בס"ד
שלום לכולם, הקדמת ספר הזהר,
הנצנים נראו בארץ עיבור ויניקה רוחניים
עיבור ברוחניות
ממשיכים באות ה', פירוש אחר על הניצנים נראו בארץ, אלו הם האבות שנכנסו במחשבה, ונכנסו בעולם הבא, שהוא בינה, ונגנזו שם, את זה הסברנו בשיעור הקודם (אות ה' 1) ומשם יצאו בגניזו, ונסתרו תוך נביאי האמת. המשפט הראשון מתאר מצב שנקרא עיבור ברוחניות, המשפט השני מתאר מצב יניקה ברוחניות. בגשמיות העובר טמון בתוך האמא, לא רואים אותו, אח"כ הוא נולד, יש תינוק כבר, והתינוק יונק, המצב הזה של היניקה מכונה בשם נביאי האמת, צריך להבין מדוע, אלו הם שני מצבים חשובים מאוד בחיי העבודה העצמית של האדם, השלב הראשון כמו שאומרים כל ההתחלות קשות, העיבור - שהאדם יבטל את עצמו לעליון, יש את זה בין אדם לחברו, בעניין של 'עשה לך רב', שאדם יבטל את עצמו כלפי תלמיד חכם, בכל העניינים ובכל האופנים, הן בגמיות הן ברוחניות, זו היא עבודה דינמית מאד, כאשר אדם יש לו את הרצונות שלו, והאישיות שלו, והוא צריך לבטל אותם כלפי אדם שהוא עצמו צריך לבחור בו. לא שמישהו כופה עליו, האדם צריך להחליט על אישיות, תלמיד חכם, אדם שגדול בנגלה ובנסתר, שהוא מרגיש שהוא צדיק ויכול לרומם אותו ולהעלות אותו לפסים אמיתיים למיצוי עצמי, לתיקון עצמי. אחרי שהאדם בוחר בו, אז מתחילה עבודת העיבור, כלומר ההתבטלות.
לכן יש חשיבות גדולה למגע עם רב, למרות שלימודים דרך האינטרנט הם טובים וחשובים, וודאי תורמים לאדם, אך יש חשיבות במגע עם אדם, רב חי ונושם, ולעשות את העבודה מולו. ויש חשיבות שהאדם הוא חי ונושם, ולא מישהו שהיה פעם, גדול ככל שיהיה, אבל איננו מסוגל להעמיד מבחנים לאדם שמולו. רק מגע עם אדם חי, עכשווי יומיומי, כאשר האדם עומד מול מבחנים שונים, והוא חושב כך, והרב אומר לו אחרת, והוא צריך לבטל את עצמו כלפי הרב, שזה משפשף את האדם מתרגל אותו בעבודה הזאת שנקראת עבודת העיבור. זה פן של ביטול הרצון לקבל, ופיתוח הרצון להשפיע.
מהי לידה מבחינה רוחנית?
כאשר אדם מסיים את העבודה הזאת, אז הוא נולד, מבחינה רוחנית, כלומר מותר לו אז לגלות את האישיות שלו, את הרצונות שלו, וזה לגיטימי. וזה גם הקב"ה רוצה, כי האור העליון מאיר לפי הכלים, ולכן הקב"ה ברא ריבוי אנשים בעולם, מפני שרצונו להיטיב לנבראיו מתגלה באישיות של כל אדם באופן אחר מאשר אדם אחר, מדוע? לכל אחד יש כלים אחרים, בהם הוא מגלה צבע אחר, ואופי אחר באור האלוקות, זה בדיוק מה שהקב"ה רצה, שיהיה מן קריסטל מנצנץ בהרבה כיוונים בהרבה צבעים, בכמות ובאיכות שונה, כי אז מתגלה העניין האלוקי בריבוי פנים, וזה דבר יפה.
וכשיש ריבוי אנשים הדבוקים בבורא ומחליפים אינפורמציות, אז יכולה להיות השקה יפהפיה של ענין השגת אלוקות, זה בדיוק מה שהבורא רוצה, זה ענין של להיטיב לנבראיו. לכן ענין העיבור הוא לא צריך להשאר לנצח, אלא יש מצב שחייב אדם לגלות את הכלים שלו, כמובן אסור למהר בדבר, אלא רק אחרי שאדם עבר את כל המבחנים, מבחני האמונה ומבחני ההשפעה במצב של העיבור, אז הוא מקבל סימנים מן השמים, או מהרב בעצמו, שהרב אומר לו עכשיו מגיע הזמן שאתה צריך לגלות את הכלים שלך בעצמך, בכדי לגלות את הצבע בכמות ובאיכות המיוחדים לכלים שלך, שאין שום אדם אחר בעולם שיכול לגלות את השגת האלוקות שאדם פלוני מגלה.
כשם שאין פרצופיהם דומים כך דעותיהם וזה מכוון ע"י הבורא יתברך לצורך המטרה הזאת בלבד. לכן אומר כאן הזהר הקדוש שאחרי המצב של העיבור, משם יצאו בגניזו ונסתרו תוך נביאי האמת. אז יש כאן שני דברים הפוכים, מצד אחד הזהר הקדוש מכנה למצב של היניקה - נביאי האמת, מדוע? א) מכיוון שאדם מגלה את הכלים שלו, אז יש לנו פה כמו תינוק שנולד, כבר לא תינוק נעלם, יש כבר מציאות של תינוק, והתינוק הזה יונק חלב משדי אימו וע"י כך הוא מתפתח, מה הנמשל. הנמשל הוא שזה כמו מצב ביניים, בין עיבור לבין גדלות, מצד אחד, האדם צריך לגלות את הכלים שלו, מצד שני עדיין צריך לינוק, לקבל הכוונה והדרכה מרבו.
מהי יניקה ברוחניות?
אז זה התפתחות ביחס למצב הקודם, אך לא התנתקות גמורה מהעליון, כמו בגשמיות, התינוק נולד, אבל הוא איינו עדיין מסוגל להסתובב ולהשיג מזון בעצמו, הוא עדיין זקוק לנתינת מזון על ידי העליון, כך גם ברוחניות, זאת אומרת המצב שהאדם נולד, והופך להיות אישיות בפני עצמו, עם כלים משלו, וכבר עצמאי לחלוטין, זה כבר מצב הדרגתי. זה לא הולך בבת אחת, ואסור למהר את הקץ בעניין הזה. כל אדם מצד האגו שלו, היה רוצה כבר לעמוד על הרגליים שלו מה שיותר מהר, ולהיות עצמאי וגמרנו. אבל לא, לא משחררים כלכך מהר את החבל, רק לאט לאט בהדרגה, זה המצב ביניים שמכונה יניקה, כלומר, האדם צריך לגלות את הרצונות שלו, אבל עדיין לקבל הכוונה הדרכה והכוונה מהעליון, איך ומה לנהוג, זה נקרא נביאי האמת. מדוע? האור במצב הזה מתפשט כבר בכלים דקבלה של האדם, לא כמו במצב העיבור הנחשב אך ורק כלים דהשפעה, במצב הזה כבר מתגלים הכלים דקבלה של האדם, מתגלים הרצונות שלו והמאווים שלו, אבל, כפי שאמרתי הוא צריך עדיין לחסות בצילו של העליון, ולא לרוץ קדימה מידי.
כלים דקבלה נקראים נביאי האמת מדוע? הכלים דקבלה של האדם, הרצונות דקבלה של האדם הם אלו ששואפים כל הזמן להשיג מה שיותר השגות, להבין יותר את הבורא לחוות יותר את הבורא, וזה נקרא נבואה למעשה. נבואה, היא צורה שהבורא מתגלה לאדם, והאדם חווה במדרגה זו או אחרת את הגדלות האלוקית, את ההשגחה האלוקית בעולם, את דרכי הפעולה של הבורא. אז לכן בזמן שהאור מתפשט בכלים דקבלה של האדם, זה כבר נקרא נביאי האמת.
על ההפרש שבין נביאי אמת לנביאי שקר
נקודה נוספת, למה הזהר מדגיש נביאי האמת, כי יש גם נביאי שקר. זאת אומרת ההבדל בין נביאי אמת לנביאי שקר הוא הרבה פעמים כחוט השערה, כמו שאמרו גדולי החסידות, מה אתם סבורים? שעשו הלך באופן פושע, פרוע, איזה אדם משתולל שלושת רבעי חיה? אמרו לא, ככה התבטאו בלשון שלהם גדולי החסידות, עשו היה הולך עם שטריימל, עם קאפיטל, עם גארטל, היה הולך חסידי לגמרי, גרביים לבנות, ואי אפשר היה להבדיל בינו לבין יעקב, שניהם הלכו אותו דבר. רואים שיצחק רצה לברך את עשו, וככה התבטאו גדולי החסידות לגבי עוד דמויות בתנ"ך, גם לגבי קורח למשל, שהאדמה בלעה אותו, אז גדולי החסידות היו מתבטאים בחביבות גדולה, 'סבא קורח, סבא קדישא קורח', כל ההתבטאויות האלה באות לומר שהרשעים שמוזכרים בתורה, הם למעשה חוטאים בעניינים רוחניים, לא באיזה עניינים מעשיים, עבים, גסים.
לכן אני רוצה לומר ההבדל בין נביאי האמת לנביאי השקר הוא דק, מדובר בשניהם על אנשים שמשתוקקים לבורא, ולא משתוקקים לתאוות גשמיות, אבל השאלה היא, האם ההשתוקקות לבורא זה בכדי לשרת את הבורא? או בכדי לשרת את עצמך? וזה כבר עניין של נטיית הלב, משהו דק, רוחני, עדין מאוד, מי יכול לדעת מזה, הרבה פעמים לא האדם בעצמו, הבורא בטח יודע מהי נטיית הלב של האדם.
אבל אם האדם הוא בגדר נביאי שקר, שהוא עדיין רוצה את ההתגלות האלוקית, אבל לא מצד לשרת את הבורא, אלא מצד לשרת את עצמו, אז כבר יתחילו להראות כאן זיופים. וזה אדם יכול לראות אצל עצמו, אם הקב"ה מאיר לאדם, כל אחד לפי המדרגה שלו, אז אדם צריך להיות שמח מאד ולהגיד תודה לה' יתברך, כי זה שהקב"ה מאיר לאדם, זה סימן שהאדם הוא בכיוון טוב, אחרת בעל הבית, הבוס של העולם לא היה מתגלה אליו, אז זה סימן טוב, סימן שהבורא מקרב את האדם. אבל אל תאמין בעצמל עד יום מותך, צריך לדעת מה עושים עם ההארה הזאת.
התייחסות מעשית להארה שנתנה משמים
להשתמש בההארה ששלח הקב"ה בכדי לתגבר את העבודה, שכנגד הטבע של הקבלה, זה נקרא נביאי האמת, זאת אומרת חווים חוויה של נבואה, זה מדובר גם על אנשים בערכינו, כי הזהר הקדוש מדבר על כל הדורות לא רק על התנאים, וכידוע שאליהו הנביא אמר לרבי שמעון בר יוחאי שע"י ספר הזהר יצאו בנ"י מגלות לגאולה, וזה וודאי מדובר לכל הדורות, אז לכן כשלומדים זהר, בכלל כשלומדים תנ"ך, לא צריך להסתכל על גדולי ישראל בתור היסטוריה שהיתה פעם, ואין לה קשר אתנו, אלא כל אחד ואחת מאתנו, חווים את החווית הללו כל אחד לפי הדרגה שלו.
צריך לדעת בזמן שהאדם מרגיש את הבורא יותר או פחות, זה לא מקרה, זה הבורא שולח לאדם במכוון. הבורא קורא עכשיו לאדם. אז מצד החוויה עצמה האדם צריך להתרגש ולהגיד תודה רבה לבורא שהוא מקרב אותו, אבל מצד שני צריך לדעת מה לעשות עם ההארה הזאת. לא לבזבז אותה, לא לתת לזה לעבור על ידינו, אלא שההארה הזאת תכוון את האדם לקבל החלטות לשדרג את העבודה שלו, נגד הרצון לקבל, ובעד העניין של האמונה והרצון להשפיע.
מדוע נסתרים נביאי האמת?
שאלה נוספת, מדוע כתוב שנסתרו תוך נביאי האמת, הרי אלו שני דברים הפוכים, הרי הנביאים המשיכו את אור ה', וכאן כתוב נסתרו, אז זה הסתרה, יש פה גילוי או הסתרה, על מה מדובר כאן, התשובה שהעניינים הם יחסיים, כאן באות ה' בהקדמת ספר הזהר, הזהר רוצה לתת את כל המדרגות המתוארות בפסוק הניצנים נראו בארץ, אז ברור שאדם משיג מדרגה מספר שתיים היא נחשבת לגילוי לגבי מדרגה מספר אחד, אבל הזהר רוצה להדגיש עדיין יש התפתחויות מדרגה מספר שלוש וארבע, שיחסית אליהם מדרגה מספר שתיים נחשבת הסתרה וגניזה, לכן הוא מתבטא פה באות ה' פעמים רבות בלשון הזאת.
גם בהמשך נולד יוסף ונסתרו בו, שוב פעם הסתרה, מצד אחד לידה, נולד מצב חדש, מתקדמים מדרגה מספר שלוש, מצד שני שוב הסתרה, מדוע, לגבי מצב מספר ארבע, זה אנחנו צריכים לדעת, הקב"ה רוצה שנלך מחיל אל חיל, ולכן תמיד יש מצד אחד גילוי, מצד שני הקב"ה נותן לאדם לראות את המדרגה הבאה באופק ואיך שהוא עדיין לא שם, ואיך שהוא עדיין צריך לעשות כל מיני סוגי עבודות בכדי להגיע לשם. כך שהאדם חווה בבת אחת שני דברים. שמחה גדולה על זה שהקב"ה מקרב אותו, מצד שני כבר רואים באופק את המהלך הבא, וצריך להתכונן אליו, לדעת שאני עדיין לא אוחז שם, וצריך עבודה רבה בכיוון הזה.
הקדמה לספר הזהר מאמר הנצנים אות ה' 2, מאת הרב גוטליב