וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד--עַל-אַחֶיךָ:

בס"ד

ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך , תמונה Olibac

ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך , תמונה Olibac

וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד--עַל-אַחֶיךָ: (בראשית מח, כב) מהו אותו שכם נוסף שנתן ישראל ליוסף על אחיו? מדוע יוסף הוא הכתובת לעול? האם יתכן שאבא מוסיף ייסורים על בנו האהוב מבחירה? ועוד מוסיף ישראל ומבאר ליוסף מה מקורו של העול הנוסף ואומר אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי.

שכם הוא מקום של דינים, (בו ארע מעשה דינה) ולשם נשלח יוסף בצווי אביו מעמק חברון ( עומק החיבור) לראות מה שלום אחיו ומה שלום הצאן. כאן יש מכלול של בעיות: שכם הוא מקום בו פעלו שמעון ולוי לאחר מעשה דינה, והעלו את חמת יעקב ככתוב, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדנו אֲנִי וּבֵיתִי (בראשית לד,ל).

מדוע אם כן שולח ישראל את בנו יוסף ממקום של חיבור למקום של פרוד, זאת ועוד, עשרת האחים כבר נמצאים ביחד ככתוב, עשר ספירות בלי מה (ספר יצירה), נמצא כל תוספת על עשרה היא מיותרת מטעם הקליפה, וכנגדה נבנה המשכן באחת עשר יריעות עיזים, וכנגדה סוד פיטום הקטורת, וכותב הרח"ו בשם האר"י ז"ל בספר ליקוטי הש"ס כי יעקב שלח את יוסף לשכם ללא לויה, בנימין אחיו של יוסף תינוק, אמו זה עתה נפטרה ואבא ישראל נמצא בעמק חברון. ויוסף הולך לבדו מדרום לצפון, מעמק חברון לשכם, יתום מאם.

מה ראה ישראל ביוסף שנתן לו שכם אחד על אחיו? הרי יוסף יתום מאם, זה סבל כשלעצמו, ואבא ישראל מוסיף ליוסף משא אחד נוסף על השכם? האם סבל היתמות אינו מספיק?

ישראל רואה ביוסף את דיוקנו העצמי שנאמר, אלה תולדות יעקב יוסף, וכל מה שקרה ליעקב קרה ליוסף. יעקב יוצא מבאר שבע ובורח לפדן ארם, לפדות את הארמי (רמאי) שבו, הוא חוזר לארץ לאחר עשרים ושתיים שנים ועם אחד-עשר ילדים. יוסף הוא הבן האחד-עשר, לכן כאשר נולד אמרה אימו רחל מיד, יוסף לי השם בן אחר, הוא הבן היחיד שנקרא על שם אחיו שעוד לא נולד. זאת ועוד ידעה רחל שאחד עשר הוא מספר אי-זוגי, והוא מעל עשרה, ולכאורה אין ביוסף צורך למנין, מיד צרפה אליו את אחיו, בכוונת שמו, כדי שלא יוותר יחידי.

כיצד פודה יעקב את הארמי שבו בפדן ארם? הוא עובד ללבן, ואומר עם לבן גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי (רש"י) . גם בהיותו נתון לתנאים קשים הוא שומר את מצוות השם. יעקב יודע כי בנו יוסף ירש תכונה זו ממנו ואומר לו וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד--עַל-אַחֶיךָ, אני נותן לך ערך מוסף, בני יוסף אתה תוכל לסבול שעבוד ולקיים את התורה בתנאי שעבוד, איך אני יכול להוריש לך תכונה זאת? כי השגתי אותה בעצמי, תשאל איך אומר לך.  אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי. אני יעקב לקחתי מיד האמרי, אל תקרי אֱמֹרִי אלא ארמי, אשר לקחתי מיד הארמי (ארמי אובד אבי) איך ? בחרבי ובקשתי. בחרבי היא להט החרב המתהפכת לשמור על עץ החיים ובקשתי היא בעותי תפלתי. כך יכולתי לסבול שעבוד ולפדות את הארמי שבי.

ישראל נותן ליוסף שכם אחד נוסף לסבול עול, כי כמו שאנו אומרים לשים תרמיל על השכם, כי זה הוא המקום היכול לשאת משקל, כך ליוסף יש יכולת לשאת בעול יותר מאחיו. יוסף, כאביו יעקב הוא קו אמצעי, יוסף הוא ספירת יסוד, ויעקב הוא מרכבה לספירת תפארת. כיוון שיוסף הוא קו אמצעי הוא יכול לכנוס את הדין שבו ולהפכו לרחמים גמורים לכן הוא גם זה הנושא את אסנת (אותיות אסון, אונס) בת דינה שנולדה לה ממעשה שכם בן חמור ומהפך דין לרחמים.

לכן ישראל מכין את יוסף ואומר הנה (גימטריה ס') אנכי מת, ואתה יוסף יש לך היכולת להכיל את הרחמים, שאני אביך נתתי לך על ידי חרב (הבחירה בעץ החיים) ובתפילה.

כל טוב ובשורות טובות