"וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם".
פרשת השבוע פרשת תצוה, פרק כט אות מג, "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְנִקְדַּשׁ, בִּכְבֹדִי". מדובר על אהל מועד ששם ההתוועדות של עם ישראל. אומר רש"י אתוודע עימם בדיבור כמלך הקובע מקום מועד לדבר עם עבדיו שם, ונקדש המשכן בכבודי שתשרה שכינתי בו.
כשמדברים מצד פנימיות האדם, מהו המקום שבו שורה השכינה, זהו המקום שמכין האדם אצל עצמו, המקום הזה נקרא רצון להשפיע, שם בתוך הרצון להשפיע של האדם, מתגלה שכינת כבודו יתברך, ברצון להשפיע יש להבחין ב' עניינים, סור מרע ועשה טוב, סור מרע, הפירוש הוא לזבוח את הרצון לקבל, לא לנהל את החיים לפי הרצון לקבל, אלא להיפך לזבוח אותו, לשחוט אותו, לא להחשיב אותו, ענייני המבחן הגדולים שלנו הם בין אדם לחברו בדרך כלל, כאשר אנו לא מנהלים את המגע עם זולתינו ע"פ האינטרס של הרצון לקבל, אלא דווקא על פי הרצון להשפיע, ע"פ אהבת הזולת.
ואז הקב"ה מתגלה לאדם, "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְנִקְדַּשׁ, בִּכְבֹדִי. וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ; וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ, לְכַהֵן לִי". עניין של קדושה משמעותו ייחוד, כפי שהאדם מקדש אישה, ומיחד אותה לו, מפריש ומבדיל ואוסר אותה על כל העולם. כך גם אנו צריכים להגיע למצב שהקב"ה מקדש אותנו לו, דהיינו מייחד אותנו לו, בזה הוא מפריש ומבדיל אותנו מכל מה שלא, מיישר קו איתו יתברך.
עניין הקידושין הקדושה הוא מתבצע ע"י כך שהאדם מכין את עצמו, כפי שהכלה מכינה את עצמה לקראת בעלה, כל מה שצריך להכין מבחינה הלכתית, בגשמיות ברוחניות מבחינה נפשית, כך גם אנו צריכים להכין את עצמינו לקראת הקב"ה.
"וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים", בזמן שהאדם מכין את עצמו כראוי, מקדש את עצמו, אז ושכנתי בתוך בנ"י. זאת אומרת ענין הקשר של הבן אדם עם הבורא, הוא מותנה בזה שהאדם מסוגל לעשות את הפעולות הנדרשות, להכין את עצמו לקראת הקב"ה. והקשר יש בו מדרגות רבות, יש קשר של מחשבה, יש אדם שהקב"ה נותן לו רשות, והוא חושב על הבורא, לא לכל אחד הקב"ה נותן מגע וקשר אליו באמצעות מחשבה, למי שלא מוכן ומי ששקוע ברצון לקבל, אז הקב"ה שולח לו מחשבות אחרות, לא נותן לו רשות לחשוב עליו. צריכים לדעת להחשיב את המחשבות על הבורא.
התקשרות לבורא במחשבה
אדם שהוא מזוכך יש לו את הזכות לחשוב על הבורא יותר ויותר ולהיות קשור אליו במחשבה. במקום שאדם מחשב שם הוא נמצא, אדם שהוא מזוכך עוד יותר יכול גם ךהרגיש את מציאות הבורא. בזה יש מדרגות רבות, הכל תלוי בגודל הזיכוך של האדם ובגודל המסכים שהוא מסוגל להתקין על הרצון לקבל שלו, גודל הויתור והזביחה שיכול לזבוח את הרצון לקבל.
"וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים", אני אהיה מורגש אצלהם שאני הבורא, שאני האלוקים שלהם. אלקים גם מרמז על מידת הדין, פשט שיוכלו לסבול את מידת הדין, שידעו שהכל בא מתוך מידת אהבתי אליהם. "וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מה המטרה, לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם: אני פועל להוציא את האדם מקליפת הרצון לקבל, ומהי המטרה, שאני אוכל לשכון באדם.
"אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם", כמובן יש פה ענין של פעולת הבורא ויש פעולת הנברא, אנו צריכים לעשות את ההשתדלות מצדנו להתנגד לרצון לקבל ולהשתוקק לרצון להשפיע, למצב של אהבת הזולת ואהבת ה' בכדי שתתקים בנו המטרה הנפלאה והנשגבה הזאת, של ושכנתי בתוך בני ישראל.
כל התורה וכל המצוות ממוקדים בדבר הזה, החגים השבתות בכדי לפעול בנו את הפעולה הזאת, להרגיש את גדלות ה', ולהבין שכדאי לנו לזבוח את הרצון לקבל, ולפתח רצון להשפיע. יוצא שהדברים הם בהלוך ושוב, זאת אומרת לפעמים השי"ת מורגש אצל האדם, ממציא את עצמו לאדם, בסוד אנכי ה' שוכן איתם בתוך טומאתם, כדי שאדם יקבל דחיפה לעשות מסכים על הרצון לקבל, ולעבוד בכיוון של רצון להשפיע, ואהבת ה'. ואח"כ, לפי שיעור עבודתו כך הוא מרגיש את ה' וקשור אליו יותר בקביעות, נמצא שיש הרגשת ה' לפהי ואחרי אבל הקביעות של הרגשת ה' מותנת בהתקדמות של האדם בדברים הללו.
פרק ל'
"וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ, מִקְטַר קְטֹרֶת; עֲצֵי שִׁטִּים, תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ", זה שאדם זובח את הרצון לקבל, זה עושה אותו קטורת, קשורת, זה קושר אותו לבורא. עֲצֵי שִׁטִּים, תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ. שטים מלשון שוטה שוטה זה שפועל לא לפי השכל, במקרה הזה זה חיובי הוא פועל לפי האמונה בבורא, למעלה מהדעת, זה נקרא עצי שיטים. עיצה של שטות, כלומר אמונה מעל הדעת ואז אפשר להתקשר עם הבורא.
"אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ", אמה זה מלשון אמא, אימא עילאה, להתקין את הזביחה של הרצון לקבל בבחינת החסדים המכוסים של הספירה הזאת, ספירת הבינה המכונה בשם אמא עילאה, רָבוּעַ יִהְיֶה, מרובע, יש פה ארבעה קצוות, חכמה ובינה תפארת ומלכות, אדם צריך להשיג ארבעת הקצוות הללו, י-ה-ו-ה, אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ ממילא אמתיים קומתו, אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ. אורך ורוחב זה ענין של כלים דקבלה וכלים דהשפעה, צריכים להיות מתוקנים בחינת אור דאמא, שנוכל להשפיע על מנת להפשיע ולקבל על מנת להשפיע, ואז ממילא אמתיים קומתו, חכמה וחסדים, ממנו קרנותיו, מלשון קרינה, קרינת האור האלוקי מותנת בהכנות האלו.
אנו נסיים בזאת ונאחל לכל בית ישראל הצלחה וברכה ולהשתמע
...
תמונה : Kristofer Williams