מה הקשר שבין המושג אמת למושג אדם, היכן וכמה פעמים מוצנעת המילה אמת בפסוקים הראשונים בספר בראשית, ועל מה היא מרמזת.
הנה הדברים:
בראשית ברא אלהים, סופי תיבות אמת (בראשית א, א)אשר ברא אלהים לעשות סופי תיבות אמת (בראשית ב,ג) כלומר הקב"ה פותח את מעשה הבריאה בתיבת אמת הנרמזת בסופי תיבות של המילים בראשית ברא אלהים ומסיים אותה בתיבת אמת הרמוזה במילים אשר ברא אלהים לעשות.
מה אומר רשב"י על הופעת המילה אמת בראשית הבריאה ובסופה ואיך הוא קושר אותה למושג אדם, נקרא את התיקון השישים ושלושה בתיקוני זהר, הנה הדברים:
אמת א' בראש האלף בית, מ' באמצע, ת' בסופו, עשירית שלו יוד, הא, ואו, הא. נסביר את הדברים:
רשב"י אומר וניתן לראות כי אות א' היא האות הראשונה באלף בית העברי, מ' היא באמצע, כלומר מ' היא האות השלוש עשרה מאות א' כאשר סופרים את האותיות ביושר מא' עד ת', ומ' היא האות השלוש עשרה כאשר מונים מאות ת' לאחור בסוד תשר"ק. נמצא המילה אמת כלולה משלושה אלמנטים, שהם ראש אמצע סוף.
כלומר במילה אמת יש שלמות, היא כוללת שלוש אותיות, הנבחנות לשלושה קווים, חסד דין ורחמים ר"ת תיבות חד"ר, והיות שהיא שלמות היא עניין הנרצה.
ונמשיך בענין, כיצד הגיע רשב"י למסקנה כי האדם הוא בחינה עשירית של המושג אמת, נתבונן בדברים:
אמת גימטרי' 441 כיצד? א = 1, מ = 40, ת = 400, ועם מילוי אותיותיו, אלף, מם, תיו (שהן שמונה אותיות) הרי 449 ועם הכולל שהוא אחד, 450
עשירית הימנו הוא 45 שהוא גימטריה אד"ם, או שם הוי"ה במילוי אלפין, יוד, הא, ואו, הא, וכל מעשר מעלים למעלה בסוד אשת חיל עטרת בעלה שהוא רוחניות, לכן המעשר של האמת, הוא שם הוי"ה במילוי אלפין שהוא מ"ה, או דמות אד"ם.
(כאן התנועה היא ממטה למעלה, בסוד התנופה) כעת, כאשר מצמצמים את הערך הגימטרי של המילה אמת בעשר (הוא עִישׂוּר) נקבל את המראה הבא: ת = 40, מ = 4, א = 1, הרי 45 או מ"ה, כלומר ערכה של המילה אמת "דרך (השתלשלות) הצמצום בעשר" מלמעלה למטה הוא מ"ה, שהוא הוי"ה במילוי אלפין, יוד הא ואו הא. נמצא מ"ה למעלה (בחשוב המאות), מ"ה למטה (בחשוב עשרות) והכל אמת.
בְּזִמְנָא דְיִשְׂרָאֵל מְשַׁקְּרִין בְּתוֹרַת אֱמֶת, בְאוֹמָאָה דְשִׁקְרָא, אִתְּמַר בֵּיהּ "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה" (דניאל ח, יב) מַאי "אַרְצָה"? דָּא שְׁכִינְתָּא,
בזמן שישראל משקרים בתורת אמת, בשבועת שווא (שקר), נאמר בה ותשלך אמת ארצה, כי ניקוד המילה אמת הוא א חטופה בסגול (ה' נקודות), מ' מנוקדת בסגול (ג' נקודות) כלומר הנקוד של המילה אמת כולל שמונה נקודות, וכאשר ישראל בשבועת שקר, הם גורמים לשבירת העולמות ופיזור כל שמונה הנקודות של המילה אמת, ופזור השכינה בין כל אומות העולם.
ובזמן שישראל מקיימים תורת אמת בשבועת אמת, נאמר בה אמת מארץ תצמח, כלומר הם גורמים לייחוד שלושת הקווים במילת אמת, ולייחוד שמונה הנקודות שתחתיה בסוד וימלך תחתיו הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב (בראשית לו לט).
אך מקור השם "מקוה ישראל", הוא בפסוק (ירמיה יד, ח) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל, מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה, לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ, וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן. מהו מקוה ישראל המדובר, מדוע הוא מושיעו בעת צרה, מה הקשר שבין מקוה ישראל לתחושת הגרות והנכור שאדם מרגיש בארץ, ומדוע תחושה זו מובילה אותו לסיפת הפסוק וכאורח נטה ללון, שהוא גם שמו של ספר שכתב ש"י עגנון, בו הוא מתאר את גוויעתה רוחנית של יהדות מזרח אירופה רגע אחד לפני השתלחות מידת הדין בה.
כדי להשיב על שאלות אלו, עלינו להסביר מספר מושגים, מהו קו, מהו רשימו, מה היחסים בניהם, מהו מקוה, מהו מקוה ישראל וכו' וכו'.
הנה כתוב בעץ חיים כי טרם שנברא העולם היה אורו ממלא את המציאות, כלומר האינסוף ברוך הוא היה מתפשט לאין סוף ולאין תכלית, אך מיד כאשר עלה ברצונו הפשוט, לברוא את העולמות ולהאציל את הנאצלים... הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית, כלומר הבורא יתברך שמו, הפסיק את הבלתי תכליתי, ומתוקף פעולה זו נהיה תכליתי וצמצם עצמולנקודה האמצעית, כלומר הסיג את את כוח ההתפשטות שלו, הסגת והגבלת כוח ההתפשטות מכונה בשם צמצום, למה הדבר דומה, לאדם שנמצא בבית ויוצא ממנו, אך שלושה חפצים שלו נשארו בבית, ספר, מחברת ועט. וכעת, כאשר ילדיו באים הביתה, הם רואים את הספר, המחברת והעט, הם יודעים שאבא היה פה, כלומר יש להם "רושם", כלומר, חפציו של האבא יוצרים בילדים רושם שאבא היה כאן.
רישומו של האור שהיה והסתלק הותיר חלל פנוי ממנו, וכדי לתת קיום לחלל שלח האינסוף ברוך הוא קו אחד שיזין אותו ויקיימו תדיר. למה הדבר דומה, ליו-יו, זורקים את היו-יו מאתנו והלאה ומושכים אותו אלינו באמצעות הקו, או החוט המחבר אותו אלינו.
יו יו
זהו היחס בין הקו לרשימו, רשימו גימריה 556, קו גימטרי 106, וההפרש שבין הרשימו לקו הוא 450, שהוא י' פעמים שם מ"ה. שם מ"ה הוא שם הוי"ה במילוי אלפין, יוד הא ואו הא, ועשר פעמים שם מ"ה, כלומר עשר פעמים שם הוי"ה במילוי אלפין הוא ההפרש שבין רשימו לקו.
ונחזור לענין, מהו מקור האחדות של ישראל, הנקרא בשם מקוה ישראל, מלשון יקוו המים אל מקום אחד? אומר לנו הנביא, מקור האחדות של ישראל הוא אור הק"ו. כלומר, כאשר ישראל רוצה להיות אחד, בחינת לי-ראש (אותיות ישראל) עליו למתוח קו, שעניינו גילוי שם מ"ה בעולמות שהוא גימטריה אד"ם, בסוד שאמר רשב"י אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרווים אד"ם.
אתנחתא קלה 🙂
בסרטון שלפנינו רואים את מר קו, מר קו נזקק לעזרת המאייר שיאייר ויצייר לו עולם שיוכל להתקיים בו. מר קו, הוא שמו העברי, באיטלקית הוא נקרא לינוס. לינוס הוא קו דק, כעין חוט הפלך.
ונמשיך, מקוה ישראל מושיעו בעת צרה, כי כאשר אדם בעת צרה, עליו להוסיף אות ו' ,הוא אור הקו, לצרה ואז הוא מקבל צורה, כי כאשר מאיר אור הקו לצרה, בסוד אות ו', הוא מיחס את ה"צרה", לנותן הצורה, ובכך מתבטלת הצרה לנותן הצורה, כנר בפני אבוקה.
כאשר אדם גר בארץ, כלומר זר למנהגי המקום, כי ג"ר גימטריה 203 ועם חיבור הארת הקו אליו בסוד שם בן ד', הרי שהופך מג"ר, לאו"ר, כי הכלי שהוא בסוד ג"ר בארץ, בטל באמצעות אור הקו, שם בן ד' אותיות, לאו"ר, כנר בפני אבוקה. כי ג"ר גימטרי 203 ועוד ד' אותיות, הרי 207 גימטרי אור.
ארח הוא בא והולך, אינו גורם קבוע, לון גימטרי שם אלקים, הגוף שהוא אורח בא והולך הוא נוטה ללון, גם לשון תלונה, וגם לשון שינה, הגוף הוא אורח, והנטיה הטבעית שלו הוא שם אלקים שעניינו דין, לכן הוא נוטה ללון, לישון, להתלונן, להצר, וכל זאת למה, כי אין לו את אור הקו, הוא שם הוי"ה במידת הרחמים.
מה שמביא אותנו לספרו של עגנון "אורח נטה ללון" המתאר את צרת יהדות מזרח אירופה בעלות עמוד השחר מעל מלחמת העולם הראשונה, כגוף ללא נשמה, כאנשים ללא צורה, שלא מאיר בהם אור הקו, שהוא שמו הגדול והטוב במידת הרחמים.
במרוצת הדורות האחרונים, שאלו רבים את עצמם, גם חוקרים בתחומם, וגם אנשים פרטיים, מה המקור לשתי מלחמות העולם הקשות ביותר, שהיו בתולדות האנושות במאה העשרים, שרק האחרונה שבהן כלתה יותר משבעים מליון בני אדם וששה מליון יהודים בתוכם, שהיוו שליש מאוכלוסיית היהודים בעולם.
רבים מן החוקרים מחפשים תשובות בתהליכים טכנולוגיים מואצים חיצוניים, כגון: פיתוח תעופה, פיתוח רשתות תחבורה, המצאת נורת החשמל, פיתוח הגרמופון, הרדיו, הראינוע, הקולנוע, ותעשיית הבידור לכל גווניה, הטלגרף, הטלויזיה, מוצרי חשמל, מערכות מיזוג, פיתוח מערכות לוחמה מתקדמות כגון: צוללות, טנקים, נשק כימי, ונשק אטומי.
יש המדברים על תקופה נפיצה מבחינה רעיונית, עליית מדינת הלאום מחד, ורעיונות הסוציאליזם והקומוניזם מאידך, יש המדברים על חוזים סמויים וחוזים גלויים בין מדינות, יש המדברים על קפיצה תודעתית שהציבור המנומנם באירופה לא היה מוכן ומוכל אליה, ורבות כגון אילו.
אך מה אם הסיבה לשתי מלחמות עולם אילו, אינה נעוצה בהנץ החמה של המאה העשרים, אלא במאות השנים השנים שקדמו לה, האם עדשת העין האנושית מסוגלת להתבונן באספקלריה המאירה?
בראשית המאה השמונה עשרה, כותב אדם באיטליה, בשם רבי משה חיים לוצאטו (רמח"ל) פירוש לאדרא רבא של רשב"י, מחבר ספר הזהר הקדוש. יש לציין כי עד תקופת רמח"ל, נתקדשו כתבי האר"י בקבלה, בקהילות ישראל, ואיש לא ההין לכתוב דברים אחריו. מבחינת קהילות ישראל, נחתמה כתיבת הקבלה, היא החכמה האלוקית, בכתבי האר"י, אותם כתב תלמידו הרבי חיים ויטאל (הרח"ו) בערוב ימיו.
כדי לסבר את האוזן, בחבורת רמח"ל אשר בעיר פאדובה, נמצא תלמיד-חבר בשם רבי משה דוד ואלי (רמד"ו). בעוד רמד"ו כותב באורים פנימיים נפלאים על דרך הסוד, לתורה, לנביאים ולכתובים (שהם טכסטים קיימים ואיתם מותר וראוי להתכתב) הרי שרמח"ל כותב חיבורים חדשים בקבלה מפי מגיד. חיבוריו של רמח"ל בקבלה דולפים למזרח אירופה, ורבני מזרח אירופה בעברתם כי קשתה, רודפים אותו ומכריחים אותו לשרוף את כתביו ולהעיד בשבועה שאינם נכונים.
כדי להווכח בעד כמה היה ארור אפם של רבני מזרח אירופה, שהוביל לא רק לרדיפת רמח"ל ובני ביתו, אלא גם להשמדת שליש מיהדות העולם במאה העשרים, נתבונן בפתח דבר שכתב המו"ל של הספר אדיר במרום, בשנת התשנ"ה (1995).
"זכינו בדורינו דור עיקבתא דמשיחא שנתגלו כתבי קודש מרבינו הגדול דומה למלאך ה' צבאות הרמח"ל, על ידי כתבים אלו ניתן גם לתקן הספרים שנדפסו מכבר שהיו משובשים ביותר בגלל ההעתקות, ובפרט שהועתקו מכתב עברי-איטלקי לכתב אשכנזי. וכן היה גורלו של הספר שלפנינו - פירוש האדרא רבא הנקרא אדיר במרום, שהוא הספר המרכזי והיסודי ביותר מחידושי רבינו, אשר בו מגלה סודות נוראים ועצומים בעמקי התורה. אך ההעתקות שהגיעו לידי המדפיס הראשון הרב שמואל לוריא זצ"ל היו חסרים חלק האחרון ממנו ומשובשים ביותר ולקויים בחסר ויתיר בהרבה מקומות היו חסרים שורות, ובפרט במאמר האחרון (מעמוד שלג והלאה) היה חסר בכל עמוד שורות שלמות, עד שהיה מן הנמנע להבין כוונת המאמר, כעת זכינו בס"ד לכת"י פירוש האדרא שהיה בבית מדרשו של רבינו, ויכולנו בעזה"י לתקן כל הטעויות והדילוגים ולהחזיר העטרה ליושנה.
כאמור ההעתקה של כתב היד שהגיע לר"ש לוריא וממנו נדפס הספר בוורשא שנת תר"מ (ומאז יצא כמה פעמים במהדורות צילום) וכן כל שאר כתבי היד שהיו במזרח אירופא כולם היו חסרים כשליש האחרון של הספר מעמוד שע"א עד הסוף, שלא בא לכלל העתקה. חלק זה החסר נדפס בעזה"י בשנת תשמ"ח, בשם אדיר במרום חלק ב' במהדורה זו צרפנו ב' החלקים ביחד, שבעצם אינם ב' חלקים רק המשך אחד. כל הספר שלפנינו מפרש רק כשלוש דפים של האידרא, וטרם זכינו לפירוש של רבינו על כל האדרא, ולא ברור אם אמנם המשיך פירושו יותר ממה שלפנינו".
ראוי להתבונן בראשית הכתוב בחלק השלישי של הספר שלא הועתק למזרח אירופה ובו נעוץ השורש לשואת היהודים ולמלחמות האדם בכלל: וכמה תולדות גדולות נולדות מכח החיבור הזה (של הנשמה ברוח הנמצאת בחוטם), וגלוי בהם כל החיות של הא"א, וכל הפעולות הצריך אחר כך לעשות הרוח בכל הפרצוף. וכל שאר הפרצופים שהם ענפי הא"א הנה הם תלויים הכל בזה. וגם הא"א נופח הנשמה בז"א, ובחוטם הז"א יש חיותו. אך עיקר החיים הוא הבא מא"א שהם חיים ארוכים ונצחיים, כי אין שם אחיזה לס"א כלל כי בז"א יש קטרוג ס"א [שימישיך], ואז נעשה המוות במקבלים משם. על כן בגן עדן באים החיים מא"א דרך הז"א, וגם בארץ ישראל מגיע החיים האלה כנ"ל. ולעתיד לבוא יהיה בגלוי גדול, כי אז (ישעיה ד, ג) וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן, וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם--קָדוֹשׁ, יֵאָמֶר לוֹ: כָּל-הַכָּתוּב לַחַיִּים, בִּירוּשָׁלִָם. ובגלות (איכה ג, ו) במחשכים הושבני כמתי עולם, אך בגאולה יהיה התיקון של החיים כראוי.
היום לפנות בוקר התקבלה שאלה בבלוג וזו לשונה: שלום, קיבלתי קישור מחבר לקריאה בתיקוני הזוהר..ושמתי לב לציטוט הבא: "טעמו וראו כי טוב ה' " – תיקון השכינה ע"י ע' תיקונים (יחוד רישא וסיפא): לימוד ע' תיקונים ראשונים (דרשב"י) 40 יום, מר"ח אלול ועד יום הכיפורים (הרישא – מעשה בראשית, דע מאין באת, יש מאין). לימוד ע' תיקונים חדשים (דרמח"ל) 40 יום, מז' באדר ועד ליל י"ז בניסן - בו נדדה שנת המלך! (הסיפא – מעשה מרכבה, לאן אתה הולך, הגאולה, יש לאין) - בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל! "כי עין (תיקוני רשב"י) בעין (תיקוני רמח"ל) יראו בשוב ה' ציון"..רציתי לשאול ..את המשמעות. בברכה וחג שמח, ....
שלום וברכה... וחג שמח תודה על הענין שאת מגלה בכתובים הללו, שהם ב' הקטבים עליהם סובבים חיינו. כדי לבהיר את הדברים העמוקים שנכתבו נצייר את הציור הבא: ראי לנגד עיניך שעון אנלוגי (עגול עם מחוגים) כך שבמקום השעה 12 שהיא הנקודה הכי גבוהה בו, כתוב חג הפסח, ובמקום השעה 6 שהיא הנקודה הכי נמוכה בו, כתוב ראש השנה. על שני צירים אלו בנויים הכתובים.
ע' תיקונים של רשב"י אותם אומרים בארבעים הימים שמראש חודש אלול עד יום הכיפורים עניינם מעשה בראשית, כלומר בריאת העולם, כלומר לידת הזמן, שחכמינו כינו אותה בשם "יש מאין", כי ספירת חכמה מכונה בשם "יש" והאינסוף או ספירת כתר מכונה בשם "אין", לכן אומר הפסוק "והחכמה מאין תמצא" (איוב כ"ח י"ב) על הפסוק הזה לומדים ע' תיקונים של רשב"י, שהם שבעים תיקונים הנדרשים על מאמר בראשית היורה לידת הזמן ותולדותיו.
יש לשים לב לדמיון הצליל שבין ע' ל- ל "אין", כאשר ערכה של הע' בגימטריה הוא שבעים, שעניינו הריבוי שבעה ימי שבתא, שבעה הבלים, שבעים אומות העולם, וימי שנותינו שבעים שנה, ואילו ה-אַיִן הוא היפוכו, שהוא הייחוד.
ע' תיקונים חדשים דרמח"ל שאומרים בארבעים הימים, שבין ז' באדר שהוא יום לידתו ועלייתו של משה רבינו, עד יום י"ז בניסן, הכוללים את חג הפסח, עליהם נכתב "בלילה ההוא נדדה שנת המלך (אסתר ו' א') סובבים על הקוטב הב', שהוא עניין הגאולה והחזרת היש, היא החכמה, לאַיִן, כלומר לאינסוף ברוך הוא, שהוא עניין החזרת הרע לטוב. כלומר, שהרע יהיה נכפף תחת הטוב, וע' אומות נהיו נכפפים תחת רוחניות ישראל.
על תהליך זה נאמר עַיִן (תיקוני רשב"י) בּעַיִן (תיקוני רמח"ל) יראו בשוב ה' ציון.
כי העין שרואה את מעשה בראשית, שהוא למעשה תולדות הזמן וגילוי הרע, (בחינת ראש השנה) זוכה לראות את מעשה מרכבה, שהוא בחינת סוף מעשה, שהוא הפסח וענין הגאולה, ומכאן עין בעין, כי מי שרואה את לידת הזמן שהוא ראש השנה, דרך ע' תיקוני רשב"י, זוכה לראות את הגאולה והפסח דרך ע' תיקונין חדשים של רמח"ל, רואה בשוב ה' ציון. כי כמו במשוואה מתמטית, הע' תיקונים חדשים של רמח"ל, הם כנגד ע' תיקוני רשב"י, ובכך מתבטל הזמן ונותר רק אינסוף ברוך הוא.
והנה מצ"ה, הוא שם הוי"ה במילוי אלפין, יוד, הא, ואו, הא, גימטריה 45 או אד"ם או מ"ה, ובאמצע האות צ' שהוא משל לצדיק.
ושמו הפשוט במידת הרחמים נכתב י', ה', ו', ה'.
י' = חכמה = אבא
ה' = בינה = אמא
והנה נכתב שם הוי"ה במילוי ד' יודין, כך: יוד,הי,ויו,הי וגימטריה של 72 או ע"ב, שהוא בספירת חכמה בחינת אבא.
ושם הוי"ה במילוי ג' יודין נכתב כך: יוד, הי, ואו, הי, וגימטריה של ס"ג או 63, שהוא בספירת הבינה בחינת אמא.
נמצא כי כאשר נחבר את ב' ההויות הראשונות שהן אבא ואמא, או שם ע"ב ושם ס"ג, נקבל מצ"ה או 135.
כלומר שם מצ"ה הוא כנגד אבא ואמא חכמה ובינה, שם ע"ב ושם ס"ג, רעין דלא מתפרשין. ומצ"ה זו שאנו אוכלים היא על שום מוחין דאבא ואמא, ב' רעין דלא מתפרשין, מוחין דחירות.
כל אחד מאתנו גר בבית, או בדירה באחד הבניינים. בדרך כלל, סביב לבנין או לבית, יש חצר או גינה, וסביב לה - גדר, ומעבר לגדר - נמצא השדה, הרחוב, הסמטה, או הכביש. פחות או יותר כך נראית הסביבה שלנו. נשאלת השאלה האם התכנון האורבני שלנו הוא מקרי, הנתון להשפעות הזמן, לחישובי מהנדסים ולגחמות אדריכלים? או שעקרון הבניה מקורו בשורש פנימי רוחני גבוה.
נתבונן בדברים: הנה שמו הפשוט במידת הרחמים נכתב, י' ה' ו' ה'.
י = חכמה
ה = בינה
ו = תפארת
ה = מלכות
ואומר שלמה המלך בספר משלי, "בחכמה יבנה בית", אם כן, איך משתלב שמו הפשוט במידת הרחמים, שהוא יסוד עולם, בפסוק שאמר שלמה המלך. ויש לומר כי היות שאות י' משם ה' היא בספירת חכמה, הרי שהבית עומד בסימן אות י'. כמו בציור שלפנינו.
בחכמה יבנה בית
החצר או הגינה סביב לבית, מקורה באות ה' ראשונה של שם הוי"ה, היא ספירת הבינה, היות שהיא מקיפה לבית, ורחבה ממנו.
מאות ו' דשם הוי"ה נמשכת הגדר, גדר גימטריה אור. והיא, הגדר, היא הגבול שבין הרשויות, בין התחום הבית, או הבנין הפרטי, לתחום הכלל, הציבורי, בין רשות היחיד לרשות הרבים.
והרחוב, הכביש, הסמטה, השדה או המרחב מחוץ לגדר, הם נמשכים מאות ה' אחרונה דשם הוי"ה שהיא נבחנת למלכות.
