כותב המשורר בתהלים קל"ז, "עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל--שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ: בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן, ומוסיף בשורה הבאה ואומר "על ערבים בתוכה תלינו כנורתינו", למה בעצם מכוון המשורר?
יש האומרים כי ערבים הם בדי ערבות הצומחים על גדות נחלים, ושם תלו ישראל את כנורותיהם, כדי שהרוח הנושבת בענפי הערבה הבוכיה, תטלטל את הכינור התלוי על בדיה, כדי שזעקת הגלות שלהם תהיה כפולה ומכופלת, כיצד? א) הרוח הנושבת בבדי הענפים מניעה אותם, ב) תוך כדי תנועת הענפים מטלטל הכינור התלוי (לשון לינה תלונה) עליהם, וכך עולה הניגון מאליו, בלי אדם המשתתף בו.
מדוע ערבים? ערבים הוא לשון רבים של המילה ערב, המקדים ללילה, כמאמר הפסוק ויהי ערב ויהי בוקר, שתכונת הערב שהוא מעורב מטוב ורע, וערבים, הוא ריבוי של המילה ערב, כלומר המון עירובים של טוב ורע, גם ניתן לפרש ע' רבים, ע' סובב על ע' אומות העולם שרצונות הקבלה שלהם מרובים ולכן הם רבים ומתקוטטים זה עם זה.
והוא ששרו ישראל בגלות בבל, "על ערבים בתוכה", 'על' סובב על הסיבה, מלשון עילה ועילול, על ע' אומות, על שבעים רצונות דקבלה של אומות העולם תלינו את כנורותינו.
כעת נשאלת השאלה מהו כנור? אומרים בחסידות כי כנור הוא אותיות כ"ו נר, ויש להבין כי כ"ו הוא גימטריה של שם הויה פשוט (י-ה-ו-ה), ונר הוא בחינת אור הנשמה הבוער באדם, וכאשר אומרים כנור, מכוונים למעשה לשם הויה פשוט שהוא בגימטריה כ"ו הבוער כ-נר שהוא בחינת כנור, גם ניתן לומר כי כנור הוא נוטריקון כ'אן' א'ור, כלומר כנור.
וזהו פרוש על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו, על ע' רצונות קבלה רבים ומרובים תלינו כנורתנו, ולשון תליה נבחנת לקו אנכי, לומר כאן בגלות, במקום ששולטים ע' רצונות קבלה של אומות העולם, תלינו כנורותו, תלמוד לומר לא אנו אוחזים בכנור שהוא נר ה' נשמת אדם, אלא ע' רצונות קבלה רבים ומרובים שולטים בו ומניעים אותו אנה ואנה, ולא נשמת אדם יחידה, הנבחנת לקו אמצעי.
...
תמונה Lightmash