שלום וברכה לכולם,
מדוע אמר ה' אלקים, לא היות האדם לבדו? על כך משיב רבי אחא בזהר פרשת תזריע אות מב וזו לשונו: ויאמר ה' אלקים, לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו, שואל, למה פתח הכתוב כך? ומשיב, אלא למדנו, שעל כן לא כתוב, כי טוב, ביום שני, משום שאדם עתיד להתחלק, דהיינו שיתחלק ממנו הצלע לבנין הנוקבא.
הרחבת הדברים: כאן קושר רבי אחא את הפסוק לא טוב היות האדם לבדו, עם יום שני דמעשה בראשית בו לא נאמר טוב, היות שהיתה בו חלוקה, ומשום שאדם עתיד להתחלק, כלומר שיתחלק ממנו הצלע לבנין הנוקבא, הרי שכתוב לא טוב היות האדם לבדו, כלומר ללא הנוקבא.
אות מג) שואל רבי אחא, וכי היה לבדו, והרי כתוב, זכר ונקבה בראם. ולמדנו שאדם הראשון נברא דו פרצופין, דהיינו ב' פרצופין זכר ונקבה דבוקים זה בזה, מאחוריהם, ואתה אומר, לא טוב היות האדם לבדו, ומשיב, אלא שלא השתדל בנוקביה, ולא היתה לו עזר כנגדו, משום שהיתה בצידו, והיו דבוקים יחד מאחוריהם, ואז היה האדם לבדו.
הרחבת הדברים: רבי אחא שואל, והכי היה האדם לבדו, הרי כתוב זכר ונקבה בראם, משמע היו שניים, ואיך ייתכן שהיה לבד, אלא משיב, כי אע"פ שאדם הראשון נברא ב' פרצופין זכר ונקבה דבוקים מאחוריהם, כיוון שהנוקביה שלו היתה דבוקה מאחוריו, ולא ראה אותה, נחשב לו לאדם, שהוא לבדו.
בגשמיות אנו רואים את הדוגמא הבאה, אבא משחק עם תינוק ומסתתר מאחורי ספר, התינוק, שלא רואה את פני אבא, סבור שהוא לבד, ופורץ בבכי, בשלב מאוחר יותר של צמיחת התינוק, הוא מבין שאבא המסתתר מאחורי הספר משחק עימו.
אות מד) אעשה לו עזר כנגדו, מהו כנגדו, ומשיב, פירושו כנגד הפנים, כדי שיתחברו זה בזה, פנים בפנים. מה עשה הקב"ה, נסר אותו ולקח את הנקבה ממנו, זה שכתוב ויקח אחת מצלעותיו. מהו אחת, הוא הנוקבא שלו. כשם שאתה אומר אחת היא יונתי תמתי, ויביאה אל האדם, היינו שהתקין אותה ככלה, והביאה שתהיה כנגד פניו מאירים פנים בפנים. ובעוד שהיתה הנוקבא מתדבקת בצידו, היה האדם לבדו. ואח"כ עלו שניים ונזדווגו, וקמו שבע יחד, דהיינו, קין עם תאומתו, והבל עם ב' תאומות, הרי חמישה ועם אדם וחוה, הם שבעה.
מה) בא וראה, בשעה שחוה נתתקנה אל אדם, הקב"ה בירך אותם. זה שכתוב, ויברך אותם אלקים (בזו"ן) בז' ספירות, כמו חרב המברך את הכלה בשבע ברכות. מכאן למדנו, חתן וכלה כיון שנתברכו בשבע ברכות, מתדבקים יחד, כדמיון שלמעלה, שהמלכות מתברכת בז' ברכות, כלומר מספירות, חג"ת נהי"מ דז"א, (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות דזעיר אנפין).