עיונים בספר הזהר הקדוש פרשת 'במדבר' מאת הרבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ".

"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ".

אנו בשיעורנו בספר הזה"ק בפרשת "במדבר", אנו מתמקדים בבאור הסולם שחיבר רבי יהודה הלוי אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה, למי שיש ספר מוזמן לפתוח.

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד", רבי אבא פתח, ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בוא וראה, בשעה שהקב"ה ברא את האדם, עשה אותו בצורת העליונים והתחתונים, והיה כלול מכולם, והיה אורו מאיר מסוף העולם עד סוף העולם, והכל היו יראים מפניו. עליונים ותחתונים, עליונים = נשמה, תחתונים  = גוף. רוצה לומר שקב"ה ברא את האדם כלול משתי צורות הפוכות לגמרי, הצורה הגופנית של האדם, היא הטבע של הרצון לקבל הנאה ותענוג שבאדם, והצורה העליונה שיש באדם, הצורה הנשמתית, מכיוון שהנשמה היא חלק אלוה ממעל, והאלוקים הוא הטוב והמיטיב, לכן יש בכל אדם אפשרות פוטנציאלית כזאת שלהיות טוב ומיטיב כמו הבורא.

 זה הפרוש שהקב"ה ברא את האדם בצורת העליונים והתחתונים והיה כלול מכולם. מכיון שהאדם הראשון היה זך מאוד, היה אורו מאיר מסוף העולם עד סוף העולם, כלומר הבחינות התחתונות היו משועבדות לבחינות העליונות, בדוגמת אנשים צדיקים שאנו מכירים, או שאנו קוראים את הביוגרפיות שלהם, כמובן שכל אדם נברא עם יצרים ועם תאוות, אבל הזן הזה, שמכונה בשם צדיקים וחסידים, הם אנשים ששולטים על היצרים והתאוות שלהם, ולא משתמשים בהם בצורה חופשית, מתי שבא להם, אלא משתמשים בהם אך ורק לפי חוקי התורה, ולפי מה שקב"ה מאפשר להם, מבקש מהם, כך היה האדם הראשון שולט לגמרי, על היצרים ועל התאוות שלו, ולכן היה אורו מאיר מסוף העולם עד סוף העולם, והכל היו יראים מפניו, כפי שאומר הפסוק, "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ" , ואומרים המפרשים שבזמן שהאדם שולט על עצמו, אז כל שאר הנבראים יש להם דרך ארץ מפניו, כבוד, אבל בזמן שהאדם לא שולט על עצמו, אז גם שאר הנבראים, חיות, בהמות, אין להם שום דרך ארץ ממנו.

כך אומרים המפרשים, אבל רבנו בעל הסולם, מפרש את הדברים בגוף אחד, שבזמן שהאדם דבוק בבורא, מחשבותיו משוטטות בעולמות העליונים, ורוצה להיות משפיע וטוב ומיטיב כמו הבורא, אז כל הצורות החייתיות שבאדם, כולם מפחדות ממנו, ריספקט, יש להם כבוד ממנו, מטעם שמאיר בו אור האלוקות, ונותן לו את האפשרות לשעבד ולשלוט על כל הצורות החיתיות והבהמיות שיש בו, וזה נקרא בשם אדם.

כאשר הייצור המהלך על שנים מגיע לרמה כזו של חיים, זה נקרא אדם. יש להסתכל בו במקרה הזה, "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים אותו". שואל הזה"ק כיוון שאמר בצלמו, מהו עוד בצלם אלוקים ברא אותו, מהי הכפילות הזאת, ומשיב אלא ודאי שתי מדרגות היו באדם, שהיה כלול מזכר ונקבה, לכן פסוק אחד לזכר, ויברא אלוקים את האדם בצלמו, ופסוק אחד לנקבה, בצלם אלוקים ברא אותו.

המושג של זכר ונקבה זה אותו מושג שדברנו מקודם, ענין של נשמה וגוף שיש בכל אדם, הן בגבר והן באישה, יש את שני הכוחות ההפוכים הללו, כוח הנשמה, שהוא כוח השפעה ונתינה, הוא נקרא בשם גבר מלשון התגברות, או שזה נקרא זכר, שזה מורה על הכוח, על האפשרות של האדם לחיות חיים של אהבת הזולת, והכוח הנקבי שבאדם, מלשון נקב, חסרון, כלומר זה מדגיש את תכונת הרצון לקבל שבאדם, מה שחסר לו לקבל הנאה ותענוג מענין כזה או מענין אחר, והאדם נזקק לשתי התכונות הללו, אי אפשר רק זכר לבד, ואי אפשר רק נקבה לבד, והסיבה היא פשוטה מאוד.

תארו לעצמכם שהאדם מגיע לחתונה שעושה חברו הטוב, וחברו הטוב אומר לו :"תשמע, אני רוצה שאתה תשב ותאכל מהכל", והוא אומר לו, נדבר על ראובן ושמעון, ראובן בא לחתונה ששמעון עשה, אז ראובן אומר לשמעון, "אני רוצה להשפיע לך, אני רוצה להשתתף בשמחתך לגרום לך נחת רוח מה שיותר", אומר לו שמעון, "אז אם ככה, אני רוצה שתשב ותאכל כי הזמנתי כאן אוכל מיוחד מאוד, ושלמתי עליו הרבה מאוד, אז דבר ראשון אם אתה רוצה לגרום לי נחת רוח, אני רוצה שתשב ותאכל ותהנה מכל המטעמים והמעדנים, שהזמנו כאן". אומר לו ראובן, "אני הייתי רוצה לעשות את זה, אבל אני ממש שבע, אכלתי לא מזמן", אז זאת אומרת מצד אחד, ראובן רוצה לגרום נחת רוח לשמעון, מצד שני הוא לא יכול, בגלל ששמעון רוצה שהוא יהנה, יאכל, והוא לא יכול לאכול. נמצא שצריכים שתי תכונות, תכונה אחת של רצון לקבל הנאה ותענוג, כי הבורא ברא את האדם, בשביל שהאדם יהנה מהחיים.

צורה שנייה היא צורה של להשפיע ולהיטיב לזולת, שע"י הצורה הזאת אנו מתקרבים ומתקרבים לבורא, כפי שהבורא הוא טוב ומיטיב, כך גם אנחנו, ומימלא כך אנחנו יכולים לקבל את הטוב והעונג שהבורא רוצה לתת לנו. נמצא זכר לבד, כלומר רק כוח של השפעה לבד, בלי נקבה זה חסר, מפני שאין את הכלים היסודיים של הרצון לקבל הנאה ותענוג, אם כן האדם, לא יכול להנות, נקבה לבד, היינו כוחות קבלה לבד בלי כוחות של השפעה, זה גם כן חסר, מפני שבלי כוחות של השפעה, האדם לא יכול להתקרב לבורא.

וגם ביחסים שבין אדם לחברו זקוקים לשני הדברים הללו ביחד, אם אדם רוצה רק לקבל, ולא רוצה לתת לשני, אז ברור שזה מוליד מריבות ומלחמות, אבל אם אדם רוצה רק להשפיע לשני, ולא רוצה בכלל לקבל, גם זה עלול להוליד מריבות ומלחמות, מפני שהרבה פעמים השני רוצה לתת לי, והוא רוצה שאני אהנה, ואם אני לא יכול לקבל, אז אני מאכזב אותו, נמצא שבכל מקרה צריכים להיות כלולים מזכר ונקבה, זה מה שאומר לנו כאן רבי אבא.

אות ג' ומשום זה ב' פרצופים היו וודאי, זכר ונקבה, כלומר שהאדם האחד הזה, היה כלול משני ההופכים הללו, וסוף המקרא מוכיח שכתוב, "זכר ונקבה ברא אותם", וכלול היה מב' צדדים. עכשיו הוא מוסיף לנו כאן, ידעה אחרת, ואע"פ שהיתה הנקבה נאחזת בצידו, הכוונה בצד שמאל, כי הכוח של השפעה נחשב לימין והכוח של הקבלה לשמאל, הרי היא בפני עצמה היתה גם כלולה מב' צדדים, שהם חסד ודין להיות שלם בכל, כלומר באופן פרטי אם נתבונן בכל כוח, גם הוא כולל בעצמו באופן פרטי עוד פעם זכר ונקבה, הדברים מתפרטים, בכל מקום שנתבונן ונסתכל ונחלק, אז נמצא שחייבות להיות שתי תכונות הפוכות שהם כוח השפעה וכוח קבלה, שהם נשמה וגוף.

שיעור שמע עיונים בזה"ק לפי באור הסולם פרשת "במדבר" מאת הרבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

כל טוב ברכה והצלחה

...

תמונה ויקיפדיה 

כתיבת תגובה

השאר תגובה