וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד - על שלושה דבריםעל שלושה דברים

מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי

כותבת התורה בבראשית כה "וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד", ויש המפרשים כי אותו יום נסתלק אברהם אבינו והיה הנזיד מאכל אבלים, שנאמר "סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי" (שיר השירים ב`, ה`) ויש האומרים כי אשישות אלו הן עדשים התומכות בנפש התשושה, לכן נקראו א-שישות בהפוך מת-שישות (נפש עייפה).

מועד פטירתו של אברהם אבינו הוא א' ניסן, אותו היום מבשל יעקב נזיד, מאכל אבלים. כאשר מגיע עשו מן השדה עייף, ורואה את הנזיד אומר לאחיו יעקב,

הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם. וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה. לג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב. לד וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה.

כשכוחות האדם נחלשים הוא לא מוצא מילים, ואז הוא מדבר בסמלים, בתדרים, בצבעים. הרי כתוב "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ" (קהלת ז' יב) שהחכמה והחיים הם אותו דבר. חיותו של עשו נמוכה והוא לא מצליח לנקוב בשם המאכל, כי נקיבה בשם מצריכה ברור ומיון, עשו משתמש בתדר הנמוך ביותר, והקצר ביותר תדר הצבע, ומכנה את הנזיד בכינוי, "הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה". שלוש פעמים מיידע עשו את רצונו, ה-אדם ה-אדם ה-זה, כמו לומר הב, הב, הב רק תן את מה שאני רוצה, וכדי להיות בטוח שיקבל הוא חותם את בקשתו בסופי תיבות (שכן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה) הוא סופי תיבות ממ"ה (מלך מלכי המלכים).

עשו מבקש שילעיטו אותו כלומר ידחסו את האוכל ישר אל תוך לועו, הוא מוותר על טעם האוכל בפה, כאדם שזקוק לאינפוזיה, כלומר להזרקה ישירה לוריד, בשל המצב החמור היות ולאיברים הפנימיים אין חיות. באותו רגע ממש, מבקש יעקב תמורה תמורת הנזיד, הוא מבקש מעשו שימכור לו את הבכורה. עשו כשלעצמו, לא מוצא ענין בבכורה, הוא מרגיש את מיתתו הקרבה ובאה, ומה תעזור לו בכורה בשעת מיתתו?

ויש להבין מדוע נסוב הדיון על הבכורה דווקא ביום שסבא אברהם נסתלק מן העולם, הרי כולם כואבים ועצובים, לא רק כי נסתלק סבא אברהם, כי גם נסתלקה ועלתה עימו מידת החסד שהיה מרכבה אליה. זאת ועוד הרי יעקב איש תם, מלשון תמים ושלם, כך נוהג איש תמים ושלם ביום עצוב למשפחה? נוהג עם אחיו תומו מקח וממכר?

ועל זה באה תשובה, משום שהיה תמים ושלם רצה להעמיד דברים על מכונם, הרי אברהם סבם היה מרכבה למידת החסד, יצחק אביהם מרכבה למידת הגבורה, עכשיו תלויה ועומדת מידת תפארת בעולם ויעקב מכין עצמו להיות מרכבה אליה, שנאמר

"עֲטֶרֶת זְקֵנִים, בְּנֵי בָנִים; וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם". משלי יז ו

נחזור לענין המכירה, מדוע משתמש יעקב בפועל מ.כ.ר, ולא בפועל נ.ת.ן ? הרי יכול היה לבקש מעשו, 'תנה לי הבכורה'. מצב דומה אנו מוצאים אצל אברהם ועפרון החיתי, כאשר מבקש אברהם לקבור את שרה, הוא משלם וקונה את מערת המכפלה ושדה המכפלה בכסף מלא, לאחוזת קבר.

וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, לְאַבְרָהָם--לַאֲחֻזַּת-קָבֶר: מֵאֵת, בְּנֵי-חֵת. בראשית כג כ ומקיים את תפילת דוד מְקִימִי מֵעָפָר דָּל תהלים קיג ז

זאת ועוד הפועל מכר קרוב לפועל נכר, רק אדם שמרגיש מנוכר למשהו ימכור אותו. בכורתך (בראשית כה לא) מפרש רש"י, לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב: "אין רשע זה כדאי שיקריב להקדוש ברוך הוא".

ואם להשתמש במליצה מעולם הכדורגל, הרי שבמעמד זה נקבע אצל מי יהיה הכדור בשריקת הפתיחה, וכדור הבכורה אצל יעקב (שימו לב כי בארמית נקרא הבכור כדור).

יעקב מבקש מעשו שישבע לו בענין הבכורה, וכך עושה עשו הוא נשבע ביום הראשון לתחילת השבעה על הסתלקות אברהם. או אז נותן יעקב לעשו לחם ונזיד עדשים.

וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים (בראשית כה לד)

והתורה משתמשת בפועל נתן, היות ולאחר שבועת עשו נחשב יעקב בכור, והוא מממש את בכורתו בו ברגע, הוא נותן לאחיו את הנזיד, עשו מקבל את מבוקשו, אותה החיאה לרגע, ולמחשבת הבכורה, כמו לרעיון הברכה והנתינה הוא בז. מדוע? כי הוא לוקח וצד מה שמוצא. מה לו ולמחשבת הנתינה? הוא איש של דחפים, כדי לצוד חיות הוא חייב להתנהג כמותם. דיבורו צר וקצר, חיותו נמוכה, הוא קצר רוח, מהיותו רק מגיב לתנאי השטח. אפשר לסכם את חייו בשלוש פעולות: צד, הורג, אוכל.

כעת נניח מעט לעשו כי הוא עייף וננסה לחבר את החלקים לכלל תמונה מלאה.

הרי אותו מעמד של מכירת הבכורה נתרחש בא' ניסן,

א) מהו אם עניין ראש חודש ניסן,
ב) איך הוא קשור לענין הבכורה הנדונה בפרק,
ג) ואיך הוא קשור לענין פרשת "קדש לי" המופיעה ראשונה בסדר ארבע פרשיות שבתפילין.

חודש ניסן הוא החודש הראשון ליציאת בני ישראל ממצרים שנאמר,

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב ב)

בני ישראל יצאו ממצרים בחצי הלילה, במכת בכורות, בשעה שהכה הקב"ה בכורי מצרים. וכנגדה, נצטוו בני ישראל בצאתם ממצרים "קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל--בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה: לִי, הוּא". (שמות יג ב) קדש לנתינה.

מהו ענין קדש לי כל בכור פטר רחם, מהו פטר רחם? פותח או סוגר רחם? ויש להבין כי בענין פטר, נכנס יעקב ראשון בעיבור ויצא אחרון בלידה, והוא פטר רחם לאמו, כלומר פתח את רחמה כראשון בעיבור, וסגרה כאחרון בלידה, כלומר הוא פותח וגם סוגר כלומר פוטר, שנאמר "וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב" (בראשית כה כח) לשון הווה. שעיבורו (פתיחת רחמה) ולידתו (סגירת רחמה) גורמים לה שתאהב אותו תמיד, שנאמר "בְּאַהֲבָתָהּ, תִּשְׁגֶּה תָמִיד" (משלי ה יט).

וזה ענין שבתאריך א' ניסן יום הסתלקות אברהם אבינו ע"ה, נמכרה הבכורה ליעקב בעבור נזיד עדשים עגולים, שנאמר "אני ראשון" בפתיחת הרחם "ואני אחרון" בלידה. וקיים יעקב את התורה מטרם שנתנה בבחינת "קדש לי כל בכור פטר רחם".

חודש כסלו טוב ומיטיב לכל

...