הפרספקטיבה של הנצח

שלום וברכה לכולם,

הפרספקטיבה של הנצח היא טוב

הפרספקטיבה של הנצח היא טוב

כ"ו דורות מאדם הראשון עד משה רבינו. כ"ו דורות הולכים ובאים מאז חטאו של אדם הראשון דרך דור המבול, דור הפלגה, שיעבוד מצרים והיציאה לחירות ממנה. כ"ו דורות יחלפו מאדם הראשון, יציר כפיו של הברוך הוא, עד שישתלמו בצלם אלוקים לקבל תורה בהר סיני, ותפסק זוהמתם (אחיזתם בעץ הדעת טוב ורע ממנו נמשכת מיתה לעולם).

מה מיוחד במספר כ"ו, (26) מדוע הוא מצביע על שלמות, האם צריך אלפי שנים כדי לתקן טעות, האם ייתכן כי המילה דור, לא מכוונת אל מספר שנים ידוע ומוסכם מראש, האם ייתכן כי המילה דור רומזת לתדר מסויים, ובכלל למה צריכה האנושות לעבור עשרים וששה תדרים או דורות כדי להגיע לשלמות, הרי הקב"ה ברא אדם שלם ותמים.

כפי שראינו ברשימות קודמות, האות א' בנויה מאות ו' כתובה באלכסון, ושתי אותיות י', אחת לימינה ולמעלה, ואחת לשמאלה ומטה, כך שערכה הגימטרי של האות א' הוא 26, כ"ו. ב' אותיות י' הרי עשרים ועוד ו' שערכה שש, הרי עשרים ושש. כאשר נתבונן בהשתלשלות הדורות מאדם עד משה, נוכל לראות את כ"ו הדורות משתקפים בציור האות א'. באות י' העליונה מצד ימין ולמעלה לאות ו', רואים את עשרת הדורות שבין אדם לנח, באות ו', המרכזית, רואים את השתקפות הדורות משם, בן נח, עד רעו, ובאות י' אשר משמאל ולמטה לאות ו', רואים את השתקפות עשרת הדורות שבין שרוג למשה.

%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%a4%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%91%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%aa%d7%a9%d7%aa%d7%99%d7%aa

אלופו של עולם בונה תשתית

כאשר נתבונן בציור האות א' שלפנינו, נוכל לראות כי שלושה מבין עשרים וששה הדורות הללו נולדו מהולים, ואלו הם: אדם, נח ומשה. שנים מהם היו בעשרה דורות הראשונים של הקיום האנושי, אדם הראשון היה קוצו של יוד, ולא הוה לי מעלמא זה כלום, עד שחטא בעץ הדעת, ונתגשם ונתעבה מאוד, ונח היה הטפה העשירית והאחרונה באות י' הראשונה, המרכיבה את האות א'. כל עשרת הדורות מאדם עד נח, פרט לנח ומשפחתו נמחו במבול. ונח, הטיפה העשירית או הדור העשירי זכה להכנס לתיבה אשר ממנה תמשיך האנושות להתקיים.

אם אדם הראשון היה אמור לחיות אלף שנה בסוד האות אלף, הרי לאחר החטא, הוא ובניו חיים מאות שנים ולא אלפים. נח בן שש מאות שנה בהכנסו לתיבה, המספר שש מאות (600) אינו מקרי, כי כאשר סופרים שש אותיות מאות א' מגיעים לאות ו', כלומר אות ו' היא האות השישית המשתלשלת מאות א', לכן נוצר המספר שש-מ-אות (אלף) והוא סוד האות ו'.

המבול החל לרדת בשנת שש מאות לחיי נח, שהוא האות ו', האלכסון שממנו נבנית האות א'. למעשה האות ו' (בסוד שש אותיות מ-אות אלף) היא הצלע שממנה תבנה האנושות המתוקנת. וחיי אדם יוגבלו לתחום של מאה ועשרים שנה. מדוע מאה ועשרים שנה? מה כל כך מיוחד במספר הזה שעד היום מאחלים בברכת יום ההולדת עד מאה ועשרים שנה?

ויש לומר כי מאה ועשרים שקולים כנגד ק"כ צירופי אלקים, שאם מצרפים ה' אותיות אלקים, ניתן לקבל מהם מאה ועשרים צירופים. מאה ועשרים צירופים הוא מספר השקול לעולם הבריאה, בסוד ה' ראשונה משם הויה, כלומר הברוך הוא מגביל את האדם לחיות בעולם הבריאה, בסוד מאה ועשרים ושנה, ובזאת מרחיק אותו ביודעין מעולם אצילות, שסודו י' דשם הויה, והוא רחמים גמורים. כי אצילות הוא במנין אלפים, ובבריאה בסוד מאות, וביצירה בסוד עשרות, ובעשיה בסוד אחדות.

עולמות          אותיות שם ה'              מנין ומספר

אצילות          י'                                אלפים

בריאה          ה' ראשונה                    מאות

יצירה           ו'                                 עשרות

עשיה           ה' אחרונה                    אחדות

~

מהו השורש הרוחני הפועל בנח?

ונחזור לענין, כאשר נתבונן בציור האות א' הראשון, נוכל לראות כי נח הוא טיפת החסד העשירית מאדם, כלומר הקצה התחתון של אות י' הראשון הבונה את האות אלף. נח שהוא הדור העשירי לאדם, נולד מהול, כלומר אין לו יצר הרע, וממנו מחליט הברוך הוא להמשיך את קיום העולם לאחר המבול.

"זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה". (בראשית ה' כ"ט)

"זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה". (בראשית ה' כ"ט)

כאשר רוצים להבין מהו השורש הרוחני הפועל בנח, צריך לחזור לציור האות א', כאשר לוקחים את טיפת החסד העשירי שהיא נח, ומניחים אותה כמו כיפה על האות ו', מתקבלת האות ז', שהיא האות השביעית באלף בית. אומר המדרש כי שביעית, נוטריקון, שבי-היא, והוא כינויה של הנשמה, שבי היא, לומר כי הנשמה יכולה לשבת, או לנוח, ככתוב "ותנח התיבה בחודש השביעי, בשבעה-עשר יום לחודש, על, הרי אררט" (בראשית ח' ד'). כלומר מתי יכול אדם לנוח?  בחודש השביעי, נוטריקון שבי היא, כאשר נשמתו באה לידי ביטוי, בשבעה עשר יום לחודש, שהוא מנין הדורות מנח עד משה, כי נח דור ראשון, ואח"כ ששת הדורות של האות ו', והם ביחד שבעת דורות, ואח"כ עשרת הדורות של אות י' השניה המרכיבה את האות א'. ביחד שבעה עשר דורות. או שבעה עשר גלגולים של חסד.

ויש להבין כי כל מספר המופיע בין של חודש או שנה או יום לא עומדים בפני עצמם, אלא נבחנים לציון שורשים רוחניים הפועלים בעולמינו.

ומספר הפיוט שאנו שרים בשבת, "יונה מצאה בו מנוח", סובב על יום השבת, והוא החותם את סיוטו של קין נע ונד תהיה, כי קין שהיה עובד אדמה נידון בתנועה מתמדת והיה תלוי ברפיון בין שמים לארץ, ונהרג שוגג ע"י למך. לכן כאשר נולד בנו של למך, קראו נח, בסוד זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה, ממעשנו ממש, ממעשה ידיו של למך ושל תובל קין בנו, שהרגו לקין בשוגג. כי למך סומא היה ויצא לצוד עם תובל קין, והיה אוחזו בידו, וכאשר ראה תובל קין, תנועה ביער, נדמה היה לו כחיה, ואמר לאביו, למך, "חיה אני רואה", ודרך למך קשתו והרג לקין, וכאשר בא תובל קין וסיפר ללמך אביו, שהרג לקין זקנו, ספק למך כפיו בצער, והרג בהן את תובל קין בנו. לכן כאשר נולד בנו נח אמר, זה ינחמנו ממעשנו, זה הנולד ינחמנו ממעשנו הוא הריגת קין בשוגג, ע"י למך ובנו תובל קין, לכן נקט לשון רבים, ומעצבון ידינו, זו ספיקת כפיו של למך בה הרג את תובל קין מצער, מן האדמה אשר אררה ה', כי בגרוש אדם מגן עדן ובקללת האדמה לאחר מות הבל, הפך קין ציד נודד, ותנועתו המתמדת גרמה למותו ע"י למך, וגם לילד הנושא שמו תובל קין, ושניהם נמתקו בנח, לכן אמר למך: זה ינחמנו ממעשנו וכו' מכל הבחינות ינחם, מהריגת קין בשוגג, מהריגת תובל קין מצער, מגרוש האדם מגן עדן, ומקללת ה'.

ונמתק קין שהיה עבד אדמה בנח איש האדמה, כי נח היה איש, והאדמה בחינת אישה, והחל להתתקן חטא אדם הראשון, בסוד זכר ונקבה ברא אותם, ויקרא שמם אדם, כי נח בסוד איש (שיש לו ברית כאדם, איש בסוד י', אות ברית קודש, ולא אש, כי נולד מהול) בנה תיבה שהיא אותיו בית ה', וכל האורות נתונים בכלי, והחל העולם להתתקן בסוד כרם ה', זה שכתוב ויחל נח איש האדמה ויטע כר"ם, הוא כרם ה' עשר הווית דשם מ"ה.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

כתיבת תגובה

השאר תגובה