בס"ד
שלום וברכה לכל בית ישראל,
כאשר מגיע אברם לארץ ישראל בפרשת לך לך הוא עובר בארץ כנען ומגיע לאלון מורה בצפון השומרון. לימים, כאשר יכתוב משה את התורה ויתאר את תולדות האבות הוא יכתוב את הפסוק הבא: "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ". (בראשית יב ו)
כותב רש"י כי כאשר כתב משה את התורה למען הסר ספק ציין בפירוש כי שכם של אותם ימים היא אלון מורה, שעבר בה אברם, ובה הובטחה הארץ לו ולזרעו.
מדוע בימי אברם שֵׁם המקום הוא אלון מורה, וכעבור שני דורות בלבד לאחר שישוב יעקב עם נשותיו וילדיו מפדן ארם יקרא המקום שכם?
מפני שבתקופה שבין הגעתו של אברם לארץ, לבין שיבתו אליה של נכדו, יעקב אבינו, מפדן ארם, בנה אותה שכם, בנו של חמור, וקרא את העיר שבנה על שמו, שכם.
גם קין בנו בכורו של אדם הראשון בנה עיר וקרא אותה על שם בנו חנוך, אך כאן יש תופעה מעניינית, שכם שבנה את העיר, הקנה לה את שמו הפרטי, ולא את שם קרובו, או אהובו, או אדם שהוא מייקר אותו.
כעת נשוב לימי משה רבינו ונראה שלמען הסדר הטוב הוא טרח לציין בתורה, כי אלון מורה היא שכם. אם כך מדוע שמה הערבי של העיר הוא נבלוס? נכון שאי שם מופיע הסבר כי נבלוס היא שיבוש לשוני של שמה היווני נאו פוליס (עיר חדשה) אבל לא רק.
בשכם העיר ארע מעשה נבלה, שכם בן חמור נשיא החיוי ראה את דינה בת יעקב ולאה, לקח אותה, ללא הסכם עם משפחתה וללא הסכמה ממנה, "וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ". כעת לאחר המלקוח ובדיעבד מבקש שכם מאביו, חמור, שיקח את הילדה הזאת לו, לאישה. יעקב ששמע על הענין, מחריש עד בואם של בניו מן השדה, אז נגש חמור למשא ומתן עם יעקב, "וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, אֶל-יַעֲקֹב, לְדַבֵּר, אִתּוֹ. וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן-הַשָּׂדֶה, כְּשָׁמְעָם, וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים, וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד".
ממשיך ואומר הכתוב מדוע חרה לבני יעקב המקרה, "כִּי-נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל, לִשְׁכַּב אֶת-בַּת-יַעֲקֹב, וְכֵן, לֹא יֵעָשֶׂה". כאן ניתן לראות קשר לשוני בין נבלה, לשמה הערבי של העיר נבלוס, לא כי הוא תעתיק שם יווני, אלא שהשם היווני מנציח את מעשה הנבלה שהיה שם. גם בפסוק "ויחר להם מאד", אנו מוצאים שורש ח.ו.ר שהוא שם נרדף ללבן שהם אותיות נבלה. והמלבין פני חברו ברבים כאילו שפך דמים.
אמור מעתה נבלוס על שם מעשה הנבלה שארע בעיר.
שנה טובה כתיבה וחתימה טובה