, תצא אל העולם ותקים אותו מחדש בצורה מתוקנת.

מספר ספר הזהר כי כניסת נח אל התיבה, יצרה חיבור של קודש, בין משפיע ומקבל, חיבור שהוליד שלושה קווים, בסוד שלושה בנים, שהם, שם, חם ויפת, כאשר שם נבחן לו ימין והוא החסד, חם נבחן לקו שמאל שהוא הדין, ויפת נבחן לקו אמצעי שהוא כלול מחסד ודין, והוא רחמים. וכך כותב הרח"ו בספר ליקוטי תורה כרך יא' כתבי האר"י עמוד מ' טור ב' : "אלא בהיות כל הנשמות של המבול צריכין תיקון, בסוד המלכים שירדו, והוצרכו למבול לצרפם, אף שנראה שחטא אדם הראשון גרם שהוצרכו כן, מכל מקום נורא עלילה על בני אדם, והעיקר היה מפני מיתות המלכים הראשונים (שבעת מלכי אדום,  שהיו בחינת ב' קווים המכחישים זה את זה, ומיתו מפני שלא נשאו אישה בראשית ל"ו), וזהו שסתם מעיינם של בני נח, והולידו אחר המבול, ולא קודם, מפני שלא היה זרעם צריכין לתקנן, וזה שאמר כל שי"ח השדה (בראשית ב'), ר"ת שם חם יפת, לא היה בארץ קודם לכן, מפני שעדיין לא המטיר ה' אלקים על הארץ, שהוא המבול שהיה צריך להביא, כדי לתקן כל הנשמות ההם".

נח ובניו, שם חם ויפת, יוצאים מן התיבה, ומתחילים בניינו של עולם בסוד ג' קווים, ובחלוף עשרה דורות מנח הצדיק, מופיע בעולם אברם אשר אליו מדבר ה' ואומר : "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". וכך מספר הרח"ו ליוטי תורה עמוד מג טור א' : "אמנם דע כי הלא מתחלה קודם האבות, לא היה זווג מעולם. וכבר ידעת, כי הגורם הזיווג, הם המוחין, אך כאשר אין בז"א (זעיר אנפין) רק ו"ק (ו' קצוות) לבד, אז אין זווג, שהזווג אי אפשר להיות אלא ע"י המוחין. והנה אז היה בבחינת ו"ק לבד, וכשבא אברהם אז התחיל הזיווג להתעורר, לכן נקרא שמו ע"ש הזיווג, אך עדיין לא היה הזיווג, לכן אמר הקב"ה לך לך, כדי שיבוא לארץ ישראל, ויעורר האהבה, ויבא זיווג על ידו.  וזה שאמר ואעשך לגוי גדול, כי עד עתה היה בו"ק לבד, ועתה יתארך ויתגדל ע"י ויהיה לו גם כן ג"ר (ג' ראשונות, כתר חכמה ובינה עצמה) שהם המוחין, ואעשך לגוי גדול".

וממשיך ומספר הרח"ו בעמוד מד ואומר : "אמנם עתה נבאר, מה ענין אמרו לך לך מארצך. והענין, כי עתה היה אברהם למטה ברחל, ועתה אמר לו, שילך מארצו התחתונה אל ארץ העליונה היא לאה, וזה שאמר אשר אראך. פירוש : שעדיין לא היו לז"א מוחין, ולא היה לאה נגלית ונראית, כי מכח אותן מוחין נגלית ונראית אל הארץ אשר אראל, כי ע"י שאעשך לגוי גדול שהוא הגדלות המוחין, אז אראך את הארץ העליונה".

והוא שאומר הכתוב בבראשית פרק ב' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא בה' בראם כלומר באות הא שנתנה לאברהם, ברא את העולם, כי עתה שמו אברהם בסוד אבר מ"ה, הוא סוד האיבר הבורא את שם מ"ה החדש, שם הויה במילוי אלפין, שהוא : יוד, הא, ואו, הא, עולה גימטריה מ"ה, הוא סוד קו אמצעי והוא רחמים. כי שמים הם סוד משפיע, וארץ היא מקבל, וכאשר עושה ה' אלקים ארץ שהיא בחינת מקבל ושמים בחינת משפיע, אז יש תולדות שהם בחינת קו אמצעי שהוא שם מ"ה החדש, שהוא ברחמים, וקו אמצעי.

כל טוב וחודש טוב

הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, תמונה Guma89

מספרת התורה בחומש בראשית פרק יא' מדוע נפוצה האנושות על פני כל הארץ וכך אומרת:  וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים. וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם:  פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם. וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר. עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.

מספר הרח"ו בספר ליקוטי תורה כרך יא', עמוד מא טור ב', כתבי האר"י: ענין דור הפלגה, יש לומר איך אמר ועתה לא יבצר מהם, כי אף שהבחירה ביד האדם, היפלא מה' דבר למנוע מחשבותם הרעה. אלא עניינם היו, שהיו יודעים שמותיו של הקב"ה, והיו משתמשים בו מעשיות (באופן מעשי), והיו יודעין כל מלאך ומלאך כפי מדרגותו, ולהשביע מלאך השולט עליו, כי זה הוא ענין ההשבעות ושימושי השמות הקדושים, שנדע כל שמושם, להשביע התחתון בשם העליון המשפיע המושל עליו, ואם ישנה דבר זה, לא תעלה בידו כלל שום דבר.

ואלו היו יודעים כל זה, וזה שאמר בפרשת בראשית, אז הוחל, כי בימי אנוש הוחל לקרוא בשם ה', שהיו יודעין שמוש שמותיו יתברך. גפ פירש המתרגם, שפירושו שהתחילו לעבוד עבודה זרה, הכוונה הוא, כי בידיעה הזאת שהיו משתמשין בשמותיו יתברך, היו מורידים כח לעבודה זרה, והכל אחד ב' הפירושים.

והנה שמוש זה לא היה עולה בידם, אם לא היו יודעין צרוף האותיות והשמות בלשון הקודש, כי אי אפשר לשמוש השמות בלשון אחר, וזה שאמר ויהי כל הארץ שפה אֶחָת גימטריה לשון הקודש. [הסבר: לשון הקודש גימטריה 801, שפה אחת גימטריה 794 ועם ששת אותיותיה (שפה אחת) הרי 800 ועם הכולל שהוא אחד הרי 801 כגימטריה לשון הקודש]. ודברים אחדים, הם ממש שמוש שמותיו יתברך, שהם אחדותו יתברך, ויחוד שמותיו הקדושים.

[*  שפה  אֶחָת =  אלף מנוקדת סגול, יורה על קו אמצעי (ללומדי באור הסולם)]

ויאמרו הבה ונבנה לנו עיר ומגדל, עבודה זרה שהיה רצונם לעשות. וראשו בשמים, שיהא אל העבודה זרה כח מן הקדושה עליונה, ע"י שמוש שמותיו כנ"ל, כי כבר היו יודעים שאין בה כח, אם לא יבא אליה מן הקדושה. וכוונתן היה שישפיע עליהם טובה בהכרח, בכח שמוש שמותיו. אף אם לא היו טובים, כי היו רוצים ללכת בשרירות לבם הרע, ולא היו רוצים להשתעבד תחת הקדושה, כי צריך טורח גדול לסגף עצמו מתאוות החומר, והם היו רוצים להתעדן בתאוות עולם הזה, והעבודה זרה תשפיע להם טובה בכח שמוש השמות כאמור.

באור הזהר

ומבאר הזהר את הפסוק אז הוחל לקרוא בשם ה' הנאמר על דור אנוש המוזכר בפשרת בראשית:  והיו מתחזקים כלפי נח בחכמתם זו, במה שהזהירם בהמבול, ואמרו, ששום דין שבעולם לא יוכל לשרות עליהם, כי יעשו בחכמה לדחות מעליהם את כל בעלי הדין. ומאנוש ואילך התחילו כולם לעסוק בחכמה הזו, וזהו שכתוב, אז הוחל לקרוא בשם ה'. והוחל, פירושו, שעשו חולין את קריאת שם ה', ע"י חכמת הכשפים שעסקו בה. (זהר, בראשית ב' מאמר זכר ונקבה בראם, אות שפא).

ראש המכוונים לעבודה זרה, נמרוד וגלגולו נבוכדנצר

והמכוין בכל זה היה נמרוד כי הוא ראש בדור הפלגה והיה חכם גדול בכח שמוש הזאת, וזאת ממש היה כוונת נבוכדנצר כי היה גלגול נמרוד הרשע לכן אותיות נמרוד הוא אותיות נבוכד כי מלת "נצר" הוא כמו "קיסר", ובנמרוד נ' תחלה וד' בסופו וכן בנבוכד. ומעשה צלם שעשה נבוכדנצר היא היתה הכוונה בעצמה בעיר ומגדל נמרוד שהוא ע"ז גם נבוכדנצר עשה הצלם בכח שמות הקדושים לקח הציץ של כה"ג שהיה חקוק בה שם המפורש ונתן אותו בפי הצלם והיה אומר אנכי ה' אלהיך והיה אומר אמת, כי שם המפורש שבו היה מדבר, והם היו טועים וחושבים שהצלם היה מדבר זה.

פעלו של דניאל הנביא שפעל בבבל בזמן נבוכדנצר

ומה עשה דניאל, עלה על ראשו בסולמות שהביאו לו שהי' אומר שרוצה לנשקו, וכשנשקו הוציאו מפיו ,ומיד שהוציאו מפיו, מיד נפל כי לא הי' יכול לעמוד, כי היה ארכו ס' אמה ורחבו ו' אמה, אלא בכח שם המפורש. ועל זה אמר "ופקדתי על בל בבל" כי בל היה ע"ז של נבוכדנצר ועל זה אמר "והוצאתי בלעו מפיו" שהוא שם המפורש שהיה תוך פיו.

.... ולזאת אמר וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם, כי בני נח הם ולא בני האדם, אלא הכוונה היה כי כל כוונתם הם, ללכת אחר החומר והאדמה, ולא תחת הקדושה.

ולזאת אמר ויאמר הן עם אחד ושפה אחת לכולם כלומר שאם לא היו יודעין לשון הקודש לא היו פועלים השמות כלל. אבל זה החילם לעשות כי כל כח שיכלו לעשות ולהתחיל בזה על היותם מדברים בלשון הקודש לכן לא יבצר מהם, כי בכח שמוש השמות ובכח השבעתם יעשו כל מה שירצו.

משל המלך והאוצרות על מגדל בבל ודור הפלגה

וז"ש משל למלך שמסר מפתח אוצרותיו לכמה בני אדם, והיו נכנסין באוצרותיו כל פעם שירצו ואין מוחה.
מה עשה המלך כדי שלא יכנסו כשירצה? שינה המנעולים, ולא היו יכולין לפתוח. וכן עשה הש"י ששינה את השמות למעלה, וז"ש הבה נרדה ונבלה שם שפתם. ועוד שבלבל לשונם ולא היו יכולין לדבר בלשון הקודש, ואף אם היו משביעים את השמות בלשון אחר, לא היו פועלין כלל, לכן השכיח מהם לשון הקודש ,ולא ידעו לעשות שום דבר:

הנה הקלטה של הדברים

כל טוב וחודש חשוון טוב

בס"ד

שלום וברכה לכל בית בית ישראל,

נפלאתה אהבת לי מאהבת נשים תמונה Isidro Vila Verde

מהי משמעות הקשר שבין דוד ליהונתן, ומדוע נפלאת אהבת יהונתן לדוד מאהבת נשים, בספר ליקוטי תורה של כתבי האר"י, כרך י"א עמוד רצד טור א' טור ב', כתוב כי מיהונתן בא השפע לדוד, נסביר מעט את הדברים. בשם יהונתן יש ג' אותיות יה"ו, ודוד הוא הקטן ה' תתאה הנשפעת מג' אותיות יה"ו ונעשה השם שלם יהו"ה בהתיחדם יחד.

מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון

אלה הם מועדי ה' מקראי קודש

מה פירוש הפסוק אֵלֶּה מועֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קדֶשׁ, מדוע אנו קוראים לקודש, מה שורשו של הקודש, ומה שורשם של מקראי קודש, מדוע כל ששה ימים הולכים ובאים אל השבת, ומדוע יש לנו שבעה מקראי קודש, כל זאת ברשימה הבאה, חג שמח לכל בית ישראל.

השבת מקורה במוחין דחכמה, המכונה בשם אבא, או עולם אצילות, מלשון אצלו וסמוך לו. מועדים וימים טובים נמשכים ממוחין דבינה המכונים בשם אמא, או עולם הבריאה.

השבת היא קודש בעוד שמועדים וימים טובים מכונים מקראי קודש, מדוע מכונים ימים טובים בשם מקראי קודש, מפני שאנו קוראים לקודש: "קודש, בא", כלומר אנו מזמנים את הקדושה אל תוך חיינו.

שורשם הרוחני של המועדים וימים טובים, הוא בחטא עגל הזהב: מדוע? עם ישראל שזה עתה חתם תשעים יום בצאתו ממצרים לא יכול היה להכיל את הקדושה שיועדה לו בעת ששהה משה רבינו על ההר ארבעים יום וארבעים לילה,

ונחפז לע"ז,

להתיך עגל פז,

אלהים אחרים אשר ילכו לפניו.

נוצרה בעיה, כיצד ניתן לתקן את השבירה האמונית שהתבצעה במעשה עגל הזהב?

בפרשת אמור היא פרשת המועדות נמצא מוצא ושמו: "מקראי קודש", תחת הכותרת "מקראי קודש", יכולים בנ"י לזמן את הקודש אליהם בזמנים ידועים וקבועים מראש, לקדש את הזמן הוא המועד, ולהיות במצב של קירבה מתמדת אל הקודש, כלומר קודש במנות קטנות, כמו שאמא חותכת ומחלקת את המנה לילדים קטנים, כדי שיוכלו לאכל ולעכל אותו בעדינות לאט, לאט.

כנגד קדושת יום השביעי, הנמשכין ממוחין דחכמה המכונים בשם אבא, יש לנו שבעה מקראי קודש, הנמשכין ממוחין דבינה, המכונים בשם אמא, ואלו הם:

פסח, שביעי של פסח ,שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, שמיני עצרת.

וכאשר אנו קוראים את הפסוקים בסכות תשבו שבעת ימים. כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. אני הוי"ה אלהיכם.
אֵלֶּה מועֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אתָם בְּמועֲדָם:
וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶת מעֲדֵי ה', אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
סַבְרִי מָרָנָן:
ועונים - לְחַיִּים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם. וְרומְמָנוּ מִכָּל לָשׁון. וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו. וַתִּתֵּן לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה. מועֲדִים לְשִׂמְחָה. חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂון, אֶת יום:
חַג הַסֻּכּות הַזֶּה. ואֶת יום טוב מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ
בְּאַהֲבָה מִקְרָא קדֶשׁ. זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָּחַרְתָּ וְאותָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּיםּ וּמועֲדֵי קָדְשְׁךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂון הִנְחַלְתָּנוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים:

אנו יודעים מה מקור הביטוי מקראי קודש וממה הוא נמשך.

חג שמח לכל בית ישראל

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

אנשי כפר טרשא הופכים לתושבי מאתא מחסיא, כלומר לתושבי מבוא רחמים, תמונה Olibac

מדרש הנעלם בספר הזהר פרשת וירא מספר את הסיפור על אנשי כפר טרשא, שמצאו את עצמם שרויים במגפה. באותו זמן בו פורצת המגפה מתארחבמלון הכפר רבי אחא, אליו פונים התושבים בבקשה לעזרה. רבי אחא מסייע בידם, מחזירם בתשובה ולבסוף נעצרת המגפה. כדי לסכם את המהלך הטוב, משנה רבי אחא את שם הכפר מ"כפר טרשא", ל"מאתא מחסיא", כלומר למקום שבאים אליו רחמים, או "מבוא רחמים". כי פירוש מילת אתא יורה על הפועל בא, כלומר הגיע, ואות מ' לפני הפועל יורה על מקום, לכן "מאתא" הוא מבוא, ו"מחסיא", הוא לשון חסות ורחמים, כלומר רבי אחא, שהוא לשון אח ואיחוד, מאחה ומאחד את אנשי "כפר טרשא", הכופרים באמונתו יתברך (כי מילת כפר הוא לשון כופר (שם עצם) וכפירה, מלשון כופר בעובדות ובאמת, לשון הכחשה וחושך, ו"טרשים", הוא מקום שיש בו אבנים, ולא צומח בו דבר) לכלל "מאתא מחסיא", כלומר למקום אחד שאליו באים הרחמים, הוא "מבוא רחמים".

והנה זהר פרשת וירא אותיות קכד - קכח פרוש הסולם על הסיפור, אותיות הללו לשון זהר, אותיות דקות באור הסולם.

קכו) אבל אפרישו וכו': אלא הפרישו מכם ארבעים אנשים, מאלו הכשרים ביותר, ויתחלקו עשרה עשרה לד' חלקים. ואני עמכם. עשרה לזוית זו של העיר ועשרה לזוית זו של העיר וכן לד' זויות של העיר. ותאמרו, ברצון נפשכם הענין של קטורת הסמים, אשר הקב"ה נתן למשה. וענין הקרבנות תאמרו ג"כ עמו.

פירוש כי יש דבר, ומגפה, דבר פירושו כמ"ש חז"ל (תענית כ"א.) אם ג' אנשים מתים בג' ימים זה אחר זה בעיר וכו' הוא דבר. אבל מגפה, הוא מיתה בהמון, כעין שכתוב בפ' קרח, ויהי המתים במגפה ארבעה עשר אלף. ויש ב' בחינות בכללות כל הדינים: דינים דנוקבא, הנק' פתח האהל. ודינים דדכר הנק' כחום היום. (כנ"ל דף י"ט ד"ה והוא, עש"ה). ודבר נמשך מן דינים דנוקבא, בסוד לא זכי הא רע, שנתגלה מדת הדין שבה. וצריכים תפילה ותשובה לחזר ולהמתיקה במדת הרחמים, כמו שהיתה מטרם החטא. ומגפהנמשכת מדינים דדכר מכח התגברות קו שמאל על הימין, שדינים אלו נמשכים מבינה, שה"ס עלמא דדכורא, וה"ס מדת הרחמים, וא"כ אין צריכים כאן תפלה, שענינה הוא להמתיק את הנוקבא במדת הרחמים שהוא בינה, כי אדרבא, הדינים, הללו ממדת הרחמים באים, שה"ס בינה, ששם מקום מציאת ג' הקוין הללו. אלא שצריכים להעלות מ"ן בסוד מסך דחירק, ולהמשיך קו אמצעי ולכלול הקוים ימין ושמאל זה בזה בבינה גופה, ומשם אל זו"ן. וזהו נעשה בסוד הקרבת הקטרת, או על ידי אמירתה בכונה.

וז"ש, אמר להו ניזיל לכי כנישתא, כי תחילה חשב ר' אחא שיש דבר בעיר, וא"כ צריכים תפלה להחזיר הנוקבא למדת הרחמים, וע"כ אמר להם ניזיל לבי כנישתא להתפלל. אבל כששמע שיש מיתה בהמון, שאמרו לו פלוני ופלוני מיתו פלוני ופלוני נטו למות, אז ראה שהוא מגפה, לכן, אמר להו ר' אחא לית עתא לקיימא הכי וכו', כי למגפה אין תפלה מועלת כי אינה חסרה אז ממיתוק במדת הרחמים, אלא שצריכים קטורת דוקא, לגלות בה קו אמצעי ולכלול הקוין זה בזה. שכל זה נעשה על ידי קטרת, או על ידי אמירה בכונה את פרשת הקטרת. וסוד ד' פעמים עשרה אנשים שלקח עמו וסידרם לומר פרשת הקטרת, לד' זויות העיר, שעשו כן ג' פעמים, הוא להמשיך י"ג מדות הקדושות מדיקנא דאריך אנפין, וע"כ סיבב העיר ג"פ, כי ג"פ ד' שבמ' האנשים הוא י"ב. וע"כ אמרואנא עמכון, שהוא היה כנגד האחד הכולל את הי"ב. והיו יחד י"ג.

קכז) עבדו כן תלת זמנין, ואעברו בכל מאתא, לארבע זווייתא, והוו אמרין כן, לבתר אמר להו, ניזיל לאינון דאושיטו למימת, אפרישו מנייכו לבתיהון, ואמרו כדין, וכד תסיימו אמרון אלין פסוקייא ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וגו' ויקח אהרן וגו'. ויעמוד בין המתים וגו'. וכן עבדו ואתבטל מנייהו.

קכז) עבדו כן וכו': עשו כן שלשה פעמים, ועברו בכל העיר אל ארבע זויות, ואמרו כן. לאחר כך אמר להם נלך לאלו שהגיעו למות, והפרישו מכם אנשים שיבואו לבתיהם, ויאמרו כזה שאמרנו, וכאשר תשלימו תאמרו אלו הפסוקים: ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו', ויקח אהרן וגו', ויעמוד בין המתים וגו'. וכן עשו. ונתבטלה המגפה מהם.

קכח) שמעו ההוא קלא דאמר, סתרא סתרא קמייתא, אוחילו לעילא, דהא דינא דשמיא לא אשרי הכא, דהא ידעי לבטלא ליה, חלש לביה דרבי אחא, אדמוך, שמע דאמרי ליה, כד עבדת דא, עביד דא, זיל ואימא לון דיחזרון בתשובה, דחייבין אינון קמאי. קם ואחזר להו בתשובה שלימתא, וקבילו עלייהו דלא יתבטלון מאורייתא לעלם, ואחליפו שמא דקרתא, וקארון לה מאתא מחסיא.

קכח) שמעו ההוא קלא וכו': שמעו קול שאמר הסתרה הסתרה הראשונה המתיקו למעלה, שהרי דין השמים אינו שורה כאן, כי הם יודעים לבטל אותו.

פירוש. כי ב' דברים היו צריכים לתקן על ידי אמירת הקטרת, א) להעלות מ"ן לסוד מסך דחירק, שעליו יוצא קומת החסדים שהוא קו האמצעי. ב) להמשיך הזווג על המסך דחירק ולכלול הקוין ימין ושמאל זה בזה ולהמשיך הג"ר. אמנם בסבת החטאים של אנשי המקום, לא הספיקו רק להעלות את המסך דחירק, שהוא מחליש את תוקפו של קו השמאל, (כנ"ל פ' לך דף י"ג ד"ה ונתבאר ע"ש) ונתבטלו על ידו הדינים דדכורא שהוא המגפה, אבל בשביל זה באו בהסתרה שניה, שנפלו לבחינת ו"ק בלי ראש (כמ"ש שם ד"ה ונתבאר) כי עוד לא הספיקו לגלות הזווג על המסך ולהמשיך הג"ר. וזהו שעירר אותם אותו הקול שאמר, סתרא סתרא קמייתא אוחילו לעילא, רק הסתרה הראשונה, שה"ס המגפה, המתיקו למעלה, דהא דינא דשמיא, דהיינו דינים דדכורא הנקרא שמים, לא אשרי הכא, אינם שורים יותר כאן, דהא ידעי לבטלא ליה, כי על ידי הקטרת העלו את המסך דחירק המבטל את הדינים הללו דדכורא. אמנם בשביל זה, באו להסתרה השניה שהוא ו"ק בלי ראש. וזהו שעורר אותם הקול.

חלש לבו של ר' אחא, נתנמנם, שמע שאמרו לו כאשר עשית זאת עשה זאת. לך ואמור להם שיחזרו בתשובה, כי חוטאים המה לפני. קם והחזיר אותם בתשובה שלמה. וקבלו על עצמם שלא יתבטלו מתורה לעולם, והחליפו שם העיר, וקראו אותה מאתא מחסיא. על שם שהקב"ה חס עליהם.

פירוש. אחר שר' אחא שמע הקול, חלש לבו ונתנמנם, שיורה, שהרגיש גם הוא הסתלקות המוחין, והודיעו לו בזה, שמוטל עליו להחזיר אותם בתשובה שלימה. דהיינו שימשיכו הג"ר ע"י המשכת הזווג על המסך והתכללות הקוין זה בזה, שאז נמשך זווג פב"פ אל זו"ן. שזה נקרא תשובה, כמו שביארו. תשוב ה' לגבי ו', וז"ש כד עבדת דא, עביד דא, כיון שהבאת אותם לבחינת ו"ק בלי ראש, הרי עליך להורותם שימשיכו גם הג"ר. וז"ש וקבילו עליידו דלא יתבטלון מאוריתא לעלם, דהיינו שיתדבקו לעולם בקו אמצעי הנקראאורייתא. וז"ש ואחליפו שמא דקרתא, וקארון לה מאתא מחסיא. כי מקודם לכן היתה נקראת כפר טרשא, שהוא מלשון שדה טרשין, שפירושו שדה מלאה אבנים ואינה ראויה לזריעה. והוא משום שיושביה היו נמשכים אחר קו שמאל. אבל עתה אחר שנאחזו בקו האמצעי והמשיכו ג"ר, נחלף המקום ונעשה למאתא מחסיא. דהיינו למקום שהקב"ה חס עליו ומשפיע להם כל טוב.

סיכום הדברים

ומדוע נזכרנו בסיפור על אנשי כפר טרשא, שהפכו לאנשי מאתא מחסיא שהוא מבוא רחמים, דווקא עכשיו? היות שאנו נמצאים בחודש אלול, הוא חודש התשובה והרחמים, והוא שורש לי"ג מידות רחמים שמשפיע הקב"ה לעולם, עלה במחשבה סיפורם של אנשי כפר טרשא.

להיות התורה והספר הזה"ק מדברים באדם אחד, יכול כל אחד ואחד מאתנו למצוא בתוכו את אנשי כפר טרשא כלומר, יכול כל אחד ואחד מאתנו לראות כיצד האנשים הכופרים שבו, נגפים כאשר מגיע למקום רבי אחא, הכוח או הפוטנציאל המאחה והמאחד את כולם, והיאך באמצעות י"ג מידות רחמים אותן הוא ממשיך הוא עוצר את מגפת ומגופת הגוף הטרשי, הופך אותו למבוא רחמים, כלומר למקום אשר אליו באים רחמים, וממשיך בו אהבה וכל טוב.

שנה טובה ומתוקה לכל

טוב שכן קרוב מאח רחוק

מהו שאומר הכתוב במשלי, "טוב שכן קרוב מאח רחוק?" האר"י ז"ל מבאר את הפסוק על דרך האמת בהתייחסו למבנה הספירות בעץ חיים, וכך הוא אומר: שכ"ן קרוב נבחן לספירת היסו"ד, המקבל ש"ע נהורין כמנין שכ"ן, הוא קרוב אליה, למלכות ואינו נפרד ממנה.

מאח רחוק היא ספירת תפארת, שהיא רחוק לפעמים, מספירת מלכות. כלומר, כדי שהארת ספירת תפארת תגיע לספירת מלכות, על הארת האור הנשפעת ממנה לעבור בדרך ספירות נוספות, שהם בחינת מסננים או פילטרים נוספים, שהם יותר עבים מהפילטר שלה עצמה, ולכן נחשב נתיב זה "רחוק".

לעומת זה השכן, הוא ספירת יסוד, הוא קרוב, כלומר מרחק ספירה אחת ממנה, או פילטר אחד.

מקור: ספר הליקוטים, השער הרביעי, ויטאל חיים בן יוסף, פרשת עקב עמ' רע"ח.

כל טוב ושנה טובה לאחים הרחוקים ולשכנים הקרובים