אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

ההתקרבות לבורא עולם זוהי המשימה הפנטסטית שעומדת בפני האדם

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

להתקרב אל האלוקות, תמונה OliBac

להתקרב אל האלוקות, תמונה OliBac

ההתקרבות לבורא עולם זוהי המשימה הפנטסטית שעומדת בפני האדם. כל אדם חושב על חייו, מטרות, פסגות שאליהן הוא צריך להעפיל, כל אדם רוצה שהחיים שלו יהיו מעניינים, דרמאטים, מרגשים, בשביל זה אנחנו חיים. ובני האדם מחפשים ריגושים בכל מיני כיוונים שונים. היהדות חושבת שהתענוג, הריגוש, ההנאה הגדולה ביותר שיכול האדם לחוות בחייו, היא א) היחסים שבין אדם לאדם. כשאדם מסוגל להגיע ליחסים של אהבה אמיתית עם האדם האחר, משיג האדם ריגוש, התפעלות, הנאה, ב) אם מסוגל האדם להשיג קשר עם בורא כל היקום, שזה נראה ממש כנס בלתי אפשרי, וודאי תסכימו איתי שזה הריגוש הגדול ביותר.

לא מדובר על קיום מכני של התורה והמצוות, כפי שנזדמן לנו פעמים רבות, לומדים תורה, מקיימים את המצוות אבל זהו מכניזם יבש, בלי קשר עם הבורא, מקיימים, ההלכה אומרת לקיים, מקיימים, אבל זה באמת לא נעים, לא מרגש, לא מענין, צריכים לעשות את זה גם כך, אבל צריכים להגיע ליותר מזה. היהדות מבקשת מן האדם להגיע למצב מוכשר כל כך עד שיוכל ממש לקיים קשר עם בורא עולם.

תציירו לעצמכם ותדמינו לעצמכם את המצב הזה וודאי תסכימו איתי שלא יכולה להיות יותר התרגשות והנאה יותר מאשר במצב הזה. לכן היהדות מדברת על תשובה, הנשמה של כל אדם, שלךָ ושלךְ, הן חלק אלוה ממעל. תחשבו על זה, הנשמה שלי היתה פעם, במצב מסויים, בשלב מסוים, חלק מן האלוקות, עניין פנטסטי, אלא שעל ידי שהבורא הטביע את הנשמה בטבע של רצון לקבל הנאה ותענוג, ע"י כך נפרדה הנשמה מן הבורא, כי במציאות האלוקית אין רצון לקבל הנאה ותענוג, אלא רק רצון לתת, ורק רצון להשפיע. ובזה נפרד האור האלוקי המכונה נשמה, מן כללות האלוקות, מחמת הטבע הזה.

מהי תשובה לפי הזה"ק?

הווה אומר, המושג תשובה, אומר הזה"ק תשוב הא לגבי ואו. בשם הויה י-ה-ו-ה, יש ד' אותיות המרמזות ד' הספירות האלוקיות, חכמה, חכמת האלוקות, בינה, תפארת ומלכות, תפארת זהו היופי האלוקי, מלכות זוהי מלכותו של הבורא, מלכות שמים, שאנו צריכים לקבל על עצמינו, ההא האחרונה, היא מדרגה, שכוללת את כללות נשמות ישראל והיא גם נקראת בשם השכינה הקדושה, כי בתוך המצב הזה, בתוך הכלי הזה, צריך להתגלות הבורא, לכן אומר הזה"ק, תשוה הא לגבי ואו, ההא האחרונה, של שם הויה צריכה לחזור ולהתחבר עם ה-ו'. שהוא בחינת קודשא בריך הוא, תפארת, היופי האלוקי.

איך יכולים אנו לעשות זאת? ע"י ביטול מה שהפריד את הנשמה מן הבורא, האם נוכל לבטל את הטבע של הרצון לקבל הנאה ותענוג שיש בנו? לא נוכל ממש לבטל, זה בלתי אפשרי, כי זאת מהות הנברא, וזה מה שמפריד את הנברא מן הבורא, אנחנו לא רוצים לבטל לגמרי את הנברא, אבל הנברא צריך לרכוש את הטבע האלוקי, של רצון להשפיע ואהבת הזולת, ולגרום לכך שהטבע של הרצון להשפיע ירכב וישלוט על הטבע של הרצון לקבל. ולפי שיעור ההתדקמות של האדם בענין הזה, כךיוכל האדם, להתקרב לבורא.

ההתקרבות היא לא במובן פיסי, כי מלוא כל הארץ כבודו, הבורא יתברך נמצא בכל המציאות כולה, בכל המציאות, היכן שלא נביט מלובש אור האלוקות, בדומם, בצומח, בחי, במדבר, תסתכלו מסביב, מי מפעיל את האנשים שעל ידכם, זה הבורא, מי מפעיל את הציפורים, את החיות, את הצומח, זה רק אור אלוקות שמחייה את המציאות, ונותן לה את האפשרות להתפתח, הניתוק שלנו מן הבורא, הוא לא עניין פיסי בכלל, רק ענין מנטלי, עניין ערכי, כל זמן שהטבע של הרצון לקבל שולט בנו, ואנו חיים בשביל עצמינו, בשביל לקבל, בשביל לספק את עצמינו, כאשר האהבה העצמית שולטת בנו, אז אנו הפוכים מן הבורא, ומימלא רחוקים, לא נוכל להרגיש אותו, לא נוכל ליצור מגע איתו, אבל אם יגלה האדם את המקור שלו, את הנשמה האלוקית שבו, שטבעה הפוך טבעה רצון לתת, טבעה אהבת הזולת, וישליט את אהבת הזולת על אהבת עצמו, אז יוכל להתקרב ולהרגיש את האלוקות, וזו נקראת תשובה.

תשובה חיצונית ותשובה פנימית

המושג של תשובה מתחלק לב' חלקים, התשובה שבדרך כלל מדוברת היא תשובה מעשית, אם לא קיימת עד עכשיו מצוות, תתחיל לקיים, אם עשית מה שאסור לעשות, תפסיק, תתחרט על מה שעשית, תקבל על עצמך לא לעשות כך בעתיד, זוהי תשובה מבחינה מעשית, אבל אנו מדברים על שלב פנימי של תשובה, לא השלב החיצוני המעשי בלבד, אלא גם השלב הפנימי, שינוי המנטליות, שינוי מערכת העדיפויות הפנימיות של האדם, התשובה הזאת, היא הרבה יותר קשה. התשובה הזאת, שייכת לכולנו, לא רק לאנשים שלא שמרו תורה ומצוות, אלא גם, לאנשים שנולדו בבתים דתיים, חרדים, ושומרים תורה ומצוות משחר ילדותם, אבל את התשובה הזאת, כולנו צריכים לעשות, כי כולנו רחוקים מהקב"ה במובן הערכי שעליו דברתי.

התשובה הפנימית מתחלקת לשני סוגים, תשובה מיראה, ותשובה מאהבה, בכל ענין בחיינו יש שלילי וחיובי, כוח המושך וכוח הדוחף, זכור ושמור, בכל דבר יש שני צדדים, היממה מורכבת מיום ולילה, לכן גם התשובה מתחלקת לשני סוגים. תשובה מיראה שהיא החלק השלילי, נקרא לזה החלק הדוחף, ותשובה מאהבה שהיא החלק החיובי שהיא החלק המושך. צריכים פחד, הפחד הוא כוח דוחף (פחד אותיות דחף), וצריכים אהבה, אהבה היא כוח מושך.

המשך השיעור של הרב גוטליב ברשת מורשת כאן

כל טוב הצלחה וברכה

כיצד מלביש שם הויה לברכת כהנים?

בס"ד

"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמֶרְךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֵּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיַשֵּׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם"

"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמֶרְךָ"

שלום וברכה לכל בית ישראל,

בברכות השחר, מופיעה ברכת התורה, אשר נחתמת בברכת כהנים, וזו לשונה:

"וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל אהרן ואל-בניו לאמר, כה תברכו את-בני ישראל, אמור להם:

יברכך ה', וישמרך:

יאר ה' פניו אליך, ויחונך:

ישא ה' פניו אליך, וישם לך שלום:

ושמו את-שמי על-בני ישראל, ואני אברכם":

הנה ידוע כי שם ה' מורכב מארבע אותיות: י-ה-ו-ה, אות י' משם הויה כנגד ספירת חכמה, אות הא ראשונה כנגד ספירת בינה, אות ו' משם הויה כנגד ספירת תפארת, ואות הא אחרונה כנגד ספירת מלכות.

כל מה שקיים בעולם מורכב משם הויה, גם ברכת כוהנים, בואו נראה כיצד. ברכת כוהנים מורכבת מארבעה משפטים, כל אחד מהם כנגד אות משם הויה כאמור.

ברכת כהנים                                        שם הויה                                      הנהגת הספירות

יברכך ה' וישמרך                                    אות י'                                              חכמה

יאר ה' פניו אליך ויחונך                            אות הא ראשונה                                  בינה

ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום                אות ו'                                               תפארת

ושמו את-שמי על-בני ישראל, ואני אברכם   אות הא אחרונה                                  מלכות

שלושת המשפטים הראשונים של ברכת כוהנים מסמלים את עבודת השם בג' קווים, יברכך ה' וישמרך כנגד קו ימין, שהוא חסד, או אברהם, יאר ה' פניו אליך ויחונך כנגד קו שמאל, הוא גבורה, או יצחק, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום הוא כנגד קו אמצעי, הוא תפארת, או יעקב, כי שלום כלול משני יסודות הפוכים המשמשים יחדיו בשלמות.

כעת המשפט הרביעי הוא כנגד אות הא אחרונה משם הויה, כנגד ספירת מלכות, והיא בעצם הכלי הנושא לברכת ה'. נמצא כי ה' נותן את אותיות שמו להלבשת הברכה, וה' הוא גם זה אשר מברך את בני ישראל, המלובשים באותיות שמו. נמצא הברוך הוא נותן הן את הכלים שהם אותיות שמו, והן את האורות שהם בחינת הברכות המלובשות בהן.

כל טוב הצלחה וברכה

הקדמת ספר הזהר מאמר השושנה

בס"ד

שלום לכולם,

כשושנה בין החוחים, תמונה OliBac

כשושנה בין החוחים, תמונה OliBac

הקדמת ספר הזהר, אות א': רבי חזקיה פתח: כתיב  "כשושנה בין החוחים", כן רעייתי בין הבנות, מאן שושנה? מי זאת השושנה? דא כנסת ישראל. בגין דאית שושנה ואית שושנה, מה שושנה דאיהי בין החוחים אית בה סומק וחוור, אוף כנסת ישראל אית בה דין ורחמי. מה שושנה אית בה תליסר עלין, אוף כנסת ישראל אית בה תליסר מכילן דרחמי דסחרין לה מכל סטרהא. אוף אלהים דהכא, משעתא דאדכר, אפיק תליסר תיבין לסחרא לכנסת ישראל ולנטרא לה.

הסולם: א) ר' חזקיה פתח: כתוב, כשושנה בין החוחים. שואל: מהי שושנה? מה זה שושנה ברוחניות? ומשיב: זו היא כנסת ישראל, המושג כנסת ישראל יש ב' פירושים שניהם אמיתיים כמובן, חיצוני ופנימי, הפירוש החיצוני הוא, כנסת ישראל, זה כלל ישראל, עם ישראל, נשמות. הפירוש היותר פנימי של כנסת ישראל הוא בחינת הנקודה דקדושה שיש באדם. בכל אדם ואדם, יש להבחין פרטי מה שרואים בעולם החיצוני וכפי שיש בגדול את הקב"ה וכנסת ישראל, כך בכל אדם יש להבחין את הקב"ה המתלבש בו, ואת האדם עצמו, האישיות של האדם, כלי שצריך לקבל את אור ה'.

מהי שושנה ומהם חוחים?

השאלה היא למה זה נקרא בשם שושנה, ולמה בין החוחים? אומר רבי חזקיה משום שיש שושנה ויש שושנה. ומשיב: זו היא כנסת ישראל,  מה שושנה בין החוחים יש בה אדום ולבן, אף כנסת ישראל יש בה דין ורחמים. מה שושנה יש בה י"ג עלים, כך כנסת ישראל יש בה י"ג מדות הרחמים המסבבות אותה מכל צדדיה. קודם כל שושנה זה הפרח הכי יפה שיש, פרח קטיפתי, יש סוגים שונים של שושנות, יש אדומות יש ורודות, זה הפרח היפה ביותר.

אז הוא אומר השושנה נמצאת בין החוחים, חוחים זה קוצים, הפירוש הוא שכלל ישראל נמצא בין קליפות, מה זה מושג של קליפות ברוחניות? בגשמיות יש את הפרי עצמו, ואת הקליפה העוטפת אותו. הקליפה, היא לא הפרי, אותה צריך לקלף ולזרוק, היא שומרת על הפרי במצב מסויים עד שאדם אוכל, ואז הוא לא צריך את הקליפה, כך בכל דבר יש את הקדושה שבו, ואת הקליפה שעוטפת את הקדושה. פעמים רבות הקליפות מפריעות לקדושה, אבל ההפרעות הללו למרות שהן נראות לנו כהפרעות הן למעשה שומרות על הקדושה.

החוחים שומרים על השושנה, היא נשמת האדם

דוגמת הקליפה ששומרת על הפרי, איך להבין את זה, איך יכול להיות שכוחות שמפריעים לקדושה, ישמרו על הקדושה? והתשובה היא כמו המלך ששם שומרים על ארמונו. השומרים הללו, הם מפריעים לכל אחד שלא נקרא לבוא אל היכל המלך, כל אורח בלתי קרוא, הם מפריעים לו, ובזה הם שומרים על ארמון המלך. אותו דבר גם כאן, הקב"ה סידר במערכת הפרטית של כל אדם, וגם במערכת הכללית, שיש כוחות שמפריעים להגיע לקדושה. מפריעים להגיע לארמון המלך, אבל זה לטובת המלך. מדוע, אחרת כל אחד יבוא.

סידר הקב"ה כל מיני כוחות בעולם, כל מיני תאוות שונות, תענוגים שונים שמושכים את ליבו של אדם, וגוררים אותו מהעיקר, מהקדושה, מהכיוון של להדבק בבורא, אז יוצא מצד אחד, הם מפריעים, מצד שני הם נבחנים לשומרים, הם שומרים על הקדושה ויש גם כוחות של כפירה, כל מיני קושיות ושאלות על התורה ועל הבורא, ועל רבנים וכו' וכו', כל זה בא בשביל מה? ההיפך מההגיון שלנו, זה בא בשביל לשמור על הקדושה, שלא כל אחד יכול להגיע, רק אנשים שבאמת רוצים ונחושים בדעתם, הם יעשו את הדרך ויפצחו את כל השומרים, והקליפות הללו בכדי להגיע לפרי, דהיינו לחיבור עם הקב"ה.

לכן כנסת ישראל היא שושנה, פרח יפה מאוד, אבל בין החוחים. יש קליפות, יש קוצים, יש הרבה מניעות, דברים שהאדם יכול להכשל בהם, אדם יכול לפול מהם. בא כאן הזהר הקדוש, ואומר: בשושנה יש אדום ולבן, כך גם בכנסת ישראל יש דין ורחמים. אדום מראה על דין, זאת אומרת על מצב לא סימפטי, לבן מראה על רחמים, מצב סימפטי, מצב טוב.

השושנה הנסתרת באדם תמיד תמשוך אותו מעלה

זאת אומרת אפילו אם אדם נמצא במצב שהקליפות מנצחות אותו, שהוא נפול ואין לו חשק לשום דבר, אין לו חשק לתורה, למצוות, אבל הוא עדיין יהודי, ויש בו נשמה יהודית. והנשמה היהודית הזאת היא חלק אלוה ממעל, לכן היא תקשור את היהודי לבורא אפילו במצבים הכי חמורים, הכי נפולים, שחורים, חשוכים, יש באדם את נקודת האמונה שמקשרת אותו לבורא. זה נקרא שבשושנה יש לבן ואדום, חיוור וסומק, לבן ואדום. סומק זה אדום מראה על סכנה, אם יש אור אדום, אסור לנסוע, בדרך כלל הצבע בכל מקום בעולם מראה על סכנה, תזהר, לבן מראה על רחמים, על פתיחה. וזה בא לומר שהאיש הישראלי, אסור לו להתייאש אף פעם, גם אם במצב של סכנה, של נפילה, עדיין יש בו את נקודת האמונה, דרך נקודת האמונה הוא עדיין יכול ליצור תמיד שוב קשר עם הבורא.

כפי שידוע שיש סיפורים רבים על אנשים שהיו רחוקים, והיו נפולים, וכו', כל אחד עם הסיפור שלו, ודווקא בזמנים הכי קשים, פתאום נפתח להם, לא יודעים מאיפה, קשר עם הבורא, אפילו אנשים שלא קבלו  חינוך דתי בכלל, אבל נפלו לכל מיני מצבים קשים, ואז פתאום מהנשמה שלהם שלהם בפנים נפתח קשר עם הבורא.

אלו שתי הבחינות שיש כאן, כמו שושנה בין החוחים יש בה אדום ולבן, כך כנסת ישראל יש בה דין ורחמים, הוא מקביל שתי בחינות. כנסת ישראל, זה עם ישראל, או האדם כשהוא במצב גבוה, ושונה בין החוחים זה מצב נמוך כפי שהסברנו. רוצה הזה"ק להסביר שכפי שיש שני מצבים במצב החשוך, ככה גם יש שני מצבים במצב הגבוה.

מדוע דין ורחמים פועלים יחדיו, מה שורשם?

שני המצבים במצב הגבוה הוא קורא להם דין ורחמים, למה במצב הגבוה יש דין ורחמים? שיהיה הכל רחמים, התשובה היא שאפילו במצבים הגבוהים, שהאדם שקורא לבורא והאדם מאמין, ויש לו מוטיבציה וחומר דלק, יש לו בטחון שהקב"ה מברך אותו, יש לו טעם בתורה ותפילה, תמיד צריך בנוסף לרחמים גם דין, משל למה הדבר דומה? פעם מישהו שאל את הרב"ש, למה הקב"ה שהוא הטוב והמטיב עשה ייסורים בעולם? למה צריך את זה? אמר לו הרב"ש, אתה בא לחתונה, הכי טעים זה הבשר, אז למה בעל הבית נותן קודם כל מיני מלפפונים, סחוג, טחינה, דברים כאלה, שיתן ישר את הבשר ונגמר הענין. אז הוא תרץ הבעל הבית רוצה את טובתו של האורח, הוא רוצה לפתוח לו את התאבון, אז הוא נותן דברים חמוצים, דברים חריפים, זה פותח את התאבון, זה עושה חסרון ואז, שמגיע הבשר, האדם נהנה כפליים, מה אנחנו לומדים שתמיד צריך להיות אור וכלי, כפי שאומר האר"י הקדוש, אין אור בלי כלי, מה זה כלי? חסרון, הכנה, הכשרה, געגועים, כיסופים. כל מילוי שאתה מקבל ואין לך את ההכנה המתאימה זה מבוזבז. זה כמו שאתה נותן יהלומים לילד, מה הוא יעשה איתם? ישחק איתם ג'ולות. אז על אחת כמה וכמה ברוחניות, תמיד צריך להיות כלים, והכלים נקראים דין, והאור נקרא רחמים, אז אפילו שהאדם נמצא במצב גבוה, אבל צריך להיות דין ורחמים, כלומר כלי, חסרון, והאור מתלבש בחסרון הזה.

בשפת עבודת ה' זה נקרא ימין ושמאל, הדין נקרא שמאל, מה זה שמאל? אדם צריך לעשות בקורת על עצמו, דווקא שהוא במצב גבוה, צריך לעשות בקורת על עצמו, לראות מה איתו בחינת אמונה, בחינת אהבת הזולת, יראת ה', אהבת ה' לעשות בקורת חזקה על עצמו, ככל שהוא אדם יותר אמיתי, הבקורת היא יותר נוקבת, ואז יש לו חסרון, הוא רואה את הדברים שלא בסדר, את הדברים המקולקלים שבו, את הרשע שיש בו, אז הוא צריך את הבורא, יש מקום לרחמים, דהיינו לאור ה' להתלבש בתוך הכלי.

שיעור הקדמת ספר הזהר מאמר השושנה

תכלס, איזו רוחניות אתה מוצא בזוג נעליים?

בס"ד

שלום רב לכולם,

anieto2k

תכלס, איזו רוחניות אתה מוצא בזוג נעליים? תמונה anieto2k

שולחן ערוך סימן ב' הלכה ד', השולחן עורך מורה הוראות לאדם לתוך פרטי פרטים של החיים שלו: ינעול מנעל ימין תחילה ולא יקשרנו, קודם צריכים לנעול נעל ימין ולא לקשור, ואח"כ ינעול של שמאל, ויקשרנו, ויחזור ויקשור של ימין. מסביר המשנה ברורה למה צריכים לנעול נעל ימין תחילה? שכן מצינו בתורה שהימין חשוב תמיד, ולכל הדברים שמקדימים הימין לשמאל, אבל ענין קשירה, מצאנו שהתורה נותנת חשיבות אל שמאל, שקושר אליו תפילה של יד וכו'.

מה השורש הרוחני של הענין הזה? המושג ימין מורה על שלמות, המושג שמאל, מורה על חסרון, עקר עבודתנו הוא קו ימין, שהוא קו של האמונה, כלומר, אדם צריך לפתח את האמונה בה', בכל דרך אפשרית, ע"י התורה, המצוות, ע"י ספרים וסופרים ע"י תהלים, ע"י התבוננות בטבע, ע"י קברי צדיקים, כל מה שאפשר לעשות להגדיל את האמונה שיש בורא בעולם, והוא עשה, עושה ויעשה לכל המעשים כולם, והוא הטוב והמיטיב.

האמונה הזאת מביאה לנו כמה מסקנות בחיים, א) כיוון שהבורא הוא המציאות האמיתית והדומיננטית בחיים שלנו, לכן כל דבר שקשור לבורא, הוא חשוב, הווה אומר, אנחנו צריכים למצוא את עצמינו עסוקים מבוקר עד ערב בדברים חשובים, וכשהאדם עוסק בדברים חשובים, הוא שמח ומאושר. ממה באים כל הדכאונות, והעצבונות בחחים שלנו, מזה שאדם לא רואה חשיבות בחיים שלו, הוא לא רואה שום דבר שיש לו משמעות, לא עכשיו, לא בעתיד, ממילא אנשים מתיאשים, ולכן, הקו ימין הוא הקו העיקרי, פיתוח האמונה, ספרי פנימיות התורה נותנים לנו הרבה אור בעניין האמונה, ולכן כל גדולי ישראל המליצו על ענין פנימיות התורה, ובפרט בדורות אחרונים.

אז אם כן הנקודה הראשונה, שאנחנו עסוקים בדברים חשובים, כל מצווה שאנו עושים, וכל ברכה שאנו מברכים לבורא, וכל פסוק שאנו אומרים, ברגע שהאדם מרגיש שהוא עומד לפני מלך גדול עצום ונורא, אז בזה חשיבות גדולה, הוא מרגיש שיש חשיבות גדולה, לכל מה שהוא עושה. וזוהי הקומה הראשונה בתורה ומצוות להחשיב כל פעולה, כל מצווה, כל לימוד תורה, גם אם זה לא נעשה ברמה רוחנית גבוהה, גם אם אדם לא מרגיש שיש לו כוונה לשם שמים, גם אם אדם לא מרגיש שיש לו אהבת ה' או יראת ה', אבל פשוט העסק בתורה ומצוות, באיזה צורה, באיזה אופן, באיזה מצב שלא יהיה הוא חשוב.

ב) האמונה בבורא טוב ומיטיב נותנת שלמות בתרחישי החיים, יש כל מיני מקרים בחיים, ויש כל מיני צרות, אחד נהיה חולה, שני יש לו בעיות עוד לא התחתן, שלישי התחתן, הוא לא מסתדר עם אשתו, הרביעי יש לו אישה, אבל הילדים שלו לא בסדר, וכו' וכו', בעיות של פרנסה, בעיות כלכליות, מכאן ועד הודעה חדשה. ובזמן שהאדם חי ללא קשר עם הבורא, אז העסק הוא באמת קשה. החיים קשים החיים נראים שחורים, ולא מבשרים טובות, ואנשים מחפשים כל מיני תחליפים, כל מיני סוגים של בריחות, כי החיים נראים להם שחורים, אבל לפי קו הימני של התורה שהוא קו האמונה, אין שום דבר במקרה וכל פעולה, וכל תרחיש שקורה איתך, תרחיש טוב זה בא מהבורא, וכל תרחיש שאתה מרגיש לא טוב, זה גם בא מהבורא.

אנחנו צריכים לחשוב על הבורא, כמו אבא שאוהב את ילדיו, ככה הבורא אוהב כל אחד מאתנו, וברור שהוא לא רוצה לשעות שום דבר רע לילדים, אלא מה מסבב כל מיני סיבובים ומקרים לילדים בכדי שיחשבו מחדש על החיים, בכדי שהילדים יסיקו מסקנות ויגיעו לכל מיני דרכים אחרות, אבל הכל טוב, אין שום דבר רע בעולם, מפני שהבורא הוא הטוב והמיטיב, והוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם.

זה השורש הרוחני למה שאומר כאן השולחן ערוך ינעול נעל ימין תחילה, אבל צריך גם שמאל, זה כמו שיש לנו מרק ירקות עם בשר וצריך להוסיף לו מעט מלח ותבלינים, קו השמאל הוא ההתבוננות של האדם, הבקורת העצמית, קו ימין בלי ספק הוא האמיתי, בלי ספק הבורא הוא גיבור ונורא, והטוב והמיטיב ועושה הכל, קו שמאל הבורא מבקש מאתנו דרך התורה והמצוות שנעשה בקורת עצמית ע"פ קריטריונים אמיתיים.

א) בנוגע לאמונה עצמה, האם האמונה שלי שלמה? האם אני מוכן לעשות הכל למען אלקים ואדם? כי אדם שמאמין באמונה שלמה, זה כמו ביזניס אם אדם יודע שהוא ישקיע את הכסף בדבר מסוים הוא יקבל פי שלושה, אז הוא יעשה את זה. ברוחניות ככל שהאמונה יותר מוחשית ומשמעותית, אדם יודע להיות קשור עם בורא כזה, זה השקעה הכי כדאית, ב) האם יש לי אהבת אדם, או רק אהבת עצמי, ג) האם יש לי אהבת ה'?

ימין ללא שמאל לא נותן לאדם גירוי להתקדם בשום ענין כי הכל טוב גם ככה, והבורא יתברך רוצה שנתקדם, נקודה נוספת אם הכל טוב, ואין בקורת, אדם לא צריך את הבורא. התקשורת שלנו עם הבורא, החריפה האמיתית היא דרך תפילה, תפילה יש לאדם בזמן שהוא רואה שיש בו כוחות רשע שהוא צריך את עזרת השי"ת, קו שמאל הזה זה רק לענין קשר, לקשור את הנעלים בשמאל, הקשר הוא קריטי, הקו שמאל, קו הבקורת העצמית וחשיפת הרשע באדם, נחוץ לענין התפילה.

המשך בשיעור הוידאו

כל טוב הצלחה וברכה

דע כי ההפרש בין אור לכלי נקרא זמנים, ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים

בס"ד

שלום וברכה,

דע כי ההפרש בין אור לכלי נקרא זמנים, ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים.

דע כי ההפרש בין אור לכלי נקרא זמנים, ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים.

דע כי ההפרש בין אור לכלי נקרא זמנים, ביטוי לכך אנו מוצאים בקידוש של יום טוב בו נאמר, "ברוך אתה ה', מקדש ישראל והזמנים". נסביר מעט את הדברים. אומר האר"י הקדוש כי אין יותר במציאות מאשר אור וכלי. כעת, אם נפרש את המושג 'אור' במשמעות של רצון להשפיע, או רצון להיטיב לנבראיו, ואת המושג 'כלי' במשמעות של רצון לקבל, או חסרון אנושי המשתוקק להטבה האלוקית, או תפילה, נגלה את הנוסחה הבאה:

נראה כי ערכו של המושג 'אור' שהוא ביטוי או לתכלית ההטבה האפשרית הוא 207. לעומת זאת, נראה כי ערכו של המושג 'כלי' שהוא משל לחסרון האנושי המשתוקק להטבה האלוקית הוא 60. כעת כאשר נרצה למדוד את 'המרחק' בין 'אור' ל'כלי' או בין ההטבה המובטחת לנו, לרצון המשתוקק לקבל את אותה הטבה, נראה כי ערך המרחק הוא 147, שהוא שווה ערך למילה 'זמנים'.

נמצא, כי כל ההפרש הקיים בין ההטבה המכונה בשם 'אור', לבין הרצון לקבלה, המכונה בשם 'כלי', מצוי כבר אצל הנבראים, אך נמצא בתודעה של 'זמנים', שהוא מונח הבא להגדיר את מוכנתו של ה'כלי' האנושי לקבל את אור ה', היא ההטבה האלוקית המובטחת.

לכן כאשר תקנו חז"ל את הברכות, כתבו, "ברוך אתה ה', מקדש ישראל והזמנים", התכוונו לכך שכל הזמנים צריכים להיות שוים אצל האדם, בין אם מאיר לו אור ה' המכונה בשם ישראל, ככתוב וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם (שמות יא כג) ובין אם יש לו רק כלי, דהיינו חסרון, הזקוק לעבור את המרחק המכונה בשם 'זמנים' כדי לקבל את ההטבה. כלומר על האדם לחיות לפי הפסוק, "שויתי ה' לנגדי תמיד", בין שהבורא משפיע לו אור, המכונה ישראל, ובין שהבורא משפיע לו כלי, המכונה חסרון, כי גם האור וגם הכלי נשפעים מאותו מקור. כעת נשאל ובצדק, ומדוע בברכה לא מוזכר הכלי, שהוא החסרון, אלא רק שיעור המרחק וההשתוקקות של הכלים לאור המכונה בשם זמנים? ועל כך באה תשובה כי בבורא יתברך שמו אין חסרון ואין שינוי, כל שינוי ותנועה הם כלפי הנבראים עצמם, לכן בברכת ה' מופיעות המילים על דרך החיוב -  ישראל - לציון האור שמאיר בכלים, והזמנים - לציון המרחק שהכלי צריך לעבור במסעו בחומר כדי לקבל את ההטבה המורגשת בו כאור.

חג שמח

 

פרשת פקודי, כאשר אני בונה משכן בנפשי פנימה, הקב"ה מחזיר את המשכון, הוא השכינה הקדושה

בס"ד

אלה פקודי המשכן משכן העדות

אלה פקודי המשכן משכן העדות

השי"ת הוא הטוב והמיטיב, מי אומר שהקב"ה הוא הטוב והמיטיב, מה ההוכחה לזה? אומר רבינו בעל הסולם, הוכחה פשוטה, בוא נבדוק את כל הרע והנזק שאדם עושה לזולתו. ממה זה נובע? מזה שהוא רוצה לקבל, אני רוצה לקבל הנאה ותענוג, נראה לי שהשני עומד בדרך, אני דורס אותו. אין מושג של גרימת רע ונזק לשני, אם זה לא משרת את הרצון לקבל שלי, בכל מיני צורות. לפעמים אני בא, אני מבייש את השני ברבים, למה? אני נהנה מזה, הרצון לקבל נותן לי איזה דמיון שהוא ככה מעלי או מה, אני חותך אותו ברבים, מבייש אותו כמו שצריך, מראה שהוא כלום, שהוא לא שווה שום דבר, הרצון לקבל נהנה, אה, עכשיו אני הורדתי אותו. אני מעליו, ככה זה תבדקו אחד לאחד. אני כבר לא מדבר על מלחמות, זה ברור, כל המלחמות שיש בין אדם לחברו, בתי דין, בתי משפט, מלחמות בממשלה, בין עמים, מדינות, זה הכל רק רצון לקבל, זה ברור.

מדוע בורא עולם הוא הטוב המוחלט?

אומר בעל הסולם הקב"ה אין לו רצון לקבל, א) בגלל שהוא שלם, אין בו חסרונות. ב) ממי הוא יכול לקבל, הרי כל המציאות כולה, שיש, זה הוא ברא אותה, עם כל מה שיש בתוכה, אז מה הוא יכול לקבל? ממה שהוא ברא? אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא. כל מה שאנחנו יכולים לצייר לעצמינו, הרי הוא ברא, אז מה הוא יקבל משהו ממה שהוא ברא? לא הגיוני. לכן אומר רבינו בעל הסולם שהקב"ה נקרא הטוב המוחלט, כל הפעולות שיוצאות מהקב"ה, זה הכל טוב טהור, נטו, מוחלט ואבסוליטי. בלי שום אינטרס, בלי שום ענין של רע. הכל טוב בלבד.

אנחנו רואים כל מיני יסורים וכאבים, זה כבר התחתונים פה, בוחשים פה בקדרה, אז הם כבר מסדרים לעצמם את היסורים. אבל זה נדון בפעם אחרת. לפי זה נבין, כתוב בפרשה, "אלה פקודי המשכן, משכן העדות אשר פוקד על פי משה". אז כתוב פה משכן פעמיים, אלה פקודי המשכן, משכן העדות, אומר רש"י למה פעמיים? רמז למשכן שנתמשכן בשני חורבנות על עוונותיהם של ישראל. אז נשמע טוב, למה כתוב פעמיים? כי זה שני בתי המקדש שנחרבו, מה זה הלשון של משכן? משכון, מתי לוקחים משכון? כשהאדם נותן לשני הלוואה רצינית, אז הוא לוקח ממנו משכון, מה זה משכון? הוא לוקח איזה חפץ יקר שזה יהיה בטחון שההוא יחזיר את ההלוואה. אם הוא לא יחזיר אז נשאר לו החפץ היקר.

אנו כאן, כדי לעשות טוב לזולת

לפעמים ממשכנים על הלוואות בית, נכסים דברים כאלה, אז כאן כתוב בגלל עוונותיהם של ישראל, הקב"ה החריב את שני בתי המקדש, כביכול לקח את שני בתי המקדש, בתור משכון, בשביל שאנחנו נחזיר את ההלוואה, על מה מדובר כאן? כאן מדובר ככה, הלא שני בתי המקדש זה המקום של השראת השכינה, הקב"ה לקח את השראת השכינה, אין, אין יותר, עד שאנחנו לא נחזיר את החוב, אז הוא לא מחזיר את המשכון, פירושו של דבר עד שבני האדם, לא יתקנו את עצמם, הלא בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם, אז עד שלא נתקן את עצמינו באהבת חינם, זה מה שהקב"ה רוצה, זה החזרה של החוב, כי הקב"ה רוצה את הנקודה הזאת, הוא נתן לנו פה, את העולם הזה, להשתמש, אם אנחנו משתמשים בעולם הזה לתועלת עצמינו, ורומסים ודורסים את זולתינו, אז אנחנו כאילו לוקחים את העולם הזה, לתועלת עצמינו. הקב"ה רוצה שנחזיר את החוב אליו, כלומר, שכל ענייני העולם הזה, מהקטנים עד הגדולים שנשתמש בהם רק לתועלת הזולת, על מנת להשפיע, שזה נקרא שאנחנו מחזירים את החוב לבורא.

אה, אם אנחנו נחזיר את החוב, הוא יחזיר לנו את המשכון, ז"א את השראת השכינה, לכן כתוב פה, אלה פקודי המשכן, משכן העדות, פעמיים משכן כדי לרמז על הנקודה הזאת. אז שימו לב לדבר הזה, הרי הענין של חורבן בתי המקדש זה היה טרגדיה איומה, גם מבחינה היסטורית, זה היה מרכז של עם ישראל, הכל נחרב, כל העם הולך בגלות זה פשוט טרגדיה איומה, וככה זם גם מבחינה רוחנית, אם האדם זוכה לקשר עם הקב"ה, הקב"ה מחריב לו את בית המקדש, לך בגלות תתעסק עם שטויות עכשיו, אבל זה רק בגלל שהקב"ה הוא הטוב והמיטיב, באמת הוא רק רוצה להיטיב לאדם, אין לו שום רווח מהאדם, מה כבר האדם יכול לתת לו? ואין לו עניין של נקמה, הוא רק רוצה להיטיב לאדם, אם הוא רואה שהאדם פוגם, לא יודע להחשיב, את הקשר שלו עם הקב"ה, את השראת השכינה, אז הוא לוקח לו את זה, לטובתו.

שלוקחים לאדם את הדבר, ומתחיל להתגלגל עם שטויות, אז הוא כבר יודע להחשיב את מה שהיה לו, ולומד לעשות את כל מה שצריך ולתקן, בכדי שיחזירו לו את מה שהיה לו.

תמונה: Photo Credit: abcdz2000 via Compfight cc