שלום וברכה לכולם,
מאשר שמנה לחמו
מה הקשר שבין ברכת יעקב לבנו אשר בבראשית מ"ט, ובין ברכת משה, איש האלקים, לשבט אשר בפרשת וזאת הברכה (דברים ל"ג), שניות מועטות לפני שהוא עולה אל הר העברים. נתבונן בפסוקים, שאינם אלא שרשרת אחת, ונעמוד על מהותם.
הנה אמר יעקב: "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ". אך למה התכוון?
ויש לומר כי אשר הוא אותיות ראש, והוא א"א (אריך אנפין) חיצוניות ספירת כתר. מאשר, הכוונה היא מראש א"א, שמנה אותיות נשמה והוא כינוי לבינה, (בסוד בני בינה ימי שמונה). כי בינה היא ספירה שמינית כאשר מונים ממטה למעלה, (מלכות, הוד, יסוד, נצח, ת"ת, גבורה, חסד, בינה). לחם ה"ס ה' תתאה משם הוי"ה, לחמו, הוא זיווג זו"ן. כאשר הנוקבא שהיא בחינת ה' תתאה, שהיא לחם, ואות ו' של מילת לחמו, הוא ז"א, שהוא עץ חיים. וזה פירוש מאשר, מראש א"א שמנה, יצא פרצוף בינה (שלם ומלא) המזין לחמו, הוא זיווג זו"ן.
והוא ברכת משה, איש האלקים, לשבט אשר, כי אשר הוא א"א, לכן אמר משה ברוך מבנים תהיה, כי לראש א"א הגיע משה בבקשו מחילה על עגל הזהב, יהי רצוי אחיו, כי א"א, הוא יומא אריכא, שאין בו חושך, מה שאין כן העולם הזה כלול מחושך ואור המשמשים בערבוביא, ולכן אומר משה, "יהי רצוי אחיו", שיומא אריכא שכולו אור יהיה רצוי אחיו, כי אחיו, הוא לשון אחוי וחיבור המופיע במקום החשכה, לכן אומר משה כי יום שכולו אור יהיה רצוי אחיו, שאחיו, הם הלילות, הנבחנים לעולם הזה שהוא חושך, ירצו בעולם הבא שהוא אור ויומא אריכא. וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ, כי המלכות הוא בחינת רגל, ואות ו' היא בחינת ז"א, ושמן הוא בחינה בינה, וְטֹבֵל (לשון הווה, בזיווג דלא פסיק) (שהוא נוטריקון טוב אל) בשמן רגלו, הוא שיעור העלאת המלכות לבינה בסוד הטבילה.
כל טוב וחודש שבט שמח 🙂
