אות הפתיחה ליציאת מצרים, משה רבינו מעלה את עצמות יוסף מן היאור, תמונה Pulpolux

תשעים ושלוש שנים חי יוסף במצרים. בן שבע עשרה שנים בלבד היה, והוא יתום מאמו רחל, אהבת נפשו של יעקב, אביו, כאשר הושלך לאחד הבורות בעמק דותן, ונמכר לאורחת ישמעאלים הבאה מגלעד והיורדת מצריימה, בעצת אחיו יהודה. רבות היו תלאותיו, אך לימים הפך למשנה למלך מצרים, ובאמצעות פענוח חלומות פרעה ושריו, (משקים ואופים) הפך להיות המשביר לכל עם הארץ, ואף כלכל את אחיו הבאים מצריימה בשני הרעב, למרות שמכרוהו לעבד, כי לא יכלו דברו לְשָׁלֹם.

גם אביו שסבר כי "חיה רעה אכלתהו", זכה לראותו חי במצרים וייחד ראיה זו בקריאת שמע. לאחר פטירת יעקב במצרים, מקיים יוסף את צוואת אביו ומעלה אותו במסע הלויה כבד הכולל רכב ופרשים אל עבר גורן האטד אשר ממזרח לירדן, ומשם למערת שדה המכפלה בחברון, כדי לקיים את צוואתו "ושכבתי  עם אבותי" (זהר פרשת ויחי).

גורל אחר משל אביו, ציפה ליוסף במותו. הוא נחנט והושם בארון, והוטל אל מי היאור, ומדוע? כדי שלעולם לא יוודע מקום המצאות ארונו, שאם יוודע מקום המצאות ארונו יוכלו לצאת ממצרים. ומספר ספר הזה"ק פרשת בשלח אות כב את הדברים הבאים:  אשרי חלקו של משה, שישראל היו עוסקים לשאל כסף ממצרים, ומשה היה עסוק בשבועה של יוסף. ויש אומרים, שהארון שלו בנילוס היה ועל ידי שם הקדוש העלה אותו. ועוד אמר משה, יוסף, הגיע הזמן של גאולת ישראל. ואמר עלה שור, ועלה. כי יוסף נקרא שור כמ"ש בכור שורו הדר לו וגו'. ויש שאמרו, בין מלכי מצרים היה, ומשם עלה. ויש אומרים, שכדי שלא יעשוהו עבודה זרה, שמו אותו בנילוס, וסרח בת אשר, שהיתה חיה בשעת המעשה, הראתה למשה מקומו.

ויש לבאר את הדברים, היות שיוסף הצדיק שמר את הברית יותר מכל שבטים, והוא נחנט והושם בארון, הרי הארון שהושם בו, נקרא ע"ש הברית השמורה בו, "ארון הברית", ורק כאשר נמצא ארונו של יוסף, הוא ארון הברית, צף על פני היאור, אותיות אור+י"ה, מתגלה אור הגאולה, ויוצאים ישראל ממצרים. נמצא כי היאור הוא אותיות אור+י"ה, הוא זה אשר חִייה את משה בתיבה, והוא זה אשר העלה את ארונו של יוסף על פני המים, ואין מים אלא תורה.

וכאשר מפרשים את התורה באדם אחד, ניתן לראות כיצד כח המשיה שבאדם המכונה בשם משה, הרואה בכל דבר טוב (אטרקטיבי, בחינת אתה רק טוב) מעלה את אור עצמוּת יוסף, ומהי אור עצמות יוסף שבאדם? יוסף שבאדם נבחן למידת יסוד, לקו אמצעי, וכאשר הכח המשה שבאדם, הרואה בכל דבר טוב, מתחבר אליו, הוא מתחבר לאור עצמותו יתברך אינסוף, וזאת למעשה הגאולה.

חודש ניסן נפלא ומופלא לכל

זאת תהיה תורת המצורע, תמונה kippbakr

פרשת השבוע היא פרשת מצורע. מהו תכונת המצורע בנפשו של אדם פנימה? למצוא רע בכל דבר, או להמציא שם רע, לכל דבר וענין. היות שהתורה נדרשת באדם אחד, היא מסבירה את התהליך הנפשי העובר על אדם המוציא שם רע וכותבת, "זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו, והובא אל הכהן".  

כלומר, ביום שהוא בחינת הארה שבאדם, כלומר שמאיר לאדם, כאשר הוא רואה ומבחין שבכל דבר וענין הוא מוצא רע, והוא רוצה לטהר (להפוך את המצב של רע לטוב) אז מביאים אותו אל הכהן, מהו הכהן בנפשו של אדם פנימה? כהן הוא מידת החסד שבאדם. כמו שאומרים "הבא לטהר - מסייעין אותו". היינו במידת כהן.

אותו שורש רוחני אנו רואים גם בפסוק הבא:  "וְאִישׁ, כִּי-תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זָרַע--וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב". זרע אומר הזה"ק הוא אותיותן זה-רע, כאשר אדם נמצא במצב של שכיבה בו ראשו ורגליו נמצאים בקומה שווה, אשר הוא בחינת קטנות, והוא במצב של ניתוק מן הבורא, בו הוא רואה בכל דבר רע, הרפואה לכך היא וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ, כלומר עליו להביא את כל בחינות הרצון לקבל שלו, המכונות בשם הכולל בשר, ולרחוץ אותם באור התורה המכונה בשם מים.

גם באישה נידה מופיע אותו שורש רוחני. כפי שלמדנו האדם לגבי הבורא נבחן לאישה, וכאשר הוא במצב של נידה, מלשון דם ודומם, הוא מנודה ומנותק מן הבורא. כי א-דם, הוא זה אשר מחובר לאלופו של עולם, ודם, הוא בחינת ניתוק ממנו, הוא בחינת מלכות (כמו המכה הראשונה במצרים שהיא בחינת דם). לכן, שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, זאת אומרת שעל האדם לעבור שבע בחינות או שבע הארות כדי להגיע לבורא ולהתחבר אליו, כי שבעה ימים, הם כנגד אור שבעת הימים, והוא המרחק הנדרש כדי לעבור ממידת מלכות, למידת חסד, בסדר עולה: מלכות, יסוד, הוד, נצח, תפארת, גבורה וחסד, כאשר חסד היא מידת כהן, עליו נאמר כי חפץ חסד הוא, מטעם שרוצה להשפיע כמו הבורא.

שבוע טוב וחודש ניסן טוב לכולנו, ניסן הוא חודש החסד, בו יצאו ישראל ממצרים, בו קוראים בהגדה של פסח את הפסוק מספר יחזקאל,  "ואעבור עלייך ואראך, מתבוססת בדמייך; ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי", שדווקא ע"י מצב של דם ודממה, מגיעים למצב של חיים.

קבל (את המראות) כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים, תמונה Jokin BCN

מהי מראה, מראה היא חפץ המחזיר את קרני האור. כאשר אנו מתבוננים במראה, אנו יכולים לראות את השתקפות דמותינו ולשפר הופעתינו, או לחלופין, אנו יכולים להשתמש במראה ככלי לאהבה עצמית, כפי שעושה אימה החורגת של שלגיה, בדיאלוג הקבוע שהיא מנהלת מידי בוקר מול המראה, "מראה, מראה, שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?" או באגדה הידועה על נרקיסוס, שיום אחד ראה את בבואתו המשתקפת אליו ממי האגם, והתאהב בה עד שמת מצמא, שעד היום אנו מכנים למי ששקוע באהבת עצמו בשם נרקיס.

כעת נראה מה אומרת התורה על המראה. מספר חומש שמות (פרשת ויקהל) כי נשות ישראל נדבו מראות נחושת לבניית המשכן, והיה משה מואס בהן, היות ולפי דעתו הן שמשו לאהבה עצמית (יצר הרע, נרקסיזם). אמר לו, הקב"ה, למשה, "קבל (את המראות) כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים". וממשיך רש"י ומספר כי כאשר היו משועבדים בנ"י במצרים, היו נשותיהן מביאות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם, ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים, לומר אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה, ומתעברות ויולדות שם.

מה למעשה אומר הקב"ה למשה?

למראות הנחושת שאתה מיחס להן טבע של לאהבה עצמית, יש טבע שני והוא טבע של אהבת הזולת, ומכיוון שכך הן אהובות וחביבות עלי, היות שהן שימשו אנשים ונשים בתנאי שיעבוד קשים, והעמידו להם תקווה בדמות תולדות עד שתבוא הגאולה.

כל טוב הצלחה וברכה

אישה כי תזריע, תמונה yuzu

פרשת השבוע פותחת במילים, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר. להיות התורה נדרשת באדם אחד, נבאר את המושגים בנפש האדם פנימה.

האדם ביחס לקדוש ברוך הוא נבחן לאישה.

הזרע - אומר הזה"ק הוא מלשון זה-רע שהוא הרצון לקבל לעצמו בלבד.

ואדמה נבחנת לרצון להשפיע, אדמה מלשון אֶדַּמֶּה לעליון.

ובזמן שהאדם נותן או את הרצון לקבל שלו, הנבחן לזה-רע, באדמה, מלשון אֶדַּמֶּה לעליון, הוא זוכה לכלים דהשפעה, הנבחנים לזכר.

כל טוב ברכה והצלחה בנתינת הרצון לקבל באדמה

בס"ד

שלום לכולם,

צרות טובות או שתי פרידות טובות שיצאו מלוט, תמונה OliBac

השיר צרות טובות שכתבה שימרית אור והלחין שלום חנוך למרות היותו אהוב להשמעה, מעלה לא פעם ספק באוזן השומע על מהותו של הבחור שלא יכול לבחור אחת מבין שתי העלמות. הנה תוכן השיר.

בעירי היו שתי עלמות
שתי עלמות יפות ותאומות.
הן היו תמיד כל כך דומות,
כל כך דומות היו העלמות.

ואהבתי את שתיהן, אלי,
זאת שלי היתה וזאת שלי,
ככה באו לי צרות טובות
שתים הן ולא יודעות
זאת על זו, וזו על זאת.

האחת נשאתי להרים
כדי לראות בזרוח החמה
ואת השניה ליערים
לראות כיצד השמש נעלמה.

ואהבתי את שתיהן, אלי...

איך שהימים חולפים מהר
ואיך הליל הולך ומתקצר,
והמלאכים רומזים לי כבר -
מה אעשה, במי מהן אבחר?

כי אהבתי את שתיהן, אלי...

היום בבוקר כאשר התנגן השיר, חשבתי על מה שמכנה התלמוד (בבא קמא לח ב) כשתי פרידות טובות שיצאו מלוט. הסבר: כאשר הוזהר לוט על הפיכת חמשת ערי הככר, ברח הוא ושתי בנותיו לעיר צוער. היות שצוער היתה העיר החמישית והאחרונה מבין חמשת ערי הככר, פחד לוט לשבת בה, והמשיך עם שתי בנותיו את המסע ועלה איתן להר. שם במערה, חששו הבנות כי נותרו לבד בעולם, היות שלא ראו אנשים חיים סביבם, שיוכלו להקים מהם זרע, לכן השקו את אביהן ביין, ובאו עליו בשנתו הלומת היין, והקימו ממנו שני עמים: עמון ומואב.

בתורת משה נביאנו, נאסרו עמון ומואב לבוא בקהל ה' עד עולם, ככתוב (דברים כג ד): "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם, על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים". יחד עם זאת סיבב הברוך הוא כי דווקא מלוט יצאו שתי פרידות טובות, שני אהלים; רות המואביה, אם המלכות, אשר ממנה יצא דוד מלך ישראל, ונעמה העמונית אמו של רחבעם בן שלמה.

ואולי עכשיו כאשר מתבוננים בשיר דרך עיני הזה"ק מבינים כי לכל אחת מן העלמות יש יעוד, ולכן אפשר להבין את הדובר בשיר.

כל טוב הצלחה וברכה

האזנה נעימה

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

שורשי יכולת העמידה של עם ישראל בגזירות ההשמד שנחתו עליו לאורך ולרוחב ההיסטוריה, נעוצים במאבקו של יעקב אבינו עם שרו של עשו במעבר יבוק.

נחל יבוק כשורש לגבורת האמונה על גזרות ההשמד, תמונה ויקיפדיה

לאחר שהות של עשרים שנים בבית לבן, חוזר יעקב אבינו עם ארבעת נשותיו וי"א בניו וביתו דינה, אל ארץ ישראל. בדרכם ארצה עוברים יעקב ובני ביתו את נחל יבוק. לאחר שמעביר יעקב את בני ביתו לעברו המערבי של הנחל (ארץ ישראל) הוא נותר בעברו המזרחי של הנחל, שם נאבק עימו שרו של עשו, אשר נוגע בכף ירך יעקב, וכתוצאה ממגע זה, נותר יעקב צולע על ירכו.

אומר האר"י הקדוש, כי ירכיים, הן תומכי התורה (תרין סומכי קשוט, פתח אליהו) כי התורה נקראת אמת, ויש לה שני תומכים, ב' ירכין נצח והוד הם תרין (שני) סומכי (תומכי) קשוט (תורה). וברגע שנגע של שרו עשו בירך של יעקב, הוא פגע למעשה בכל תומכי התורה, שהם למעשה יוצאי חלציו של יעקב, י"א בניו וביתו דינה. כל אלו נפגעו בתגובת שרשרת כתוצאה מפגיעת שרו של עשו בירך יעקב אביהם, כאשר עומק הפגיעה יבוא לידי באופן עמוק בסיפור שכם (מעשה דינה) ובמכירת יוסף.

נמצא שפגיעת שרו של עשו פגעה בי"ג אנשים שהם: יעקב, י"א בניו וביתו דינה. בילד אחד, שטרם נולד, לא הצליח לפגוע שרו של עשו, באשר היה מעובר במעי אימו, הוא בנימין. היות שרחל המעוברת כבר היתה על אדמת ארץ ישראל, בשעה שנאבק אישהּ, עם שרו של עשו, הרי היתה היא ועוברה, מוגנים מפני פגיעת השר.

וכך נמצא כי אותו עובר שנולד בדרך אפרת היא בית לחם, קיבל את שמו, בנימין, מאביו, על שם המקום בו נולד, בן (ארץ) ימין היא ארץ ישראל, והיות שהיה הנפש הי"ד הכרוכה באביו יעקב, בה לא הצליח לפגוע שרו של עשו, כי היה מעובר ברחם אימו, רחל, היא שושנת יעקב, ברך אותו משה רבינו בברכה "יְדִיד יְהֹוָה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם".

והיות שהתורה הנביאים והכתובים נדרשים באדם אחד, הרי שמרדכי ואסתר הם בני בנימין שבי, כלומר הם בניה של ארץ ישראל, היא בחינת האמונה שבי הנקראת ימין, וברכתו של משה אבי הנביאים שבי נחה עליהם, ולכן לא יכול איש, גם לא שרו של עשו לפגוע בהם. וכאשר יוכל כל אחד ואחת מאתנו לחבור לאותה נקודה פנימית של שבט בנימין, שהיה מעובר בשושנת יעקב, היא רחל, היא אסתר, הרי שמובטחת לו הצלחה וברכה בכל דרכיו.

פורים שמח לכל