בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

שלבי הבשלת הפרי

את הפסוק הזה אמרה רחל אמנו ע"ה לאחר שנפקדה אחותה הבכירה, לאה, בארבעה בנים מיעקב אבינו ע"ה. בפנימיות ארבעת בני לאה ויעקב נבחנים לארבע ספירות, ראובן לכתר, שמעון לספירת חכמה, לוי לספירת בינה, ויהודה לספירת מלכות. (אור הבהיר).

ניתן לומר כי ארבעת בני לאה (ראובן, שמעון, לוי ויהודה) מהווים את המסגרת הרוחנית של עם ישראל. שלושת הבנים הראשונים ראובן שמעון ולוי נבחנים לשלוש ספירות הראשונות (כתר חכמה בינה, כח"ב) המכונות בקיצור ג"ר (ג' ראשונות) ויהודה הבן הרביעי נבחן לספירת מלכות, לכן הודתה אימו לה' עליו, כי תכונת המלכות היא לקבל, והיות ותחושת הקבלה מפרדת את המלכות מהנותן, שתכונתו היא להשפיע בלבד, היא מודה לו, ובכך היא משווה עימו צורה.

כעת לאחר הווצרות המסגרת הרוחנית של עם ישראל, דרך האישה השנואה שהיא לאה, שהיא בבחינת חסדים מכוסים, שהיא נבחנת לנסתר, נוצר ברחל, שהיא נבחנת לנגלה, אשתו האהובה של יעקב, עיקר הבית, צורך עצום למלא את החלל הזה בבנים. ואכן כך קורה עשרה בנים נולדים בזה אחר זה, אומנם לא כולם נולדים ממנה, אך הם נולדים כתוצאה ישירה מתפילתה.

סדר העבודה:

רחל נותנת את אמתה בלהה ליעקב, ממנה נולדים ב' בנים: דן ונפתלי. לאה אף היא נותנת את שפחתה ליעקב ממנה נולדים ב' בנים גד ואשר, עד כה נולדו ארבעה בנים בזכות תפילת רחל. ראובן בן לאה הולך בימי קציר חטים בשדה, מוצא דודאים ומביא אותם לאימו, רחל מבקשת את הדודאים, כדי שבאמצעותם תיפקד מעקרותה, אך לאה מתרעמת עליה באמרה "הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת-אִישִׁי, וְלָקַחַת, גַּם אֶת-דּוּדָאֵי בְּנִי?" רחל מציעה משוואה, היא משאילה (משכירה) את יעקב באותו לילה ללאה, תחת הדודאים. אלהים שומע את כאבה של לאה, באותו לילה ופוקד אותה בבן. לאה קוראת שמו יששכר על שום ששכרה אותו בדודאי בנה. לאחר לידת יששכר, לאה הרה ללדת היא יולדת בן וקוראת שמו זבולון.

עד כה ראינו שבזכות תפילת רחל נולדו ששה בנים: ב' לבלהה אמתה, ב' לזלפה שפחת אחותה, וב' בנים ללאה. אך היכן מסתתרים עוד ארבעה? שימלאו את ההבטחה שהבטחנו בראשית הרשימה? ובכן אלהים זוכר את רחל ופוקד אותה ונולד לה בן, היא מרגישה שאלוהים אסף את חרפתה, וקוראת שמו יוסף, על שום אמונתה בה', שיוסף לה ה' בן אחר על זה הבכור הנולד. לאחר לידת יוסף עוזבת המשפחה את פדן ארם ובאה לארץ ישראל, בה נולד בנה השני של רחל, בנימין. והרי לנו שמונה בנים. וליוסף במצרים נולדו ב' בנים אפרים ומנשה הנכללים בסוד השבטים כברכת יעקב אביו ונתתי לך שכם אחד על אחיך, הרי עשרה בנים.

כעת, מהו פירוש הפסוק בפנימיות, הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי? היות והתורה נדרשת באדם אחד, הרי תפילה זו מתיישבת עם תחושת הניתוק (הגלות) שיש לנברא ביחס לבורא, כדי להרגיש את הקשר עם הבורא, מבקש הנברא ממנו בנים, שהם בחינת פירות הנבחנים לפרי משותף, לקשר, בין הבורא לנברא. כעת מדוע עשרה בנים, אומר הזה"ק (זהר הסולם בראשית א' מאמר תפילה לעני, אות קצט, עין שם באריכות) "דלית קדושה פחות מעשרה", כלומר אין קדושה פחות מעשרה. 

כל טוב ושבת שלום

"איזהו מטבע של אברהם אבינו זקן וזקינה מצד אחד ובחור ובתולה מצד אחר". בבא קמא, דף צז עמוד ב'. בתמונה שלפנינו, מופיע מטבע של החברה הישראלית למטבעות ומדליות שנטבע על סמך חלק מדברי הגמרא, כאשר בצידו האחד של המטבע נראים אברהם ושרה זקנים, ובצידו האחר של המטבע, נראים אברהם ושרה מתבוננים בכוכבים ובניהם נמצא ילד. יש לציין כי לא מעט ארכאולוגים חפשו את המטבע המוזכר בגמרא, בחפירות ארכיאולוגיות, והגיעו למסקנות שונות הקשורות לזמן הטבעתו, אך אנו נאמר בלחש כי דברי הגמרא כאן הם משל ומליצה.

כותבת הגמרא בבא קמא (הוא החלק הראשון של מסכת נזיקין שבסדר נזיקין) דף צז עמ' ב': "איזהו מטבע של אברהם אבינו? זקן וזקינה מצד אחד, ובחור ובתולה מצד אחר". למה מתכוונת הגמרא בתארה את מטבעו של אברהם אבינו? הרי לכל מטבע שני צדדים, מדוע הוטבע במטבעו של אברהם אבינו זקן וזקינה מן הצד האחד, ובחור ובתולה מן הצד האחר?

כותב חומש בראשית, "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים", מה פירוש הביטוי ואברהם זקן בא בימים, הרי אם אברהם זקן, שהוא נוטריקון זה קנה חכמה, הרי שהיה לה לתורה לכתוב "ואברהם זקן, אב בימים", שהוא המקבילה הלשונית של "זקן", מדוע אם כן כותבת התורה "ואברהם זקן בא בימים?", איזו מציאות רוצה לתאר התורה? ובכן התורה כולה שמותיו של הקב"ה וכאשר כותבת התורה "ואברהם זקן בא בימים", היא למעשה מתארת את המציאות הנפשית הפנימית בחיי אברהם אבינו. לומר אע"פ שאברהם זקן הרי הוא בא בימים, כלומר הוא בא הולך וזורח דרך ההארות המכונות ימים, כלומר הוא עבר את מצבי הלילות וההסתרות המכונים בשם "אב", ועתה הוא בא בימים, כלומר הולך דרך ההארות בנפש האדם המכונות בשם ימים.

שלושה המלאכים נגלים אל אברהם כשהוא יושב פתח האהל כחום היום. אחד מהם, מיכאל, מבשר לאברהם על הולדת בנו. שרה, השומעת את הבשורה על הולדת בנה, מבעד לאהל, צוחקת לשמעה ואומרת את הפסוק הידוע  "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה?, וַאדֹנִי זָקֵן!". תגובת הצחוק של שרה (אותה ראה ה') היא זו שגורמת לו לשאול את אברהם,  "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי. הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה, דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן".

זהו למעשה אופיו של המטבע המדובר בגמרא שלפנינו: שני צדדים לו: צד פיסי ביולוגי, הצד החומרי, וצידו השני הוא צידה של הרוח, וכל מהותו של המטבע היא להקנות לחומר שבו צורה רוחנית לכן המטבע של אברהם אבינו ע"ה מספר את סיפורו ואומר: "אע"פ שאתם בני האדם חושבים שאתם זקנים מופלגים וראיתם כמעט הכל, הרי אנכי הקב"ה, מטיל מטבע, והופך על פניה את כל המציאות שאתם חושבים שאתם נתונים בתוכה, הנה חשבתם שותיקים הנכם ואינכם מסוגלים ללדת, הנה אנכי מטיל מטבע ומפליא לעשות והופך אתכם לבחור ובתולה המסוגלים ללדת, כי טבעו של החומר להזדקן וטבעו של הרוח הוא צעיר, הוא להשפיע, הוא לתת, עליו התפלל דוד המלך ע"ה, "לב טהור, ברא-לי אלוהים, ורוח נכון חדש בקרבי ". (תהלים נא יב).

מדוע מופיעים על צידו השני של המטבע בחור ובתולה, מהם בחור ובתולה, אילו בחינות הם מסמלים בנפש האדם? בחור מלשון בחירה. היות שאברם בחר ללכת לארץ ישראל, אל מקום לא נודע ולא מוכר, ולהניח הכל מאחריו, הרי שדווקא בו בחר הקב"ה להקים את האומה בה הוא חפץ. כעת בתולה מסמלת כלי טהור בנפש האדם, בתולה שאיש לא ידעה, כלי שטרם נתקבל בו האור. זו הסיבה שצידו השני של המטבע מסומל ב"בחור", הבוחר ללכת בדרך ה'. ואע"פ שאברהם בן מאה שנה בהולדת בנו יצחק, הרי שהוא נבחן ל"בחור", משום ששם העצם "בחור", נמשך משם הפעולה הנקראת בחירה, ואילו שרה נמשלת לבתולה, היות ואור הבינה טרם התגלה בה.

כל טוב וחודש טוב

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

דוד הרועה מנגן בנבל, קיבוץ רמת דוד, צילום ד"ר אבישי טייכר

אנו עומדים היום ערב שבת בראשית, מתחילים מבראשית, לאחר החגים הקדושים שבהם התקשרנו עם הקב"ה, צריכים להכנס לשנה לפרשות השבוע הרגילות לסדר הרגיל, מתחילים מבראשית, שוב להתקשר עם הקב"ה.

בליל שבת אנו אומרים מזמור שיר ליום השבת, להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות, ובוקר הוא זמן שמאיר לאדם, שאני מסתכל החוצה והכל מאיר והשמים תכלת, העצים ירוק הצפורים מצפצפות והכל נראה לי טוב, והכל נראה זורם בהגיון במטרה לתכלית מסויימת, ולילה מסמל את ההיפך, מצב הפוך כאשר הכל נראה קודר ושום דבר לא מסתדר ואין לי טעם בתורה ולא טעם בתפילה ואני לא יודע מה רוצים ממני, זה נקרא לילה.

ברור שבבוקר אז חסד ה' מגולה לאדם, הוא אז מודה לבורא יתברך הודיה מקרב לב, תודה לך הקב"ה שבראת אותי, תודה לך הקב"ה שבראת עולם כל כך נפלא זה בוקר, אז חסד ה' נכּר. אבל לילה זה זמן הפוך, שהאדם מלא ייסורים, סימני שאלה ואז צריכים לפעול מתוך אמונה. אמונה משמעותה כוח אלוקי, שנותן לאדם את הכח לפעול נגד הרגשתו, נגד שכלו ונגד דעתו. וכך ממשיך הפסוק ואומר " עֲ‍לֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר", אם תבוננו במפרשים זה בתהלים צב, אומרים כל המפרשים, אילו הם כלי שיר, כלי ניגון: עשור, נבל, כינור, אבל לדידנו כלי הניגון הללו הם הכלים, המצבים, שמאפשרים לנו את האמונה.

עשור מרמז על הספירה העשירית, היא ספירת המלכות, מלכות שמים, אומרים חז"ל עשר בכדי שתתעשר, גם זה דבר שתלוי באמונה, הרי אדם מבין שאם הוא יקח עשרה אחוזים מהמשכורת שלו, או מהרכוש ויפריש אותם לאחרים, לצדקה, לבתי כנסת וכו', אז הוא מבין שיהיה חסר לו, באים חז"ל ואומרים משהו נגד ההגיון, אם תתן, תקבל הרבה יותר, תתעשר. וכך הוא גם לאו דווקא בהקשר לכסף.

אלא בכל ענין, אם תתן, אם תחשוב על השני, אם תשים את השני בעדיפות ראשונה לפניך, תראה שתרוויח הרבה, והרווחים האמיתיים, שהייצור האנושי יכול להשיג, זה רק קשר אמיתי עם מלכו של עולם. כל הרווחים האחרים, מה שיש כאן בעולם הזה, כסף כבוד תאווה וכו', נו זה הכל נגמר באיזה שלב, זה גם קצר, אבל הקשר עם מלכו של עולם הוא הדבר האמיתי, הוא הצענוג האמיתי הוא העניין הנצחי. את זה האדם לוקי איתו לנצח, אם כן זהו כלי הנגינה עלי עשור.

ועלי נבל, כשהאדם מרגיש את עצמו מנוול, מרגיש את עצמו גרוע, מכל מיני סיבות, לא טוב לו. שהוא מרגיש את עצמו לא בסדר, לא מוסרי, גם אז האדם נצרך לאמונה. בכל מצב של חשכה צריכים אמונה, והאמונה יכולה להפוך את המצב על פיו, לקחת את השחור ולמנע אותו להפוך אותו למנוע שמאיר, שמחבר את האדם עם הקב"ה, זה יכול להפוך להיות לשיר וקשר עם הקב"ה, כאשר אדם לוקי את הרגשות הללו אומר לקב"ה : "אני יודע ריבונו של עולם שרק אתה שולח לי את זה, זה לא בא לי במקרה, ואתה שולח לי את זה  א' בכדי שאני אראה את האמת על עצמי, וב' אתה שולח לי את זה בכדי שאני אפסיק להסתכל לכל הצדדים ולחפש אלטרנטיבות לך ולקדושה, אלא שאני אזכה בזכיה הגדולה להדבק בך".

עלי הגיון בכינור, מהו ההגיון הכנורי? כינור הוא נוטריקון "כי נורא הוא", שוב לוקחים מצב שלילי מצב נורא, והופכים אותו לכלי ניגון, למוסיקה, לשמחה, לשיר של אמונה, כי זו היא האמונה, שהאדם מסוגל לקחת את המצב השחור ולהאמין ללכת למעלה מהשכל, זהו ההגיון האלוקי ולהדבק בקדושה.

אם כן להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות, בסגולת השבת אנו יכולים לראות את הדברים הללו, ולקבל אותם. האור של השבת שהוא מעין עולם הבא, הוא מאיר לאדם את העליונות של הבורא והאדם מסוגל אז לקבל על עצמו מלכות שמים בהכנעה גמורה.

שבת בראשית, אני אספר לכם, אני עוד זכיתי לראות את זה בימי נעורי, חסידים זקנים מדורות קודמים היו נוהגים בשבת בראשית, להתגנב אחד לשני ולגנוב את החמין להביא אותו את בית הכנסת שם היו אוכלים אותו בצוותא. אני לא יודע אם היום רואים את זה כבר, דורות השתנו אבל פעם חסידים אותנטיים בשבת בראשית היו עושים כאלו מעשים, לא ילדים, אנשים רציניים, מה הסיבה לעניין הזה?

כי כתוב בתחילת בראשית, "אמר רבי יצחק, היה צריך להתחיל את התורה מהמצווה הראשונה, החודש הזה לכם, ראש חודשים, למה פתח בבראשית ברא אלוקים? שאם יאמרו אומות העולם ליסטים אתם", אם עם ישראל בא לארץ ישראל ואומות העולם אומרים להם, אתם שודדים אתם ליסטים, אנחנו היינו פה לפניכם, מה פתאום אתם באים פה, איזה זכויות יש לכם פה, איזו רשות יש לכם", באים ישראל ואומרים, הנה תפתחו את ספר התורה כתוב בתורה : "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", אין לאף אחד ריבונות, רק הריבון היחידי הוא ריבון העולם הקב"ה, הוא ברא את השמים ואת הארץ, "ברצונו נתנה לכם", היה זמן שהוא רצה לתת לכם, "ברצונו נטלה מכם ונתנה לנו".

אותם חסידים זקנים רצו במעשה ההוא של לקיחת החמין להראות, לסמל את הנקודה הזאת, אין לאף אחד ריבונות על שום דבר, הקב"ה הוא בעל הבית. עשו את זה ככה במין מעשה של צחוק, של קונדס, אבל זו הייתה הכוונה הרצינית שהסתתרה מאחורי המעשה הזה.

הקב"ה הוא ריבון העולם, הוא רצה לתת את ארץ ישראל לאומות העולם, ואח"כ הוא רוצה להחזיר אותה לידי עם ישראל. הקב"ה נותן באדם את הטבע של היצר הרע, ובגיל שלוש עשרה, כשהאדם מתחיל לקיים תורה ומצוות, אז מתחיל לבצבץ בו היצר הטוב, ואז היצר הרע אומר לו : "רגע, מי אתה? אני כבר יש לי פה ותק של שלוש עשרה שנה, ומי אתה, אתה רוצה להשתלט פה? אני קודם לך, יש לי וותק", אז גם כן צריך לענות ליצר הרע את אותה תשובה. הקב"ה רצה לתת לך (ליצר הרע) שליטה בי"ג שנים ראשונות של האדם, כשם שאמר רבי יצחק "וברצונו נתנה לכם, וברצונו נטלה מכם ונתנה לנו" (ליצר הטוב, לישראל). ככה צריך לומר ליצר הרע, וצריך להגיד את זה בכל יום. להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. גם בזמן שהאדם נמצא במצב של לילה, ודווקא שהאדם נמצא במצב של לילה, אז הזמן הוא של קבלת מלכות שמים, אז הוא הזמן של קבלת ריבונותו של הקב"ה.

שבת שלום לכל בית ישראל הצלחה וברכה לכולם.

כ"ו דורות מאדם הראשון עד משה רבינו, כ"ו הוא גימטריה של הויה פשוט י-ה-ו-ה.

הציור שלפנינו מתאר את השתלשלות הדורות מאדם הראשון עד נח בהם חלה ירידה באיכות חיי הנבראים, עד כדי החלטה אלוקית לתחום את ימי חייו של הנברא לכלל של מאה ועשרים שנה.

החל מדורו של נח (הוא דור המבול) דרך קורבנו של שם, תחול עליה בהתפתחות אנושית עד לדורו של אברהם אבינו שיחל לפסוע לכוון ארץ ישראל ולהתיישב בה, ותגיע לשיאה בימי משה רבינו, מובחר הנבראים, שיוציא את ישראל ממצרים.

שבוע טוב

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

ספר התורה שכתב הרב משה חיים לוצאטו (רמח"ל) בשנת 1740 לערך בעכו. הספר עשוי מעור צבאים, והדיו נרקח מקליפות רימונים.

אח"כ ימי הסוכות, מצוות הסוכה, מצוות ד' מינים שאנו מרבים בחסדים, בלתקן את הרצונות דקבלה, כראוי שיהיו מתוקנים תכונת ההשפעה, כל זה מהווה הכנה לשמחת תורה, שמחת תורה אז הוא ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתה, הקב"ה מתיחד עם השכינה שהיא כנסת ישראל, דהיינו שמתגלה הצל אותם נשמות אנשים הראויים לכך, אשר עשו את כל התיקונים כראוי, והקב"ה נקרא תורה, נמצא אם כן שאז אנו זכאים לגילוי התורה אצלינו ועל זה השמחה הגדולה, כי פנימיותה של התורה, היא הקב"ה.

"נגיל ונשיש בזאת התורה, כי היא לנו עוז ואורה", וודאי שאנו צריכים להחשיב מאוד את התורה שנתן לנו הקב"ה, שהיא הקשר בינינו לבינו. בתורה יש מחלקות רבות, יש נגלה ויש נסתר, יש תנ"ך משנה והלכה, חסידות וקבלה, אבל הצד השווה שבכל חלקי התורה, הוא שדרך התורה, אנו יכולים להרגיש את הבורא, ליצור קשר עם הבורא, לתקן את עצמינו כראוי בכדי להיות ראויים להיות בקשר עם הבורא, לכן אנו וודאי צריכים לשמוח מאוד בזאת התורה, שדרכה אנו יכולים להשיג את היקר מכל שהוא א) התיקונים שאנו צריכים לתקן, ב) גילוי האור העליון דרך התורה הקדושה.

ממילא נבין שהתורה היא לא כמו איזה מדע שלומדים באוניברסיטה או חכמה מסויימת שלומדים, כי כל המדעים וכל החכמות הם פיתוח של אדם, מה שאין כן התורה היא אור אלוקי, שניתן לנו ע"י הבורא, האור נתלבש בתוך אותיות התורה, ובאותיות התורה וברעיונות התורה, יש רמות שונות של גילוי ה', לפי מצבו ודרגתו של האדם.

אנו צריכים להשתמש בתורה בכדי לקבל כלים ללכת נגד הטבע של הרצון לקבל, לדעת איך לחסום את הרצון לקבל, איך לווסת את פעולתו ותפקודו, זו חשיבות התורה, יש סיפור ששמעתי ממורי ורבי זצ"ל, שפעם ראו יהודי אחד רוקד עד כלות הנפש בשמחת תורה, ממש שעות על שעות, ואנשים ידעו שיהודי הזה הוא יהודי פשוט לא כל כך קשור לתורה ולא הבינו מה כל כך רוקד עם התורה, בא אליו אחד שאל אותו, "מה אתה כל כך רוקד אני רואה שאתה כל כך שמח עם התורה, מה קבלת כל כך מהתורה?", אמר לו אותו יהודי, "אני אגיד לך את האמת", "לויתי משמעון מאה אלף שקל, והתחייבתי להחזיר לו בתאריך מסויים, והגיע התאריך המסויים ובא אלי שמעון ובקש את הכסף, אז אמרתי להד"ם (לא היו דברים מעולם), אף פעם לא לקחתי ממנו כסף, אז שמעון קרא אותי לבית דין, ובבית דין בקשו שאני אשבע בתורה שלא לקחתי, ובאמת נשבעתי בתורה שלא לקחתי, והתפטרתי מכל החוב הזה. אז אני יכול לא לשמוח בתורה כל כך טובה, שאני יכול להשבע בה ואני מתפטר מחוב של מאה אלף שקל, המצאה כזו, איך אני לא אשמח עם ההמצאה הזאת?".

אמר רבי ומורי זצ"ל שלא נהיה כאותו יהודי שהשתמש בתורה בכדי לעשות דברים מכוערים, לא נתן לנו הקב"ה את התורה בכדי שנמלא את הרצון לקבל, בכדי שנמלא את כל התאוות שלנו, אלא נתן לנו הקב"ה את התורה להיפך, כדי שנחסום את הרצון לקבל.

האר"י הקדוש אומר דבר מעניין, שמחת תורה משמעותה שהתורה שמחה עימנו, לא כפי המובן הידוע שאנחנו שמחים בתורה, אלא שהתורה שמחה איתנו, כך אומר האר"י הקדוש: התורה, הקב"ה הוא מהות התורה, שמח עם בת זוגו, שהיא כנסת ישראל. מה הוא שמח, הרי רצונו להיטיב לנבראיו, אזהוא שמח מאוד, בזה שהוא יכול להעניק מן הטוב שיש לו, דרך התורה לעם ישראל, לאהובים שלו, זה נקרא שמחת תורה, שמחה של התורה שיכולה להשפיע על עם ישראל מטובה הגננוז בתוכה.

אם כן יש לשאול לפי פירושו של האר"י במה אנו צריכים לשמוח? התשובה היא כפי שרואים בגשמיות למשל, רואים אם האדמו"ר מחתן בן או בת, אז כל החסידים באים לחתונה לבושים בשטריימל, לבושים בגדי שבת כי הם שמחים בשמחת העליון, כך גם יכולים לומר פה, הקב"ה שמח שאחרי כל התיקונים של חודש תשרי הוא יכול להשפיע את אור התורה לתחתונים, ואנחנו התחתונים צריכים להיות שמחים בשמחתו של הקב"ה וזוהי שמחת התורה, שמחה של עליונים ותחתונים.

להתראות לכולם וחג שמח

שיעור וידאו בנושא שמחת תורה מפי הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א 

...

תמונה : אסף ברטוב ויקפדיה

בס"ד

מועדים לשמחה לכל בית ישראל,

מ"ה מסמל אתרוג בעבודת ה'

דהנה יש לנו ד' מינים שאנו אוגדים לאגודה אחת בחג הסוכות, זמן שמחתינו. הדס, ערבה, לולב ואתרוג. ד' מינים כנגד ד' אותיות משם הויה.

ד' מינים     שם בן ד' אותיות                הנהגת הספירות

הדס    =  אות י' בשם הויה                        חכמה

ערבה  =  אות ה' ראשונה בשם הויה           בינה

לולב    =  אות ו' בשם הויה                        תפארת

אתרוג  =  אות ה' אחרונה בשם הויה           מלכות

"פרי עץ הדר" הנקרא בפינו אתרוג צריך להיות נקי למעלה מחוטמו דידוע שיש בו שלוש בחינות:

א) הדר

ב) ריח

ג) טעם.

טעם נחשב לנחות מכולם, היות והוא מורגש בחיך והוא נחשב לבחינת קבלה של האדם, (מדוע, היות שהוא מורגש בפיו של אדם ויורד מטה, דרך הגרון והושט אל חביון הגוף המורגש אצל האדם כנפרד). ריח, עליו נאמר והריחו ביראת ה', והוא נחשב למשפיע, היות והריח מורגש בחוטם, וחוטם הוא מעל החיך הטועם, עליו נאמר ויפח באפיו נשמת חיים, חיים ודאי בחינת השפעה (נתינה, אהבה), היות שתכונת הריח הנישא, או המתפשט באויר הוא לעלות מעלה, והוא מעלֱה, מגביה ומרומם את האדם בשעה שהוא מריח ריח ניחוח.

אם כן מהו ההדר המדובר באתרוג? הדר הוא בחינת שורש עליו נאמר נקי למעלה מחוטמו, כי חוטם הוא אמצע הפנים ונקי למעלה מחוטמו הוא במצח שהוא למעלה מחוטם. והמצח הוא אותיות מח-צח או מח צ(דיק) והוא שם מ"ה היוצא מן המח צח, באמצעותו (הכה) דוד ברבבותיו כי רבבה היא עשרת אלפים ע"ע ברכת הפסח "רבבה כצמח השדה נתתיך", לכן "פרי עץ הדר" הוא בסוד "וימלוך תחתיו הֲדַר, וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ; וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת-מַטְרֵד, בַּת מֵי זָהָב". 

שכתוב, וימלוך תחתיו הדר. מהו הדר. הוא חסד עליון. ושם עירו פעו, מהו פעו. היינו, שעל ידו פועה אדם, שזוכה לרוח הקודש. ועירו, הוא מלשון התעוררות. ושם אשתו מהיטבאל. כאן נתבסמו זה בזה, והמלכות נקראת אשתו, מה שלא כתוב בכולם שם אשתו. (אדרא רבא שטז)

גם נאמר, וכולם נקראו בשמות אחרים מן הראשונים, חוץ אותו שכתוב בו, ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב. שה״ס שם מ״ה החדש דכר ונוקבא הנקראים הדר ומהיטבאל מה הטעם שלא נקרא בשם אחר. הוא משום שאלו הדר ומהיטבאל לא נתבטלו כשאר ז׳ מלכים האחרים. משום שהיו דכר ונוקבא. בדומה לאותו התמר, שאינו עולה, אלא בזכר ונקבה. ומשום זה עתה שנמצאו זכר ונקבה לא כתובה בהם מיתה כאחרים ונתקיימו, אבל לא נתישבו לגמרי עד שנתקנה צורת אדם. וכיון שנתתקנה צורת אדם, חזרו ונתקיימו בקיום אחר, ונתישבו.                                  (אדרא רבא קפ)

והיא ברכת הרב לראש השנה צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה.