אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהוָה (ירמיהו כג', כד')

מהו שאמר הנביא ירמיהו, "הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהוָה"?

ויש להבין כי השמים הם בחינת רצון להשפיע, כאשר מילת את נבחנת לכלים, באופן שהצירוף את השמים מתיחס לכלי השפעה זכים שיש באדם, כלומר שאם זיכו את האדם, מלשון זכּות ונקיון כפיים את זכה להיות משפיע טוב.

ואת הארץ הוא בחינת כלי קבלה שבאדם, כי בכלי המכונה בשם ארץ, הנבחן לרצון, נמצא בית קיבול לקבל את ההטבה המיועדת לו.

אני מלא, כלומר אני הוי"ה הוא זה אשר משפיע כלי השפעה זכים לאדם וכלים קבלה עבים. ומתי נוכל לראות כי האינסוף ב"ה הוא זה אשר משפיע לאדם הן כלים זכים, שהם בחינת שמים, והן כלים עבים שהם בחינת ארץ?

ועל כך משיב הנביא: נאם ה', אל תקרי נאם ה' אלא אמן ה', כלומר כאשר נאמין בה', נוכל לראות כי הוא זה אשר משפיע לנו כלים זכים שהם בחינת שמים וכלים עבים שהם בחינת ארץ.

ואם נרצה, נוכל לקרוא את הפסוק מן הסוף להתחלה, כאשר אם נאמין בה' נוכל לראות את כל המראות.

שבוע טוב ושנה טובה לכל

"הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהוָה".

"הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהוָה".

לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב (שיר השירים ו', יב')

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

מהו שאמר הכתוב בשיר השירים, "לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב"? וכותב אהבת חיים השלם כך: משל למלך אחד שהיתה לו בת וכשהגיעה לשש שנים היתה משחקת עם הילדות ופתאום נעלמה, חטפו אותה, וכל החיפושים שנעשו הלכו לטמיון ונתיאשו ממנה המלך והמלכה, במשך הזמן, והגנבים היו מאותם יושבי אהלים שנודדים ממקום למקום שאין להם מקום קבוע שקוראים אותם "צוענים" יום אחד יצא המלך עם מרכבתו לשוח בשדה, ופתאום ראה את בתו קוצרת בשדה שבלים עם עוד כמה ילדות, קפץ המלך תפש את בתו החביבה לו והושיבה על המרכבה כדי להשיבה הביתה. פתאום ראו הילדים איך שהמלך לקח אותה בעגלה מפוארת מחבק ומנשק אותה. שאלו הילדים אותה מה קרה לך? ענתה להם: לא ידעתי, נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב, שגם עם ישראל, כשתבוא הגאולה האמיתית במהרה בימינו אמן ישאלו הגויים מה פתאום אתמול היינו יחד והייתם שפלים תחת רגלינו והיום אתם בגדולה כזאת כי בין רגע לרגע אנחנו מצפים לישועה (אהבת חיים).

שנה טובה לכל

לא ידעתי נפשי, שמתני מרכבות עמי נדיב (שיר השירים ו', יב')

לא ידעתי נפשי, שמתני מרכבות עמי נדיב (שיר השירים ו', יב')

פרשת ואתחנן, מדוע לא נכנס משה לארץ ישראל?

 אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן

אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן

פרשת השבוע פרשת ואתחנן, וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר.  אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה--אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אם כן, מה רוצה משה מהקב"ה?  אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן. משה רבינו רוצה להכנס לארץ ישראל,  וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; הקב"ה מסרב לו, ויתעבר מלשון עברה וזעם, מלשון רוגז, למענכם, אומר רש"י אתם גרמתם לי, החטאים של ישראל, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה, העניין הזה הוא סגור, אתה לא נכנס לארץ ישראל,  עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה--וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ: אתה יכול לראות מרחוק את ארץ ישראל, כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.  וְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ:  כִּי-הוּא יַעֲבֹר, לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה, וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם, אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.

אם כן משה רבינו, מבקש, נתקל בסרוב, והקב"ה לא רוצה להכניס את משה רבינו לארץ ישראל, מהי הסיבה? הסיבה הרשמית הידועה היות שמשה רבינו חטא בענין המים שהקב"ה ביקש ממנו לדבר אל הסלע, והוא היכה אל הסלע, רוב האנשים לא מבינים מה הקשר, בין זה לארץ ישראל, למה שלא יכנס? הרי משה רבינו, רעיא מהימנא היה כל כך נאמן, והוליך את העם לאורך כל הדרך, והקב"ה אל רחום וחנון, לא יכול למחול למשה רבינו ולסלוח לו? אחרי שכתוב בכל ביתי נאמן הוא, אז לא מובן למה צריך להיות פה מידת הדין כלפי משה רבינו, גם לא מובן הענין של החטא.

כיצד מפרש האר"י הקדוש את ההכאה בסלע בנפש האדם פנימה?

האר"י הקדוש מבאר מה ההבדל בין דיבור ובין הכאה, הקב"ה אמר לתת מים לעם, אין מים אלא תורה, והקב"ה ביקש ממנו לדבר אל הסלע, הדיבור משמעותו גילוי רזי תורה, סודות התורה, כי יש לנו ארבעה רבדים, פשט, רמז, דרש, סוד, דומם, צומח, חי מדבר, ממילא אם הקב"ה בקש ממנו לדבר, הפרוש הוא שרצה שיגלה סודות ורזי התורה לעם ישראל, ומשה רבינו לא דיבר, אלא היכה, היכה זאת אומרת שהוא גילה להם רק פשטי התורה, דוגמת הגמרא, כך מביא האר"י, תלמוד בבלי וירושלמי שהם נקראים, בבחינת חושך, לעומת רזי תורה, כי הם מלאים קושיות, הכאות, מה  זה הכאות קושיות, שאחד שואל את השני, השני מתרץ, עוד פעם קושיות, עוד פעם תירוצים, כל התלמוד בבלי וירושלמי בנוי על הכאות כאלה. הוא חשב שעם ישראל לא במעלה כזאת שיכול לגלות להם רזי תורה.

כמובן אין המדובר כאן על גילוי רזי תורה מבחינה חיצונית, כלומר לשבת וללמוד את מערכת העולמות הרוחנית, אם אנחנו יכולים את זה אז גם הם יכלו את זה, המדובר הוא גילוי ממשי לתת הם השגות אלוקיות ומדרגות רוחניות, זאת אומרת הוא חשב שזה לא כדאי, הקב"ה חשב שזה כן כדאי, זאת אומרת, זה ענין מהותי, הקב"ה רוצה להיטיב לנבראיו והוא רוצה לגלות להם סודות ורזי התורה, שזה עיקר התורה, זה הפנינים של התורה, ומשה רבינו החליט לפי ראות עיניו, שהם עדיין לא ראויים לזה, אולי בעתיד כן, אבל כרגע לא, ולכן הוציא להם מים ע"י הכאה, מהסלע, למעשה הסלע זה האדם עצמו, הוא קשה כמו סלע, השאלה איזה מים מוציאים מהסלע, איזה תורה מתגלה.

אפשר לומר שלכן לא נכנס לארץ ישראל, ארץ ישראל היא בחינת רזי תורה, והוא לא סבר שהם יכולים לקבל רזי תורה, אז ממילא הוא לא יכול להכנס איתם לארץ ישראל, זה אותו ענין של הדיבור, אל הסלע להוציא מים, זה אותו ענין כמו הכניסה לארץ ישראל. כי ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, ומכיוון שמשה רבינו לא סבר שהם יכולים לקבל את המדרגות הגבוהות הללו, וגם פה, כאשר אני אומר סבר, ולא סבר, לא איזו סברה שכלית, זאת אומרת, הוא לא השיג שהם יכולים לקבל את המדרגות הללו, אז ממילא הוא נכנס לארץ ישראל.

מדוע מתעבר ה' במשה?

אבל אנחנו יודעים שכל העונשים הם למעשה תיקונים, ויתעבר בי ה' למענכם זה מלשון עברה וזעם, אבל זה למענכם, זה לטובת כלל ישראל, כי אנחנו יודעים שמשה רבינו עצמו זכה לרום המעלות, משה רבינו עלה להשי"ת ארבעים יום וארבעים לילה, מה ששום יצור אנושי לא זכה, הוא זכה לרום המעלות, אז מה שכתוב ויתעבר ה' בי למענכם, הכוונה היא שהכל לטובת עם ישראל, בכדי שתהיה לעם ישראל השתוקקות גדולה למדרגה של משה רבינו, לכן הוא השאיר את משה רבינו בחוץ לארץ, ולא נכנס איתם לארץ ישראל, כי אם משה רבינו היה נכנס איתם לארץ ישראל, הפירוש הוא שהם ממשיכים את המדרגה העצומה של משה רבינו, לתוך עם ישראל בארץ ישראל, והקב"ה סבר שעדיין צריכים פה לתהליכים מסוימים, צריכה להיות עדיין השתוקקות מצד עם ישראל, להשיג את בחינת משה רבינו, לכן הוא הפריד בניהם, בכדי שתהיה השתוקקות, בכדי שירצו להשיג את המדרגה הזאת, בכדי שיראו שיש להם לעשות עוד תיקונים שונים, הגם שהם משיגים רזי תורה בארץ ישראל, יש עדיין מה לתקן, גם בתוך מסגרת של רזי תורה, יש לעשות תיקונים מתיקונים שונים, לכן הוא הפריד את משה רבינו מעם ישראל, לטובתם, למענם.

משה רבינו מתחנן להכנס, כי רוצה לתקן את החטא שחטא, הרי החטא שהוא חטא היה, שהוא סבר שהם לא יוכלו לקבל רזי תורה, אז עכשיו הוא רוצה להכניס אותם כן לרזי תורה, ולא עוד, אלא להאיר להם להם ממדרגתו שלו, שגם הוא יכנס איתם, אבל הקב"ה מסרב, ואתחנן בעת ההיא אל ה' לאמר, אומר רש"י אין חינון, אלא לשון מתנת חינם, אע"פ שיש להם, לצדיקים, לתלות להם במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום, מתנת חינם, לפי שאמר וחנותי את אשר אחון, אמר לו בלשון ואתחנן, מה ענין של מתנת חינם? אז מסביר לנו רש"י, הצדיקים יכולים לתלות במעשיהם הטובים, אך בכל זאת, הם לא תולים במעשיהם הטובים, אלא מבקשים מהקב"ה מתנת חינם.

ג' קווים בעבודת ה' לומדים חז"ל ממשה

מה הסיבה? היות והצדיקים משיגים גדלות ה', אז הם משיגים שכל מה שהם עשו, זה הכל שום דבר, אין ואפס, לעומת הגדלות האלוקית, ולכן כל מה שמבקשים מבקשים בחינם, לא סבורים שמגיע להם שום דבר, ובאמת הוא פותח פה בגדלות ה',  אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה--אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אומרים חז"ל מפה אנחנו לומדים איך מתפללים לבורא, בהתחלה צריכים להתמקד בגדלות הבורא, אח"כ אפשר לבקש בקשות ורבותינו הרחיבו בדבר ואמרו שאדם צריך להתחיל עם קו ימין, וקו ימין משמעותו גדלות הבורא, אדם צריך לחיות את גדלות הבורא, לחיות את זה שהאדם עצמו הוא אין ואפס, גם בגשמיות רק הרצון האלוהי מחייה אותנו, נותן לנו חיים ובריאות, ואת כל החיים שאנו משיגים זה הבורא נותן לנו, בגשמיות וברוחניות, האדם צריך לחיות את זה שהבורא הוא בעל הבית היחיד, הוא מקור כל הכוחות, והוא מקור השמחה ואהבה וכל מה שיש לנו אנחנו מקבלים ממנו, ממילא כשהאדם מרגיש את זה, אז קודם כל יכול להיות בשמחה גדולה, על זה שהשם יתברך משגיח עליו, ונותן לו את כל מה שצריך, וגם כשהוא לא נותן לו, מה שהוא חושב שמגיע לו, גם זה לטובת האדם.

הקו ימין נותן לאדם אמונה, שמחה, תקווה בטחון, וזה מה שבאמת אנחנו צריכים, החיים שלנו צריכים להיות מלאי שמחה ואושר, ובטחון, זה צריך להיות הסטנדרט בחיים שלנו, ואחרי שהאדם חיי את זה אז הוא יכול לבקש בקשות, אחרי שהוא מרגיש שהבורא הוא בעל הבית, שהוא הגדול והנורא, אז יש זמן שהוא נקרא קו שמאל, שצריך לעשות בקורת על עצמו, ולבקש בקשות מהבורא, שהבורא יעזור לנו, אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן. אומר פה רש"י, ההר הטוב הזה, זו ירושלים, והלבנון זה בית המקדש, זאת אומרת משה רבינו רוצה לראות את הציר המרכזי של כל ארץ ישראל, זה ירושלים ובית המקדש, השראת השכינה שהקב"ה משרה שכינת אלוקותו, את האור הגדול של הזיו האלוקי בתוך בנ"י, את זה הוא רוצה לראות, אבל הקב"ה, מסרב לו, כפי שהסברנו,  עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ , אבל לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. כביכול הקב"ה בבחינת אור מקיף, מראה לו את השלימות שהוא הולך לתת לעם ישראל, אבל הוא עצמו, לא מקבל את זה, לא זוכה לזה, מהטעמים שאמרנו.

שיעור מאת הרב גוטליב שליט"א

(ללומדי זהר שבנינו נאמר כי לבנון, היא בינה שחזרה להיות חכמה, ולכן נקראת לבנון, כי החכמה היא אור ללא כלים)

שבת שלום לכל בית ישראל

שבת חזון ופרשת דברים, מי הם שני המלכים השולטים בנפשו של אדם פנימה ומונעים ממנו לעבוד את ה'?

שני המלכים המפריעים לאדם בעבודת ה', סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, ועוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי, תמונה brefoto

שני המלכים המפריעים לאדם בעבודת ה', סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, ועוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי, תמונה brefoto

בשבת זו אנו מגיעים לפרשת דברים אשר קרויה גם בשם שבת חזון על שם ההפטרה שאנו מפטירים, חזון ישיעיהו בן אמוץ, וכך נאמר בפרשה: וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵהֶם. מה דיבר משה רבינו אל בני ישראל? קודם כל התורה מציינת לנו באיזו סיטואציה דיבר משה לבני ישראל, אומרת התורה, אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת, בְּאֶדְרֶעִי. 

זאת אומרת הדיבור הזה של משה רבינו שדיבר אל עם ישראל זה היה אחרי שהיכו את שני המלכים הגדולים הללו, מהי המשמעות מבחינה פנימית? מבחינה פנימית יש בנפש שלנו, שליטה של הרצון לקבל של האיגואיזם שבו, ויש להבחין ברצון לקבל הזה שני מלכים, כלומר שתי שליטות גדולות, שליטה אחת מכונה סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, זוהי הקליפה שכנגד האמונה, בסוד הכתוב, מי ה' אשר אשמע בקולו, וקליפה השניה, היא הקליפה כנגד ענין האהבה, אהבת הזולת, אהבת ה', ענין ההשפעה, הקליפה השניה מכונה עוג מלך הבשן, אשר יושב בעשתרות באדרעי.

מי הם שני המלכים בנפש האדם פנימה? כיצד הם מפריעים לו לעבוד את ה'?

כאשר אדם רוצה לעבוד את הבורא יתברך, הוא צריך לעבוד את הבורא יתברך בשני מסלולים, מסלול אחד הוא מסלול האמונה, היות ואנו לא רואים את הבורא, היות ואנו לא מרגישים אותו, אנו צריכים להאמין שהוא נמצא, ולא רק שהוא נמצא, אלא שהוא מכוון את המציאות בבריאה הזאת, את כל המקרים מהגדולים ועד הקטנים, הכל בא מאת ה' יתברך, כי הוא עשה עושה ויעשה את כל המעשים כולם, זוהי דרך אחת בעבדות ה', והיא דרך לא פשוטה, והיא דרך שהיא מחייבת, כי בו בזמן שהאדם רוצה לחיות חיי אמונה, משמעות הדבר, שהוא מצייר לעצמו איך הוא היה מתנהג, ואיך הוא מדבר, ואיך הוא היה חושב, באם היה נמצא עכשיו בפני מלך גדול ונורא. וצריך להסיק מסקנות, אדם צריך לקחת עט ונייר ולרשום באופן ממשי, אם הייתי עכשיו נמצא בארמון, בפני מלך גדול ונורא השולט בעולם, מה זה היה מחייב אותי, איך הייתי מתנהג, לרשום לפרטי פרטים, א) ב) ג) ד) איך הייתי מדבר, איך הייתי חושב, לרשום הכל, ואחרי שאדם רושם את הכל, אז הוא צריך לומר לעצמו, עכשיו אני צריך לפעול לפי מה שרשמתי כי זו באמת המציאות שאני נמצא מול מלך גדול ונורא, רק שאני לא רואה את זה ולא מרגיש את זה, אבל זוהי עבודת האמונה, להאמין שבאמת זה ככה, מה משמעות עבודת האמונה, שאני באמת פועל ככה.

עוג מלך הבשן מפריע לאדם בעבודת האמונה

ואפשר לומר כנגד העבודה הזו יש עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי, לא כפי שאמרתי קודם, עשתרות אומר רש"י, המלך קשה, והמדינה קשה, פירושו של דבר שהרצון לקבל של האדם, מהבחינה הזאת של עוג מלך הבשן, בכל פעם שהאדם צריך לפעול על פי האמונה, הוא (עוג) מציב בפניו קשיים, והקשיים כולם נכללים כולם בשאלה הגדולה הזאת, מי ה' אשר אשמע בקולו. כלומר, הגוף אומר לאדם, אני מוכן לעשות דברים מעל ומעבר, ללמוד תורה לקיים את כל המצוות, אבל תראה לי את המציאות של הבורא, אני רוצה להרגיש את זה, אני רוצה לראות את זה, תן לי איזה סימן, איזה אות מן השמים, מי ה' אשר אשמע בקולו? אתה רוצה שאני אשנה את כל החיים שלי, ואני אפעל תוך הקרבה וותור על הרבה דברים, בשביל מי?

זה קושי גדול מאוד, וזה קושי שמציב בפנינו עוג מלך הבשן, הקליפה הזאת, אשר יושב בעשתרות. עשתרות, אומר רש"י צוקים וקושי, זה מראה על קושי, זה הקושי אשר מציבה הקליפה הזו בפני האדם. וכנגד המסלול השני, שהוא מסלול של אהבה, ואהבת לרעך כמוך, ואהבת את ה' אלוקיך, אהבת כל מי שנמצא סביבך, כי בכל המציאות שסביבנו דומם, צומח, חי, מדבר, מלובש המלך ה' יתברך הקב"ה.

סיחון מלך האמורי מפריע לאדם בעבודת האהבה

ואז באה הקליפה סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, קליפה זו שהיא הקליפה של הרצון לקבל, שהיא רוצה לפעול נגד העניין של האהבה, כי הענין של האהבה משמעותו, שאני פועל בשבילך, מתוך זה שאני מחשיב אותך, ואני מעריך את מציאותך ואני אוהב אותך. אז אני פועל בשבילך שלך יהיה טוב, ואני לא מתחשב עם האינטרסים שלי, שלי יהיה טוב, העיקר שלך יהיה לך טוב. ואז מתחילים החשבונות של הרצון לקבל, אבל מה אתה תרוויח מזה, אם אתה תעשה בשביך השני, מה אתה תרוויח מזה? השני יהנה, אני מבין, אך מה לך יהיה מזה? מה אתה תרוויח, איך אתה תהנה בחיים? מה אתה רוצה להגיד לי שאתה מפסיק את כל ההנאות שלך בחיים ואתה מתחיל לעבוד בשביך שאחרים יהנו? זה שגעון, זה מה שהקב"ה דורש ממך? לוותר לגמרי לעצמך? וכך הרצון לקבל מכניס את האדם למעגל של חשבונות, מה יצא מזה, מה לא יצא מזה, האם אני ארוויח, כמה אני צריך להרוויח, הרי צריך להרוויח, לא רק השני ירוויח וכו' וכו'.

אלו שני המלכים אשר נמצאים בנפש האדם, סיחון מלך האמורי אשר בחשבון, ועוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות, עשתרות באדרעי, זוהי קליפה שכנגד ההשפעה, האהבה החסד, סיחון, וזוהי קליפה נגד האמונה, קבלת עול מלכות שמים מתוך אמונה למעלה מהדעת של האדם, למעלה מההרגשה, למעלה מההבנה שלו.

משה רבינו העביר מסרים מהקב"ה לעם ישראל, אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי, אחרי זה, אחרי ששתי הקליפות הללו הוכו והתמוטטו, אז מוסר משה רבינו מסרים מאת הקב"ה.

מה מוסר משה לעם ישראל בחומש דברים?

בעבר הירדן, בארץ מואב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמור. משה רבינו התחיל לבאר את התורה שקבלו העם הישראלי, וזהו ספר דברים. ספר דברים הוא כל כולו תמצית של התורה שנתן הקב"ה לעם ישראל, יש בו גם תמציות אידאולוגיות וגם תמציות הסטוריות. משה רבינו מציין כאן, משחזר את ההסטוריה של עם ישראל מתחילת הווצרות השורשים, מהאבות הקדושים שירדו למצרים וכו', שיעבוד ישראל במצרים וכו' וכו'. משה רבינו מציין לאורך הספר הזה, את כל ההסטוריות האלו, שהם למעשה מצבים רוחניים נפשיים, שהם בנפש האדם, הוא מציין את המצבים הללו, בכדי שאנו נוכל להעביר ולהשפיע את המסרים האידאולגיים, את האידאולוגיות המרכזיות שהקב"ה מבקש שנחיה לפיהן, שעל פי הן יכול העם הישראלי להחזיק מעמד, להשרד, לחייות חיים נורמליים בארצו, בארץ ישראל, על זה מדובר בספר דברים, הספר החמישי מתוך חמשת החומשים, הספר המסכם את חמשת החומשים, כמו השורה התחתונה של חמשת החומשים.

שבת שלום

שיעור של הרב גוטליב שליט"א פרשת דברים, שבת חזון התשס"ד

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, תשעת המצבים הנפשיים שמזכיר משה לישראל בסכמו ארבעים שנות נדודים במדבר

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, תשעת המצבים הנפשיים שמזכיר משה לישראל

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, תשעת המצבים הנפשיים שמזכיר משה לישראל,  בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב.

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, איזה דברים דיבר משה אל כל ישראל, דברים אלוקיים. או שדיבר מענין ההתקרבות לה', או מזה שדיבר צריך שלא להתרחק מה' ע"י העוונות הפשעים שלו וכו'. אלהנ הדברים אשר דיבר משה, למעשה כל ספר דברים אלו דברים שמשה רבינו דיבר, אלו דברים נפלאים, משה רבינו מסכם את כל מה שעברו עד כה, מדבר על המסקנות שצריכים להסיק, על התקוות שצריכים לקוות בהמשך, על מה שעומד מול עם ישראל בעתיד, דברים אלוקיים מדבר משה.

בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. מצד הפשט כאילו משה רבינו ישב בכל המקומות האלו, כל כך הרבה מקומות ודיבר, אבל רש"י מקשה על זה, ואומר שלא ייתכן הדבר, אלא הכוונה שמשה רבינו דיבר אל כל ישראל בהקשר למצבים מסויימים, המצבים הללו מכונים, עבר הירדן, במדבר וכו'. בעצם משה רבינו מזכיר את המצבים של עם ישראל, את החטאים שלהם, את הפשעים שלהם, ואז כאשר האדם זוכר את זה שהוא לא בסדר, כאשר הוא חי את זה יכולים להתקבל על ליבו הדברים האלוקיים, והסיבה היא פשוטה, כי כל זמן שהאדם חושב שהוא בסדר, אז הוא לא מחפש שום דבר, הוא לא תר אחר כלום, בזמן שאדם מרגיש את עצמו, עד כמה שהוא לא בסדר, עד כמה שהוא מבוזה ושפל, ולא מתקדם, וצועד יום יום לשום-מקום, אז הוא נזקק לעזרת ה' והוא צמא מאוד לשמוע ולהאזין לדברים האלוקיים.

בעבר הירדן  - מצב נפשי ראשון 

ולכן כאן משה רבינו מזכיר את המצבים של האיש הישראלי, בעבר הירדן, מצב ראשון. ירדן מלשון ירידה, הירידות של האדם, יש לפעמים האדם בעל אנרגיה, בעל כוחות, בעל חדווה ושמחה, מוטיבציה ללכת, לעשות את דבר ה' ולפעול, ולהקריב ולתת, ולפעמים אדם נמצא במצב של ירידה, בדרך כלל הירידות שלנו נובעות מכך שהאמונה שלנו בה' היא מעורערת, היא לא תקינה, כשאמונה נופלת הכל נופל, המוטיבציה והאנרגיה נופלים, השמחה והחדווה של האדם. והאדם שהיה רגיל לחיות עם מוטיבציית חיים עם שמחה תוך קיום המצוות, תוך תקווה להדבק בה', אדם כזה שהיה רגיל לחיות ברמת חיים גבוהה, לא רמת חיים גשמית, רמת חיים רוחנית, שהוא מאבד את הכל והוא נופל אז הוא חווה את הגהנום במלוא התגלמותו.

במדבר - מצב נפשי שני

כי אדם שרגיל לחיות ברמת חיים רוחנית גבוהה ופתאום הוא נופל לחושך וצלמוות, אז ההפרש הוא כל כך גדול שהאדם מסוגל להכנס לדכאון ממש. גדול מאוד, וזהו שמשה מזכיר כאן לאיש הישראלי, בעבר הירדן היית, היית במצבים של ירידות, שהירידות האלו ממש העבירו אותך מדעתך השפויה, חשבת שאתה משתגע לגמרי מתוך ייסורים, ומתוך כאבים, במדבר, היית במדבר, היית מתפלל, לא הרגשת שום טעם בתפילה, אתה אומר את המילים של התפילה, אתה לא יודע מה קשור אליך, כאילו פעם ראשונה אתה פוגש את המילים בסידור, וזה בעצמו פלא גדול, איך יכול להיות שאדם במצבים מסויימים הוא כך, במצבים מסוימים הוא לגמרי סתום ולמטה, עד כדי כך שהוא אומר את המילים של התפילה, וזה לא אומר לו כלום, זה נראה לו רחוק מאוד מכל המציאות של החיים שלו. בקיצור זה נקרא מדבר, אין שם שום לחות, יובש, אין שם שום מים, אין שם שום משהו שמחיֶה, אתה לומד תורה, אתה לא מרגיש שום דבר, בעבר היית פותח, חומש, גמרא, ספר חסידות, ספר פנימיות, היית מתרגש, זה היה מאיר את ליבך, היית הולך עם הרעיונות האלה כל היום ומספר אותם לכל אחד, מרוב שהיית מתרגש מהם, ועכשיו אתה הולך וקורא, זה לא מענין אותך בכלל, אתה לא יודע איך זה קשור אליך, מה רוצים ממך בכלל. זה נקרא מדבר הכל כל כך יבש, רק חול וחול וחול בכל אשר תפנה.

בערבה - מצב נפשי שלישי

בערבה, ערבה לשון ערבות, פעם היית יכול לעשות דברים במסירות נפש, אפילו דברים שלא היו כל כך נעימים לך, עכשיו אתה עושה רק מה שערב לך, איפה שזה מתוק, איפה שאתה רואה שזה משתלם, שאתה תרוויח מזה, שהאהבה העצמית שלך תפרח מזה, אז אתה הולך ועושה. אבל במקום שצריך קצת הקרבה ומסירות נפש, אז אתה כבר לא יכול לעשות, זה נקרא בערבה. כשהאדם עושה רק מה שערב לו, מה שמתוק לו, כפי שאנו מוצאים בפרשת נח, שנח שלח את העורב בהתחלה, אחר כך הוא שלח את היונה, מה ההבדל בין העורב ליונה, העורב, שמעתי ממורי ורבי הרב אשלג, זכר צדיק וקדוש לברכה, שהעורב עושה רק מה שערב לו, לכן הוא שחור כזה, כי האדם שעושה רק מה שמתוק לו ורק מה שנח לו, ורק מה שהאינטרס שלו מבים אז הוא נעשה זר ומנוכר מבני אדם, ונעשה שחור, אף אחד לא מכיר אותו, וגם הוא לא מכיר אף אחד.

לעומת זאת, היונה, שנמשלת לכנסת ישראל, חזרה עם עלה זית טרף בפיה, ואמרה מוטב שיהיו מזונותי מרורים כזית ובידי הקב"ה, ולא מתוקים כדבש ובידי בשר ודם. אם כן היונה היא אנטיתזה של העורב, היונה היא כנסת ישראל שמוכנה לעשות דברים במסירות נפש, תוך מסירות נפש, תוך הרגשה לא טובה, תוך הרגשה שחורה, זה נקרא בערבה, שאתה הולך ועושה רק מה שמתוק לך רק מה שערב לך.

מול סוף - מצב נפשי רביעי 

מול סוף, אתה נמצא מול סוּף, אתה נמצא מול הסוֹף, יש הרבה פעמים שהבן אדם מרגיש שזהו זה, זה הסוף, לא רואה יותר תקווה, לא מוצא טעם בשום דבר, אין לו לאן ללכת, פשוט מצב של ייאוש גמור, ממה זה בא, זה בא מזה שאדם לא מקושר להבורא, והוא לא מחונך להאמין בהשגחה פרטית של הבורא מצד רצונו להיטיב לנבראיו, אז ממילא שהוא מסתכל על עצמו וסביבותיו, הוא לא מרגיש שום תקווה, ראיתי הרבה בני אדם, אמרו לי, "אנחנו לומדים, לומדים תורה, לאן נגיע כבר עם זה? אני לא רואה שאני אהיה גדול הדור פעם, אני גם לא רואה שאני אגיע לאיזה מדרגה רוחנית, התאוות הבהמיות שולטות בי שליטה גמורה, מה כבר יכול לצאת ממני? שום דבר. כלום לא יצא ממני, ואני מסתכל סביבי אני לא רואה שיש מישהו בכלל שיכול לצאת ממנו משהו, הכל נראה שחור לגמרי, כל העולם נראה אינטרסנטי כולם בהמות שדואגות לעצמם, כולם מלאים אינטריגות, כולם כועסים אחד על השני, כל אחד רוצה לנצל את השני, לחלוב את השני, כולם משוקעים עד מעל לחוטמם בכל היצרים והתאות כמו בהמות וחיות בתוך הביצה, וגם אני שאני מסתכל על עצמי, אני לא רואה שאני אגיע פעם למשהו". זה נקרא שהבן אדם נמצא מול סוף, הוא רואה הכל בצורה סופנית לגמרי, אין תקווה לשום דבר, כדאי להיות מיואש לגמרי, כי חבל להשקיע, כל המשקיע שוקע, אומרים בגולני, בשביל מה להשקיע מה יצא מכל ההשקעה? יצא ממך משהו, תגיע לאיזה מדרגה רוחנית מסויימת, אני רואה שאני לומד תורה ומתעסק עם מצוות והכל, אבל אני נשאר באותה שפלות שהייתי, אז חבל על הזמן. אז גם את המצב הזה מזכיר משה רבינו, מול סוף, אתה עומד כל הזמן באופן סופני מול החיים שלך, מול החיים של אחרים.

בין פארן ובין תפל  - מצב נפשי חמישי ושישי

בין פארן ובין תפל, מה זה בין פארן ובין תפל? גם כן תאור מצב, לפעמים אדם הוא בחחינת פארן, מה זה פארן, פרוע לגמרי, פארן זה גם מלשון פריעה, כמו שכתוב ופרע את ראש האישה, שפירושו גילה את ראש האישה, הוריד את הכיסוי וגילה את הראש. אז לפעמים אדם הוא בבחינת פארן, מה זה פארן, הוא מרגיש שהכל מגולה אצלו, והוא פרוע, מה זה פרוע, יש לו אנרגיה רבה, מרגיש את עצמו על הסוס, עד כדי כך שהוא מרשה לעצמו להתל באחרים, לעשות צחוק מאחרים, הוא מרגיש שהוא חזק מאוד בתורה ובמצוות, הכל מגולה אצלו, פארן מלשון גילוי, ולכן הוא מתפרע על אחרים. פארן מלשון התפרעות, זה כשהאדם נראה לו שהוא למעלה, בין פארן ובין תפל, לפעמים בדיוק ההפך, הוא מרגיש שהכל תפל, אין לו טעם בשום דבר, אדם הוא כמו בכף הקלע, יעלו שמים ירדו תהומות. שמעתי שיש מחלה נפשית שכזו, הוא מלא אנרגיה כמו איזה פצצה אטומית, הוא לא יכול לישון אפילו מרוב שהוא מלא אנרגיה, ולפעמים הוא נמצא בהיפך הגמור, כמו איזה פרח, שלא השקו אותו שלושה ימים בקיץ, אז הוא ככה נבול לגמרי עם העלים שמוטים למטה, ככה גם כן לפעמים האדם, שמוט לגמרי, אין לו שום חיות, אין לו שום דבר, הוא לא יודע ממה יש לשמוח, מה הטעם בהכל, בין פארן ובין תפל.

לבן - מצב נפשי שביעי 

ולבן, מצב רוחני אחר כבר, לבן, מה לבן, שהאדם מרגיש ההיפך הגמור, מרגיש שהכל לבן והכל בשלימות, גם אנשים כאלו יש גם מצבים כאלו יש, שהאדם מסתכל על עצמו, הוא כל כך נהנה מעצמו, הוא מרגיש, הנה יש לי כל כך הרבה תורה, כל כך הרבה מצוות, אם כל העולם היו כמוני, כבר כל העולם היו מתקדמים היו רחוק מאוד, חבל מאוד שאנשים משוקעים בכל מיני הבלים, יצרים ותאוות היו צריכים לבוא ללמוד ממני, להיות שקועים בתורה ובעבודת ה', במצוות ובמסירות נפש, זה גם מצב נפשי, לבן, שהוא רואה את הכל לבן, הכל טוב, לא רואה שום חסרונות, גם אם הוא נכשל באיזה משהו, הוא אומר, "הכל מאת השם, הכל זה יד ה', הכל זה השגחה פרטית, אני, אין לי מה לדאוג, ואני אין לי מה להתאמץ, הכל זה בא מאת השם", זה גם מצב של קליפה, כי במצב כזה, לאדם לא יכולה להיות תפילה, אם הכל טוב הכל יפה, הכל בא מאת השם, אדם לא יכול להתפלל, אין לו אותית של תפילה, אין לו חסרונות.

וחצרות - מצב נפשי שמיני

וחצרות, מה חצרות שאדם מרגיש את עצמו שהוא נמצא מחוץ ליהדות. יש בית ויש חצר, אדם שנמצא בתוך הבית, הוא נמצא בתוך העניינים, במקום המרכזי, אבל אדם שנמצא בחצר, אז הוא מחוץ לעניינים, והרבה פעמים אדם מרגיש את עצמו שהוא חצרות בית ה', זאת אומרת, יש את בית ה' בעצמו, ויש את חצרות בית ה', ואז האדם אומר לעצמו, "אני לבית ה' לא אוכל להגיע", זה משהו דומה למה שפרשנו במול סוף ,אני לבית ה' לא אוכל להגיע, אדם נמוך כמוני לא מקבלים לבית ה', לבית ה' מקבלים אנשים יחידי סגולה, אנשים נבונים, חכמים, פקחים, עובדי ה', בעלי מסירות, בעלי נתינה, אלה אנשים המקבלים אותם לבית ה', אבל אחד כמוני, בטח שלא יקבלו לכן בטח שטוב שאסתפק בחצרות בית ה', אומנם, זה לא הכי נעים, אבל זה מה שיש. גם כן מצב נפשי.

ודי זהב - מצב נפשי תשיעי 

ואחר כך כתוב ודי זהב, מה זה די, די בהיפוך אותיות זה יד, יד של זהב, יד זה מורה על תפישה, מלשון כי תשיג יד, תפישה של זהב, מה זה זהב? נוטריקון זה הב, כל מה שאני רואה, אני רוצה לקבל, וזה משותף לכל בני האדם, וזה היה בחטא העגל, חטא העגל הם עשו אותו בעיקר מזהב, מה זה זהב, כל מה שאני רואה אני רוצה לקבל אותו, כפי שלבן אמר ליעקב, "הבנות בנותי, הבנים, בני, הצאן צאני, וכל אשר אתה רואה, לי הוא", כמו שלבן אמר ליעקב, כל אחד מאתנו חושב, כל מה שהוא רואה, הוא רוצה לתכף לקבל והכל שלו. גם זה מצב רוחני מצב של רצון לקבל.

אם כן מנינו פה שורה שלמה של מצבים רוחניים, בעבר הירדן, במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תפל, ולבן, וחצרות ודי זהב. כמה מצבים יש פה? תשעה מצבים יש פה, תשעה מצבים רוחניים, בתוך תשעת המצבים הרוחנים האלו רוכבים דברי האלוקות, אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל, הדברים הנפלאים שדיבר משה הן דברי מוסר והן דברי עידוד, הן חשבון נפש, והן תקווה לעתיד כל הדברים הללו, הם רוכבים ומתחברים לכל המצבים הנפשיים, שמשה רבינו מתאר כאן. כי רק אדם שנמצא בכל מיני מצבים נפשיים כאלו, הוא זה שנצרך לעזרת ה', אבל אדם שלא מכיר את המצבים האלו, הוא לא נצרך לעזרת ה', הוא לא צריך את התורה, הוא לא צריך את אור האמונה, הוא יכול להסתדר לבד, רחמנא ליצלן.

אנו נסיים בזאת ויעזור ה' שנעבר את המצבים האלה ונצליח גם כן, שבת שלום לכולם.

שיעור מאת הרב גוטליב שליט"א פרשת דברים התשס"ג 2

אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן

 אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב". תמונה: גדי קדם, יטבתה

בשבוע זה אנו מגיעים לפרשת דברים וכך נאמר בה:

אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב.

זאת אומרת התורה מקדימה לנו שהדברים הבאים שאנחנו הולכים לקרוא, משה דיבר לכל ישראל. ובעצם משה רבינו מדבר כאן בכל חומש דברים ומזכיר נשכחות, מזכיר את כל טובות ה' שפעל עימנו, מזכיר את מה שהקב"ה מבקש מאתנו וכו'. אם כן דבר ראשון שצריכים לעמוד עליו הוא אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל.

משה רבינו מדבר אל כל ישראל, לכלל ישראל, אל כל אחד ואחד, ייתכן מאוד שאצל כל אחד ואחד הדברים מתקבלים באופן אחר, כי כל אחד ואחד בנוי אחרת, ייתכן שמלבד זה, שכל אחד מקבל את הדברים בצורה אחרת, ויש דברים שנוגעים יותר לאחד מאשר לשני, הכל לפי תכונותיו של האדם, אבל משה רבינו, מצידו, מדבר אל כלל ישראל.

כפי שאנו רואים בעולם הזה שהשמש מאירה לכל בשווה, רק כל אחד ואחד ניזון ממנה לפי מה שהוא, לפי צרכיו, לפי תכונותיו וכו'. כך גם האור העליון מאיר לנבראים, והנבראים לוקחים ממנו לפי תכונותיו. כל הבריאה כולה מאיר אור אלוקי, אבל לא כולם יכולים להנות ממנו בשווה. למשל, הדומם נהנה מהאור האלוקי לפי כוחו, לפי יכולתו, הצומח נהנה מהאור האלוקי בצורה יותר מפותחת, והחי בצורה עוד יותר מפותחת, אבל אין הבדל באור האלוקי כי הוא מאיר בשווה. רק כל אחד ואחד מקבל ממנו לפי הכלים שלו.

וגם כאן אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, משה רבינו תכונת האמונה שבאדם, והוא ממשיך אור אלוקי לכל ישראל, זאת אומרת הוא ממשיך אור לכל האברים של האדם, וכך אחד ואחד מן האיברים ניזון מן האור האלוקי לפי כוחו. גם במילים אל כל ישראל נרמז שישראל יכולים לקבל באמת את הצווי האלוקי רק כאשר הם יהיו כל, דהיינו, כלל אחד, דהיינו כאשר יהיה חיבור בין אחד לשני. אבל מטרם שיהיה חיבור אז הדברים לא יכולים להתיישב בצורה מושלמת אצל כל פרט ופרט.

ולכן נאמר אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל. כלומר הדברים מתקבלים על הלב, בזמן שכלל ישראל מאוחד, בזמן שיש חיבור אחד בין אדם אחד לחברו. אם כן יש כאן כמה רעיונות:

מדוע לדבר אל כלל ישראל

הרעיון הראשון הוא שמשה רבינו מצידו מדבר אל כלל ישראל, אבל כל אחד ואחד מקבל לפי יכולתו ותכונתו. הענין השני, בכדי שהדברים יתקיימו בצורה הנכונה ביותר כל ישראל צריכים להיות מחוברים ומאוחדים בניהם. וכך כותב רבינו בעל סולם, בכדי שנוכל לקיים מצוות ואהבת לרעך כמוך, בצורה הנכונה ביותר, צריכים להיות כלל ישראל מחוברים, כי רק בזמן שהיו כל ישראל מחוברים בניהם ועמדו כאיש אחד בלב אחד, במעמד הר סיני, אז באמת נתן לנו הקב"ה את התורה, שאז היתה אפשרית קיום המצווה ואהבת לרעך כמוך.

מצוות ואהבת רעך לרעך דורשת שכל אחד ואחד יעבוד לטובת הזולת ללא תמורה. זה יכול לקרות כאשר כל אחד ואחד מישראל יעשה כן, ואז יוצא שכל אחד ואחד מובטח בכל צרכיו, אבל אם כלל ישראל אינם מאוחדים, חלק דואגים באמת לזולת, אבל חלק דואגים לעצמם, אז יוצא אם כן, שהצרכים של כל אחד ואחד אינם יכולים להיות מובטחים ולכן זה בלתי אפשרי לקיים את מצוות ואהבת לרעך כמוך, בצורה כזאת, כאשר כלל ישראל אינם מאוחדים.

איך ייתכן שישראל היו בחמישה מקומות בעת ובעונה אחת? 

אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. אומר כאן רש"י, מה זה בעבר הירדן במדבר, שואל רש"י לא במדבר היו אלא בערבות מואב, למה כתוב במדבר, אלא בשביל מה שניסו במדבר שאמרו מי יתן מותינו וכו', זאת אומרת הרשימה כאן שמובאת כאן בפסוק, היא לא רשימה של מקומות שהם נמצאים בה, כי א' הם יכולים להיות רק במקום אחד, ולא בחמישה מקומות בבת אחת, ב' אומר רש"י באופן קונקרטי כתוב פה במדבר, הם לא היו במדבר, הם היו בערבות מואב, אלא זאת רשימה של כל המקומות שהם חטאו בה, למעשה זאת רשימה של החטאים שלהם.

בערבה, בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור, בשיטין בערבות מואב, מול סוף, על מה שהמרו בים סוף, בבואם לים סוף אמרו: "המבלי אין קברים במצרים", וכן בנסעם מתוך הים שנאמר "ויאמרו על ים בים סוף", בין פארן ובין תפל ולבן. אמר רבי יוחנן חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תפל ולבן, אלא הוכיחם על דברים שאמרו על המן והוא לבן. ואמרו "נפשינו קצה בלחם הקלוקל", ומה שעשו במדבר פארן ע"י המרגלים.

בחצרות, במחלוקתו של קורח. וכן מה שארע למרים בחצרות שלקתה בגלל לשון הרע, ודי זהב, הוכיחם על העגל, שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם. אם כן זוהי רשימה של החטאים של ישראל, וגם הפסוק הבא: "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ". גם כן מפרש רש"י שהוא בעצם הזכרה של חטא של ישראל. אמר להם משה, ראו מה שגרמתם אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע דרך הר שעיר, שהוא מהלך אחד עשרה יום, ואתם הלכתם אותו בשלושה ימים, מדוע? כל כך הייתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ, ובשביל שקלקלתם הסב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה:

זאת אומרת במקום לעשות את הדרך בקיצור, עשיתם אותה בארבעים שנה, והשכינה הקדושה היתה יכולה למהר לכם את הדרך עוד יותר מצד דרך הטבע. אם כן הפסוקים הללו מוזכרים החטאים של ישראל, ואם כך צריך להבין את הרעיון הכללי.

מדוע להזכיר חטאים, מה יוצר משה בהזכרת חטאי ישראל?

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, היכן דיבר משה, במדבר בערבה, בכל החטאים הללו, למה דווקא היה צריך משה להזכיר לישראל את כל החטאים הללו בכדי לדבר אליהם, האם לא היה יכול לדבר על החיובי בלי להזכיר את השלילי? התשובה היא שהתקשרות האלוקות עם האדם, היא רק בזמן שהאדם מרגיש את עצמו חוטא ופושע ומבקש לחזור בתשובה. ומתחרט מאוד על מעשיו דיבוריו ומחשבותיו. ומבקש שה' יעזור לו בתשובה, אז הקב"ה מתקשר עם האדם, ומאיר לו אור אלוקי על מנת להחזיר אותו בתשובה.

אבל אדם שמרגיש את עצמו צדיק וישר ממילא הוא לא נזקק לעזרת השם בכלל, אז אין לו קשר עם הבורא. הקשר של האדם עם הבורא, יכול להתבצע רק כאשר אדם מרגיש שהוא חוטא, וזה מה שנאמר כאן.  אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. הדברים האלוקיים שדיבר, היכן הם יתישבו, דווקא בתוך הכלים הללו של החטאים של ישראל, דווקא היות וחטאו, אז יכולים הדברים שמשה רבינו מדבר להתישב אצלם. אחרת, אם אין את החטאים הללו, אז ישראל אינם זקוקים לאור האלוקי.

מדוע אדם שמכנים אותו בכינוי 'רשע' יש לו סיכוי להתקדם בחיים

זהו שהייתי שומע ממורי ורבי הרב אשלג זצ"ל הרבה פעמים, הוא היה מכנה לאדם מסויים 'צדיק', אז צדיק אצלו זה היה כינוי גנאי, מדוע, אם היה אומר על מישהו שהוא צדיק, הפירוש שכל מה שהוא עושה הוא מצדיק את עצמו, והוא לא רואה בעצמו, שום גנאי שום בעיה, ממילא האדם הזה לא יכול להתקדם. ואם היה אומר על אדם מסויים שהוא 'רשע', זה היה דווקא כינוי של חיבה, זה היה שבח, מדוע, מה זה רשע, אדם שהוא מרגיש שהוא רשע ולא בסדר, אם אדם כזה אפשר לדבר, עם אדם כזה אפשר להתקדם.

הוא גם היה אומר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים, הוא הי אומר אל תקרי ועמךְ, אלא ועמךָ, העמךָ, האנשים הבלתי מפותחים כולם צדיקים, כולם חושבים את עצמם צדיקיםגדולים בכל מה שהם עושים הם מצדיקים את עצמם, אבל אנשים מפותחים, ככל שאדם יותר מפותח, הוא רואה יותר שהוא לא בסדר, הוא רואה יותר את הרע שבתוכו וכו'. עם אנשים כאלה אפשר לדבר.

שיעור מאת הרב גוטליב שליט"א, פרשת דברים התשס"ג

כל טוב הצלחה וברכה