עלה שור בקדושה ובטומאה

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

עלה שור

עלה שור

יוסף לפני מותו במצרים, משביע את בנ"י כך: "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה", בראשית (נ' כ"ה). המצרים שידעו על שבועה זו, לא קברו את יוסף באדמה, אלא הטמינו את ארונו ביאור מצרים, מדוע? כי כאשר קוברים באדמה, יש מצבה ויש ציון, ויודעים היכן מקום הקבורה, וניתן להגיע למקום הקבורה ולהעלות את העצמות, אך המצרים במצרים רצו כי בני ישראל יהיו להם עבדים לעולם, לכן טמנו את ארונו של יוסף ביאור מצרים, כדי שאיש לא ידע את מקום קבורתו, ולא יוכלו להעלות את עצמותיו, ולעולם לא יוכלו בני ישראל לצאת ממצרים. היות וארונו של יוסף שימש כמשכון, וכערבות על עבדות בני ישראל במצרים, כל עוד נמצא ארונו יוסף במי יאור מצרים ישארו בני ישראל עבדים לעולם למצרים במצרים.

מדוע משביע יוסף את בני ישראל להעלות את עצמותיו כאשר ייצאו ממצרים, איזה סוד טמון בעצמות יוסף, מהו סוד שהושם בארון במצרים, ומדוע כאשר היו עסוקים בנ"י לשאול שמלות מן המצרים נתעסק משה רבינו ע"ה, באתור ובהעלאת עצמות יוסף מן היאור.

כדי להסביר את הדברים ראוי לשאול לכתחילה מדוע הושם יוסף בארון בכלל? ויש לומר כי יוסף היה צדיק, היות ושמר את הברית משך כל שנות שהותו במצרים. ואין צדיק, אלא זה המתחבר בתיבה, שהיא המילה, שהיא המלכות והיא הארון. לכן הושם בארון, כפי שנח היה בתיבה, שנח נולד מהול, והתיבה, לא רק במובן של קופסא, אלא במובן של מילה, כפי שאנו אומרים ראשי תיבות, ואנו מתכוונים לאותיות הראשונות שבכל מילה.

וכפי שנח הצדיק נכנס בתיבה כך הושם יוסף בארון במצרים, כי צדיק מתחבר במלכות שהיא ארון והיא תיבה. וכפי שהתיבה של נח, כח קיומה היה במים, כך הושם ארונו של יוסף במי יאור מצרים, כי הצדיק המשול לדג, כל קיומו הוא מתחת למים, כי המים מציינים את היסוד הנסתר בחיי האדם, ואילו היבשה את הנגלה, וצדיקים חיים בנסתר, בארון, או בתיבה, במרחב כלשהו, המצוי במים, מי המבול, מי יאור מצרים, מי התורה.

ומדוע תפקד ארונו של יוסף במצרים כארון הברית, לפני שנתנה תורה לישראל? כי ארונו של יוסף, הוא ארון הברית, (כי יוסף שמר את הברית במצרים, לכן נקרא הארון על שם מה שנשמר בו, שהוא הברית, והיה ארונו של יוסף ארון הברית, עד שנתנו הלוחות).

כעת נשוב אל משה ערב היציאה ממצרים, משה הולך על שפת היאור ומחפש את מקום המצאו של ארון הברית, הוא ארונו של יוסף, כי בלעדי הברית, ההבטחה האלוקית, אי אפשר לצאת ממצרים. איך מוציאים ארון קבור במי היאור, הרי המים נמצאים בתנועה מתמדת, ולא עוד, אלא שהמצרים במצרים רצו להבטיח שלא ימצא הארון לעולם, לכן שמו אותו בארון של ברזל. כעת נשאלת השאלה, איך גורמים לברזל לעלות ולצוף מעל פני המים? הרי משקלו הסגולי של הברזל כבד הרבה יותר ממשקלם הסגולי של המים, אם כך כיצד יצוף הברזל עליהם?

מה עשה משה, לקח טס, וכתב עליו "עלה שור", וצף ועלה ארונו של יוסף, ויכלו ישראל לצאת ממצרים. ומופיע בכתבי האר"י ז"ל כי כאשר יצאו ישראל ממצרים, היה ארונו של יוסף הולך בראש, ואחריו משה, ואחרי משה בני ישראל. מה משמעות הדברים, הנה שם הויה כתוב ד' אותיות י', ה', ו', ה'. לכל אחת מאותיות השם מיוחסת אחת מחיות המרכבה (חזון המרכבה של יחזקאל), נראה בטבלה הבאה.

ד' אותיות שם השם                   ד' ספירות                                     ד' חיות המרכבה

י'                                          חכמה                                           אריה

ה'                                         בינה                                            שור

ו'                                         תפארת                                         נשר

ה'                                        מלכות                                          אדם

כפי שמספר המדרש ארונו של יוסף היה עשוי ברזל, ברזל נבחן לאות ה' תתאה משם הוי"ה והוא נמשל לרצון לקבל לעצמו בלבד, מדוע כי בברזל יש כח המחתך והמפריד. כאשר כתב משה על הטס, "עלה שור", הוא גרם בעשותו כך למלכות להתכלל בבינה, היות כי שור מיוחס לספירת בינה, אות ה' ראשונה משם הויה, הרי כאשר כתב עלה שור, עלתה המלכות שהיא ה' אחרונה משם הויה ונתכללה בה' ראשונה של שם הויה, היא ספירת הבינה, שעניינה חפץ חסד, ונמתקה מלכות דמידת הדין ברחמי הבינה, ונתבטל בה כוח הברזל המחתך והמפריד.

ובפשטות הביטוי "עלה שור" מתנגד לכוח המשיכה המופעל על הברזל ומשקיע אותו במים, כי משה מפעיל כוח רוחני של אחדות, באמצעות תכונת הבינה שעניינה חפץ חסד.

פירוש נוסף, הביטוי "עלה שור" ראשי תיבות שלו הוא ש"ע, שגימטריה שלו הוא 370, שהוא נבחן לספירת היסוד. נסביר את הדברים. שם הויה הוא בן ד' אותיות, כאשר מכפילים אותו במאה מקבלים ארבע מאות, והוא פרצוף שלם. ארבע מאות שקל כסף נתבקש אברהם אבינו ע"ה לשלם כדי לקנות את מערת המכפלה, ארבע מאות שנים היה שיעבוד ישראל במצרים, ארבע מאות עולמות מובטחים לצדיקים וכו'.

כאשר מחסירים מארבע מאות, שלושים, שהן ג"ר, ג' ספירות ראשונות, כתר חכמה ובינה, שכל אחת מהן כלולה מעשר, קבלנו שלושים. היות שהג"ר נחשבות למושכלות אלוקיות, אנו כנבראים לא משמתשים בהם, מטעם שזה אור גדול מדי, לכן לאחר שהחסרנו שלושים שהן ג"ר כפול עשר, קבלנו שלוש מאות ושבעים, שהם ש"ע נהורין שאותם יכול ספירת היסוד להשפיע למלכות בקדושה.

וזה ענין שכתב משה על טס "עלה שור", כי משה בכותבו מילים אלו, גרם לעליית ש"ע נהורין, של ספירת היסוד, שהיו כלואים בארון הברית בו הונח יוסף, ובהתגלות ארונו של יוסף על פני המים, הוא ארון הברית, נשמרת ומתגלה הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, "גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". (בראשית ט"ו).

מספר המדרש כי כאשר היו משועבדים ישראל במצרים, היו נדרשים לשים תינוקות וילדים רכים כאבני בנין של הפירמידות, וזו היתה גזירת ה', כי כאשר רואה ה' שלא יצמח דבר מאחד הנבראים הוא ממית אותו. וכך היה מדי יום במצרים. יום אחד בעודו במצרים ראה משה כי מניחים ילד קטן כאבן בנין בפירמידה, רחם עליו ומשך אותו והצילו, שמו היה מיכה, ונקרא מיכה המעכתי כי נמעך תחת אבני הבנין. כעבור שנים, כאשר ראה מיכה את משה מעלה את עצמות יוסף מן היאור באמצעות הטס "עלה שור", שמר את הדבר בליבו, וכאשר בושש משה לחזור מהר סיני, וישראל בקשו להם אלוקים אחרים אשר ילכו לפניהם, והתיכו זהב באש לשם כך, זרק מיכה המעכתי את הטס שבו כתוב "עלה שור", באמצעותו העלה משה את ארונו של יוסף מן היאור, ויצא עגל הזהב, שעגל הוא בן השור.

כעת נשאלת השאלה, מה בין זה לזה, מדוע כאשר משה משתמש במילים עלה שור, במים, השימוש הוא בקדושה וישראל יוצאים ממצרים, ואילו כאשר מיכה משתמש באותן מילים, באש, השימוש הוא לטומאה, וישראל חוזרים לאחר פעולה זו, לחטא עץ הדעת כאילו לא עמדו על הר סיני כלל וכאילו לא פסקה זוהמתם לעולם.

ויש לומר כי ספירת היסוד כלולה מג' קווים, כאשר ב' קווים הפוכים עוברים בה, והאמצעי הוא המאזן בניהם, ב' הקווים ההפוכים העוברים בה, שהם  אש ומים, מים הוא קו ימין שעניינו להשפיע, ואש, הוא בחינת מקבל, כמו בברז בחדר הרחצה, צד ימין בו הוא של מים בטמפ' החדר, וצד שמאל שבו הוא מים חמים, ובאיזון בניהם, שהוא קו אמצעי, יכול אדם לרחוץ, כך באותו אופן ממש ספירת היסוד היא קו אמצעי בעץ חיים שעניינו איזון, ישפיע חכמה (אש), לספירת מלכות באותו שיעור ממש שיש בו חסד, לכן נקרא היסוד עושה שלום, כי עד שהוא משפיע שפע למלכות, היא נפרדת, אך בשעת הזיווג, כאשר יש איזון בן חסד לחכמה, בין מים לאש, בין ימין לשמאל, הוא מפייס אותה בהשפיעו אליה שלום. הוא האיזון השלם, והיא, המלכות בחיבור איתו, ויש שלום בעליונים, כלומר, בעולמות הנפש של האדם, ויש שלום בתחתונים, בעולם הזה אצל הנבראים.

כאשר השתמש משה במילים עלה שור הוא השתמש בהם במים, שבחינתם חפץ חסד, כלומר הוא קדש את שם ה' במים, כפי שכתוב "וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ". (דברים ז' י"ב). וכאשר השתמש מיכה באותן מילים ממש, הוא השתמש בהם בחכמה, שהיא הבט של גילוי האש, ולא של חסד, שענינה לקבל לעצמו בלבד, ולא להשפיע. לכן התוצאה היתה הפוכה.

אצל משה כאשר הופעלו המילים בקדושה, נשמרה הברית והחסד, ואצל מיכה הופעלו אותן מילים בטומאה, והתוצאה היתה עבודה זרה. עגל הזהב, מדוע, כי כאשר הש"ע (עלה שור) נהורין נזרקים לבחינת קבלה הם מביאים חורבן, כפי שהראה מיכה.

ואעפ"כ יש לנו י"ג מידות רחמים שאמר משה, ויש י"ג מידות רחמים שאמר מיכה הנביא וביחד הן כ"ו שהן גימטריה של שם הויה פשוט.

שנה טובה לכולם

כתיבת תגובה

השאר תגובה