בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ מה פירוש

שלום לכולם,

מה פירוש הפסוק בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ (ויקרא כה יג)? וכי המדובר בנחלה גשמית, במספר דונמים רבוע, האם אחוזתו היא נחלת אבות נחלת דודים או כתובת מסויימת באיזה ישוב? מה פירוש המילה אחוז המוזכרת בפרשת מטות, וכיצד אחוז, שכיום אנו מכירים בו מבחינה חשבונאית כחלק אחד ממאה, קשור אל האחוזה המוזכרת בפרשת בהר ואל האחוז המוזכר בפרשת מטות.

כדי לקשור את כל השאלות הללו יחד נתבונן בשורשן. שורש המילה אחוזה הוא אחז, והפירוש הוא תשובו איש אל אחוזותו, הוא תשובו איש אל אחיזתו ונשאלת השאלה באיזו אחיזה מדובר והתשובה היא אחיזתו בעץ החיים. והראייה שהאות ח' במילה אֲחֻזָּתוֹ מנוקדת קובוץ. הניקוד קובוץ משתלשל מספירת יסוד, ותכונת ספירת יסוד היא לאגד את כל שפע הספירות שמעליה ולהשפיע אותן למלכות. כי כל ענין ספירת היסוד הוא נתינה, הוא אינו משתמש לעצמו דבר, הוא משמש לצורך הארת המלכות.

אם כן מדוע מכונה שנת היובל הזאת? וכי לא יכלה התורה לכתוב בשנת היובל סתם, מדוע לכתוב בשנת היובל הזאת. וראשית יש לומר כי שנת היובל היא שנת החמישים. אם כן למה לומר שנת היובל הזאת, כי חמישים הוא כפולה של עשר בחמש, מספר עגול, למה אם כן לצרף למספר עגול את המילה זאת, שבה משתמשת התורה לציין דבר נפרד?

ואם כך הוא, מנין לנו כי התורה משתשמת במילה זאת להצביע על דבר נפרד? הנה בשעה שמגיעה נעמי לבית לחם, אחרי עשר שנות רעב בשדי מואב, לאחר שנתאלמנה מאשה ושכלה את שני בניה, מצביעות עליה השכנות ואומרות: "הזאת נעמי?" כלומר האם זו אותה אחת שהיתה נעימה טובה ויפה, נשואה לאיש עשיר וחכם ואם לשני בנים שחזרה משדה מואב אלמנה מאיש, שכולה מבנים ופרושה מכלתה? כלומר בפסוק זה, המילה זאת באה להצביע על גורם נפרד ונבדל, נעמי שהיתה אשת איש פרנס בית לחם ואם לשני בנים, חביבת העיר בחלוף עשר שנים חוזרת משדי מואב נפרדת, ללא איש ללא בנים, ללא קשר, ועליה מצביעות השכנות ואומרות "הזאת נעמי"?

ונחזור לענין המילה זאת, מדוע כותבת התורה בשנת היובל הזאת? האם שנת היובל היא נפרדת, הרי חמישים הוא מספר עגול, כפולה של עשר בחמש, ובמספר עגול אין שארית. זה נכון כאשר מסתכלים על המספר חמישים ככפולה של עשר בחמש. אך ניתן להגיע למספר חמישים בצורה שונה. והיא במחזור של שבע שמיטות. הנה מצווה אותנו התורה לעבד את האדמה שש שנים ובשנה השביעית לתת לה לנוח, שנת המנוחה לאדמה מכונה בשם שמיטה. ועוד מצווה אותנו התורה לספור שבע שמיטות, כלומר לספור שבעה מחזורים של שבע שמיטות מה שנותן לנו את המספר ארבעים ותשע, ובשנה לאחריה, היא שנת החמישים, ושנת היובל מצווה אותנו התורה לקרוא דרור בארץ. כלומר ניתן להגיע למספר חמישים ע"י כפולה של שבע בשבע, סופרים שבעה מחזורי שמיטה ומקבלים ארבעים ותשע שנים והשנה הבאה היא שנת החמישים.

באופן ספירה זה של ז' שמיטות צריך להוסיף עוד שנה כדי להגיע למספר חמישים, כלומר השנה החמישים היא הנפרדת, לכן כותבת התורה בשנת היובל הזאת. כי דווקא במה שנראה לאדם נפרד ונבדל, דווקא הוא מקום החיבור, דווקא בשנה הזאת שמגיעה לאחר שבע כפולות של שבע, שאי אפשר להכניס אותה למחזור השביעיות, כי איננה שייכת לתחום החומר והזמן, דווקא בשנה זאת מחוץ לזמן ולחומר יכול אדם להתקשר בעץ החיים, שהוא אחוזתו.

וזה ענין אחוז מן החמישים שנתבקש משה לקחת מן האדם ומן הבהמה ולתיתו ללווים שמרי משמרת משכן ה' בפרשת מטות. כי דווקא בהפרשת האחוז (האחד) מן החמישים ונתינתו ללווים נדבק כלל ישראל בעץ החיים, כי ללוים אין נחלה גשמית, אלא נחלת ה' נחלתם ועבודת הקודש, ומי שנותן להם אחוז, אחוז בעץ החיים.

וזה הפירוש תשבו איש אל אחוזתו, אל אחיזתו בעץ החיים, כי עץ החיים נותן ומשפיע, וכאשר תשובו איש אל אחוזתו, או אל אחיזתו בעץ החיים, תוכלו להשפיע כמו ספירת יסוד שאין לו קיום משל עצמו אלא רק להשפיע.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

כתיבת תגובה

השאר תגובה