אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

שיר אלבמה לט"ו באב

שלום לכולם,

ירח אלבמה הוא אחד השירים שכתב ברטולד ברכט למחזה העונה לשם אופרה בגרוש. השיר הולחן על ידי חברו של ברכט, קורט וויל, והושר על במות גרמניה החל משנת 1928 וזכה להצלחה חסרת תקדים.

שנות העשרים הצבעוניות והעליזות, שלא לומר משוללות כל רסן, ספקו את הרקע הססגוני להתרחשות העלילה, כמו גם ההמצאות הנפלאות מתחום התקשורת ששינו במידת מה את היחסים בין הפרטים לנושאי הסמכות בחברה. לא עוד שלטון מרכזי אנכי ואנכרוניסטי המטביע את חותמו הבלעדי על סדר היום של הנתין חסר התוחלת. אלא שחר של יום חדש בו נתאפשר קשר ישיר ללא תייוך בין הפרט לעולם. זו הפעם הראשונה שהפרט הרגיש כי יש משמעות לחייו, והאושר המובטח לו ניבט מכל פינה.

בקצה האופק, נראו מבצבצים ניצני החירות האפשריים בעולמו של האדם הפשוט, הוא יכול היה לצפות בסרט באולם הקולנוע, לשמוע מוסיקת ג'אז ממכשיר פטיפון שהיה בביתו את בבית חבריו או קרוביו, לרקוד במועדון לילה, להאזין לתוכניות רדיו, לשוחח עם אנשים מרוחקים ג"ג באמצעות הטלפון, כאשר שעות החשכה והלילה לא היוו מחסום וגבול לפעילות האנושית, אלא להיפך, השימוש בחשמל כאמצעי תאורה בשעות החשכה, רק עודד את הציבור להרחיב את גבולות אניותו.

קורט וויל ולוטה לניה,אשתו, בבית בארה"ב 1942

ולא זאת אף זאת, פתיחת ערוצי תקשורת אל כל פרט ופרט, אפשרו גם לרעיונות "חדשים" כמו סוציאליזם קיצוני או קומוניזם קיצוני למצוא קרקע פוריה ואוזן קשבת בקרב מאזינים, אשר תישא את זרעי הפורענות הקרבה ובאה ותתעבר בהם. מעתה ואילך הידיעה, הקשר והקשב אל הנעשה בעולם, אינם נחלת בני אצולה משכילים ובורגנים בלבד, כי אם נחלת הכלל. המצאות בתחום התקשורת אפשרו לחבר באחת את כלל הציבור אל הנעשה בעולם, באמצעות חושי הראיה והשמיעה, ללא פילטרים של השכלה בסיסית. בן לילה נכנסו מליוני אנשים אל מעגל ההשפעה והפכו להיות פרטים אקטיביים במערכה על גורל העולם, שלא מידיעתם.

על רקע תקופה זו נכתב שיר אלבמה, המספר על חורבנו של העולם הקודם, טרם הופעתו של העולם החדש. השיר מתאר את תחושות האנארכיה והבלבול, המובילות את הציבור הפשוט המטושטש והמותש אל מרתפי הבירה ופונדקי השעורה. בהם יוכל למצוא מחסה ומזור מגן ומרפא לכאביו הנפשיים המתפרצים, שם בינות לחביות העתיקות יוכל להניף באבחת חרב ובאחוות לוחמים כוס של בירה, ולהזכר בימים שחלפו ובעולם שנעלם. למצוא פינה חמה פנויה מטכנולוגיה, בה יוכל להתארגן בחשאי אל המאבק הבא האימתני מכל - בחברו - האדם הצורך את אותה טכנולוגיה כמוהו, רק שאילולי היתה ההמצאה ממוצאת, לא היה יודע על קיומו, וקיומו הפשוט לא היה מאיים עליו.

אובדן העולם הישן, טרום מלחמת העולם הראשונה, נמשל בשיר לאובדן האם הטובה, כאשר מה שנותר לציבור היתום ממנה, הוא להטביע את שחור יגונו, בפונדק הקרוב, במרתפי הבירה ובמועדוני הלילה הידועים בשם קברט. הציבור האומלל ינסה למלא את החלל שהותירה האם בלכתה, בשחרו על פתחי בתי תענוגות, ובנסיונו הפאטטי והילדותי למלא את החלל החסר ברוב רעש. אך הדילוג הפיסח והעיוור על פתחי בתי התענוגות מחד, וההמנעות מנסיון להביט פנימה אל הכאב מאידך, רק יאיץ בקפיצות קוונטיות את התפרצויות הזעם הבאות, שלא מסוגלות להכיל את אמפליטודת המטולטלת במרחב ההסטוריה.

ולעניינו, הגבור בשיר מחפש את בית הויסקי הבא, כתחליף לאמא - העולם הישן והטוב, בהמשך השיר הוא מחפש את ליבה של העלמה שתכיל אותו, ואם לא ימצא אותו, הוא יודע שהוא בצרה, אח"כ הוא מחפש הדולר הקטן הבא, למה קטן, כי שמחפש כל הזמן את הדולר הבא, הוא אדם קטן, אין לו שום ערכים לשאוף אליהם, זו האוירה המתוארת בשיר.

השיר תורגם לאנגלית וללשונות רבות, והושר על ידי מבצעים רבים ברבות השנים. לרגל ט"ו באב אנו מציעים כתרגום את הנוסח הבא, אשר נכתב לנוכח הביצוע של להקת הדלתות.

ירח אלבמה

ספרו לי היכן בית הוויסקי הבא
הו, אל תשאל, לא, אל תשאל,
ספרו לי היכן בית הוויסקי הבא
הו, אל תשאל, לא, אל תשאל,
כי אם, לא נמצא את הוויסקי הבא
אנחנו בצרה, אנחנו בצרה,
אנחנו, אנחנו, אנחנו בצרה

ירח אלבמה נאמר להתראות
אבדנו את המא-מא,
ו-עתה ע-לינו וי-סקי לשתות
ירח אלבמה נאמר להתראות,
אבדנו את המא-מא
ו-עתה עלינו ויסקי לשתות

היכן היא הדרך אל לבה של העלמה
הו, אל תשאל , לא, אל תשאל
היכן היא הדרך אל לבה של העלמה
הו, אל תשאל , לא, אל תשאל
כי אם לא נמצא, את לבה של העלמה
אנחנו בצרה, אנחנו בצרה,
אנחנו, אנחנו, אנחנו בצרה

ירח אלבמה נאמר להתראות
אבדנו את המא-מא,
ו-עתה ע-לינו וי-סקי לשתות
ירח אלבמה נאמר להתראות,
אבדנו את המא-מא
ו-עתה עלינו ויסקי לשתות

רבים הביצויים הקיימים לשיר, אחד מהם העולה על כולם, הוא של דיויד בואי שהפליא לשחק ולשיר את הלך הרוח של אותם הימים הוללים ופוחזים שקדמו לימי האנרכיה הגדולה נטולת הגבולות והמעצורים, שתביא בסופו של יום ללידת שחר חדש בדמות משטרים פאשיסטים-טוטליטריים.

אני גדליה רבע איש, למה דווקא רבע?

שלום לכולם,

נתן אלתרמן מימין, ויעקב הורוביץ כפי שצולמו בקפה מאור, תל אביב, ספטמבר שנת 1950, צילם בנו רותנברג

נתן אלתרמן כתב שיר בשם אני גדליה רבע איש, נשאלת השאלה למה החליט אלתרמן לצייר את גדליה כרבע איש ולא כשליש או כמחצית, כחמישית או כששית. נראה כי התשובה טמונה בד' אותיות שם הוי"ה. שם ה' נכתב ד' אותיות י', ה', ו' , ה', כאשר שלוש האותיות הראשונות שבשם מיוחסות לבורא או למושכלות האלוהיות ואילו ה' אחרונה משם ה' נבחנת ליסוד ושורש לנבראים. והיות והאות ה' היא אחת מארבע אותיות שם ה', הרי שהיא נבחנת לרבע משם ה', ייתכן שבגין זאת אומר גדליה יציר כפיו של נתן אלתרמן, "אני גדליה רבע איש".

הנה השיר

א'
אֲנִי הוּא גְּדַלְיָה רֶבַע אִישׁ,
אֲבָל אֲנִי צוֹמֵחַ.
אִם אֵין לִי בַּיִת, יֵשׁ לִי כְּבִישׁ
וְעַל הַכְּבִישׁ יָרֵחַ.

פֹּה לָאֶחָד יֶשְׁנָה מֵאָה
וְלַשֵּׁנִי מָאתַיִם.
וְלִי פֵּאָה וְעוֹד פֵּאָה
וְיַחַד פְּאוֹתַיִם.

וְדַי סָחַבְתִּי כְּבָר שַׂקִּים
וְרַצְתִּי הֵנָּה שָׁמָּה -
אֲנִי רוֹצֶה לַמֶרְחַקִּים,
אֲנִי רוֹצֶה הַיָּמָּה.

כִּי הָעוֹלָם גָּדוֹל-גָּדוֹל
צָרִיךְ לִרְאוֹת בּוֹ אֶת הַכֹּל,
אֶת הֶעָרִים וְהַשְּׁלָטִים
וְאֶת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים.

אֶת שׁוֹר הַבָּר שֶׁל הַמָּשִׁיחַ,
אֶת לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ.
אָצִיץ בּוֹ פַּעַם וּשְׁנִיָּה
וְשׁוּטִי-שׁוּטִי אֳנִיָּה.

ב'
אֶקַּח אִתִּי עַגְבָנִיָּה,
סִדּוּר קָטָן וּפִתָּה
וּמִסִּפּוּן הָאֳנִיָּה
לַמֶּרְחַקִּים אַבִּיטָה.

נִגַּשׁ הַקַּבַּרְנִיט לִשְׁאֹל:
לְאָן לִנְסֹעַ, גְּדַלְיָה?
אָמֶרִיקָה הִיא פֹּה מִשְּׂמֹאל,
וּמִיָּמִין אוֹסְטְרַלְיָה.

וְאָנֹכִי עוֹנֶה: אָדוֹן,
כָּל הַמְּקוֹמוֹת יָפִים הֵם,
כָּל הָעוֹלָם שֶׁל אֵל עֶלְיוֹן
וְכָל בָּנָיו אַחִים הֵם.

כִּי הָעוֹלָם גָּדוֹל-גָּדוֹל
צָרִיךְ לִרְאוֹת בּוֹ אֶת הַכֹּל
אֵיךְ מְסֻדָּר בּוֹ כָּל דָּבָר,
אֵיפֹה יֵשׁ חַם, אֵיפֹה יֵשׁ קַר.

וּמַה לֹּא טוֹב וּמַה יָּפֶה בּוֹ
וְאֶת הַסְּפּוֹנְגָ'ה מִי עוֹשֶׂה בּוֹ.
אָצִיץ בּוֹ פַּעַם וּשְׁנִיָּה
וְשׁוּטִי-שׁוּטִי אֳנִיָּה.

ג'
בְּבוֹא הַיּוֹם אֲנִי אוֹמֵר:
הַקַּבַּרְנִיט, הִכּוֹנָה
הָאוֹקִיָּנוֹס פֹּה נִגְמָר
נָשׁוּב נָא הַיַּרְקוֹנָה

וּבַנָּמָל קָהָל צוֹהֵל
וְרַעַם כְּלֵי-הָרוּחַ
וְאַבָּא שָׁר: תּוֹדָה לְאֵל,
גְּדַלְיָה, שֵׁב לָנוּחַ.

וְהוּא בּוֹכֶה וְהוּא צוֹחֵק
שׁוֹאֵל: אֵיפֹה הָיִיתָ?
הָיִיתִי, אַבָּא, אוּף, הַרְחֵק
שָׂא עַיִן וְהַבִּיטָה:

הָיִיתִי בְּעוֹלָם גָּדוֹל
רָאִיתִי בָּעוֹלָם הַכֹּל
וּבְחַיַּי וּחְיַאת-חַיַּי
אֲנִי אוֹמֵר לְךָ כְּדַאי

יָפֶה הוּא הָעוֹלָם, יַא אַבָּא
מָקוֹם בּוֹ לְכֻלָּם, יַא אַבָּא
הֵצַצְתִּי פַּעַם וּשְׁנִיָּה,
וְזֶהוּ שִׁיר הָאֳנִיָּה.

את השיר הלחין משה וילנסקי, ומבצעת רבקה זהר האזנה נעימה לכל

מי יתנני עוף, למה אדם מבקש לעוף?

רשימה המוקדשת לט"ו באב הקרוב

משחר ההסטוריה, מבקש האדם לעוף, אומנם רגליו נצבות על הקרקע אך מבקש הוא להיות בשמים, אחד הבטויים לכך הוא חלום הסולם של יעקב. חלום רב עוצמה המבשר טובות, דקות אחדות לפני שהוא מגיע לבית חמיו, להשתעבד לשקריו הלבנים, לשאת את בנותיו, לגדל את ילדיו, להרבות את צאנו, ולהכפיל ולשלש את עושרו. בקצור החלום ושברו, לא במשמעות של חלום ופתרונו, אלא החלום המופלא וההתרסקות אל קרקע המציאות.

לא רק יעקב המקראי חולם להיות בשמים אלא גם יענק'לה רוטבליט הפליא לתאר בשירו "רואים רחוק רואים שקוף", את המועקה הבלתי נסבלת להיות בן תמותה, אחוז במיצרי הנפש ובמעגלים שהטביע בנו הטבע. "צר היה כל כך הייתי אז מוכרח לפרוס כנפיים ולעוף, אין מקום שבו אולי כמו הר נבו רואים רחוק, רואים שקוף".

את אותה מציאות מתאר דוד שמעוני בשיר, "מי יתנני עוף" שכתב ללחן עממי בוכרי

מִי יִתְּנֵנִי עוֹף
צִפּוֹר כָּנָף קְטַנָּה
בִּנְדוּדֵי אֵינְסוֹף
נַפְשִׁי מַה מִתְעַנָּה

מִי יִתְּנֵנִי עוֹף
צִפּוֹר כָּנָף קְטַנָּה
אֲשֶׁר בַּקֵּן הַטּוֹב
תָּנוּחַ שַׁאֲנַנָּה

אֲהָה כְּעוֹף נְדוֹד
אָנוּד אֲנִי גַם כֵּן
אַךְ עֵת אִיעַף מְאֹד
לָנוּחַ אֵין לִי קֵן

בכתבי האר"י מופיע "עוף" הן שש הויות, מה פירוש ואיך זה קשור לרשימה זו? היות שגימטריה של הוי"ה אחת היא כ"ו או 26, נמצא כי שש הויות, או שש פעמים 26 הם 156 או "עוף", על מה מעידה הגימטריה? האיכות של ה"עוף" מסוגלת להכיל שש קצוות (ו"ק) של עולם החומר לכלל אחד ולעוף באמצעותו, ומה מלמדנו זה? כוח האחדות יכול לרומם אותנו מעל מציאות החומר, כוח האחדות הוא הכוח הרוחני שבאדם, לכן כתב המשורר מי יתתני עוף, מי ייתן לי את הכוח לאחד את כל הקצוות, את כל הייסורים, למרכז אחד שאוכל לעוף איתו, אך היכולת לעוף אינה מספקת היא אומנם נמשלת לאיכות של ספירת התפארת, אך אין בה מנוחה, מנוחה נמצאת בספירת הבינה, שם נמצא הקן, שם נמצא הבית, שם נמצאת אימא שלום.

ואנקדוטה קטנה:

מסכמת האסטרונאוטית האמריקאית, פגי וויטסון, ששהתה 288 יום בחלל, "המסע עבר במהירות אבל השבוע האחרון חלף לאיטו. "ברגע שמתחילים לחשוב על החזרה הביתה, נראה שהזמן עובר הרבה יותר לאט", והוסיפה: "אתגעגע מאוד לחופש שבלצוף ולזוז בעזרת הנגיעה הקלה ביותר. במיוחד בימים האחרונים שאחרי החזרה, כשכוח המשיכה מזעזע".

פגי וויטסון, האסרונאוטית האמריקאית

שנה טובה לכל

למה לגרש החושך והרי הוא ילד טוב

שלום לכולם,

בשירה של מרים ילן שטקליס "הבובה זהבה", מופיעה שאלה מעניינת: "למה לגרש החושך, והרי הוא ילד טוב?" אך בטרם שנדון בשאלה זו נזכר בתוכן השיר: הילדה נורית מתכוננת לשעת השינה, ומכינה לידה את כל הפמליה הנדרשת, הדובון, הכדור והארנבת, אך אליה וקוץ בה, דווקא החושך שהוא העילה והסיבה לכל טקס ההכנה לשינת הלילה של נורית, הוא זה אשר מפריע לה טורד את מנוחתה ומפחיד אותה, הוא הילד הרע: ובמילים אחרות, העילה שבגללה הולכת נורית לישון, היא שקיעת החמה, והעילול הנמשך ממנה הערב הקרב והלילה המתמשך הופכים להיות באחת אויביה.. ואם נורית היא טיפה אחת, או ענב אחד באשכול האנושי הגדול והנישא, כמה פעמים ביום או בכלל, הופכת הסיבה לארועים בחיינו להיות האויב המוצהר שלנו? שאלה טובה 🙂

נחזור לנורית ולאבא (אגב, שלא נמצא) בטקס השינה. כל עוד נורית עוסקת בנוהל ההכנה לשינה הכל טוב, אך ברגע שתמה ההכנה, וושקט דומם מציף את המרווח שבינה לבינה, היא מבחינה בחושך הסובב אותה, ופחד עולה בה. וכך מתארת את הפחד העולה בילדה נורית, מרים ילן שקליס: "אך לפתע קמה נורית, אבא אבא היא קוראה, בוא מהר גרש החושך הוא מפריע ילד רע".

הקריאה של נורית לעזרה מצד האב, נענית בצחוק של הסובבים אותה, הבובה זהבה והדוב: "צחקה בובה זהבה, וצחק מאוד הדב, למה לגרש החושך והרי הוא ילד טוב?" לנו נשמע כי הבובה זהבה והדב הופכים את טענת נורית על פיה, כי לדידם של הבובה זהבה והדב, החושך, בכל טקס השינה הזה הוא למעשה ילד טוב. מכאן גם הצחוק המלווה את דבריהם. נשאלת השאלה מדוע חושבים הבובה זהבה והדוב כי החושך הוא ילד טוב? או אם ניתן לנסח את שאלתם בצורה בהירה יותר, איך ייתכן כי במצב בו לא רואים אור, והצללים חודרים אל חיינו יכול להיות טוב?

אגב, הבובה זהבה והדוב אינם מסבירים את קביעתם, מדוע החושך הוא ילד טוב, אבל סיפור בראשית מסביר אותו. בסיפור בראשית מופיע הביטוי ויהי-ערב שש פעמים, הביטוי ויהי-ערב קודם ללידת כל אחד מששת ימי בראשית, זאת אומרת שכל ערב קודם לבוקר שלפניו, ואפילו חלק הימנו, היות שרק צרוף של  ערב ובוקר יחדיו נקראים בשם יום אחד, ככתוב ויהי-ערב ויהי-בוקר יום אחד.

ונחזור לתשובת הבובה זהבה והדוב שגרסו כי החושך הוא ילד טוב, היות שרק ערב (חושך) ובוקר נקראים בשם יום, הרי שהחושך הוא מצב של טרום אור, ובהגלות האור, יוודע לכל כי החושך הוא למעשה טוב, כי אילולא הוא, לא יכול היה להתגלות האור, המכונה בשם טוב, והיות שכל דבר נקרא על שם ייעודו, הרי שהחושך נקרא ילד טוב, היות שהוא מוליד את האור הנקרא טוב. לכן "צחקה בובה זהבה וצחק מאוד הדוב, למה לגרש החושך והרי ילד טוב?"

הנה השיר הבובה זהבה שכתבה מרים ילן שטקליס, הלחין שמוליק קראוס ושרים החלונות הגבוהים, האזנה נעימה לכל

ושנה טובה ומתוקה

לוי אשכול, הפעם ילווה אישי אלי

שלום לכולם,

לאה, אשתו הראשונה של יעקב אבינו יולדת שני בנים - ראובן ושמעון, והרה ללדת בפעם השלישית. בלידת הבן השלישי אומרת לאה את המילים הבאות: "עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי (בראשית כט לד).

ומשמעות הדברים, כאשר לאם יש שני ילדים היא יכולה לאחוז כל אחד מהם ביד, אך בשעה שיש לה שלושה היא צריכה למלווה, escort. כך בתמונה הציורית של הדברים, אך מה מקפל משל זה בתוכו? ב' הבנים הראשונים ראובן ושמעון נמשלים לב' הקווים ימין ושמאל, כאשר הבן השלישי, לוי נמשל לקו אמצעי. וכאן מקבל הפסוק שאמרה לאה בלידת לוי משמעות פנימית יותר והוא: עד כה היו לי שני קווים, שני בנים, ימין ושמאל, חסד ודין, ראובן ושמעון, עתה הפעם ילווה אישי אלי, ואין איש אלא הקב"ה, כי ילדתי שלושה בנים. ובהוולד לוי, נולד הקו השלישי הוא הקו האמצעי שעניינו רחמים ושלום.

ואנקדוטה קטנה  - לוי אשכול היה ראש ממשלתה השלישי של מדינת ישראל (כמה מעניין) וכהן בה גם בימים שקדמו לפרוץ מלחמת ששת הימים. ולמרות כל הסימנים המקדימים שהופיעו באותו אביב: כניסת הצבא המצרי למרחב סיני ביום העצמאות (15.05.1967) גירוש כוחות האו"ם מחצי האי סיני ביום שלמחרת (16.05.1967) וסגירת מצרי טיראן ע"י הצבא מצרי עובדה שגרמה להשבתת וחסימת התנועה הימית במפרץ אילת תוך כדי שבוע (23.05.1967) ניסה ראש הממשלה לוי אשכול למנוע את המלחמה הקרבה ככל שניתן. שלושת השבועות שקדמו למלחמה מיום העצמאות, בו פלש הצבא המצרי לסיני, ועד הבוקר שבו פתחה ישראל במכת מנע נחשבו בישראל לחודש הארוך ביותר. לוי אשכול עם ממשלה רחבה והקבינט החליטו על מלחמת אין ברירה רק בתום מגעים דיפלומטיים ממושכים שלא יצרו שום שנוי או תוחלת.

לטובת הקוראים, לטובת מי שזוכר את הימים שקדמו למלחמה, ולטובת מי שטרם נולד אז, ולא ראה או הכיר דרכי נועם ונתיבות שלום אנו מצרפים באהבה רבה את הקישור לסרט, שכתב וביים גדעון גנני  - האיש שניסה למנוע מלחמה.

שנה טובה ומתוקה לכל

...

בתמונה העליונה שלפנינו לוי ומרים אשכול 1964, לשכת העיתונות הממשלתית

אבן מקיר תזעק, הלא לחומותייך קראנו דרור

שלום לכולם,

היום נפלאה אחת מאבני הכותל, נפלה והתרסקה על הרחבה. בנס לא נפגע איש. מה שגרם לי לחשוב על אחת מהשורות שכתב מאיר אריאל שהשבוע מלאו ארבע עשרה שנים למותו, "הלא לכל חומותייך קראנו דרור", זו שורה מן השיר ירושלים של ברזל שנכתב תוך כדי הפריצה לירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים. אריאל שהיה אז צנחן צעיר הפליא לתאר בשורותיו את הרגשתו לנוכח מהלך הארועים, ולרוח המנגינה הבאסקית שרחפה באויר עטופה במילותיה של שמר.

יש מי שרואה בהפלאת האבן ונפילתה על רחבת התפילה המשותפת עדות לדעותיו, יהיו אשר יהיו, אך אנו נחזור לדברי הנביא חבקוק (ב', י"א) ונקרא את הפסוק במלואו: "אבן מקיר תזעק, וכפיס מעץ יעננה", וכעת, אם נתבונן היטב נוכל לראות כי ראשי התיבות של הפסוק א'בן מ'קיר תזעק יוצרות את המלה  אמת. ואנו נחתום ונאמר כי גם לאבן יש לב והוא נשבר היום, וייתכן שבזכות אותה אבן תתפלאנה ותפולנה כל החומות שביננו ונוכל לבנות את הבית האמיתי  - הבית שבלב, ואז יתקיים מאמר המשורר - הלא לכל חומותייך קראנו דרור.

כל טוב לכולם ושנה טובה