שה לבית אבות, תמונה Olduser

במסגרת ההכנות ליציאת מצרים נצטוו ישראל ע"י משה ואהרון לקחת בעשור לחודש שה לבית אבות. את השה נצטוו ישראל לשמור עד ארבעה עשר לחודש, ואז לשחוט אותו כקורבן פסח, את דמו לתת על המזוזות והמשקוף, ואת בשרו צלי אש נצטוו לאכול על השובע, לא להותיר ממנו עד בוקר, את הנותר לשרוף באש, ואת עצמותיו נצטוו ישראל שלא לשבור, כדי שאח"כ יוכלו לזרוק אותן בשוק לעיני כל מצרים.

את השה נתבקשו ישראל לאסור לכרעי המיטה בי' (בעשור) בחודש, כאשר השלב הבא הוא ההבכרה, כלומר הכנת השה לשחיטה בארבעת הימים שבין י' בחודש לי"ד בו. (ארבעה ימים כנגד ד' אותיות משם הויה, י-ה-ו-ה) שהוא בחינת גילוי של ד' ספירות חכמה, בינה, תפארת ומלכות. וזאת כדי להכניע את שליטת קליפת חכמת מצרים תחת קדושת אמונת ישראל.

ומספר זהר פרשת פנחס פירוש הסולם אות תשלו) בג"ד אל תאכלו וכו': משום זה אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו, כדי שיהיה נדון באש צלי. וצוה להשליך עצמותיו בשוק בבזיון, משום זה, ועצם לא תשברו בו. וצוה על יום הרביעי, שלאחר שיהיה ג' ימים קשור, לעשות בו דין. וזה היה קשה להם מכל המכות שהכה אותם הקב"ה על ידי רועה הנאמן. ולא עוד, אלא שצוה שלא לאכלו בחשק, אלא על השובע. ומיד שרואים עצמותיו בשוק ואינם יכולים להצילו, קשה להם זה מכל. ולא עוד, אלא שנאמר בהם ומקלכם בידכם, להכניע כל אלהי מצרים תחת ידיהם. ומשום שאלהיהם הם בכורות ממונים, כתוב, וה' הכה כל בכור.

פירוש הדברים; בג"ד אל תאכלו וכו': משום זה אל תאכלו ממנו נא (קו שמאל, שהוא כולו דם) ובשל מבושל במים (קו ימין) כי אם צלי אש (קו אמצעי, כי העשן עולה ממטה למעלה, נמתק ברחמי האש, העלה ממטה למעלה). ראשו על כרעיו ועל קרבו, (לרמז על עבודת האדם, שכדי להתקרב לאלוקות, עליו לבטל את דעתו והוא סוד ראשו על כרעיו ועל קרבו, שהוא מצב של קטנות) כדי שיהיה נדון באש צלי. (צלי בגימטריה 130 שהוא עשר פעמים י"ג מידות רחמים, או עשר פעמים אהבה, או עשר פעמים אחד).

וצוה להשליך עצמותיו בשוק בבזיון, משום זה, ועצם לא תשברו בו. (כי לא ניתן לשבור את עצם החכמה, משום שאינה כלי, אלא אור) וצוה על יום הרביעי, (הוא היום העברי, בו עוברים את הנהר, בחינת בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור; ויעבדו, אלוהים אחרים, כלומר עוברים ממצב של עבודה זרה למצב של אמונה בה') שלאחר שיהיה ג' ימים קשור, (בקשר אמונת ג' האבות) לעשות בו דין. וזה היה קשה להם מכל המכות שהכה אותם הקב"ה על ידי רועה הנאמן. ולא עוד, אלא שצוה שלא לאכלו (את קורבן הפסח) בחשק, (מטעם הרצון לקבל), אלא על השובע, (מפאת הרצון להשפיע).

ועוד בזהר פרשת בא אות קצה) ועצם לא תשברו בו. להראות בו בזיון, ובכל אלהי מצרים. כי העצמות היו מושלכים בשוק, ובאו כלבים והיו גוררים אותם ממקום למקום. וזה היה קשה להם מכל, כי העצמות הם תקון הגוף, ודומים כעין צד האחר, דהיינו לאלהים אחרים שלהם, וישראל השליכו אותם בשוק בדרך בזיון. וע"כ כתוב, ועצם לא תשברו בו, אתם לא תשברו, אבל כלבים היו באים ושוברים אותם. (כלבים נבחנים לרצונות הקבלה שבאדם והם אשר שוברים את עצמוּת העבודה הזרה, שהם עצמות השה המושלכות בשוק) ועוד כתב בילקוט ראובני על התורה - פרשת בא "בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית וגו'. ענין שבירות עצמות בקרבן פסח ועצם לא תשברו בו, אתם לא תשברו בו אבל הכלבים שוברים עצמות, וזה היה להם ביטול ע"ז ע"י שבירה זו אבל אין לה ביטול ע"י ישראל, לכך אתם לא תשברו בו.

וְכָכָה, תֹּאכְלוּ אֹתוֹ--מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם; וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לַיהוָה. מתניכם חגורים המותנים מראות על יכולת העמידה של האדם, ככתוב כוחו במותניו, והיא כנגד אות ו' משם הויה, נעליכם ברגליכם כנגד ה' אחרונה משם הויה, (זיווג אותיות ו"ה משם הויה שהן ספירות תפארת ומלכות) ומקלכם בידכם, כנגד אות ה' ראשונה בשם הויה, כי תפיסת היד, מצביעה על יכולת התפיסה וההבנה של האדם, והיא כנגד ספירת בינה, ואכלתם אותו בחפזון ככתוב פחז כמים אל תותר הנאמר לראובן בברכת יעקב אבינו ע"ה, שהוא כנגד אות י' משם הויה, והיא כנגד ספירת חכמה, לקיים ואמרתם זבח פסח הוא לה'.

פסח כשר ושמח לכל ישראל

להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינויו, אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות. האר"י הקדוש עץ חיים, תמונה chany14

התכונות המרוממות והזכות של אבותינו נמצאות אצל כל אחד מאתנו, אבל אנו צריכים להוציא אותם מההעלם לגילוי. אנו צריכים לפתח את התכונות של החסד, של הרחמים, של האמונה, של ההתקשרות עם האלוקות, התכונות הללו אנו צריכים לפתח, באמצעות התורה והמצוות, ובעיקר באמצעות פנימיות התורה.

פנימיות התורה מחנכת את האדם להוציא את הנטיות החיוביות אשר נטועות בו מאבותיו, ואבות אבותיו, להוציא אותם מההעלם לגילוי, אבל אם לא נשכיל לעסוק בפנימיות התורה ובחכמת הקבלה, לא יוכלו הכשרונות האלוקיים הללו, לצאת החוצה, לא יהיה ביטוי לכשרונות הללו, ואז לא תהיה משמעות לכך שאנו הנבחר.

מתוך הדיסק חגים ומועדים על פי דרכו של בעל הסולם, "פסח" מאת הרב גוטליב, בית המדרש ברכת שלום.

חגים ומועדים חג הפסח, דרושי הפסח של האר"י הקדוש, זהר לפסח, ובאורי תפילות ומנהגים, אתר ברכת שלום

כל טוב ופסח כשר ושמח, שכל אחד יזכה להוציא לאור שלימות פעולותיו, ושמותיו וכינויו של הקב"ה, אמן כן יהי רצון.

גפן בבקעת הלבנון, תמונה Reji

אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו, רצית בנו, רוממתנו מכל הלשונות, וקידשתנו במצוותיך, וקרבתנו מלכינו לעבודתך ושמך הקדוש עלינו קראת. בתפילות של המועדים אנו מוצאים דברים מעודדים ביותר, עם ישראל הוא הנבחר מכל העמים, עם ישראל נמשל כבנו של הקב"ה, ההשגחה על עם ישראל היא ההשגחה פרטית, וההשגחה על שאר העמים היא השגחה כללית בלבד. הן גויים כמר מדלי, כך אומר הפסוק, הגויים נחשבים כמו מר מדלי, מה זה מר מדלי? הטיפות הנשארות בדלי לאחר שמרוקנים אותו נשארות טיפות בתחתית, כך נחשבים הגויים, וכשחק מאזניים נחשבו, אומרים המפרשים כאשר שוקלים בשר במאזניים, בהכרח שנשארים פירורים במאזניים מהבשר איזה שהוא שחק, אז כך הוא ערך של הגויים בעולם הזה.

הן גויים כמר מדלי וכשחק מאזניים נחשבו, מה שאין כן עם ישראל, הוא בנו של הקב"ה, העם הנבחר, וארץ ישראל היא הארץ הנבחרת, ארץ הקודש, ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה, מראשית השנה ועד אחרית שנה. אם כן, צריכים אנו בימי החג הקדושים הללו, בימים הקשים הללו, צריכים אנו להתמקד ולרכז מחשבתינו שהקב"ה בחר בנו מכל העמים, אנחנו העם הנבחר.

ובאמת צריכים אנו להבין דבר זה, מדוע באמת בחר ה' בנו מכל העמים, אומר רבינו בעל "הסולם", שהקב"ה ברא את הבריאה הזאת לצורך מטרה אחת בכדי להודיע את אלוקותו לזולתו. בכדי להיטיב לנבראיו, וההטבה הזאת שהוא חפץ להיטיב לנבראים עניינה כפי שאמרתי גילוי אלוקותו יברך לנבראים, שזהו הטוב היותר גדול, העונג היותר אמיתי, שיכולים הנבראים להרגיש כאן, בעולם הזה, ובוודאי בעולמות העליונים.

מהו שמו של הקב"ה

ולצורך השפעת הטוב והעונג הללו צריך אדם להכשיר את עצמו, לזכך את עצמו כדי שיהיה ראוי להשארת שכינתו יתברך. כי השארת שכינתו אינה יכולה לשרות בכלים מלוכלכים, אלא דווקא בכלים זכים, בכלים נקיים. כלים אשר הם נקיים מכל זוהמה ולכלוך של אהבה עצמית, של איגואיזם, של יצרים של תאוות, כלים שהם רוצים להשפיע ולגמול חסדים, דוגמת הבורא, וזה שאנו אומרים בתפילה, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת, מהו שמו הגדול והקדוש של הקב"ה? אומרים חז"ל חכמים ששמו של הקב"ה, השם הכללי הוא הטוב והמיטיב לרעים ולטובים, זה גם נרמז בשם י-ה-ו-ה, שמורה על מידת הרחמים, באשר השם י-ה-ו-ה, מורה על התפשטות אורו יתברך החל מהספירה הראשונה, אשר מכונה ספירת הכתר שהיא בחינת רצונו להיטיב לנבראיו, ואח"כ דרך ספירת החכמה והבינה שהם י-ה משם הויה, ואח"כ ספירת התפארת שהיא ו' משם הויה, ובסופו של דבר בספירת המלכות, שהיא ה' אחרונה של שם הויה, אשר כוללת את כל הנשמות כולם (היא השכינה הקדושה) אשר צריכות לקבל התגלות אור יתברך בתוכן.

זהו שמו הכללי של הקב"ה, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת, פירושו של דבר שכפי שהבורא מכונה הטוב והמיטיב, כך גם עם ישראל צריכים להגיע למצב שגם הם מכונים בשם הטוב והמיטיב, כפי שהוא שמו של הבורא, וכך אומרים חז"ל, מה הוא רחום אף אתם רחום, מה חנון אף אתה חנון, זאת אומרת בדיוק כמו שהבורא ברא את הבריאה הזאת להיטיב לנבראיו, כך גם אנו צריכים לבוא למצב שאנחנו טובים, יש לנו לב שחפץ לעשות טוב למי שנמצא סביבנו לגמול חסדים טובים, להשפיע ולתת, ולא לקבל.

מהו הקשר שבין עם ישראל לקב"ה?

והשם ישראל מורה על זה, השם ישראל הוא נוטריקון ישר-אל, שמורה על כך שכל הענין של האיש הישראלי הוא להשפיע ולגרום נחת רוח, לבורא יתברך, זהו השם ישראל, ישר-אל, ואם כן רק שאנו מגיעים למדרגה כזאת, אז שמך הגדול והקדוש עלינו קראת. זאת אומרת השם הקדוש הגדול והמושלם של הבורא יתברך שהוא הטוב והמיטיב, צריך גם להקרא עלינו.

מדוע נקרא זה השם הגדול והקדוש, הגדול, הוא בקונוטציה של מושלם, לא גדול באופן פיזי, אין הכוונה שהוא גדול כמה מטרים, או כמה קילומטרים, אלא כפי שאנו אומרים, אדם זה הוא אדם גדול, הכוונה הוא אדם מושלם במידותיו, אדם שאין בו חסרונות, כך שאנו מכנים להקב"ה, גדול, הכוונה שהקב"ה הוא מושלם, ומתוך זה שהוא מושלם ואין בו שום חסרון, הוא רוצה רק לתת ולא לקחת, כי אין הנבראים יכולים לתת משהו לבורא, הוא איננו זקוק לנבראים, מתוך זה שהוא גדול, דהיינו מושלם.

גם המושג קדוש בא להראות על אותו עניין, קדוש פירושו מופרש ומובדל, דהיינו שהקב"ה מופרש ומובדל מכל ענין של אהבה עצמית, של רצון לקבל של איגואיזם, וכך גם אנו ישראל צריכים להגיע למצב ששמך הגדול והקדוש עלינו קראת. זאת אומרת גם אנחנו צריכים להגיע למצב שנזכה להתכנות בשם הטוב והמיטיב דוגמת הבורא יתברך, ולפי זה יכולים אנו להבין למה בחר ה' בנו, מכל העמים, ואם באמת בחר ה' בנו, בשביל מה ברא מיליארדים של גויים, היה צריך לברוא רק אותנו, מסביר רבינו בעל "הסולם" באמת הענין של גילוי אלוקותו יתברך לנבראיו הוא צריך להתגשם בכל הגויים כולם, אלא מה, עם ישראל הוא העם הנבחר, העם אשר בו בחר ה' יתברך, מדוע, בגלל שתי סיבות, סיבה אחת מפני שאנו צאצאים של אברהם יצחק ויעקב, משה אהרון, דוד ושלמה ושל שנים עשר השבטים, ונשמות אבותינו היו נשמות מרוממות מאוד, נשמות זכות מאוד שכל עניינים היה אהבת הזולת ואהבת הבורא, ולא אהבת עצמם, והיות שאנו צאצאים של האבות הקדושים, יש אצלינו בגנים, התכונות החיוביות של אבותינו, תכונות של ואהבת לרעך כמוך, תכונות של ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, בגנים הענין נמצא, אלא שהאיש הישראלי צריך לפתח את הדברים, הדברים נמצאים בנפש הישראלי, אך צריכים להוציא אותם מן ההעלם לגילוי.

הוצאה של השם הקדוש מן ההעלם לגילוי

משל אדם שיש לו כשרונות מסויימים, יש לו כשרון של ציור, את הדברים הללו אפשר לראות ולהבחין כבר בגיל הילדות, אבל את הכשרון הזה, צריך לפתח, ילד כשרוני אם לא ילמד ציור, אז הדבר ישאר אצלו בלתי מפותח, עם כל הכשרונות שלו, אלא צריך לשלוח אותו ללימודים ואז הוא ילמד וישתלם בדבר, יצא הכשרון שלו מן ההעלם לגילוי ויגיע להתפתחות המקסימלית המירבית, ואז באמת יוכל עם ישראל להנות מהכשרון שלו.

כל טוב הצלחה וברכה, פסח כשר ושמח לכל ישראל

בס"ד

חד גדיא, תמונה יואב רוזנברג ויקיפדיה

את הפיוט אחד מי יודע, כולנו מכירים מההגדה של פסח, הניגון הוא ותיק, מוכר ומקובל בכל ישראל. הפיוט אחד מי יודע מסמל וכולל י"ג מידות רחמים שאמר משה לפני הברוך הוא בשעה שבקש רחמים על חטא עגל הזהב.

כאשר חטאו ישראל בעגל אמרו: אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים, ושורש החטא הוא בהודאה כי הנגלה, בחינת אלה אלהיך ישראל (באופן פרטי, שהוא מראה על ריבוי האלהים כפי מספר הפרטים התופשים אותם) הוא האלוקות, ולא הנסתר, ובכך צמצמו ישראל והגבילו את האלוקות לתפישת החושים בלבד.

בראשית הפיוט מופיעה שאלת השאלות, אחד מי יודע? כלומר מי יודע/מכיר/פגש/התוודע לסוד האחדות הכללית? ועל כך באה תשובה, אחד אני יודע, אחד אלוקינו שבשמים ובארץ, אני שהוא בחינת גוף ראשון מדבר מכיר/יודע כי ה' אלוקינו, של כולנו, (ואף אחד אינו יוצא מן הכלל) בשמים, ברוחניות, ובארץ, בגשמיות. בשו"ת זה נפתח הפיוט אשר ממנו משתלשלות י"ב בחינות נוספות.

בעוד שהפיוט אחד אלוהינו מיוחס לי"ג מידות רחמים שאמר משה (שמות לד ו-ז) : א. אל; ב. רחום; ג. וחנון; ד. ארך ה. אפים; ו. ורב חסד; ז. ואמת; ח. נוצר חסד; ט. לאלפים; י. נושא עון; י"א. ופשע; י"ב. וחטאה; י"ג. ונקה, הרי שהפיוט חד גדיא מיוחס לי"ג מידות רחמים שאמר מיכה (מיכה ז' יח-כ) : א. מי אל כמוך; ב. נשא עון; ג. ועבר על פשע ד. לשארית נחלתו; ה. לא החזיק לעד אפו; ו. כי חפץ חסד הוא; ז. ישוב ירחמנו; ח. יכבש עונתינו; ט. ותשליך במצלות ים כל חטאותם; י. תתן אמת ליעקב; יא. חסד לאברהם; יב. אשר נשבעת לאבתינו; יג. מימי קדם.

י"ג מידות שאמר משה (זעיר אנפין) היו להמשיך חיים בעולם הזה, וי"ג המידות שאמר מיכה הם מידות של עתיק להמשיך חיים לחיי הנשמות הוא חיי האלוקות. את אותה התאמה אנו רואים מוסתרת בהגדה של פסח בשני הפיוטים החותמים אותה, שנאמר תהלתי אחטם לך, שמשה המשיך למטה בזעיר אנפין, י"ג מידות רחמים מי"ג מידות רחמים שאמר מיכה (עתיק), לכן הפיוט אחד מי יודע, מושר בהתיחסו לי"ג מידות רחמים שאמר משה, כלומר לחיי העולם הזה, (וכולם מכירים את הפיוט) ואילו הפיוט חד גדיא מושר בהתיחסו לי"ג מידות רחמים שאמר מיכה, כלומר לשם הויה באור אינסוף שלפני הצמצום ולכן אין אנו נדרשים לבאר כלל, כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל.

ולאחר שמקשרים את אור הקו (של העולם הזה) שהוא י"ג מידות רחמים שאמר משה, אשר מוצפנים בפיוט אחד מי יודע, עם אור אינסוף ברוך הוא שהם י"ג מידות רחמים שאמר מיכה, אשר מוצפנים בפיוט חד גדיא, אז פותחים באמירת מגילת שיר השירים שהוא קודש קודשים.

חג שמח וכשר לכל ישראל

יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה, תמונה Cycling man

יונה היא מלשון אמונה, והיכן נמצאת האמונה, בחגוי הסלע, מהו חגוי הסלע, חגוי מלשון חוג ומחוגה, ששורש המחוג הוא מרכז המעגל, או כפי שדורש פסוקינו בחגוי הסלע. במרכז הסלע שהוא אבן קשה מאוד, יש נקרה, או נקב, מקום חלול, בו נמצאת היונה, ולעניננו, בחינת האמונה שבאדם. אם כן, מדוע ממשיך ומתאר הפסוק את מקום המצאותה של היונה בסתר המדרגה? מהו סתר המדרגה, ומדוע הוא קשור ליונה?

הנה אנו למדים כי כל מדרגה ברוחניות מתחלקת לב' חלקים: החלק האחד הוא מצב של הסתרה, והחלק השני הוא מצב של גילוי. לעולם ההסתרה קודמת לגילוי, שכן תקופת ההסתרה בונה כלי בנפש האדם פנימה, שאז יוכל להתגלות בו אור ה'. הסתרה היא מצב שאדם לא מבין מדוע כל מיני ארועים מופיעים בחייו, לפעמים אינם נעימים, לעיתים מאוד קשים, ולמרות הכל הוא צריך להאמין, כי על  אף שנסתרות ממנו הסיבות, הכל פועל לטובתו, גם אם תפיסת חושיו משדרת לו את ההיפך הגמור.

מהשורש הרוחני הזה נמשך תיקון חצות, שהוא ענין של מחיצה וחציצה. שעות החשכה מחולקות לב' חלקים, כאשר החלק הראשון נקרא ליל, (ככתוב ליל שימורים) שהוא מצב בניית הכלים, מצב של הסתרה, ומחצות (אותיות צח) הלילה ואילך הוא מצב של גילוי בו נתעורר הקב"ה במנהגו להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן (זהר לך-לך שסג), כמאמר דוד המלך ע"ה, "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" (תהלים קיט סב).

מכאן נבין את סוד הפסוק יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה. כי כאשר רוצה אדם ליצור קשר עם אור האמונה שבו (שהוא בחינת יונה) הוא חייב להכין נקב, שהוא בחינת חלל פנוי בתוך לב האבן שלו פנימה, מקום שהוא חלול ופנוי מאהבה עצמית, ואז ימצא בו מקום,שהוא בחינת כלי, בו יכול לשרות אור האמונה. ומדוע צריכה האמונה לשכון דווקא בסתר המדרגה? כי רק שם יש לה מקום להיות, מפני שכאשר מגיע החלק השני של המדרגה הרוחנית, הוא הגילוי, בו מתגלה אור ה' במלוא הדרו, הרי לא שייכת בו אמונה, שייכת בו ידיעה, הבנה והכרה כפי שאומר הפסוק "וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" (דברים ד, לט).

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

אות הפתיחה ליציאת מצרים, משה רבינו מעלה את עצמות יוסף מן היאור, תמונה Pulpolux

תשעים ושלוש שנים חי יוסף במצרים. בן שבע עשרה שנים בלבד היה, והוא יתום מאמו רחל, אהבת נפשו של יעקב, אביו, כאשר הושלך לאחד הבורות בעמק דותן, ונמכר לאורחת ישמעאלים הבאה מגלעד והיורדת מצריימה, בעצת אחיו יהודה. רבות היו תלאותיו, אך לימים הפך למשנה למלך מצרים, ובאמצעות פענוח חלומות פרעה ושריו, (משקים ואופים) הפך להיות המשביר לכל עם הארץ, ואף כלכל את אחיו הבאים מצריימה בשני הרעב, למרות שמכרוהו לעבד, כי לא יכלו דברו לְשָׁלֹם.

גם אביו שסבר כי "חיה רעה אכלתהו", זכה לראותו חי במצרים וייחד ראיה זו בקריאת שמע. לאחר פטירת יעקב במצרים, מקיים יוסף את צוואת אביו ומעלה אותו במסע הלויה כבד הכולל רכב ופרשים אל עבר גורן האטד אשר ממזרח לירדן, ומשם למערת שדה המכפלה בחברון, כדי לקיים את צוואתו "ושכבתי  עם אבותי" (זהר פרשת ויחי).

גורל אחר משל אביו, ציפה ליוסף במותו. הוא נחנט והושם בארון, והוטל אל מי היאור, ומדוע? כדי שלעולם לא יוודע מקום המצאות ארונו, שאם יוודע מקום המצאות ארונו יוכלו לצאת ממצרים. ומספר ספר הזה"ק פרשת בשלח אות כב את הדברים הבאים:  אשרי חלקו של משה, שישראל היו עוסקים לשאל כסף ממצרים, ומשה היה עסוק בשבועה של יוסף. ויש אומרים, שהארון שלו בנילוס היה ועל ידי שם הקדוש העלה אותו. ועוד אמר משה, יוסף, הגיע הזמן של גאולת ישראל. ואמר עלה שור, ועלה. כי יוסף נקרא שור כמ"ש בכור שורו הדר לו וגו'. ויש שאמרו, בין מלכי מצרים היה, ומשם עלה. ויש אומרים, שכדי שלא יעשוהו עבודה זרה, שמו אותו בנילוס, וסרח בת אשר, שהיתה חיה בשעת המעשה, הראתה למשה מקומו.

ויש לבאר את הדברים, היות שיוסף הצדיק שמר את הברית יותר מכל שבטים, והוא נחנט והושם בארון, הרי הארון שהושם בו, נקרא ע"ש הברית השמורה בו, "ארון הברית", ורק כאשר נמצא ארונו של יוסף, הוא ארון הברית, צף על פני היאור, אותיות אור+י"ה, מתגלה אור הגאולה, ויוצאים ישראל ממצרים. נמצא כי היאור הוא אותיות אור+י"ה, הוא זה אשר חִייה את משה בתיבה, והוא זה אשר העלה את ארונו של יוסף על פני המים, ואין מים אלא תורה.

וכאשר מפרשים את התורה באדם אחד, ניתן לראות כיצד כח המשיה שבאדם המכונה בשם משה, הרואה בכל דבר טוב (אטרקטיבי, בחינת אתה רק טוב) מעלה את אור עצמוּת יוסף, ומהי אור עצמות יוסף שבאדם? יוסף שבאדם נבחן למידת יסוד, לקו אמצעי, וכאשר הכח המשה שבאדם, הרואה בכל דבר טוב, מתחבר אליו, הוא מתחבר לאור עצמותו יתברך אינסוף, וזאת למעשה הגאולה.

חודש ניסן נפלא ומופלא לכל