שלום לכולם,
יוסף מתחבק עם בנימין, בתמונה ניתן לראות כיצד יוסף, המשל לאור המתפשט באדם גדול יותר מבנימין, האור המסתלק מן האדם, ומצוות אותו למעשים טובים, התפשטות האור והסלתקותו המה עושות הווית הכלים, הקשר שבין יוסף לבנימין בנפש האדם הוא זה אשר יוצר בנו כלים נפשיים להכלת אור האלוקות, תמונה ויקיפדיה
בפרשת השבוע פרשת ויגש, מתוודע יוסף אל אחיו לאחר שבע עשרה שנות ניתוק ובוכה במיוחד על צווארי אחיו בנימין ובנימין בוכה על צוואריו. מה מייחד כל כך את היחסים שבין יוסף לבנימין, לבד מהיותם בנים לאותו אב ולאותה אם.
מספר האר"י הקדוש, כי יוסף ובנימין אינם רק אחים בשר ודם, אלא שניהם יחדיו מהווים משל להנהגת העולמות באדם. נשאלת השאלה, כיצד פועלת הנהגת העולמות בנפש האדם פנימה, ומשיב לנו האר"י הקדוש ואומר כי אין יותר בעולם מאשר אור וכלי, האור הוא התענוג, והכלי הוא החסרון, הבית קיבול להכלת התענוג, אומר האר"י יותר מכך, לא תתכן מציאות של אור ללא כלי, כלומר לא ייתכן איזשהו תענוג בעולם, לפני שקדמה לו השתוקקות לתענוג, לא ייתכן שובע לפני שהיה קודם לכן רעב, כי הרעב הוא הכלי שאליו ימשך השובע, לא תתכן רוויה, לפני שיהיה צמאון, כי צמאון הוא כלי, מעין בית קיבול שאליו ימשכו המים, כי תכונת המים שהם זורמים מן המקום הגבוה אל המקום הנמוך לפי חוקי המשיכה.
נשאלת השאלה כיצד עושים כלים, או מי למעשה עושה את הכלים באדם פנימה, אומר האר"י הקדוש כי התפשטות האור והסתלקותו המה עושות הוויות הכלים. כלומר כאשר אנו מזכירים את המילה אור, אנו מתכוונים בשם כולל לכל תענוג, למשל כאשר אדם אוכל ארוחה טובה עם חברים ויש שיחה נעימה סביב השולחן, הארוחה אורכת מספר שעות והמפגש נעים, ובתום הארוחה כל אחד מן המשתתפים הולך אל ביתו, אותה ארוחה נעימה מותירה רשמים באדם. גם לאחר שנסתיימה הארוחה, האדם עדיין מהרהר בתוכן השיחה, הוא נזכר בתמונות שחלפו בו במהלכה, עוד שעות ארוכות לאחר תום הארוחה, כל כך נעים לאדם שהתקיים המפגש, כך שהוא חושב כיצד לקיימו שנית, כלומר התפשטות האור, הארוחה המשותפת, והסתלקותו, ההגעה הביתה בשקט ללא החברים, היא זו שעושה הווית הכלים, כלומר סיום הארוחה וההגעה לבד הביתה כבר יוצרת באדם השתוקקות למפגש הבא.
וכך בכל תענוג, אדם רואה סדרת טלויזיה נעימה, יש לו רשמים טובים ממנה, הוא חושב על הסדרה במהלך היום, הוא חושב מה יקרה לגיבורים, או שהוא מתרשם מן התמונות, אותו הרהור מצייר באדם מקום, מן חלל פנימי או בית קיבול נפשי בו יוכל יותר מאוחר להכיל את הפרק הבא של הסדרה.
כך למעשה פועלת הנהגת העולמות בנפש האדם פנימה, התפשטות האור מכונה בשם יוסף, והסתלקות האור מכונה בשם בנימין, אומר לנו האר"י הקדוש, כי יוסף ובנימין אינם רק בני אשתו האהובה של יעקב, ואינם רק אחים בשר ודם המתארים יחסים שהיו פעם בנקודת זמן הסטורית, אלא היחסים שבין יוסף לבנימין אמונים על בניית העולמות בנפש האדם פנימה.
כיצד מגיע האר"י הקדוש למסקנה שכזו? נתבונן בדברים: אומר האר"י הקדוש כי תופעת התפשטות האור באדם מכונה בשם יוסף, מדוע, כי מטבע הדברים האדם שואף לתענוג המכונה בשם אור, כי טרם שירדה הנשמה לעולם הזה היתה נזונה מזיו השכינה, והנשמה שואפת לחזור למקומה ושורשה, לכן האדם שואף לאור כעץ המתגבה השואף לאור השמש, אך יחד עם זאת זקוק האדם לא רק להתפשטות האור, אלא גם להסתלקותו המכונה בשם בנימין, כי יותר מדי אור יבטל את הכלי הוא האדם, לכן יש לנו מגנון אבטחה המכונה בשם בנימין, לפני שהכלי שלנו ישבר מיותר מדי תענוג, לפני שהספל הנפשי שלנו ימלא עד גדותיו, מסתלק האור באמצעות השם בנימין ומחזיר אותנו להיות דבוקים באמונה, שעניינה ימין, ומעשי חסד, ולא רק בגילוי התענוג הנקרא יוסף.
וכמו שאדם דורך על ב' רגליים וגופו נצב באמצע בניהם, כך אנו זקוקים לב' אופנים שיבנו בנו כלים נפשיים להמשכת אור אלוקותו יתברך. האופן האחד הוא התפשטות האור בנו, המכונה בשם יוסף, כי כאשר אדם מרגיש תענוג, הוא מטעם שיש לו בית קיבול להרגיש את התענוג, וכלים נבנים מקו שמאל באדם, כי הכלי עשוי מחסרון שהוא קו שמאל, כי כל הוספה (יוסף) היא מטעם חסרון, בעוד האופן השני בו פועלת הנהגת העולמות היא הסתלקות האור מהאדם המכונה בשם בנימין, שהוא קו ימין, בו נדרש האדם לעשות מעשים טובים, שהם מעשי חסד גם בתנאים שלא מאיר לו אור האלוקות, וזה נבחן ליד ימין היד הנותנת
כל טוב לכולם הצלחה וברכה
