אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

להבין בקשת אלישע "וִיהִי נָא פִּי-שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי"

"אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו".

"אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו".

להבין בקשת אלישע "וִיהִי נָא פִּי-שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי", מה למעשה בקש אלישע, שרוח הנותן יהיה פי שניים מרוח המקבל, ככתוב, "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים", אפיו לשון כפל, לחיי העולם הזה, ולחיי העולם הבא, חיי גוף וחיי נשמה. וזאת מהות בקשתו אלישע, שרוח הנותן יהיה פי שניים, כמו בבריאת האדם הראשון, שכוח החיות שינתן לו, יהיה כמו זה שניתן לאדם הראשון בבריאת העולם.

לדוגמא : כאשר מנשימים אדם מפה אל פה, סותמים את נחיריו, כאשר המנשים שואף רוח, אינו לוקח אותו אל קרבו, מצמיד את פיו לפי המונשם כיוצר תעלה אחת ומעביר אל המונשם את האויר ששאף. בתהליך זה הנקרא הנשמה מפה אל פה, הוא למעשה הנשמה מגוף אל גוף, והיא כדי למנוע מוות.

מה שאין כן בנאמר בבראשית, "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה", הקים הקב"ה את מלוא שיעור קומתו של האדם, בכל העולמות בו זמנית בכל אותיות הויה, מעשיה עד אצילות.

והווא מה בקש אלישע, שרוח אליהו אליו תהיה בבחינת פי שניים, לא מגוף אל גוף, במצב חירום של החיאה, אלא באופן קבוע של נפיחה פנימית, כפי שנפח הקב"ה באפיו של אדם הראשון, שנשמת אליהו תהיה מחיה אותו, והוא מחיה את הבריאה, באופן קבוע.

תשובת אליהו : "הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל; אִם-תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ, יְהִי-לְךָ כֵן, וְאִם-אַיִן, לֹא יִהְיֶה". כלומר אם תרגיש (אלישע) כי אני (אליהו) נלקח ממך, ותרגיש שגם חלק ממך נלקח איתי, אז תזכה לפי שניים רוח. וזאת המשוואה שיוצר אליהו : אם בשעה שאני נלקח ממך, תוכל לראות לא רק אותי אליהו, הנלקח ממך, אלא גם את אלישע, שהוא חלק מאליהו, הנלקח איתו מעלה : אז יהיה לך פי שנים ברוח.

והוא שהיה מצעק אלישע : "אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו", אבי אבי הוא גימטריה כ"ו, שהוא שם הויה פשוט י-ה-ו-ה, רכב מורה על גילוי, כמשל למלך הרוכב על מרכבתו בטבורה של עיר, כל תושבי העיר יודעים, כי זה הוא המלך רכוב במרכבתו.

וזה היה מה שהיה מצעק אלישע "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו", שהיה רואה את הרכב ואת הרוכב, שהם ייחוד של שני הפכים לבחינה אחת. כי אבי שקרא בפעם הא' היתה על בחינת שראה את רכב ישראל, ואבי בפעם הב' שקרא, היתה על בחינת שראה את פרשיו, כלומר את רוכביו, של רכב ישראל. והוא פי שניים שביקש וקבל.

ולפרש את הדברים באדם אחד, להיות שם הויה מרכבה או הנושא (carrying) לבחינת ישראל שבאדם, הרוצה להיטיב, אז הוא גם הפרשים, כי בזמן שתכונת ישראל שולטת באדם, אז ישראל נחשבים לבחינת פרשים הרוכבים, כמרדכי שרכב על סוס.

כל טוב ושבת שלום

..

תמונה : Eadweard Muybridge

מדוע אנו בוצעים חלה?

בעל הבית בוצע ואורח מברך

בעל הבית בוצע ואורח מברך

כדי להבין מהו ענין בציעת חלה, עלינו לברר מספר נושאים: א. מהי בציעה ב. מהו חיתוך ג. מהו ענין מאמר חז"ל, "אדם חלתו של עולם היה", (בראשית רבה פרק י"ד) ד. מהו ענין מאמר חז"ל, "בעל הבית בוצע ואורח מברך", (ברכות מו א).

בציעה (שהיא חלוקה והפרדה) מתבצעת באמצעות האצבעות, מהי אצבע? אומר הפסוק "אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ" (תהלים ח, ד) כלומר השמים כביכול הם מעשה אצבעותיו של האל, הרי שבציעת החלה נעשית באמצעות אצבעות ה' (השמים) או מטעמים אלוקיים, כלומר מרצון אלוקי עליון שמטרתו להיטיב לנבראיו.

מקור הבציעה באמצעות האצבעות הוא ברצון אלוקי להיטיב לנבראיו, בעוד שענין החיתוך יורה על רצון פרטי, או רצון עצמי (המכונה ר"ע) המיוחס לתחתון, כאשר החיתוך וההפרדה נעשים באמצעות כלי ברזל. הברזל, הוא עפרת ומחצב שנכרה מעומק האדמה, כאשר מתיכים את עופרות הברזל ניתן ליצור מהם כלי חיתוך כמו סכין, אזמל, או מספרים.

לבאר ענין מאמר חז"ל כי אדם חלתו של עולם היה. חלה פירושה שלמות, כמו כלה, שהיא כווללת כל תשע הספירות שלפניה, כך גם החלה, או האדם שהיא משל לו, כולל את הקודמים לו בשלשלת הבריאה. כעת אם האדם נמשל לחלתו של עולם, אפשר להבין מדוע לא חותכים את החלה, באמצעות כלי ברזל, אלא בוצעים אותה באצבעות, כדי להראות שכל ענין חלוקה והפרדה שמרגיש האדם, שהוא משול לחלה שלמה, שהיא כלה, כל חלוקה כזאת מקורה ברצון אלוהי עליון טוב ורך, ולא ברצון פרטי תחתון קשה וקר. כלומר אותה בציעת חלה, באה לכבד את האדם.

ולענין מאמר חז"ל בעל הבית בוצע ואורח מברך, כוונת חז"ל היתה כי בעל הבית הוא האל, והאורח הוא האדם בגלגולו הנוכחי, לומר האל הוא המחלק את המציאות לחלקי חלקים, והאורח, שהוא בחינת האדם הנוכח בגלגול הזה, מברך על השלם, למרות שהוא אינו רואה אותו, או חש בו, אך מאמין שהוא קיים.

ואם לפרש את הדברים ברשות היחיד, כי התורה כולה נדרשת באדם אחד, ניתן לומר כי בעל הבית שבי הוא הכוח הנשמתי שבי הרוצה להיטיב, הוא בחינת נשמה שבי שמקורה בשמים, אשר היא בוצעת את את החלה, ואילו גופי, כלומר הרצון לקבל שבי, שהוא בחינת אורח בעולם הזה, הוא אשר מברך על השלמות, גם אם אינו רואה אותה או מרגיש אותה (כי הגוף לעולם לא יכול להרגיש או לראות שלמות, מטעם היותו ניגף).

גם נוכל להבין כי שולחן הוא מזבח ה', ועל מזבח ה' לא מניפים כלי ברזל ככתוב, "וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי, לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית:  כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ". (שמות כ כא)

שבת שלום

...

תמונה  barela

וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ

נחל גרר

"וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ-פְּלִשְׁתִּים, גְּרָרָה".

הרעב

פרק כו' בספר בראשית, ובו יסופר כיצד היה רעב בארץ, מלבד הרעב הראשון שהיה בימי אברהם, ובשל אותו רעב, הולך יצחק לארץ גרר. ארץ גרר היא שפלת החוף המחברת את ארץ ישראל עם מצרים, אשר שמשה תוואי דרך ברור, ליורדים למצרים ולשבים ממנה, היות והגורר רגליו בה, להיותו פוסע בחול, רואה לנגד עיניו תדיר את הים, ויודע כי הוא הולך בדרך הנכונה, באשר הסיכויים לטעות בדרך למצרים וממנה הם אפסיים, אם עולים ויורדים דרך שפלת חוף ארץ גרר.

וכעת לסיפורנו, ה' נגלה ליצחק בעודו בארץ גרר ומבקש ממנו שלא לרדת למצרים, כי אם להשאר במקום בו הוא נמצא, וזאת כדי שה' יוכל לקיים את שבועתו שנתן לאבא אברהם.

שלא כאביו אברהם (קו ימין, חכמה חסד), שירד למצרים, וכבנו יעקב (קו אמצעי, דעת תפארת) שיצא מבאר שבע בדרכו לחרן, יצחק  (קו שמאל, בינה גבורה) הוא היחיד מבין האבות, שנולד ונשאר בארץ ישראל כל ימי חייו.

בעקבות השארותו של יצחק בארץ גרר, הוא מצליח מאוד, והצלחתו מעוררת את קנאתם של הפלישתים, תושבי שפלת חוף ארץ גרר, (ראו קשר בין פלשת לשפלת החוף, אותן אותיות אך בסדר שונה), אשר קנאתם בהצלחת יצחק הובילה אותם לסתום את הבארות, שחפר אביו אברהם בימי חייו, בעפר.

הבאר

כאן המקום לציין כי בְּאֵר, היא נוטריקון בְּאוֹר, כלומר באמצעות האור, ככתוב במשלי טז טו: "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ - חַיִּים, וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ " כי כל באר הנובעת מים, היא מקור חיים, לכן בה-אור, כאשר סיתום הבארות מורה על כיסוי והסתרה של האור, או מקור החיים.

שלוש בארות חפר אברהם בימי חייו, אותם ממלאים הפלישתים בעפר לאחר מותו. את אותן בארות חופרים עבדי יצחק. מה פירוש הדבר בעולמות הנפש של האדם פנימה, הפלישתים שבאדם, היושבים על שפלת חוף ים החכמה, לא יכולים להשתמש באור החכמה על מנת להשפיע, לכן הם סותמים את הבארות בעפר. עפר הוא נוטריקון ע' פר, שהם נבחנים לשבעים רצונות קבלה שיש לאדם, כי פר בן בקר, הוא בהמה, והוא נבחן לקו שמאל.

בארות יצחק

"וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו". יצחק חופר שוב את אותן בארות המים שחפר אביו בימי חייו, וקורא להן באותם שמות שקרא להן אביו. " וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים.  וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר--לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ". רועי גרר רבים עם רועי יצחק, ודורשים את המים לעצמם בלבד, לכן קורא יצחק לבאר עשק, לשון עושק, שע' רצונות דקבלה עושים שק, כלומר כיס גדול, ולתוכו הם מזרימים את השלל.

 * ניתן לומר כי הבאר עשק, היא העיר אשקלון של ימינו, כי במקום לעשוק, ולחמוס, היא משקה ומרווה, אשקה+לון (אשקה להם, או אשקה אותם) וזה תיקונה של הבאר.

"וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה". באר אחרת כי הצד האחר משטין על האדם, והוא הופך את השתיה לשטנה.

* ניתן לומר כי הבאר שטנה היא העיר אשדוד של ימינו, כי במקום לשטום (לשנוא) את הבאר ולסתום את מימיה (כפי שעשו הפלישתים) הפכה להיות לאשדה, ובלשון רבים אשדות, ומפאת ההיגוי הפכה לאשדוד. כי אשדה היא מפל מים waterfall, וזה תיקונה.

"וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ". מהו ויעתק, לשון ניתוק ותזוזה. הבארות עשק ושטנה נמצאות בזו אחר זו על שפלת קו החוף מדרום לצפון, כאשר 'ויעתק משם' פירושו, ניתק מרצונות הקבלה, כלומר יצחק לא רוצה לקבל חכמה, כי אם להשפיע. לכן  נקרא שמה רחובות, מלשון רחבה בחסדים, מפאת רצונה להשפיע.

* ניתן לומר כי רחובות, הבאר השלישית שחפר יצחק, היא העיר רחובות של ימינו, ראו במפה המצורפת כיצד מונחות אשקלון ואשדוד על ציר אחד מדרום לצפון, כאשר רחובות נמצאת צפונית מזרחית אליהן.

שימו לב כיצד נמצאות אשקלון ואשדוד על רצף אחד לאורך החוף, בעוד רחובות נמצאת צפונית מזרחית להן.זאת אותה העתקה שעתיק יצחק מקו החוף, אל תוך הארץ פנימה.

שימו לב כיצד נמצאות אשקלון ואשדוד על רצף אחד לאורך החוף, בעוד רחובות נמצאת צפונית מזרחית להן. זאת אותה העתקה שעהתיק יצחק את דרכו מקו החוף, אל תוך הארץ פנימה.

מדוע מעתיקים מקום מגורים

העתקה שעשה יצחק מבארות עשק (הנבחנת להארת ספירת כתר), ושטנה (הנבחנת להארת ספירת חכמה) היתה כדי לחפור את הבאר השלישית היא רחובות, בכדי להגיע להארת ספירת הבינה, שהיא תחילת בנית הכלים, מפני שתכונת הבינה היא שאינה רוצה לקבל את אור חכמה, (המצוין ע"י הבאר שטנה שהיא ממש עצם מהבאר עשק הנמשכת מספירת כתר, ולא רואה עצמה נפרדת ממנו) אלא היא רוצה להשפיע, לכן כבר לא רבים על הבאר, כי לפלישתים אין נגיעה בהשפעה, ואם כך מדוע לריב עליה.

עד כאן מנינו שלוש בארות, או שלוש הארות, הנמשלות לג"ר, כלומר לג' ספירות ראשונות : כתר חכמה ובינה. כעת מה בנוגע לשבע הספירות התחתונות שהן בחינת המידות. נראה את מהלך הפסוקים בפרק, "ויעתק משם... ויקרא שמה רחובות", ובפסוק הבא " וַיַּעַל מִשָּׁם, בְּאֵר שָׁבַע", ויעל לשון עליה, מפני שהוא רוצה להשפיע, כי יש לו כלים בבינה, המכונה השפעה, כי היא בחינת חפץ חסד.

ויעל משם באר שבע, כי ספירת הבינה, המכונה רחובות, היא אם לכלים, או אם הבנים, וכן ממנה, מרחובות, מהבינה, עולים לבאר שבע. כלומר הארת ספירת הבינה, מסוגלת להאיר לעבודת שבע המידות או הספירות התחתונות שיהיו בעל מנת להשפיע.

לבאר שבע מגיעים אבימלך מגרר, אחזת רעהו, ופיכל שר צבאו, יצחק לא מבין כלל מדוע הם באים אליו, היות והם שונאים אותו וגרשו אותו מעליהם. אנשי גרר מסבירים ליצחק כי ראו שה' עימו לכן הם רוצים לכרות עימו ברית באשר כוונתה של הברית היא שלום. יצחק עושה להם משתה, הם אוכלים ושותים ובבוקר נשבעים זה לזה, יצחק משלחם והם הולכים מאתו בשלום.

באותו היום באים עבדיי יצחק ומספרים לו כי בבאר הרביעית שחפרו מצאו מים חיים, יצחק קורא לה באר שבע, על שם השבועה שנתן לאבימלך מלך גרר על השלום. מכאן נבין שהבאר הרביעית, היא הכולל של שבע המידות התחתונות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד,מלכות, ובקיום שבע המידות התחתונות, מתקיים גם השלום.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

מדוע מלמד רבי אליעזר הגדול את רבי עקיבא רי"ו טעמים שבשיר השירים

ולמדו ריו טעמים שבשיר השירים.

ולמדו ריו טעמים שבשיר השירים.

בעקבות מחלוקת שהיתה בין חכמים בענין תנורו של עכנאי, הוחרם רבי אליעזר הגדול ע"י חכמי הדור. את ההודעה על הנידוי נטל על עצמו רבי עקיבא, תלמידו החביב, מחשש שמא יודיעו אדם שאינוראוי לשיעור קומתו, ובכך יגרום צער עמוק לרבי אליעזר הגדול, צער שיעורר את כעסו של רבי אליעזר ויחריב את העולם.

כך מתארת הגמרא במסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב' את חששו של רבי עקיבא והתנהגותו לאור החשש:

אמר להם רבי עקיבא: "אני אלך, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו, ונמצא מחריב את כל העולם כולו". מה עשה רבי עקיבא לבש שחורים, ונתעטף שחורים, וישב לפניו ברחוק ארבע אמות. אמר לו רבי אליעזר: "עקיבא מה יום מיומים?" אמר לו רבי (עקיבא): "כמדומה לי שחבירים בדילים ממך."

בשל הנידוי חלה רבי אליעזר הגדול ונטה למות, כאשר נכנסו חכמי הדור לבקרו קלל (רבי אליעזר) אותם על שלא באו אליו לשמשו, שלמדנו גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה. בנתיים בא רבי עקיבא. אמר לו עקיבא עקיבא, למה לא באת לשמשיני. אמר לו, רבי לא היה לי זמן פנוי. כעס ואמר, תמה אני עליך אם תמות מיתת עצמך. וקיללו שמיתתו תהיה קשה מכולם. כלומר, שקלל גם את שאר חכמים שלא באו לשמשו, שלא ימותו מיתת עצמם, ואמר, שמיתת רבי עקיבא תהיה קשה מכולם. (זהר וירא, מאמר כשחלה רבי אליעזר, אות לד).

כפי שאנו רואים 'התכשיט הגדול', רבי עקיבא, זוכה לקללה הגדולה מכולם. רבי עקיבא מתחיל לבכות ומבקש מרבי אליעזר שילמדנו תורה, רבי אליעזר הגדול מלמדו רי"ו טעמים שבשיר השירים, מדוע רי"ו טעמים, והלא במגילת שיר השירים יש רי"ז פסוקים שהם רי"ו ועוד אחד, מהו אותה כללות אחת, שאותה לא יכול רבי אליעזר ללמד את רבי עקיבא?

אותה כללות שאוחז בה רבי אליעזר ואינו יכול ללמדה לרבי עקיבא, היא כללות האמונה, ואמונה אי אפשר ללמד, אי אפשר להעביר את הרגשת אחדות הכל מאדם לאדם, כי על האדם להשיג אותה בכוחות עצמו, ביגיע כפיו. לכן את אותה משוואה נראה מתקיימת גם אצל חבקו"ק (הנביא) ששמו עולה גימטריה רי"ו, שבא והעמידן על אחת, "צדיק באמונתו יחיה".

זו גם הסיבה שרבי עקיבא זכה למיתה משונה, וכאשר סרקו את בשרו במסרקות ברז"ל הוציא את נשמתו ב-אחד. מהי מהות הסריקה? סריקה מלשון סרק, כמו איומי סרק, איום שאין לו סיכוי להתקיים, ולכן לא מתייחסים אליו ברצינות.

זאת ועוד, אנחנו מכירים את הביטוי אילן סרק, שפירושו אילן שלא מפיק פירות, מספר הזה"ק כי אילן הסרק נמשל לאל אחר שאסתריס ולא עביד פרי כלומר, לאל אחר, שהוא מסורס ולא עושה פרות. ההיפך מאילן סרק הוא עץ פרי, מהו פרי ברוחניות? חיבור של אדם עם האלוקות.

חוכמתו הרבה של רבי עקיבא לא עמדה לו לימינו, היא אינה מביאה אותו לכלל חיבור עם האלוקות או עם חברים. חכמתו משכרת אותו, ומובילה אותו ליותר ויותר פירוד, גם כ"ד אלף תלמידיו, אינם מצליחים להיות בקשר עם חבריהם, ואינם נוהגים לכבד זה את זה, ולכן הם מתים במגפה מפסח עד ל"ג בעומר, להראות לרבי עקיבא כי דרכו אינה נכונה. אך רבי עקיבא בשלו, ממשיך להתרחק ולחיות בעולמו הפרטי, בו הוא רואה את שמעון בר כוכבא כמשיח-על-בריח.

למרבה הפלא יהיו אלה הרומאים, הנבחנים לרצונות הקבלה העצמיים הגדולים ביותר בנפשו של אדם פנימה, אשר יביאו את רבי עקיבא לכלל תשובה מאהבה.

...

תמונה : ציפי נחליאלי

מהו שאומר הכתוב הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו

דןד וגלית

דוד וגלית, רישום מהמאה ה-13

כותב ספר שמואל א' פרק יח' פסוקים ו' ז' : "וַיְהִי בְּבוֹאָם, בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל לשור (לָשִׁיר) וְהַמְּחֹלוֹת, לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ--בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה, וּבְשָׁלִשִׁים.   וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת, וַתֹּאמַרְןָ:  הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו".

מהו פירוש השיר ששרו הנשים המשחקות לפני דוד בשובו מהכות את הפלישתי, למה הכוונה במילים "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" ? מהם אלפים, מהן רבבות, מדוע מיוחסים אלפים לשאול, ורבבות לדוד?

הכה שאול באלפיו, הכוונה היא כי שאול הכה את אויביו באמצעות ספירת חכמה, כמאמר הפסוק מאיוב (לג לג) ואאלפך חכמה. וכדי להבין במה הכה דוד את אויביו נתבונן תחילה בפסוק מספר יחזקאל, אותו אנו קוראים בהגדה של פסח, רְבָבָה, כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ (יחזקאל טז ז)

צמח הן אותיות מצח, ורבבה הוא מספר עשרת אלפים, או עשר פעמים אות א’.

כיצד בנויה אות אלף פשוטה? אות א’ בנויה מאות ו’ נוטה באלכסון ושתי אותיות יוד, אחת פונה ימינה ולמעלה ואחת פונה שמאלה ולמטה, באופן שערך האות אלף כעת (במילוי האות ו’ ושתי אותיות יוד) הוא כ”ו, כשם הויה פשוט,  י-ה-ו-ה.

שם הוי"ה פשוט ניתן לכתוב במילוי האות א' והוא יכתב כך: יוד, הא, ואו, הא, ערכו בגימטריה 45, או שם מ"ה, או שם אד"ם.

נמצא כל אות א’ פשוטה כוללת בתוכה שם הויה במילוי אלפין שהוא מ”ה, באופן שכאשר אנו קוראים את הפסוק רבבה כצמח השדה נתתיך, אנו יכולים לקרוא אותו כעשר אותיות א' (עשרת אלפים) היוצאות מהמצח או עשר פעמים שם מ”ה היוצא מהמצח.

נמצא כי כוונת הפסוק הכה שאול באלפיו היא, כי שאול הכה את אויביו באמצעות ספירת החכמה, ככתוב באיוב לג לג, ואאלפך חכמה, ואילו דוד הכה את הפלישתי באמצעות עשר פעמים שם מ"ה היוצא מן המצח, שהוא בספירת כתר ואור יחידה מאיר בה, לכן נתקנא בו שאול, כי בספירת חכמה, שהיא בחינת שאול, מאיר אור החיה, ובספירת כתר, שהיא בחינת דוד המלך, מאיר אור היחידה.

מקור : אור הבהיר, סימן מ"ה היוצא מהמצח:

(ע"ע מ"ה) ונתבאר שם שכל מעלת החסדים האלו הוא משום מציאותם בכתר בבחי' פנים דכתר המכונה מצח, דע"כ כחו יפה להתהפך לאור החכמה עש"ה. וע"כ מוגדרת הויה דאלפין הזאת בשם מ"ה היוצא מהמצח.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

בוידאו שלפנינו להקת כוורת מזמרת את דוד וגלית באוירה קלילה

אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ

"וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם, לִקְרָאתוֹ, אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר, וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ--אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה, הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ'".

"וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם, לִקְרָאתוֹ, אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר, וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ--אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה, הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ'".

בספר בראשית פרק י"ד, אנו קוראים על מלחמה שנערכת בין חמשת מלכי ככר הירדן, לבין ארבעת מלכי בקעת בבל. חמשת מלכי ככר הירדן היו מעלים מס מידי שנה אל ארבעת מלכי בקעת בבל, עד שיום אחד מרדו. ארבעת מלכי בבל השיבו מלחמה שערה, ובאו להלחם עימם בעמק השידים ים המלח. מלכי סדום ועמורה, שהם חלק מחמשת המלכים, נפלו בבארות החימר אשר שם ושאר מלכי ככר הירדן נסו לכיוון ההר. את בן אחי אברם, לוט, שבו ארבעת מלכי בבל.

בעוד אברם יושב באלוני ממרא, מגיע אליו פליט מן המלחמה ומספר לו על גורל אחיינו שנשבה. אברם מריק את חניכיו ומצפין עד לחובה שמצפון לדמשק כדי לשחרר את לוט אחיינו שנשבה. בשובו ארצה יחד עם לוט, פוגש אותם מלך סדום בעמק המלך הוא עמק השווה. וכך מתאר הכתוב את המפגש :" וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם, לִקְרָאתוֹ, (לקראת אברהם) אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר, וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ (ארבעת המלכים)--אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה, הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ".

מדוע מכונה עמק השווה עמק המלך?

מסביר הרח"ו מפי האר"י, כי יש בסה"כ יש ב' הפכים במציאות אור וכלי. תכונת האור היא לתת, להתפשט, להשפיע, באשר תכונת הכלי היא לקבל. הקבלה הלוריאנית מסבירה מהו התנאי למפגש בין שני הפכים: כאשר הכלי יקבל את ההטבה, שהיא בחינת אור, בתנאי שהוא ישמש בה על מנת להשפיע, כלומר יקבל כדי לתת, אזי ימצאו האור והכלי בשווי תכונה או צורה. וכאשר שני אלמנטים משווים צורה או תכונה הם יכולים להפגש, כמו שני אנשים החולקים ראיית עולם דומה, תמצא שהם חברים.

מכאן נבין מדוע עמק השווה הוא עמק המלך, באשר "המלך" הוא אלופו של של עולם או האור, או הטוב שרוצה לתת, ו"עמק" הוא בית קיבולו של הכלי הרוצה לקבל, ורק כאשר הכלי מסוגל לקבל את הטוב, (האור) על מנת להשפיע (כלומר לא לעצמו, אלא להוליך את הטוב הלאה), הם יכולים להפגש בעמק השווה, כלומר עומק הכלי לובש תכונה של על מנת להשפיע, וכך הוא יכול להיות בשווי צורה עם צורת המלך שהיא נתינה, אהבה השפעה.

כי גם את הכלי יצר המלך, אלא שהמלך מעוניין בהתפתחות הכלי מקבלה עצמית, לקבלה על מנת להשפיע טוב, ואז גם הם יכולים להפגש מטעם שווי הצורה, בעמק (בכלי שיצר) המלך, הוא עמק השווה (מטעם) שווי הצורה, כמו חברים.

כל טוב הצלחה וברכה