ויש לפרש זה על דרך העבודה, בזמן שהאדם התחיל בעבודה, שאז מתחילים בעל מנת לקבל שכר, והוא עבודה שלא שלמה, אז הוא רואה בתוכו כי אין אנשים המוכנים לעבוד ללא שכר, אלא כל השאיפות שיש בליבו, אינם אלא כמו בהמות, שיותר מתועלת עצמם אינם יודעים, ואז הוא רואה את האמת שאין בו אנשים הרוצים לעבוד את ה', ראית האמת הזאת נותנת לאדם חומר דלק לעבוד את ה', שהיא בבחינת השתדלות להיות איש, ולא בהמה. וזה פירוש ובמקום שאין אנשים (בתוכו פנימה) השתדל (להתגבר) להיות איש.

הרבי ברוך שלום הלוי אשלג זצ"ל מהו שהיצר טוב ויצר הרע שומרים לאדם בעבודה. מאמר י"א תנש"א

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש, תמונה ערן פינקל

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

פרשת כי תצא פותחת בפסוק, " כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ". בספר הליקוטים של האר"י פרשת כי תצא כתוב כי לפתח חטאת רובץ, ויצר הטוב אינו בא, עד שהאדם בן י"ג שנים ויום אחד, ולכן איברי האדם מורגלים כולם עם יצה"ר מיום הלידה, וכשאדם בא לשוב בתשובה, דהיינו שיוצא למלחמה על האויבים, שהוא יצה"ר ואיבריו, ונתנו ה' אלהיך, אל היצה"ר בידך, ואז ושבית שביו, שהם אברי הגוף (שהם רצונות לקבל לעצמו בלבד).

ויש להבין כי הכתוב מדבר במלחמה בנפשו של אדם פנימה, כלומר באדם היוצא למלחמה ברצונות הקבלה שלו, שהם רצונותיו לקבל לעצמו בלבד, והנה תוך כדי מלחמה בהם הוא רואה אשת יפת תואר, ומבאר לנו האר"י, כי אשת יפת תואר הוא משל לנשמת האדם הנתונה בשבי רצונות דקבלה שלו.

ומבארת התורה, כיצד צריך אדם לנהוג כאשר הוא מבחין בנשמתו הכלואה בכבלי גופו, אלו תיקונים עליה לעבור כדי לנקותה מתנאי השבי שבהם היתה שרויה, כדי שיוכל לגשת אליה ולהתייחד עימה.

תיקון הא' -  וגלחה את ראשה, כלומר שתסיר האמונות הרעות והכוזבות.

תיקון הב' - ועשתה את צפורניה, שהיא חתיכת ומניעת המותרות.

תיקון הג' - והסירה את שמלת שביה, שהיא הלבוש שנעשה ממעשה העברות, כענין הסירו הבגדים הצואים.

תיקון הד' - ובכתה את אביה, זה הקב"ה.

תיקון הה' - ואת אמה, זו כנסת ישראל כענין מש"ה כי אחרי שובי נחמתני.

תיקון הו' - ותבכה על עוונותיה ירח ימים, שהוא חודש אלול, שהם ימים ולא שנים, שהוא זמן התשובה. ומדוע? כי ימים הוא לשון לובן ואור, ושנים הוא מלשון שָׁני, שהוא צבע אדום, ולשון דין, ככתוב וכל ביתה לבוש שנים (משלי לא', כא') כלומר שהבכיה על עוונות תהיה קצרה כמנין ירח ימים ובהירה כאור יום, ולא ארוכה כמנין השנים וכהה כצבע האדום.

החיננית צמח ממשפחת המורכבים, לציין כי הנשמה, היא חכמת הנסתר, היא הנושאת ח"ן בעיני כל רואיה, והיא רוכבת על הגוף שהם רצונות דקבלה.

שנה טובה לכל בית ישראל

מהו שאמר הנביא ירמיהו, "הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהוָה"?

ויש להבין כי השמים הם בחינת רצון להשפיע, כאשר מילת את נבחנת לכלים, באופן שהצירוף את השמים מתיחס לכלי השפעה זכים שיש באדם, כלומר שאם זיכו את האדם, מלשון זכּות ונקיון כפיים את זכה להיות משפיע טוב.

ואת הארץ הוא בחינת כלי קבלה שבאדם, כי בכלי המכונה בשם ארץ, הנבחן לרצון, נמצא בית קיבול לקבל את ההטבה המיועדת לו.

אני מלא, כלומר אני הוי"ה הוא זה אשר משפיע כלי השפעה זכים לאדם וכלים קבלה עבים. ומתי נוכל לראות כי האינסוף ב"ה הוא זה אשר משפיע לאדם הן כלים זכים, שהם בחינת שמים, והן כלים עבים שהם בחינת ארץ?

ועל כך משיב הנביא: נאם ה', אל תקרי נאם ה' אלא אמן ה', כלומר כאשר נאמין בה', נוכל לראות כי הוא זה אשר משפיע לנו כלים זכים שהם בחינת שמים וכלים עבים שהם בחינת ארץ.

ואם נרצה, נוכל לקרוא את הפסוק מן הסוף להתחלה, כאשר אם נאמין בה' נוכל לראות את כל המראות.

שבוע טוב ושנה טובה לכל

"הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהוָה".

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

מהו שאמר הכתוב בשיר השירים, "לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב"? וכותב אהבת חיים השלם כך: משל למלך אחד שהיתה לו בת וכשהגיעה לשש שנים היתה משחקת עם הילדות ופתאום נעלמה, חטפו אותה, וכל החיפושים שנעשו הלכו לטמיון ונתיאשו ממנה המלך והמלכה, במשך הזמן, והגנבים היו מאותם יושבי אהלים שנודדים ממקום למקום שאין להם מקום קבוע שקוראים אותם "צוענים" יום אחד יצא המלך עם מרכבתו לשוח בשדה, ופתאום ראה את בתו קוצרת בשדה שבלים עם עוד כמה ילדות, קפץ המלך תפש את בתו החביבה לו והושיבה על המרכבה כדי להשיבה הביתה. פתאום ראו הילדים איך שהמלך לקח אותה בעגלה מפוארת מחבק ומנשק אותה. שאלו הילדים אותה מה קרה לך? ענתה להם: לא ידעתי, נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב, שגם עם ישראל, כשתבוא הגאולה האמיתית במהרה בימינו אמן ישאלו הגויים מה פתאום אתמול היינו יחד והייתם שפלים תחת רגלינו והיום אתם בגדולה כזאת כי בין רגע לרגע אנחנו מצפים לישועה (אהבת חיים).

שנה טובה לכל

לא ידעתי נפשי, שמתני מרכבות עמי נדיב (שיר השירים ו', יב')

אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן

אם כן משה רבינו, מבקש, נתקל בסרוב, והקב"ה לא רוצה להכניס את משה רבינו לארץ ישראל, מהי הסיבה? הסיבה הרשמית הידועה היות שמשה רבינו חטא בענין המים שהקב"ה ביקש ממנו לדבר אל הסלע, והוא היכה אל הסלע, רוב האנשים לא מבינים מה הקשר, בין זה לארץ ישראל, למה שלא יכנס? הרי משה רבינו, רעיא מהימנא היה כל כך נאמן, והוליך את העם לאורך כל הדרך, והקב"ה אל רחום וחנון, לא יכול למחול למשה רבינו ולסלוח לו? אחרי שכתוב בכל ביתי נאמן הוא, אז לא מובן למה צריך להיות פה מידת הדין כלפי משה רבינו, גם לא מובן הענין של החטא.

כיצד מפרש האר"י הקדוש את ההכאה בסלע בנפש האדם פנימה?

האר"י הקדוש מבאר מה ההבדל בין דיבור ובין הכאה, הקב"ה אמר לתת מים לעם, אין מים אלא תורה, והקב"ה ביקש ממנו לדבר אל הסלע, הדיבור משמעותו גילוי רזי תורה, סודות התורה, כי יש לנו ארבעה רבדים, פשט, רמז, דרש, סוד, דומם, צומח, חי מדבר, ממילא אם הקב"ה בקש ממנו לדבר, הפרוש הוא שרצה שיגלה סודות ורזי התורה לעם ישראל, ומשה רבינו לא דיבר, אלא היכה, היכה זאת אומרת שהוא גילה להם רק פשטי התורה, דוגמת הגמרא, כך מביא האר"י, תלמוד בבלי וירושלמי שהם נקראים, בבחינת חושך, לעומת רזי תורה, כי הם מלאים קושיות, הכאות, מה  זה הכאות קושיות, שאחד שואל את השני, השני מתרץ, עוד פעם קושיות, עוד פעם תירוצים, כל התלמוד בבלי וירושלמי בנוי על הכאות כאלה. הוא חשב שעם ישראל לא במעלה כזאת שיכול לגלות להם רזי תורה.

כמובן אין המדובר כאן על גילוי רזי תורה מבחינה חיצונית, כלומר לשבת וללמוד את מערכת העולמות הרוחנית, אם אנחנו יכולים את זה אז גם הם יכלו את זה, המדובר הוא גילוי ממשי לתת הם השגות אלוקיות ומדרגות רוחניות, זאת אומרת הוא חשב שזה לא כדאי, הקב"ה חשב שזה כן כדאי, זאת אומרת, זה ענין מהותי, הקב"ה רוצה להיטיב לנבראיו והוא רוצה לגלות להם סודות ורזי התורה, שזה עיקר התורה, זה הפנינים של התורה, ומשה רבינו החליט לפי ראות עיניו, שהם עדיין לא ראויים לזה, אולי בעתיד כן, אבל כרגע לא, ולכן הוציא להם מים ע"י הכאה, מהסלע, למעשה הסלע זה האדם עצמו, הוא קשה כמו סלע, השאלה איזה מים מוציאים מהסלע, איזה תורה מתגלה.

אפשר לומר שלכן לא נכנס לארץ ישראל, ארץ ישראל היא בחינת רזי תורה, והוא לא סבר שהם יכולים לקבל רזי תורה, אז ממילא הוא לא יכול להכנס איתם לארץ ישראל, זה אותו ענין של הדיבור, אל הסלע להוציא מים, זה אותו ענין כמו הכניסה לארץ ישראל. כי ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, ומכיוון שמשה רבינו לא סבר שהם יכולים לקבל את המדרגות הגבוהות הללו, וגם פה, כאשר אני אומר סבר, ולא סבר, לא איזו סברה שכלית, זאת אומרת, הוא לא השיג שהם יכולים לקבל את המדרגות הללו, אז ממילא הוא נכנס לארץ ישראל.

מדוע מתעבר ה' במשה?

אבל אנחנו יודעים שכל העונשים הם למעשה תיקונים, ויתעבר בי ה' למענכם זה מלשון עברה וזעם, אבל זה למענכם, זה לטובת כלל ישראל, כי אנחנו יודעים שמשה רבינו עצמו זכה לרום המעלות, משה רבינו עלה להשי"ת ארבעים יום וארבעים לילה, מה ששום יצור אנושי לא זכה, הוא זכה לרום המעלות, אז מה שכתוב ויתעבר ה' בי למענכם, הכוונה היא שהכל לטובת עם ישראל, בכדי שתהיה לעם ישראל השתוקקות גדולה למדרגה של משה רבינו, לכן הוא השאיר את משה רבינו בחוץ לארץ, ולא נכנס איתם לארץ ישראל, כי אם משה רבינו היה נכנס איתם לארץ ישראל, הפירוש הוא שהם ממשיכים את המדרגה העצומה של משה רבינו, לתוך עם ישראל בארץ ישראל, והקב"ה סבר שעדיין צריכים פה לתהליכים מסוימים, צריכה להיות עדיין השתוקקות מצד עם ישראל, להשיג את בחינת משה רבינו, לכן הוא הפריד בניהם, בכדי שתהיה השתוקקות, בכדי שירצו להשיג את המדרגה הזאת, בכדי שיראו שיש להם לעשות עוד תיקונים שונים, הגם שהם משיגים רזי תורה בארץ ישראל, יש עדיין מה לתקן, גם בתוך מסגרת של רזי תורה, יש לעשות תיקונים מתיקונים שונים, לכן הוא הפריד את משה רבינו מעם ישראל, לטובתם, למענם.

משה רבינו מתחנן להכנס, כי רוצה לתקן את החטא שחטא, הרי החטא שהוא חטא היה, שהוא סבר שהם לא יוכלו לקבל רזי תורה, אז עכשיו הוא רוצה להכניס אותם כן לרזי תורה, ולא עוד, אלא להאיר להם להם ממדרגתו שלו, שגם הוא יכנס איתם, אבל הקב"ה מסרב, ואתחנן בעת ההיא אל ה' לאמר, אומר רש"י אין חינון, אלא לשון מתנת חינם, אע"פ שיש להם, לצדיקים, לתלות להם במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום, מתנת חינם, לפי שאמר וחנותי את אשר אחון, אמר לו בלשון ואתחנן, מה ענין של מתנת חינם? אז מסביר לנו רש"י, הצדיקים יכולים לתלות במעשיהם הטובים, אך בכל זאת, הם לא תולים במעשיהם הטובים, אלא מבקשים מהקב"ה מתנת חינם.

ג' קווים בעבודת ה' לומדים חז"ל ממשה

מה הסיבה? היות והצדיקים משיגים גדלות ה', אז הם משיגים שכל מה שהם עשו, זה הכל שום דבר, אין ואפס, לעומת הגדלות האלוקית, ולכן כל מה שמבקשים מבקשים בחינם, לא סבורים שמגיע להם שום דבר, ובאמת הוא פותח פה בגדלות ה',  אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה--אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אומרים חז"ל מפה אנחנו לומדים איך מתפללים לבורא, בהתחלה צריכים להתמקד בגדלות הבורא, אח"כ אפשר לבקש בקשות ורבותינו הרחיבו בדבר ואמרו שאדם צריך להתחיל עם קו ימין, וקו ימין משמעותו גדלות הבורא, אדם צריך לחיות את גדלות הבורא, לחיות את זה שהאדם עצמו הוא אין ואפס, גם בגשמיות רק הרצון האלוהי מחייה אותנו, נותן לנו חיים ובריאות, ואת כל החיים שאנו משיגים זה הבורא נותן לנו, בגשמיות וברוחניות, האדם צריך לחיות את זה שהבורא הוא בעל הבית היחיד, הוא מקור כל הכוחות, והוא מקור השמחה ואהבה וכל מה שיש לנו אנחנו מקבלים ממנו, ממילא כשהאדם מרגיש את זה, אז קודם כל יכול להיות בשמחה גדולה, על זה שהשם יתברך משגיח עליו, ונותן לו את כל מה שצריך, וגם כשהוא לא נותן לו, מה שהוא חושב שמגיע לו, גם זה לטובת האדם.

הקו ימין נותן לאדם אמונה, שמחה, תקווה בטחון, וזה מה שבאמת אנחנו צריכים, החיים שלנו צריכים להיות מלאי שמחה ואושר, ובטחון, זה צריך להיות הסטנדרט בחיים שלנו, ואחרי שהאדם חיי את זה אז הוא יכול לבקש בקשות, אחרי שהוא מרגיש שהבורא הוא בעל הבית, שהוא הגדול והנורא, אז יש זמן שהוא נקרא קו שמאל, שצריך לעשות בקורת על עצמו, ולבקש בקשות מהבורא, שהבורא יעזור לנו, אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן. אומר פה רש"י, ההר הטוב הזה, זו ירושלים, והלבנון זה בית המקדש, זאת אומרת משה רבינו רוצה לראות את הציר המרכזי של כל ארץ ישראל, זה ירושלים ובית המקדש, השראת השכינה שהקב"ה משרה שכינת אלוקותו, את האור הגדול של הזיו האלוקי בתוך בנ"י, את זה הוא רוצה לראות, אבל הקב"ה, מסרב לו, כפי שהסברנו,  עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ , אבל לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. כביכול הקב"ה בבחינת אור מקיף, מראה לו את השלימות שהוא הולך לתת לעם ישראל, אבל הוא עצמו, לא מקבל את זה, לא זוכה לזה, מהטעמים שאמרנו.

שיעור מאת הרב גוטליב שליט"א

(ללומדי זהר שבנינו נאמר כי לבנון, היא בינה שחזרה להיות חכמה, ולכן נקראת לבנון, כי החכמה היא אור ללא כלים)

שבת שלום לכל בית ישראל

שני המלכים המפריעים לאדם בעבודת ה', סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, ועוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי, תמונה brefoto

בשבת זו אנו מגיעים לפרשת דברים אשר קרויה גם בשם שבת חזון על שם ההפטרה שאנו מפטירים, חזון ישיעיהו בן אמוץ, וכך נאמר בפרשה: וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵהֶם. מה דיבר משה רבינו אל בני ישראל? קודם כל התורה מציינת לנו באיזו סיטואציה דיבר משה לבני ישראל, אומרת התורה, אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת, בְּאֶדְרֶעִי. 

זאת אומרת הדיבור הזה של משה רבינו שדיבר אל עם ישראל זה היה אחרי שהיכו את שני המלכים הגדולים הללו, מהי המשמעות מבחינה פנימית? מבחינה פנימית יש בנפש שלנו, שליטה של הרצון לקבל של האיגואיזם שבו, ויש להבחין ברצון לקבל הזה שני מלכים, כלומר שתי שליטות גדולות, שליטה אחת מכונה סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, זוהי הקליפה שכנגד האמונה, בסוד הכתוב, מי ה' אשר אשמע בקולו, וקליפה השניה, היא הקליפה כנגד ענין האהבה, אהבת הזולת, אהבת ה', ענין ההשפעה, הקליפה השניה מכונה עוג מלך הבשן, אשר יושב בעשתרות באדרעי.

מי הם שני המלכים בנפש האדם פנימה? כיצד הם מפריעים לו לעבוד את ה'?

כאשר אדם רוצה לעבוד את הבורא יתברך, הוא צריך לעבוד את הבורא יתברך בשני מסלולים, מסלול אחד הוא מסלול האמונה, היות ואנו לא רואים את הבורא, היות ואנו לא מרגישים אותו, אנו צריכים להאמין שהוא נמצא, ולא רק שהוא נמצא, אלא שהוא מכוון את המציאות בבריאה הזאת, את כל המקרים מהגדולים ועד הקטנים, הכל בא מאת ה' יתברך, כי הוא עשה עושה ויעשה את כל המעשים כולם, זוהי דרך אחת בעבדות ה', והיא דרך לא פשוטה, והיא דרך שהיא מחייבת, כי בו בזמן שהאדם רוצה לחיות חיי אמונה, משמעות הדבר, שהוא מצייר לעצמו איך הוא היה מתנהג, ואיך הוא מדבר, ואיך הוא היה חושב, באם היה נמצא עכשיו בפני מלך גדול ונורא. וצריך להסיק מסקנות, אדם צריך לקחת עט ונייר ולרשום באופן ממשי, אם הייתי עכשיו נמצא בארמון, בפני מלך גדול ונורא השולט בעולם, מה זה היה מחייב אותי, איך הייתי מתנהג, לרשום לפרטי פרטים, א) ב) ג) ד) איך הייתי מדבר, איך הייתי חושב, לרשום הכל, ואחרי שאדם רושם את הכל, אז הוא צריך לומר לעצמו, עכשיו אני צריך לפעול לפי מה שרשמתי כי זו באמת המציאות שאני נמצא מול מלך גדול ונורא, רק שאני לא רואה את זה ולא מרגיש את זה, אבל זוהי עבודת האמונה, להאמין שבאמת זה ככה, מה משמעות עבודת האמונה, שאני באמת פועל ככה.

עוג מלך הבשן מפריע לאדם בעבודת האמונה

ואפשר לומר כנגד העבודה הזו יש עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי, לא כפי שאמרתי קודם, עשתרות אומר רש"י, המלך קשה, והמדינה קשה, פירושו של דבר שהרצון לקבל של האדם, מהבחינה הזאת של עוג מלך הבשן, בכל פעם שהאדם צריך לפעול על פי האמונה, הוא (עוג) מציב בפניו קשיים, והקשיים כולם נכללים כולם בשאלה הגדולה הזאת, מי ה' אשר אשמע בקולו. כלומר, הגוף אומר לאדם, אני מוכן לעשות דברים מעל ומעבר, ללמוד תורה לקיים את כל המצוות, אבל תראה לי את המציאות של הבורא, אני רוצה להרגיש את זה, אני רוצה לראות את זה, תן לי איזה סימן, איזה אות מן השמים, מי ה' אשר אשמע בקולו? אתה רוצה שאני אשנה את כל החיים שלי, ואני אפעל תוך הקרבה וותור על הרבה דברים, בשביל מי?

זה קושי גדול מאוד, וזה קושי שמציב בפנינו עוג מלך הבשן, הקליפה הזאת, אשר יושב בעשתרות. עשתרות, אומר רש"י צוקים וקושי, זה מראה על קושי, זה הקושי אשר מציבה הקליפה הזו בפני האדם. וכנגד המסלול השני, שהוא מסלול של אהבה, ואהבת לרעך כמוך, ואהבת את ה' אלוקיך, אהבת כל מי שנמצא סביבך, כי בכל המציאות שסביבנו דומם, צומח, חי, מדבר, מלובש המלך ה' יתברך הקב"ה.

סיחון מלך האמורי מפריע לאדם בעבודת האהבה

ואז באה הקליפה סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, קליפה זו שהיא הקליפה של הרצון לקבל, שהיא רוצה לפעול נגד העניין של האהבה, כי הענין של האהבה משמעותו, שאני פועל בשבילך, מתוך זה שאני מחשיב אותך, ואני מעריך את מציאותך ואני אוהב אותך. אז אני פועל בשבילך שלך יהיה טוב, ואני לא מתחשב עם האינטרסים שלי, שלי יהיה טוב, העיקר שלך יהיה לך טוב. ואז מתחילים החשבונות של הרצון לקבל, אבל מה אתה תרוויח מזה, אם אתה תעשה בשביך השני, מה אתה תרוויח מזה? השני יהנה, אני מבין, אך מה לך יהיה מזה? מה אתה תרוויח, איך אתה תהנה בחיים? מה אתה רוצה להגיד לי שאתה מפסיק את כל ההנאות שלך בחיים ואתה מתחיל לעבוד בשביך שאחרים יהנו? זה שגעון, זה מה שהקב"ה דורש ממך? לוותר לגמרי לעצמך? וכך הרצון לקבל מכניס את האדם למעגל של חשבונות, מה יצא מזה, מה לא יצא מזה, האם אני ארוויח, כמה אני צריך להרוויח, הרי צריך להרוויח, לא רק השני ירוויח וכו' וכו'.

אלו שני המלכים אשר נמצאים בנפש האדם, סיחון מלך האמורי אשר בחשבון, ועוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות, עשתרות באדרעי, זוהי קליפה שכנגד ההשפעה, האהבה החסד, סיחון, וזוהי קליפה נגד האמונה, קבלת עול מלכות שמים מתוך אמונה למעלה מהדעת של האדם, למעלה מההרגשה, למעלה מההבנה שלו.

משה רבינו העביר מסרים מהקב"ה לעם ישראל, אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי, אחרי זה, אחרי ששתי הקליפות הללו הוכו והתמוטטו, אז מוסר משה רבינו מסרים מאת הקב"ה.

מה מוסר משה לעם ישראל בחומש דברים?

בעבר הירדן, בארץ מואב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמור. משה רבינו התחיל לבאר את התורה שקבלו העם הישראלי, וזהו ספר דברים. ספר דברים הוא כל כולו תמצית של התורה שנתן הקב"ה לעם ישראל, יש בו גם תמציות אידאולוגיות וגם תמציות הסטוריות. משה רבינו מציין כאן, משחזר את ההסטוריה של עם ישראל מתחילת הווצרות השורשים, מהאבות הקדושים שירדו למצרים וכו', שיעבוד ישראל במצרים וכו' וכו'. משה רבינו מציין לאורך הספר הזה, את כל ההסטוריות האלו, שהם למעשה מצבים רוחניים נפשיים, שהם בנפש האדם, הוא מציין את המצבים הללו, בכדי שאנו נוכל להעביר ולהשפיע את המסרים האידאולגיים, את האידאולוגיות המרכזיות שהקב"ה מבקש שנחיה לפיהן, שעל פי הן יכול העם הישראלי להחזיק מעמד, להשרד, לחייות חיים נורמליים בארצו, בארץ ישראל, על זה מדובר בספר דברים, הספר החמישי מתוך חמשת החומשים, הספר המסכם את חמשת החומשים, כמו השורה התחתונה של חמשת החומשים.

שבת שלום

שיעור של הרב גוטליב שליט"א פרשת דברים, שבת חזון התשס"ד