כיצד פועל רצונו להיטיב לנבראיו בנו, באמצעות הפיוט חד גדיא

דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא, חד גדיא, תמונה kylewagaman

דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא, חד גדיא, תמונה kylewagaman

בפיוט החותם את ההגדה של פסח חד גדיא, מופיעים מספר אלמנטים (מרכיבים). אבא, שני זוזים, גדי אחד, חתול (שונרא), כלב, מקל (חוטרא), אש (נורא), מים (מיא), שור, (תורא), שוחט, מלאך המוות, ולהבדיל אלפי הבדלות, הקב"ה. מה משמעות כל אחד מן הגורמים הללו בסיפור חיינו, מה משמעות סדר הופעתם בחיינו, ומה משמעות פעולת הקניה שממנה משתלשל סיפורינו.

אבא שבפיוט חד גדיא, סובב על הפסוק כי קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו אחד. הוא הקב"ה, שבאמצעות פעולת הקניה, היא הצמצום, המתבצעת באמצעות שני זוזים, כי זוז הוא מטבע בארמית ושני זוזים הם שני מטבעות, שלא זזים זה מזה הם רעין דלא מתפרשין, אור ישר ואור חוזר, או חכמה ובינה, אשר באמצעותם קונה הקב"ה, גדי אחד.

מהו גדי אחד בנפש האדם פנימה

מהו גדי אחד, גדי גימטריה טו"ב, בסוד וירא אלוקים את האור כי טוב. אחד, סובב על רצונו יתברך שהוא אחד, להיטיב לנבראיו. זאת אומרת שקב"ה, פעל, או המיר, או החליף, באמצעות פעולת הקניה, המשולה לבריאת העולם, באמצעות שני רעין דלא מתפרשין, הם שני זוזים, או אבא ואמא, או חכמה ובינה, גדי אחד, שהוא רצונו להיטיב לנבראיו המכונה בשם גדי אחד, או טוב (שהוא) אחד, כאשר מילת אחד סובבת על אהבתו לנבראיו כי אהבה, גימטריה אחד.

אבל כפי שדורש הפתגם, כל ההתחלות קשות ולפתח חטאת רובץ, בא החתול, שהוא לשון התחלה, או בלשון ארם שונרא, והוא נוטריקון שעינו רעה בטוב, שנקרא רצונו להיטיב לנבראיו, ואוכל אותו. כי האכילה נבחנת לאור החכמה, בסוד והחכמה תחיה את בעליה, לכן החתול, שהוא ההתחלה אוכל את החכמה, כי סבור שבאמצעותה יוכל לשלוט בעולם בעינו הרעה, או הצרה.

אך לכל כוח הנברא ע"י הברוך הוא יש כוח שכנגד, וכנגד החתול מופיע הכלב, שהוא נאמן לבעליו, וכונס את עדריו, שכן הכלב לא יכול לסבול פרוד, ואילו החתול הנבחן לחכמת האלוקות העומדת בפני עצמה, ננשך ע"י הכלב, החפץ בפעולת היחוד, כי כלב יכול לאתר אנשים חיים הטמונים תחת מפולות שלגים ימים רבים, ולהציל אותם, בעודו נובח על יד מקום המצאם, הב, הב.

מהות המקל, האש והמים שבנפשינו פנימה, או מהות עניינם של ההכאה והטלטלה שבחיינו 

אך כנגד הכלב, מופיע החוטרא, או המקל, שמכה אותו כמאמר חז"ל, "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו, ומכה אותו, ואומר לו גדל". אומר (זהר ובב"ר, י') "אמר רבי סימון, אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע, שמכה אותו, ואומר לו גדל". כלומר הכלב שבנו, הוא שלב מסוים בהתפתחותינו, אך לא המטרה, וכדי לפתח את הכלב שבנו לשלב הבא, מופיע החוטר, החוטרא, או המקל, המכה אותנו, כלומר, נוגע ומטלטל אותנו משלוותנו, המעושה לכאורה, ואומר לנו לצמוח לשלב הבא.

אך גם המקל שבנו הוא בחינת קו אמצעי, שהוא איכות ממזגת, נשרף ע"י האש, שהיא נבחנת לקו שמאל, והיא חכמה שאינה מלובשת במעשים טובים, ועל חכמה העומדת בפני עצמה נאמר, וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום. והיא אש שורפת המכלה כל חלקה טובה, וכנגדה יצר הברוך את כוח המים, שהוא בחינת קו ימין וחסד, ובאים המים שבנו הנבחנים למעשים טובים המכבים את האש הבוערת לעצמה בלבד בתוכינו.

היכן נמצאים השור, השוחט, ומלאך המוות שבנו ומהו עניינם

כנגד המים הנבחנים למי חסד, וקו ימין, מופיע השור שבנו, הוא בהמה שכל ארבעת גפיה מונחות על גבי הקרקע, ראשה בקו אחד עם גופה וקרניה גלויות לעיני כל. כעת, כאשר אנו רוצים לומר כי אדם תפס את העיקר, אנו אומרים "תפס את השור בקרניו", כי השור נבחן לאור ישר, חכמה ללא לבוש, כלומר ללא מעשים טובים, והוא נבחן להבנה הבהמית שיש לאדם, החושב שהוא יכול לתפוס את המחשבה האלוקית שהיא להיטיב לנבראיו, כפי שאדם אוחז את השור בקרניו, כי קרניים מרמזות על קרינת אור האלוקות, והאדם האחוז בקרני השור, חושב שהוא מבין מהי חכמת האלוקות, ולא מבין, כי הוא למעשה אוחז בחכמה בהמית, כלומר הוא יכול לתפוס רק את מה שעושה לו טוב בצורה ישירה (שור), ולא יכול לתפוס איזו שהיא צורה אחרת של טוב, שאינה קשורה אליו באופן ישיר.

את השור, או את ההבנה הבהמית שבנו, שוחט השוחט, הנבחן ללוי, כמאמר הפסוק הפעם ילוה אישי אלי, ואין איש אלא הקב"ה. הלוי נתפס כבן לויה לקב"ה, או שקב"ה נחשב כנלווה אליו, מדוע, כי לוי נבחן לקו אמצעי, הממזג בין ימין שהוא חסד, לבין קו שמאל שהוא גבורה ודין. וכאשר מופיע השוחט, הוא הלוי או בן לוי, המתלווה אל הקב"ה, שהנהגתו את העולם היא ברחמים גמורים, ושוחט את השור, אותה שחיטה של ההבנה הבהמית, שהיא למעשה ויתור על הבנתנו הבהמית כמנחה אותנו באורחות חיינו, ומביאה אותנו לקו אמצעי ממזג, בו נמצא הלוי, המלוה לקב"ה.

והיכן נמצא הקב"ה ומקור החיים שבנו

ומאחר והכל זמני וחולף בעולמינו, הרי שמיד מופיע הקו השמאלי, הוא מלאך המוות, שרוצה את הכל לעצמו בלבד, המאיים על השלום, הלוי והשוחט, שבנו, הנבחנים לקו האמצעי שבנו. מלאך המוות שהוא קו שמאל, שוחט את השוחט או הלוי שבנו, ומטיל אותנו באחת לקו שמאל.

אך משום שסוף מעשה במחשבה תחילה, בא הקב"ה, שהוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם, והוא קו אמצעי, ושחט למלאך המוות, שהוא קו שמאל, ונמצא שבטלה לה כל מציאות של מוות בעולם, ואם בטלה מציאות של מוות בעולם, הרי יש לפנינו רק מציאות אחת, והיא של חיים ממנו יתברך.

חודש ניסן שמח לכולם

כתיבת תגובה

השאר תגובה