אישה כי תזריע, תמונה yuzu
פרשת השבוע פותחת במילים, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר. להיות התורה נדרשת באדם אחד, נבאר את המושגים בנפש האדם פנימה.
האדם ביחס לקדוש ברוך הוא נבחן לאישה.
הזרע - אומר הזה"ק הוא מלשון זה-רע שהוא הרצון לקבל לעצמו בלבד.
ואדמה נבחנת לרצון להשפיע, אדמה מלשון אֶדַּמֶּה לעליון.
ובזמן שהאדם נותן או את הרצון לקבל שלו, הנבחן לזה-רע, באדמה, מלשון אֶדַּמֶּה לעליון, הוא זוכה לכלים דהשפעה, הנבחנים לזכר.
כל טוב ברכה והצלחה בנתינת הרצון לקבל באדמה
בס"ד
שלום לכולם,
צרות טובות או שתי פרידות טובות שיצאו מלוט, תמונה OliBac
השיר צרות טובות שכתבה שימרית אור והלחין שלום חנוך למרות היותו אהוב להשמעה, מעלה לא פעם ספק באוזן השומע על מהותו של הבחור שלא יכול לבחור אחת מבין שתי העלמות. הנה תוכן השיר.
בעירי היו שתי עלמות
שתי עלמות יפות ותאומות.
הן היו תמיד כל כך דומות,
כל כך דומות היו העלמות.
ואהבתי את שתיהן, אלי,
זאת שלי היתה וזאת שלי,
ככה באו לי צרות טובות
שתים הן ולא יודעות
זאת על זו, וזו על זאת.
האחת נשאתי להרים
כדי לראות בזרוח החמה
ואת השניה ליערים
לראות כיצד השמש נעלמה.
ואהבתי את שתיהן, אלי...
איך שהימים חולפים מהר
ואיך הליל הולך ומתקצר,
והמלאכים רומזים לי כבר -
מה אעשה, במי מהן אבחר?
כי אהבתי את שתיהן, אלי...
היום בבוקר כאשר התנגן השיר, חשבתי על מה שמכנה התלמוד (בבא קמא לח ב) כשתי פרידות טובות שיצאו מלוט. הסבר: כאשר הוזהר לוט על הפיכת חמשת ערי הככר, ברח הוא ושתי בנותיו לעיר צוער. היות שצוער היתה העיר החמישית והאחרונה מבין חמשת ערי הככר, פחד לוט לשבת בה, והמשיך עם שתי בנותיו את המסע ועלה איתן להר. שם במערה, חששו הבנות כי נותרו לבד בעולם, היות שלא ראו אנשים חיים סביבם, שיוכלו להקים מהם זרע, לכן השקו את אביהן ביין, ובאו עליו בשנתו הלומת היין, והקימו ממנו שני עמים: עמון ומואב.
בתורת משה נביאנו, נאסרו עמון ומואב לבוא בקהל ה' עד עולם, ככתוב (דברים כג ד): "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם, על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים". יחד עם זאת סיבב הברוך הוא כי דווקא מלוט יצאו שתי פרידות טובות, שני אהלים; רות המואביה, אם המלכות, אשר ממנה יצא דוד מלך ישראל, ונעמה העמונית אמו של רחבעם בן שלמה.
ואולי עכשיו כאשר מתבוננים בשיר דרך עיני הזה"ק מבינים כי לכל אחת מן העלמות יש יעוד, ולכן אפשר להבין את הדובר בשיר.
כל טוב הצלחה וברכה
האזנה נעימה
בס"ד
שלום וברכה לכל בית ישראל,
שורשי יכולת העמידה של עם ישראל בגזירות ההשמד שנחתו עליו לאורך ולרוחב ההיסטוריה, נעוצים במאבקו של יעקב אבינו עם שרו של עשו במעבר יבוק.
נחל יבוק כשורש לגבורת האמונה על גזרות ההשמד, תמונה ויקיפדיה
לאחר שהות של עשרים שנים בבית לבן, חוזר יעקב אבינו עם ארבעת נשותיו וי"א בניו וביתו דינה, אל ארץ ישראל. בדרכם ארצה עוברים יעקב ובני ביתו את נחל יבוק. לאחר שמעביר יעקב את בני ביתו לעברו המערבי של הנחל (ארץ ישראל) הוא נותר בעברו המזרחי של הנחל, שם נאבק עימו שרו של עשו, אשר נוגע בכף ירך יעקב, וכתוצאה ממגע זה, נותר יעקב צולע על ירכו.
אומר האר"י הקדוש, כי ירכיים, הן תומכי התורה (תרין סומכי קשוט, פתח אליהו) כי התורה נקראת אמת, ויש לה שני תומכים, ב' ירכין נצח והוד הם תרין (שני) סומכי (תומכי) קשוט (תורה). וברגע שנגע של שרו עשו בירך של יעקב, הוא פגע למעשה בכל תומכי התורה, שהם למעשה יוצאי חלציו של יעקב, י"א בניו וביתו דינה. כל אלו נפגעו בתגובת שרשרת כתוצאה מפגיעת שרו של עשו בירך יעקב אביהם, כאשר עומק הפגיעה יבוא לידי באופן עמוק בסיפור שכם (מעשה דינה) ובמכירת יוסף.
נמצא שפגיעת שרו של עשו פגעה בי"ג אנשים שהם: יעקב, י"א בניו וביתו דינה. בילד אחד, שטרם נולד, לא הצליח לפגוע שרו של עשו, באשר היה מעובר במעי אימו, הוא בנימין. היות שרחל המעוברת כבר היתה על אדמת ארץ ישראל, בשעה שנאבק אישהּ, עם שרו של עשו, הרי היתה היא ועוברה, מוגנים מפני פגיעת השר.
וכך נמצא כי אותו עובר שנולד בדרך אפרת היא בית לחם, קיבל את שמו, בנימין, מאביו, על שם המקום בו נולד, בן (ארץ) ימין היא ארץ ישראל, והיות שהיה הנפש הי"ד הכרוכה באביו יעקב, בה לא הצליח לפגוע שרו של עשו, כי היה מעובר ברחם אימו, רחל, היא שושנת יעקב, ברך אותו משה רבינו בברכה "יְדִיד יְהֹוָה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם".
והיות שהתורה הנביאים והכתובים נדרשים באדם אחד, הרי שמרדכי ואסתר הם בני בנימין שבי, כלומר הם בניה של ארץ ישראל, היא בחינת האמונה שבי הנקראת ימין, וברכתו של משה אבי הנביאים שבי נחה עליהם, ולכן לא יכול איש, גם לא שרו של עשו לפגוע בהם. וכאשר יוכל כל אחד ואחת מאתנו לחבור לאותה נקודה פנימית של שבט בנימין, שהיה מעובר בשושנת יעקב, היא רחל, היא אסתר, הרי שמובטחת לו הצלחה וברכה בכל דרכיו.
פורים שמח לכל
בס"ד
שלום לכולם,
בלדה לשוטר אזולאי, או בלדה לכהן שבי היא ספירת חסד, תמונה Olibac
בפרשת אמור נכתב על הכהנים כך: "אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה, אֶת-אֵלֶּה לֹא יִקָּח: כִּי אִם-בְּתוּלָה מֵעַמָּיו, יִקַּח אִשָּׁה". היות שהתורה נדרשת באדם אחד, נסביר את הפסוק באופן פנימי. כהן, הוא כינוי המיוחס לספירת חסד שבאדם. ספירת חסד יכולה להשפיע את התפשטות הטוב בתנאים הבאים:
א) ספירת חסד אינה יכולה להשפיע לאלמנה, מהי אלמנות בנפשו של אדם פנימה? אלמנות הוא מצב שבו אדם מת באמצע, היינו שמת ברוחניות, "היות שרשעים בחייהם נקראים מתים". (כלומר לספירת חסד אין מקום לעבודה).
ב) ספירת חסד לא יכולה להשפיע לגרושה, מהי גרושה בנפשו של אדם פנימה? הפירוש הוא שהאדם גרש את המלכות שמים מביתו, ושוב אנו נמצאים במצב שספירת חסד לא יכולה להשפיע, כי אין למי להשפיע (אף אחד לא בבית).
ג) ספירת חסד לא יכולה להשפיע ל-וחללה- כלומר לאדם שחילל את הקדושה (ההשפעה) והלך לעסוק בענניני חול (קבלה), שוב מאותה סיבה, אין מקום פנוי להכיל את ה"טוב" של ספירת חסד.
ד) ספירת חסד לא יכולה להשפיע לזונה, מהי זונה ברוחניות, שהיא זנה ומפרנסת אותו, ספירת חסד לא יכולה להשפיע לאדם שעושה עימה תנאים, רק אם תתני לי כך וכך אתקשר עימך, זה מצב של זנות, מצב לא נקי, ספירת חסד לא יכולה לפעול.
ה) ספירת חסד יכולה להשפיע רק ל'בתולה' שהיא כלי ריק ותמים בנפשו של האדם פנימה שלא עשו בו שימוש, כי בתולה נבחנת היא נוטריקון בתו+לה', כלומר שהיא בתו של הקב"ה רצון תמים וטהור, ורק אליה יכולה ספירת חסד להשפיע טוב.
~
בשיר של אריק איינשטיין 'צא מזה', מופיעה השורה הבאה, 'אז אולי תפסיק עם העולם לריב, אז אולי תרגיש הרבה יותר יציב', וחשבתי כי הביטוי אז אולי, נשמע כמו שם המשפחה 'אזולאי' שאותו אמצו משפחות כוהנים שחיו בפזורה ונאלצו להצניע את שמם מפאת הרדיפות, ודרשו את שם המשפחה אזולאי מראשי תיבות של המילים המופיעות בפסוק בפרשת אמור "אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ" (ויקרא כא ז).
נמצא כי היסוד שעליו נבנה הבית הוא הפסוק שמלמד הקב"ה את משה רבינו ע"ה, בו ספירת החסד, הנבחנת לכהן בנפשו של אדם פנימה, משפעת את הטוב הוא החסד, רק לבחינת בתולה שבו היא רצון חדש נקי וטהור, שלא שימשו בו עוד.
ונחתום בשיר 'בלדה לשוטר', שכתב אפרים קישון ע"ה, והלחינה נורית הירש תבדל"א, המיטיב לתאר את הקושי בו נחנה ספירת חסד, המיוצגת ע"י השוטר אזולאי שאין לו למי להשפיע או במילות המשורר: "אין מי לאהוב, או לעזוב".
)
שבת שלום
בס"ד
שלום וברכה לכל בית ישראל,
שאל לך אות מעם ה' אלוקיך, תמונה myletter
מדוע קרא הקב"ה למשה באות אלף זעירא, מה מסמלת האות האלף בכלל, ואות אלף זעירא בפרט? מדוע זהר פרשת ויקרא פותח בדבר הנביא ישעיה אל מלך אחז: שאל לך אות מעם ה', מי הוא זה אשר יודע לצרף את חכמת האותיות, ומה הוא יכול לעשות בה, כל זאת ועוד בשיחה הבאה לפרשת ויקרא.
ע"פ חכמת הקבלה האלף מתחלקת לשלושה חלקים, יוד עליונה ויוד תחתונה, וקו באמצע, מה זה מרמז? היוד העליונה מרמזת על הרצון להשפיע שבאדם, היוד התחתנוה על הרצון לקבל של האדם, והקו באמצע הוא מחלק בניהן, הוא בא ואמר, כלים דהשפעה הם למעלה בחשיבות, הרצונות דקבלה הם למטה בחשיבות, ברצונות דקבלה משתמשים רק מתי שאפשר להשפיע בהם נחת רוח לבורא, אחרת לא משתמשים, וגם הזה"ק כמובן כאן מתיחס, רבי אלעזר פתח (בענין האותיות כאן) שאלך לך אות מעם ה' אלוהיך, העמק שאלה או הגבה למעלה, אז רבי אלעזר מביא את הענין הזה, שאל לך אות, זאת אומרת פה אנחנו אומרים תורה שלמה על מה? על אות אחת, האות אלף.
רבי אלעזר מתפעל מהדבר הזה, כי באמת זה ככה, שבכל אות ואות יש סודות התורה, רק ככל שהאדם יותר מזדכך, מגלים לו יותר, כמובן שאי אפשר להתחיל מהכבד אל הקל, קודם כל לומדים את הדברים הקלים, כשלומדים את התורה הקדושה, קודם כל צריך להסתכל בכלליות, פה זה פרשת הקורבנות, מה זה קורבנות, מה זה אומר לי? אח"כ יכולים לרדת לפיצוח של משפטים, אח"כ יכולים לרדת אפילו לפיצוח של אותיות, זה כבר אנשים גדולים מאוד, ככל האדם יותר גדול מראים לו יותר פרטים פשוט.
אומר רבי אלעזר הסתכלתי בדורות ראשונים ובדורות אחרונים. מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים. דורות הראשונים היו יודעים ומסתכלים בחכמה עליונה, ויודעים לצרף האותיות שנתנו למשה בסיני. זאת אומרת הם היו כל כך גדולים כל כך מזוככים, שיכלו לרדת לרמה הפרטנית, אפילו אותיות, לקחת אותיות ולהגיד מה המסר כאן, באות הזאת, באות ההיא.
ואפילו הרשעים שבישראל, כגון אחז, היו יודעים באותיות חכמה העליונה, שהרי אמר לו הנביא ישעיהו, לאחז הוא אמר את הפסוק הזה, שאל לך אות, אז הרשעים האלה לא היו רשעים כל כך פשוטים, ואם אחז לא היה יודע חכמה עליונה שבאותיות, לא היה אומר לו הנביא שאל לך אות, ויודעים באותיות עליונות ויודעים ובאותיות תחתונות חכמה, להנהיג פעולות של העולם הזה. זאת אומרת יכולים להשיג השגות אלוקויות באותיות הפרטניות של התורה, ומזה להנהיג פעולות בעולם הזה, לדעת איזה פעולות אני צריך לעשות, מה אסור לעשות.
זה ממש כמו צופן, אם אתה מפענח את הצופן, אתה יודע מה אתה צריך לעשות בכדי להגיע לדבר הנשגב ביותר, שהוא הקשר עם הבורא. "משום שכל אות ואות שנמסרה למשה, היתה מתעטרת ועולה על ראשיהם של חיות העליונות הקדושות שהם המרכבה העליונה, וכל החיות היו מתעטרות באותיות, גם החיות במרכבה התחתונה, ופורחות באויר".
באופן כללי האותיות מרמזות על כלים, בגשמיות לוקחים 22 סוגי אותיות מזה בונים את כל סוגי החכמה, כל סוגי החכמות הפנימיות והחיצוניות, ברוחניות, האותיות זה הרצונות של האדם, יש כ"ב אותיות עשרים ושניים רצונות, צריך ללמוד מדוע, יש לנו ג' קווים, ימין שמאל ואמצע, לכל אחד מהג' קווים יש שבע אותיות שמרמז על שבע ספירות, חג"ת נהי"ם, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, ביחד זה עשרים ואחד, פלוס עוד אחת מיוחדת, שיש בה קו אמצעי (זה צריך ללמוד בנפרד). אם מזהים בתורה, על איזה כלים מדובר כאן, על אילו רצונות מדובר כאן, שאת הרצונות האלו צריכים לתקן, ממילא האדם יכול להשיג מפתח נפלא לקשר עם הבורא.
בס"ד
שלום רב לכל בית ישראל,
מטרת חיינו להגיע למצב של אהבה, תמונה OliBac
מגמת חיינו להגיע למצב של אהבה, זוהי מגמתם של כל אותם אנשים, המהרהרים באידאלים ובמוסר, וזוהי מגמתה של תורתנו הקדושה, להביא את האדם לצורת חיים שכזו, חיים של אהבת הזולת, באהבה אנו מחלקים ב' חלוקות: אהבה שתלויה בדבר, ואהבה שאינה תלויה בדבר. מרב האהבות שאנו מכירים שייכות לסוג הראשון, כלומר אנו אוהבים את זולתינו בגלל שזה משתלם לנו. ובעצם זו היא אהבה עצמית ולא אהבת הזולת. אהבה שאינה תלויה בדבר זוהי אהבה כבר יותר עליונה ונדירה, שאנו אוהבים את זולתינו לא מטעם שזה משתלם לנו, אלא שזולתינו הוא נעלה וחשוב ומושלם, לכן אנו אוהבים אותו, בגלל שלמותו ולא בגלל שאנו מקבלים ממנו, להיפך, אנו רואים לעצמינו זכות לתת ולשרת אדם כזה. כמובן שלסוג אהבה כזה צריכים להגיע.
מחלק רבינו בעל הסולם, את שני הסוגים הללו לתת סוגים, באופן שישנן ארבע חלוקות לשתי האהבות הללו. אנו רואים ביחסי אנוש, בין אדם לחברו, בין איש לאישתו, שרבו בניהם והיו שונאים אחד את השני, והיו משתדלים להציק ולהצר אחד את צעדי השני, ולנקום ולהעניש וכו' וכו', ואח"כ השלימו, השלימו בניהם והחליטו לפתוח דף חדש, ומהיום והלאה, להתנהג באהבה, באחווה, בשלום ורעות.
יש מצב של אנשים שאף פעם לא רבו בניהם, תמיד היה הכל בניהם מצויין, ותמיד היו היחסים טובים ואדיבים, זה מצב שני. אלו הם שני מצבים באהבה התלויה בדבר. שני המצבים הללו צריך לתרגם אותם ליחסים שבנינו ובין הבורא. גם אם האדם לא אומר זאת בפירוש, אבל יש לאדם הרבה שאלות, על הבורא ועל ההנהגה האלוקית, יש הרבה סימני שאלה, הכאבים, היסורים, הבעיות, והצרות שאנו עוברים בחיים, מעוררים אצלינו סימני שאלה, וגם אם אדם לא יגיד זאת בפירוש, אבל ההרגשות שהאדם מרגיש מתורגמות ע"פ האמת, למן סוג כזה של הבנה איך האדם מרגיש, "מה פתאום הקב"ה עושה לי דברים כאלה?", מה פתאום הוא עושה לאדם פלוני דברים כאלה דברים, או לעם ישראל, יש הרבה פעמים הרגשה של התמרמרות של חוסר צדק, של סימני שאלה, מה הולך פה?
זה דומה לאותם חברים שגרמו רעות, כך גם אנו נמצאים במצב כזה שביכול אנחנו והקב"ה גורמים רעות אחד לשני, אנחנו מרגישים הרבה פעמים לא טוב ומייחסים את זה לבורא, זה אומר שהבורא פועל לגבינו בצורה שלילית, יש לנו התמרמרות על זה, כמובן יהודי דתי, לא יאמר בפה, אני כועס על הבורא, אני מוחה, אף אחד לא יגיד את זה, אבל רבינו בעל הסולם אומר זה לא משנה מה אתה אומר בפה, משנה ההרגשה שלך. ומכיוון שאתה מרגיש כועס, ומכיוון שאתה מרגיש קשה, ואתה מרגיש לא טוב, זה למעשה טרוניה על הבורא. גם אם לא תגיד את זה וגם אנחנו מצידנו, עושים כל מיני דברים שמכעיסים את הבורא, לא הולכים בדרכיו, לא שומעים תמיד כפי שצריך את תורתו ואת מצוותיו, נמצא שאנחנו מצידנו כביכול הולכים נגדו, המצב הזה דומה למצב של שני אנשים, חברים, בעל ואישה שהם כל הזמן בקונפליקט אחד עם השני, רבים יש טענות אחד לשני, הרגשות לא טובות ואחר כך, משלימים, זאת אומרת שבזמן שרוצים לפתוח דף חדש אז משלימים.
אנחנו משתדלים לפתוח דף חדש עם הבורא, לשמור תורתו ומצוותיו, ואנחנו מקווים שהבורא יפתח דף חדש אתנו, וישפיע לנו מכאן ואילך אך ורק טובות. וזה יתכן שהאדם חוזר בתשובה, והוא מצידו משפר את דרכיו, אז אם התשובה היא תשובה אמיתית ותשובה נכונה, אז בוודאי שמכאן ואילך הקב"ה ישפיע לו רק טובות וזה נבחן שהאדם והבורא משלימים אחד עם השני.
אבל, ביחסי אנוש, הגם שעכשיו בהווה, השלמנו ומכאן ואילך הכל טוב, והכל יפה, אבל זה שבעבר היו קונפליקטים, זה יוצר סכנה שגם בהווה האהבה תתקלקל. בדומה לשני חברים שחיים טוב, אבל אם פתאום צפה ועולה רשימה מן העבר, זה יכול לקלקל את ההוה, בעל ואישה, היום הכל בסדר, מתנהגים אחד לשני באהבה, ובאחווה ושלום ורעות, לפעמים יכולה לצוף מן העבר איזו תמונה שתעכיר את האוירה בהווה, לפעמים הוא או היא אומרים: ,"אני זוכר איך שאת התנהגת לפני כך וכך שנים, אצל ההורים שלי, אני זוכר את זה". אז אם הוא מעלה את זה עכשיו אז הוא מקלקל את מה שקורה בהווה, בגלל שהאישה חושבת לעצמה, אם הוא זוכר את זה, אז אם כך, אז הוא כבר לא יתנהג כלפי כפי שצריך, ולא ידון אותי לכף זכות כפי שצריך והוא כבר מסתכל עלי בצורה שלילית, בגלל שהוא זוכר את מה שהיה פעם. זה מחליש את ההוה. זה מצב אחד של אהבה התלויה בדבר, שגרמו רעות אחד לשני, והיו בשנאה ובמלחמה והשלימו, פתחו דף חדש, חזרה בתשובה, והגם שהכל עכשיו מושלם, העבר יכול לקלקל את ההוה.
לכן האדם צריך להגיע לסוג השני של האהבה התלויה בדבר, שאף פעם לא היו במלחמה אחד עם השני ואף פעם לא גרמו רעות אחד לשני, איך זה אפשרי? הלא אם המציאות היתה שגרמו רעות אחד לשני, והיו במלחמה, איך אפשר למחוק את זה? וכל אדם מחוייב לעבור את כל המצבים הללו, אם כן איך זה ייתכן?
אומר רבינו בעל הסולם, שע"י זה שאדם חוזר בתשובה, תשובה מאהבה, התשובה האמיתית היא מאהבה שהאדם משיג, בהשגה גמורה, איך כל המצבים של הייסורים, והצרות והבעיות שהקב"ה גלגל לו, הכל היה לטובתו. אנחנו צריכים בחיי היום יום להאמין בזה, אבל אחרי שאדם חוזר בתשובה מאהבה, תשובה אמיתית, אז מהשמים מראים לו ממש בהשגה גמורה, איך כל המצבים שהוא עבר, אחד לאחד, כולם באו מאת השי"ת, וכולם לטובתו,מראים לאדם כמו בסרט, איך שכל כאב וכל צרה, כל בעיה וכל מצוקה שהוא עבר, איזה רווחים הוא השיג אחר כך.
אם-כן, מתברר עכשיו למפרע שהקב"ה לא עשה לי שום רע, ומתברר עכשיו למפרע אפילו המצבים שבהם אני הלכתי נגד הקב"ה, בהתמרמרות, לפעמים בשגגה, לפעמים בזדון, מתברר עכשיו למפרע, שכל המצבים הללו גלגל לי הקב"ה להביא אותי למצבים יותר עליונים. והכל לטובתי והכל מתוך אהבתו הגדולה שהוא אוהב את האדם. אם כן כשהאדם משיג את זה בהשגה מתברר שתמיד היה הכל רק טוב, וזהו שאומרים חז"ל שאדם אשר זוכה לתשובה מאהבה הזדונות נעשים לו זכויות אז לא מליצה, אלא הפירוש הוא שהוא משיג את זה בהשגה גמורה.
כל טוב
