הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי; וְנִצַּבְתָּ, עַל-הַצּוּר

בס"ד

הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי; וְנִצַּבְתָּ, עַל-הַצּוּר (שמות לג כא).

"הנה מקום אתי; ונצבת, על-הצור", הנה מקום אתי ר"ת משמאל לימין אמ"ה (שלוש אמות, חכמה-בינה-דעת)

הקב"ה מצביע על מקום המפגש בינו ובין משה, שהוא הצור. צור לא כתיב, אלא הצור, שסופו נעוץ בתחילתו ו-הצור אותיות צורה, ומקדים הקב"ה אות הא למילה צור, כדי להודיע באמצעות הא הידיעה על המקום בו יפגשו, ולומר כי האות הא היא מקום הפנוי בו יתגלה השם צור. שכן כל עבודת ה' היא להפוך רצון שהוא בחינת חסרון, לצור ה', שהיא צורה. כי בצורה מתגלה אור המצייר.

לשון מהיר, מה עושה הקב"ה? מתאם פגישה עם משה על הצור. משה נצב על הצור, כבוד השם מופיע, שהוא בחינת אחורים ולא מהותו עצמו ומשתמש ברצון האיתן של משה הניצב על הצור, כבמקדח וקודח באמצעות הרצון של משה נקרה בצור, שם הוא מניח את משה, בתוך הנקרה שאותה יצר באמצעות הרצון של משה, אלא מה, הקב"ה משתמש ברצון של משה בכוון פנימה ולמטה, וכך מתגלה הנקרה ומופיעה עבודת ה'.

"וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר" סופי תיבות מימין לשמאל כת"ר (מגיד מראשית אחרית) שהוא ראש לנעלם,  אומר ה' למשה, אשימך בנקרה, שהיא לשון נקב וחסרון, שהוא בחינת חלל פנוי, משל לאדם המניחים אותו במטה, שהיא בחינת חלל פנוי, ולאחר מכן מכסים אותו ב שמי(כ)ה, ומטפלים בו, כיצד ?

בבריך שמיהבריך שמיה דמריה עלמא בריך כתרך ואתרך יהא רעותך עם עמך ישראל לעלם ופורקן ימינך אחזי לעמך בבית מקדשך ולאמטויי לנא מטוב נהורך ולקבל צלותנא ברחמין יהא רעוא קדמך דתוריך לן חיים בטיבותא ולהוא אנא פקידא בגו צדיקיא למרחם עלי ולמנטר יתי וית כל די לי ודי לעמך ישראל.אנת הוא זן לכולא ומפרנס לכולא אנת הוא דשליט על מלכיא ומלכותא דילך היאאנא עבדא דקודשא בריך הוא דסגידנא קמיה ומקמי דיקר אוריתיה בכל עדן ועדן לא על אנש רחיצנא ולא על בר אלקין סמיכנא אלא באלקא דשמיא דהוא אלקא קשוט ואוריתיה קשוט ונביאוהי קשוט ומסגי למעבד טבון וקשוט ביה אנא רחיץ ולשמיה קדישא יקירא אנא אימר תושבחן יהא רעוא קדמך דתפתח ליבאי באורייתא ותשלים משאלין דליבאי ולבא דכל עמך ישראל לטב ולחיין ולשלם.

וממשיך הקב"ה ואומר,"וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ, עַד-עָבְרִי", סופי תיבות משמאל לימין, ידך י"י ,בחינת מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ (שמות טו יז).

וַהֲסִרֹתִי, אֶת-כַּפִּי, וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ. כאשר אסיר את-כפי (המסך המכסה אותך) תראה את אחורי, את הנפעל ממני, אך לא אותי ככח פועל, בחינת "ופני לא יראו".

נמצא כי כדי לגדל אותנו לצורת אדם, חייבים להתקיים מספר תנאים: עלינו להתייצב על הצור, כלומר לבוא לקראת השם מתוכינו אל מקום שנקרא צור שהוא רצון איתן חזק כסלע. כאשר אנו נצבים על הצור, במלוא קומתינו ומראים כוונתינו, או אז בא כבוד השם ומניח אותנו בנקרה, שהיא נקובה בסלע שהוא החסרון שברצון, אז באה הכף, ומכסה את הכוח הפועל בבורא מפני הנברא, וכאשר מוּסרת הכף המסתרת, רואה הנברא את נפלאות הכוח הפועל, ולא את הכוח הפועל עצמו. בסוד הכתוב,"לְכוּ-חֲזוּ, מִפְעֲלוֹת יְהוָה-- אֲשֶׁר-שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ" תהלים מו ט.

וזה סוד וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה עמוס ט יג.

לרפואת עמך בית ישראל.

_

תמונה AttributionShare Alike Some rights reserved by Paulo Brandão

כתיבת תגובה

2 תגובות בנושא “הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי; וְנִצַּבְתָּ, עַל-הַצּוּר

  1. ... מר עוקבא הוה שכיח קמיה דר' שמעון בן פזי והוה מסדר אגדתא קמיה דר' יהושע בן לוי אמר ליה מאי דכתיב (תהילים קג) ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו
    אמר ליה בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם

    מדת בשר ודם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים
    והקב"ה אינו כן צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים
    והיינו דאמרה חנה (שמואל א ב) אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו.

    מאי אין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו
    מאי כי אין בלתך אמר ר' יהודה בר מנסיא אל תקרי כי אין בלתך אלא אין לבלותך שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו והקב"ה מבלה מעשיו

    א"ל אנא הכי קא אמינא לך הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד נשמה מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינה נראית מה הקב"ה זן את כל העולם כלו אף נשמה זנה את כל הגוף מה הקב"ה טהור אף נשמה טהורה מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו

    (בבלי, ברכות פרק א', י' ע"א)

  2. אשה כי תזריע וילדה זכר וגו'. ר' יהודה פתח, אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלקינו,
    מקרא זה קשה, (שכתוב) אין קדוש כה' (ש"א ב),
    משמע שיש קדוש אחר (על כל פנים הגרוע מעט מה',) משכתוב כה',
    (וכן) אין צור כאלקינו, משמע שיש צור אחר, (אלא שהוא גרוע מעט מה'.)

    (ומשיב) אלא ודאי אין קדוש כיי', כי יש הרבה קדושים, יש קדושים למעלה (דהיינו המלאכים), שכתוב, ומאמר קדישין שאילתא.
    (וכן) ישראל קדושים הם, שכתוב, קדושים תהיו.
    וכולם קדושים ואינם קדושים כה'. ומהו הטעם?

    משום שכתוב, כי אין בלתך.
    מהו, כי אין בלתך,

    אלא קדושתו של הקב"ה הוא בלי קדושה שלהם, (של המלאכים ושל ישראל), כי הוא לא צריך לקדושה שלהם. אבל הם אינם קדושים בלתך, וזה הוא, כי אין בלתך אין קדושה שלהם, בלתך.

    ואין צור כאלקינו: (פירושו הוא.) כמו שהעמידוהו,
    שהקב"ה צר צורה בתוך צורה
    (דהינו צורת העובר בתוך צורת אמו.)
    ומתקן אותה,
    ונופח בה רוח החיים,
    ומוציא אותה לאויר העולם.

    פירוש אחר,
    ואין צור כאלקינו.
    שיש צור, שהוא (רק) נקרא צור,
    כמ"ש, הביטו אל צור חוצבתם. (ישעיה נא)
    והכית בצור. הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב ( שמות יז)
    וכולם נקראים צור,
    ואין צור בכולם כאלקינו, שיש לו ממשלה ומלכות על כל.

    (זהר, תזריע, הסולם, לז-לט)

השאר תגובה