זהר פרשת ויקהל, מאמר מי עלה שמים וירד

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

גשם

את הפסוק ממשלי ל' ד' פותח רבי שמעון בר יוחאי בספירת חכמה, ומפתח אותו לכלל מאמר המופיע בזהר פרשת ויקהל. נקרא את הפסוק במלואו, ונראה כיצד מפרש אותו רשב"י, יש להדגיש כי בזהר, תמיד נמצא היבטים שונים של פירושים, וכולם שלמים.  כל פירוש מציג היבט מסויים. קריאה נעימה לכל.

הנה הפסוק:

מי עלה שמים וירד,

מי אסף רוח בחפניו,

מי צרר מים בשמלה,

מי הקים כל אפסי ארץ,

מה שמו ומה שם בנו כי תדע.

מג) רבי שמעון פתח וכו': ר"ש פתח מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע. (משלי ל' ד') מקרא זה העמדנו, וכמה פרושים יש בו. והכל נאמר בהקב"ה, שהוא הכל. ולמדנו, מ"ה שמו, ומה שם בנו כי תדע, זהו הקב"ה, מה שמו, הויה. ומה שם בנו, ישראל. שכתוב, בני בכרי ישראל.

פירוש: כאן מסביר ר' שמעון, את סופו של הפסוק תחילה, כי מ"ה הוא שמו של הקב"ה, כלומר שם הויה במילוי אלפין, שהוא אות יוד, אות הא, אות ואו, אות הא, שהוא בגימטריה 45, או מ"ה, ושם בנו ישראל, כפי שנאמר בספר שמות פרק ד', בני בכורי ישראל)

וכבר העמדנו. פירוש: כל אימת שכותב הזהר, וכבר העמידוהו הכוונה לכך שהדברים ברורים ומובנים, ויכולים לעמוד בפני עצמם, שכן הכתוב לא זקוק לתמיכה מיוחדת, או פירוש מיוחד, כי הוא ברור. וכאן עובר רבי שמעון לבאר ראש הפסוק,  כי מי עלה שמים, הרי העמדנו, שזה משה, שכתוב, ואל משה אמר עלה אל ה'.

מד) ד"א מי עלה שמים: זהו אליהו. שכתוב בו, ויעל אליהו בסערה השמים. שואל, וכי איך היה יכול אליהו לעלות השמים, והרי השמים כולם אינם יכולים לסבול, אפילו כגודל גרעין חרדל, מגוף של עולם הזה, ואתה אומר, ויעל אליהו בסערה השמים.

פירוש: דבר אחר מי עלה שמים נאמר על אליהו, שהרי כתוב ויעל אליהו בסערה השמים. שואל, וכי איך יכול אליהו לעלות השמים, והרי השמים כולם אינם יכולים לסבול, אפילו כגודל גרעין חרדל, כלומר השמים נחשבים להשפעה מוחלטת, ולכן אינם יכולים לסבול שום קבלה אפילו קטנה כגודל של גרעין חרדל, אם כך, איך ייתכן מעשה עליתו של אליהו בסערה השמים, שכן סערה היא שם כולל לרצונות קבלה, ואם השמים לא יכולים לסבול בחינה קטנה של קבלה לעצמו בלבד כעין גרעין של חרדל, על אחת כמה וכמה, איך יסבלו, או יכילו השמים, בחינות רבות ועצומות של קבלה לעצמו בלבד, המכונות בשם סערה?

מה) אלא כמה דאת וכו': ומשיב, אלא כמו שאתה אומר, וירד ה' על הר סיני. וכתוב, ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר. וכי הקדוש ברוך הוא שהיה בהר סיני וכתוב, ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר, איך היה יכול משה לעלות אליו. אלא במשה כתוב, ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, שנכנס בענן כמי שמתלבש בלבוש. וכאן, בהכתוב, ואל משה אמר עלה אל ה', גם כן נתלבש בענן ונכנס בתוכו. ובענן קרב אל האש, ויכול לקרב. אף כך אליהו, שכתוב ויעל אליהו בסערה השמים, הוא, שנכנס בסערה ההוא, ונתלבש בסערה ההוא, ועלה למעלה.

פירוש: ומשיב, אלא כמו שאתה אומר וירד ה' על הר סיני, כאן נותן המשיב מצב מקביל של קשר בין שמים וארץ, בין משפיע ומקבל, כדי שנוכל להבין באמצעותו את עלית אליהו בסערה השמים. כי בהכתוב וירד ה' על סיני, נמצא המשפיע שהוא ה', יורד כביכול אל המקבל, שהוא הר סיני (שפנימיותו הוא הרהורי שנאה) ואז, ויבא משה בתוך הענן, ויעל על ההר. כלומר נמצאות פה מספר מדרגות הקושרות משפיע עם מקבל, ראשית יורד ה' על הר סיני, כלומר המשפיע מנמיך את עצמו, לכדי מצב של יצירת קשר עם המקבל, אז ויבא משה בתוך הענן, כאן הענן הוא בתפקיד של מעלית, משה בא בתוך הענן, כלומר בתוך המעלית, שהיא מידה ממצעת, ואז ויעל אל ההר. ואז מעלה הכתוב שאלה חדשה, אם הקדוש ברוך הוא אש אוכלה, כיצד יכול הי משה לעלות אליו? אלא במשה כתוב ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, שנכנס בענן כמי שמתלבש בלבוש, וכאן בהכתוב ואל משה אמר על אל ה', גם כן נתלבש בענן, שהוא אייכות ממצעת, ונכנס בתוכו. ובענן, כלומר באמצעות הענן, שהוא לבוש מגן, קרב אל האש. ויכול לקרב. אף כך אליהו, שכתוב ויעל אליהו בסערה השמים, שנכנס בסערה ההוא, שהוא לבוש ממצע, בין שמים וארץ, ועלה למעלה.

מו) ורזא אשכחנא בספרא וכו': ומצאתי סוד בספרו של אדם הראשון. שאמר באלו תולדות שיבואו לעולם. שיהיה רוח אחד שירד לעולם בארץ, ויתלבש בגוף, ושמו אליהו. ובגוף ההוא יסתלק מן העולם, ויתפשט מגופו וישאר בסערה. וגוף אחר של אור יזדמן לו, להיות בו בין המלאכים. וכאשר ירד לעולם הזה, יתלבש בגוף ההוא שנשאר בעולם ההוא, דהיינו בסערה, ובגוף ההוא יראה למטה, ובגוף האחר של אור, יראה למעלה. וזה הוא סוד של מי עלה שמים וירד, שלא היה אדם שרוח שלו יעלה לשמים אחר הסתלקות הגוף,וירד אח"כ למטה, כמו אליהו, שהוא עלה למעלה וירד למטה.

פירוש: ומצאתי סוד בספרו של אדם הראשון, הוא ספר שניתן לאדם הראשון לאחר גירושו מעדן החכמה לנחמו, לאחר חטא  עץ הדעת, כי לאחר גירושו מעדן נעצב האדם על הפרוד מבורא עולם, וניתן לו זה הספר, ספר תולדות אדם, שבו כתובים כל תולדות אדם אשר עלו במחשבת הבריאה, ובכל זמן שיקרא האדם בספר יוכל להתקשר דרך הכתוב בו, עם בורא עולם, ולא יעצב עוד. ובזה הספר כתוב, שיהיה רוח אחד שירד לעולם בארץ, ויתלבש בגוף, ושמו אליהו, ובגוף ההוא יסתלק מן העולם, כלומר בגוף ההוא, המכונה בשם אליהו, יעלה הרוח מן העולם, ויתפשט מגופו, הנקרא אליהו, ואותו הרוח ישאר בסערה. וגוף אחר של אור יזדמן לו, כלומר לבוש אחר, שהוא זך יותר, להיות בו בין המלאכים, כי המלאכים הם זכים, בחינת י' דשם הוי"ה.

וכאשר ירד אל העולם הזה יתלבש בגוף ההוא שנשאר בעולם ההוא, דהיינו בסערה, ובגוף ההוא יראה למטה, כלומר בסערה, ובגוף האחר של אור יראה למעלה. וזה סוד של מי עלה שמים וירד, שלא היה אדם שרוח שלו יעלה לשמים, לאחר הסתלקות הגוף, וירד אח"כ למטה, כמו אליהו שהוא עלה למעלה וירד למטה.

לסיכום: לאליהו יש ב' מצבים,  א') בו הוא נראה למטה, והוא סערה שהם בחינת כלי קבלה,ב) ומצב בו הוא עולה למעלה, והוא לובש גוף אחר של אור, והוא בחינת מלאך.

למעשה כאן מסביר לנו הזהר כי מה שאנו חווים כסערה בנפשינו, כלפי העליון הווא אור פשוט וזך. ורצון זה נקרא בשם אליהו, כי כלפי הנבראים הוא נראה כסערה, אך מצד הבורא, הוא אור פשוט אחד, לכן נקרא שמו אליהו, אלי+הוא, כי הא' של הוא נדבקת בא' של אלי ונוצר אליהו.

מז) ד"א, מי עלה שמים: זה אליהו. וירד, זהו יונה. שהורידו הדג לתוך התהומות למעמקי הים. יונה בא מכחו של אליהו, שהיה לו נפש אליהו, לפיכך, אליהו עלה, ויונה ירד, זה שאל נפשו למות וזה שאל נפשו למות. ומשום זה נקרא בן אמתי, שכתוב, ודבר ה' בפיך אמת..

פירוש: דבר אחר, מי עלה שמים זה אליהו, וירד זה יונה, שהורידו הדג לתוך התהומות למעמקי הים. יונה בא מכחו של אליהו, שהיה לו נפש אליהו, מדוע היה ליונה נפש אליהו? כי אליהו החיה את יונה, שהיה בן האישה הצרפית אשר כלכלה את אליהו בשני הרעב, ולכן היתה לו נפש אליהו, כי כאשר מחיין מישהו, נופחים אל פיו הבל שהוא פנימי, לכן היתה ליונה נפש מצד הנופח בו חיים, הוא אליהו.

לפיכך, אליהו עלה, בגוף של אור, ויונה ירד, זה שאל נפשו למות, תחת רותם אחד, ( מלכים א' י"ט) וזה שאל נפשו למות תחת הקקיון (יונה ד'). ומשום זה נקרא בן אמתי, שכתוב, ודבר ה' בפיך אמת. ויונה נקרא בן אמתי, כי לאחר שהחיה אותו אליהו, אמרה אימו, האישה הצרפית, "עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי, כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה; וּדְבַר-יְהוָה בְּפִיךָ, אֱמֶת". (מלכים א' ,י"ז כ"ד).

מח) מי צרר מים: זה אליהו, שקשר קשר המים בעולם, ולא ירד טל ומטר השמים. בשמלה זה אליהו, שהיה מביא אדרתו לעשות נסים. שבקע בה הוא ואלישע, את הירדן. (מלכים ב' ב') מי אסף רוח בחפניו, זה אליהו, שהחזיר רוחו של אדם לתוך גופו אחר שמת. (מלכים א' י"ז).

פירוש: מי צרר מים, זה אליהו שקשר המים בעולם, ולא ירד טל ומטר השמים ככתוב, "חַי-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר--כִּי, אִם-לְפִי דְבָרִי" (מלכים א' י"ז א'). בשמלה זה אליהו, שהי מביא אדרתו לעשות נסים, שבקע בה הוא ואלישע תלמידו, את הירדן, (מלכים ב' ב'). מי אסף רוח בחפניו זה אליהו שהחזיר רוחו של אדם לתוך גופו לאחר שמת (שהחיה את האישה הצרפית הוא יונה, מלכים א' י"ז).

מט) מי הקים כל אפסי ארץ: זה אליהו שאחר שצרר המים, ונשבע על המטר, הנה אח"כ חזר בתפלה, והקים כל העולם, שירד מטר, וניתן מזון לכל. מה שמו, זה אליהו. ומה שם בנו, זה אליהו, ומפרש מה שמו, כשעלה למעלה, הוא אליהו. ומה שם בנו, היינו כשירד למטה, ונעשה שליח לעשות נסים, שמו אליהו.

פירוש: מי הקים כל אפסי ארץ: זה אליהו שאחר שצרר המים, ונשבע על המטר, "חַי-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר--כִּי, אִם-לְפִי דְבָרִי" (מלכים א' י"ז א').הנה אח"כ חזר בתפלה, "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב, עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה:  כִּי-קוֹל, הֲמוֹן הַגָּשֶׁם" (מלכים א' י"ח, מ"א). והקים כל העולם, שירד מטר, וניתן מזון לכל.

מה שמו, זה אליהו. ומה שם בנו, זה אליהו, ומפרש מה שמו, כשעלה למעלה, הוא אליהו. ומה שם בנו, היינו כשירד למטה, ונעשה שליח לעשות נסים, שמו אליהו.

פירוש: מה שמו זה, אליהו, ומה שם בנו, זה אליהו, ומפרש מה שמו, כעלה למעלה והתלבש בגוף אחר של אור הוא אליהו, כי אלי הוא, כי אל האור פניו שהוא אחד והוא פשוט. ומה שם בנו, היינו כאשר ירד למטה, לעולם הזה, ונעשה שליח לעשות ניסים, שמו אליהו, ונתעלמה בו הא' של הוא הנסתר ונקרא בשם פשוט אליהו.

שבת שלום לכולם מנוחה וברכה

כתיבת תגובה

השאר תגובה