עֲ‍לֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר הנגינה בנפש האדם ככלי להתקשרות עם האלוקות

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

דוד הרועה מנגן בנבל קיבוץ רמת דוד

דוד הרועה מנגן בנבל, קיבוץ רמת דוד, צילום ד"ר אבישי טייכר

אנו עומדים היום ערב שבת בראשית, מתחילים מבראשית, לאחר החגים הקדושים שבהם התקשרנו עם הקב"ה, צריכים להכנס לשנה לפרשות השבוע הרגילות לסדר הרגיל, מתחילים מבראשית, שוב להתקשר עם הקב"ה.

בליל שבת אנו אומרים מזמור שיר ליום השבת, להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות, ובוקר הוא זמן שמאיר לאדם, שאני מסתכל החוצה והכל מאיר והשמים תכלת, העצים ירוק הצפורים מצפצפות והכל נראה לי טוב, והכל נראה זורם בהגיון במטרה לתכלית מסויימת, ולילה מסמל את ההיפך, מצב הפוך כאשר הכל נראה קודר ושום דבר לא מסתדר ואין לי טעם בתורה ולא טעם בתפילה ואני לא יודע מה רוצים ממני, זה נקרא לילה.

ברור שבבוקר אז חסד ה' מגולה לאדם, הוא אז מודה לבורא יתברך הודיה מקרב לב, תודה לך הקב"ה שבראת אותי, תודה לך הקב"ה שבראת עולם כל כך נפלא זה בוקר, אז חסד ה' נכּר. אבל לילה זה זמן הפוך, שהאדם מלא ייסורים, סימני שאלה ואז צריכים לפעול מתוך אמונה. אמונה משמעותה כוח אלוקי, שנותן לאדם את הכח לפעול נגד הרגשתו, נגד שכלו ונגד דעתו. וכך ממשיך הפסוק ואומר " עֲ‍לֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר", אם תבוננו במפרשים זה בתהלים צב, אומרים כל המפרשים, אילו הם כלי שיר, כלי ניגון: עשור, נבל, כינור, אבל לדידנו כלי הניגון הללו הם הכלים, המצבים, שמאפשרים לנו את האמונה.

עשור מרמז על הספירה העשירית, היא ספירת המלכות, מלכות שמים, אומרים חז"ל עשר בכדי שתתעשר, גם זה דבר שתלוי באמונה, הרי אדם מבין שאם הוא יקח עשרה אחוזים מהמשכורת שלו, או מהרכוש ויפריש אותם לאחרים, לצדקה, לבתי כנסת וכו', אז הוא מבין שיהיה חסר לו, באים חז"ל ואומרים משהו נגד ההגיון, אם תתן, תקבל הרבה יותר, תתעשר. וכך הוא גם לאו דווקא בהקשר לכסף.

אלא בכל ענין, אם תתן, אם תחשוב על השני, אם תשים את השני בעדיפות ראשונה לפניך, תראה שתרוויח הרבה, והרווחים האמיתיים, שהייצור האנושי יכול להשיג, זה רק קשר אמיתי עם מלכו של עולם. כל הרווחים האחרים, מה שיש כאן בעולם הזה, כסף כבוד תאווה וכו', נו זה הכל נגמר באיזה שלב, זה גם קצר, אבל הקשר עם מלכו של עולם הוא הדבר האמיתי, הוא הצענוג האמיתי הוא העניין הנצחי. את זה האדם לוקי איתו לנצח, אם כן זהו כלי הנגינה עלי עשור.

ועלי נבל, כשהאדם מרגיש את עצמו מנוול, מרגיש את עצמו גרוע, מכל מיני סיבות, לא טוב לו. שהוא מרגיש את עצמו לא בסדר, לא מוסרי, גם אז האדם נצרך לאמונה. בכל מצב של חשכה צריכים אמונה, והאמונה יכולה להפוך את המצב על פיו, לקחת את השחור ולמנע אותו להפוך אותו למנוע שמאיר, שמחבר את האדם עם הקב"ה, זה יכול להפוך להיות לשיר וקשר עם הקב"ה, כאשר אדם לוקי את הרגשות הללו אומר לקב"ה : "אני יודע ריבונו של עולם שרק אתה שולח לי את זה, זה לא בא לי במקרה, ואתה שולח לי את זה  א' בכדי שאני אראה את האמת על עצמי, וב' אתה שולח לי את זה בכדי שאני אפסיק להסתכל לכל הצדדים ולחפש אלטרנטיבות לך ולקדושה, אלא שאני אזכה בזכיה הגדולה להדבק בך".

עלי הגיון בכינור, מהו ההגיון הכנורי? כינור הוא נוטריקון "כי נורא הוא", שוב לוקחים מצב שלילי מצב נורא, והופכים אותו לכלי ניגון, למוסיקה, לשמחה, לשיר של אמונה, כי זו היא האמונה, שהאדם מסוגל לקחת את המצב השחור ולהאמין ללכת למעלה מהשכל, זהו ההגיון האלוקי ולהדבק בקדושה.

אם כן להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות, בסגולת השבת אנו יכולים לראות את הדברים הללו, ולקבל אותם. האור של השבת שהוא מעין עולם הבא, הוא מאיר לאדם את העליונות של הבורא והאדם מסוגל אז לקבל על עצמו מלכות שמים בהכנעה גמורה.

שבת בראשית, אני אספר לכם, אני עוד זכיתי לראות את זה בימי נעורי, חסידים זקנים מדורות קודמים היו נוהגים בשבת בראשית, להתגנב אחד לשני ולגנוב את החמין להביא אותו את בית הכנסת שם היו אוכלים אותו בצוותא. אני לא יודע אם היום רואים את זה כבר, דורות השתנו אבל פעם חסידים אותנטיים בשבת בראשית היו עושים כאלו מעשים, לא ילדים, אנשים רציניים, מה הסיבה לעניין הזה?

כי כתוב בתחילת בראשית, "אמר רבי יצחק, היה צריך להתחיל את התורה מהמצווה הראשונה, החודש הזה לכם, ראש חודשים, למה פתח בבראשית ברא אלוקים? שאם יאמרו אומות העולם ליסטים אתם", אם עם ישראל בא לארץ ישראל ואומות העולם אומרים להם, אתם שודדים אתם ליסטים, אנחנו היינו פה לפניכם, מה פתאום אתם באים פה, איזה זכויות יש לכם פה, איזו רשות יש לכם", באים ישראל ואומרים, הנה תפתחו את ספר התורה כתוב בתורה : "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", אין לאף אחד ריבונות, רק הריבון היחידי הוא ריבון העולם הקב"ה, הוא ברא את השמים ואת הארץ, "ברצונו נתנה לכם", היה זמן שהוא רצה לתת לכם, "ברצונו נטלה מכם ונתנה לנו".

אותם חסידים זקנים רצו במעשה ההוא של לקיחת החמין להראות, לסמל את הנקודה הזאת, אין לאף אחד ריבונות על שום דבר, הקב"ה הוא בעל הבית. עשו את זה ככה במין מעשה של צחוק, של קונדס, אבל זו הייתה הכוונה הרצינית שהסתתרה מאחורי המעשה הזה.

הקב"ה הוא ריבון העולם, הוא רצה לתת את ארץ ישראל לאומות העולם, ואח"כ הוא רוצה להחזיר אותה לידי עם ישראל. הקב"ה נותן באדם את הטבע של היצר הרע, ובגיל שלוש עשרה, כשהאדם מתחיל לקיים תורה ומצוות, אז מתחיל לבצבץ בו היצר הטוב, ואז היצר הרע אומר לו : "רגע, מי אתה? אני כבר יש לי פה ותק של שלוש עשרה שנה, ומי אתה, אתה רוצה להשתלט פה? אני קודם לך, יש לי וותק", אז גם כן צריך לענות ליצר הרע את אותה תשובה. הקב"ה רצה לתת לך (ליצר הרע) שליטה בי"ג שנים ראשונות של האדם, כשם שאמר רבי יצחק "וברצונו נתנה לכם, וברצונו נטלה מכם ונתנה לנו" (ליצר הטוב, לישראל). ככה צריך לומר ליצר הרע, וצריך להגיד את זה בכל יום. להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. גם בזמן שהאדם נמצא במצב של לילה, ודווקא שהאדם נמצא במצב של לילה, אז הזמן הוא של קבלת מלכות שמים, אז הוא הזמן של קבלת ריבונותו של הקב"ה.

שבת שלום לכל בית ישראל הצלחה וברכה לכולם.

שיעור השמע בנושא פרשת בראשית ששודר ברשת מורשת מפי הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א מבית המדרש "ברכת שלום", ניתן לשמיעה בדפדפן פייר פוקס.

כתיבת תגובה

השאר תגובה