שני המלכים המפריעים לאדם בעבודת ה', סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, ועוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי, תמונה brefoto

בשבת זו אנו מגיעים לפרשת דברים אשר קרויה גם בשם שבת חזון על שם ההפטרה שאנו מפטירים, חזון ישיעיהו בן אמוץ, וכך נאמר בפרשה: וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵהֶם. מה דיבר משה רבינו אל בני ישראל? קודם כל התורה מציינת לנו באיזו סיטואציה דיבר משה לבני ישראל, אומרת התורה, אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת, בְּאֶדְרֶעִי. 

זאת אומרת הדיבור הזה של משה רבינו שדיבר אל עם ישראל זה היה אחרי שהיכו את שני המלכים הגדולים הללו, מהי המשמעות מבחינה פנימית? מבחינה פנימית יש בנפש שלנו, שליטה של הרצון לקבל של האיגואיזם שבו, ויש להבחין ברצון לקבל הזה שני מלכים, כלומר שתי שליטות גדולות, שליטה אחת מכונה סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, זוהי הקליפה שכנגד האמונה, בסוד הכתוב, מי ה' אשר אשמע בקולו, וקליפה השניה, היא הקליפה כנגד ענין האהבה, אהבת הזולת, אהבת ה', ענין ההשפעה, הקליפה השניה מכונה עוג מלך הבשן, אשר יושב בעשתרות באדרעי.

מי הם שני המלכים בנפש האדם פנימה? כיצד הם מפריעים לו לעבוד את ה'?

כאשר אדם רוצה לעבוד את הבורא יתברך, הוא צריך לעבוד את הבורא יתברך בשני מסלולים, מסלול אחד הוא מסלול האמונה, היות ואנו לא רואים את הבורא, היות ואנו לא מרגישים אותו, אנו צריכים להאמין שהוא נמצא, ולא רק שהוא נמצא, אלא שהוא מכוון את המציאות בבריאה הזאת, את כל המקרים מהגדולים ועד הקטנים, הכל בא מאת ה' יתברך, כי הוא עשה עושה ויעשה את כל המעשים כולם, זוהי דרך אחת בעבדות ה', והיא דרך לא פשוטה, והיא דרך שהיא מחייבת, כי בו בזמן שהאדם רוצה לחיות חיי אמונה, משמעות הדבר, שהוא מצייר לעצמו איך הוא היה מתנהג, ואיך הוא מדבר, ואיך הוא היה חושב, באם היה נמצא עכשיו בפני מלך גדול ונורא. וצריך להסיק מסקנות, אדם צריך לקחת עט ונייר ולרשום באופן ממשי, אם הייתי עכשיו נמצא בארמון, בפני מלך גדול ונורא השולט בעולם, מה זה היה מחייב אותי, איך הייתי מתנהג, לרשום לפרטי פרטים, א) ב) ג) ד) איך הייתי מדבר, איך הייתי חושב, לרשום הכל, ואחרי שאדם רושם את הכל, אז הוא צריך לומר לעצמו, עכשיו אני צריך לפעול לפי מה שרשמתי כי זו באמת המציאות שאני נמצא מול מלך גדול ונורא, רק שאני לא רואה את זה ולא מרגיש את זה, אבל זוהי עבודת האמונה, להאמין שבאמת זה ככה, מה משמעות עבודת האמונה, שאני באמת פועל ככה.

עוג מלך הבשן מפריע לאדם בעבודת האמונה

ואפשר לומר כנגד העבודה הזו יש עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי, לא כפי שאמרתי קודם, עשתרות אומר רש"י, המלך קשה, והמדינה קשה, פירושו של דבר שהרצון לקבל של האדם, מהבחינה הזאת של עוג מלך הבשן, בכל פעם שהאדם צריך לפעול על פי האמונה, הוא (עוג) מציב בפניו קשיים, והקשיים כולם נכללים כולם בשאלה הגדולה הזאת, מי ה' אשר אשמע בקולו. כלומר, הגוף אומר לאדם, אני מוכן לעשות דברים מעל ומעבר, ללמוד תורה לקיים את כל המצוות, אבל תראה לי את המציאות של הבורא, אני רוצה להרגיש את זה, אני רוצה לראות את זה, תן לי איזה סימן, איזה אות מן השמים, מי ה' אשר אשמע בקולו? אתה רוצה שאני אשנה את כל החיים שלי, ואני אפעל תוך הקרבה וותור על הרבה דברים, בשביל מי?

זה קושי גדול מאוד, וזה קושי שמציב בפנינו עוג מלך הבשן, הקליפה הזאת, אשר יושב בעשתרות. עשתרות, אומר רש"י צוקים וקושי, זה מראה על קושי, זה הקושי אשר מציבה הקליפה הזו בפני האדם. וכנגד המסלול השני, שהוא מסלול של אהבה, ואהבת לרעך כמוך, ואהבת את ה' אלוקיך, אהבת כל מי שנמצא סביבך, כי בכל המציאות שסביבנו דומם, צומח, חי, מדבר, מלובש המלך ה' יתברך הקב"ה.

סיחון מלך האמורי מפריע לאדם בעבודת האהבה

ואז באה הקליפה סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, קליפה זו שהיא הקליפה של הרצון לקבל, שהיא רוצה לפעול נגד העניין של האהבה, כי הענין של האהבה משמעותו, שאני פועל בשבילך, מתוך זה שאני מחשיב אותך, ואני מעריך את מציאותך ואני אוהב אותך. אז אני פועל בשבילך שלך יהיה טוב, ואני לא מתחשב עם האינטרסים שלי, שלי יהיה טוב, העיקר שלך יהיה לך טוב. ואז מתחילים החשבונות של הרצון לקבל, אבל מה אתה תרוויח מזה, אם אתה תעשה בשביך השני, מה אתה תרוויח מזה? השני יהנה, אני מבין, אך מה לך יהיה מזה? מה אתה תרוויח, איך אתה תהנה בחיים? מה אתה רוצה להגיד לי שאתה מפסיק את כל ההנאות שלך בחיים ואתה מתחיל לעבוד בשביך שאחרים יהנו? זה שגעון, זה מה שהקב"ה דורש ממך? לוותר לגמרי לעצמך? וכך הרצון לקבל מכניס את האדם למעגל של חשבונות, מה יצא מזה, מה לא יצא מזה, האם אני ארוויח, כמה אני צריך להרוויח, הרי צריך להרוויח, לא רק השני ירוויח וכו' וכו'.

אלו שני המלכים אשר נמצאים בנפש האדם, סיחון מלך האמורי אשר בחשבון, ועוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות, עשתרות באדרעי, זוהי קליפה שכנגד ההשפעה, האהבה החסד, סיחון, וזוהי קליפה נגד האמונה, קבלת עול מלכות שמים מתוך אמונה למעלה מהדעת של האדם, למעלה מההרגשה, למעלה מההבנה שלו.

משה רבינו העביר מסרים מהקב"ה לעם ישראל, אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי, אחרי זה, אחרי ששתי הקליפות הללו הוכו והתמוטטו, אז מוסר משה רבינו מסרים מאת הקב"ה.

מה מוסר משה לעם ישראל בחומש דברים?

בעבר הירדן, בארץ מואב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמור. משה רבינו התחיל לבאר את התורה שקבלו העם הישראלי, וזהו ספר דברים. ספר דברים הוא כל כולו תמצית של התורה שנתן הקב"ה לעם ישראל, יש בו גם תמציות אידאולוגיות וגם תמציות הסטוריות. משה רבינו מציין כאן, משחזר את ההסטוריה של עם ישראל מתחילת הווצרות השורשים, מהאבות הקדושים שירדו למצרים וכו', שיעבוד ישראל במצרים וכו' וכו'. משה רבינו מציין לאורך הספר הזה, את כל ההסטוריות האלו, שהם למעשה מצבים רוחניים נפשיים, שהם בנפש האדם, הוא מציין את המצבים הללו, בכדי שאנו נוכל להעביר ולהשפיע את המסרים האידאולגיים, את האידאולוגיות המרכזיות שהקב"ה מבקש שנחיה לפיהן, שעל פי הן יכול העם הישראלי להחזיק מעמד, להשרד, לחייות חיים נורמליים בארצו, בארץ ישראל, על זה מדובר בספר דברים, הספר החמישי מתוך חמשת החומשים, הספר המסכם את חמשת החומשים, כמו השורה התחתונה של חמשת החומשים.

שבת שלום

שיעור של הרב גוטליב שליט"א פרשת דברים, שבת חזון התשס"ד

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, תשעת המצבים הנפשיים שמזכיר משה לישראל,  בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב.

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, איזה דברים דיבר משה אל כל ישראל, דברים אלוקיים. או שדיבר מענין ההתקרבות לה', או מזה שדיבר צריך שלא להתרחק מה' ע"י העוונות הפשעים שלו וכו'. אלהנ הדברים אשר דיבר משה, למעשה כל ספר דברים אלו דברים שמשה רבינו דיבר, אלו דברים נפלאים, משה רבינו מסכם את כל מה שעברו עד כה, מדבר על המסקנות שצריכים להסיק, על התקוות שצריכים לקוות בהמשך, על מה שעומד מול עם ישראל בעתיד, דברים אלוקיים מדבר משה.

בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. מצד הפשט כאילו משה רבינו ישב בכל המקומות האלו, כל כך הרבה מקומות ודיבר, אבל רש"י מקשה על זה, ואומר שלא ייתכן הדבר, אלא הכוונה שמשה רבינו דיבר אל כל ישראל בהקשר למצבים מסויימים, המצבים הללו מכונים, עבר הירדן, במדבר וכו'. בעצם משה רבינו מזכיר את המצבים של עם ישראל, את החטאים שלהם, את הפשעים שלהם, ואז כאשר האדם זוכר את זה שהוא לא בסדר, כאשר הוא חי את זה יכולים להתקבל על ליבו הדברים האלוקיים, והסיבה היא פשוטה, כי כל זמן שהאדם חושב שהוא בסדר, אז הוא לא מחפש שום דבר, הוא לא תר אחר כלום, בזמן שאדם מרגיש את עצמו, עד כמה שהוא לא בסדר, עד כמה שהוא מבוזה ושפל, ולא מתקדם, וצועד יום יום לשום-מקום, אז הוא נזקק לעזרת ה' והוא צמא מאוד לשמוע ולהאזין לדברים האלוקיים.

בעבר הירדן  - מצב נפשי ראשון 

ולכן כאן משה רבינו מזכיר את המצבים של האיש הישראלי, בעבר הירדן, מצב ראשון. ירדן מלשון ירידה, הירידות של האדם, יש לפעמים האדם בעל אנרגיה, בעל כוחות, בעל חדווה ושמחה, מוטיבציה ללכת, לעשות את דבר ה' ולפעול, ולהקריב ולתת, ולפעמים אדם נמצא במצב של ירידה, בדרך כלל הירידות שלנו נובעות מכך שהאמונה שלנו בה' היא מעורערת, היא לא תקינה, כשאמונה נופלת הכל נופל, המוטיבציה והאנרגיה נופלים, השמחה והחדווה של האדם. והאדם שהיה רגיל לחיות עם מוטיבציית חיים עם שמחה תוך קיום המצוות, תוך תקווה להדבק בה', אדם כזה שהיה רגיל לחיות ברמת חיים גבוהה, לא רמת חיים גשמית, רמת חיים רוחנית, שהוא מאבד את הכל והוא נופל אז הוא חווה את הגהנום במלוא התגלמותו.

במדבר - מצב נפשי שני

כי אדם שרגיל לחיות ברמת חיים רוחנית גבוהה ופתאום הוא נופל לחושך וצלמוות, אז ההפרש הוא כל כך גדול שהאדם מסוגל להכנס לדכאון ממש. גדול מאוד, וזהו שמשה מזכיר כאן לאיש הישראלי, בעבר הירדן היית, היית במצבים של ירידות, שהירידות האלו ממש העבירו אותך מדעתך השפויה, חשבת שאתה משתגע לגמרי מתוך ייסורים, ומתוך כאבים, במדבר, היית במדבר, היית מתפלל, לא הרגשת שום טעם בתפילה, אתה אומר את המילים של התפילה, אתה לא יודע מה קשור אליך, כאילו פעם ראשונה אתה פוגש את המילים בסידור, וזה בעצמו פלא גדול, איך יכול להיות שאדם במצבים מסויימים הוא כך, במצבים מסוימים הוא לגמרי סתום ולמטה, עד כדי כך שהוא אומר את המילים של התפילה, וזה לא אומר לו כלום, זה נראה לו רחוק מאוד מכל המציאות של החיים שלו. בקיצור זה נקרא מדבר, אין שם שום לחות, יובש, אין שם שום מים, אין שם שום משהו שמחיֶה, אתה לומד תורה, אתה לא מרגיש שום דבר, בעבר היית פותח, חומש, גמרא, ספר חסידות, ספר פנימיות, היית מתרגש, זה היה מאיר את ליבך, היית הולך עם הרעיונות האלה כל היום ומספר אותם לכל אחד, מרוב שהיית מתרגש מהם, ועכשיו אתה הולך וקורא, זה לא מענין אותך בכלל, אתה לא יודע איך זה קשור אליך, מה רוצים ממך בכלל. זה נקרא מדבר הכל כל כך יבש, רק חול וחול וחול בכל אשר תפנה.

בערבה - מצב נפשי שלישי

בערבה, ערבה לשון ערבות, פעם היית יכול לעשות דברים במסירות נפש, אפילו דברים שלא היו כל כך נעימים לך, עכשיו אתה עושה רק מה שערב לך, איפה שזה מתוק, איפה שאתה רואה שזה משתלם, שאתה תרוויח מזה, שהאהבה העצמית שלך תפרח מזה, אז אתה הולך ועושה. אבל במקום שצריך קצת הקרבה ומסירות נפש, אז אתה כבר לא יכול לעשות, זה נקרא בערבה. כשהאדם עושה רק מה שערב לו, מה שמתוק לו, כפי שאנו מוצאים בפרשת נח, שנח שלח את העורב בהתחלה, אחר כך הוא שלח את היונה, מה ההבדל בין העורב ליונה, העורב, שמעתי ממורי ורבי הרב אשלג, זכר צדיק וקדוש לברכה, שהעורב עושה רק מה שערב לו, לכן הוא שחור כזה, כי האדם שעושה רק מה שמתוק לו ורק מה שנח לו, ורק מה שהאינטרס שלו מבים אז הוא נעשה זר ומנוכר מבני אדם, ונעשה שחור, אף אחד לא מכיר אותו, וגם הוא לא מכיר אף אחד.

לעומת זאת, היונה, שנמשלת לכנסת ישראל, חזרה עם עלה זית טרף בפיה, ואמרה מוטב שיהיו מזונותי מרורים כזית ובידי הקב"ה, ולא מתוקים כדבש ובידי בשר ודם. אם כן היונה היא אנטיתזה של העורב, היונה היא כנסת ישראל שמוכנה לעשות דברים במסירות נפש, תוך מסירות נפש, תוך הרגשה לא טובה, תוך הרגשה שחורה, זה נקרא בערבה, שאתה הולך ועושה רק מה שמתוק לך רק מה שערב לך.

מול סוף - מצב נפשי רביעי 

מול סוף, אתה נמצא מול סוּף, אתה נמצא מול הסוֹף, יש הרבה פעמים שהבן אדם מרגיש שזהו זה, זה הסוף, לא רואה יותר תקווה, לא מוצא טעם בשום דבר, אין לו לאן ללכת, פשוט מצב של ייאוש גמור, ממה זה בא, זה בא מזה שאדם לא מקושר להבורא, והוא לא מחונך להאמין בהשגחה פרטית של הבורא מצד רצונו להיטיב לנבראיו, אז ממילא שהוא מסתכל על עצמו וסביבותיו, הוא לא מרגיש שום תקווה, ראיתי הרבה בני אדם, אמרו לי, "אנחנו לומדים, לומדים תורה, לאן נגיע כבר עם זה? אני לא רואה שאני אהיה גדול הדור פעם, אני גם לא רואה שאני אגיע לאיזה מדרגה רוחנית, התאוות הבהמיות שולטות בי שליטה גמורה, מה כבר יכול לצאת ממני? שום דבר. כלום לא יצא ממני, ואני מסתכל סביבי אני לא רואה שיש מישהו בכלל שיכול לצאת ממנו משהו, הכל נראה שחור לגמרי, כל העולם נראה אינטרסנטי כולם בהמות שדואגות לעצמם, כולם מלאים אינטריגות, כולם כועסים אחד על השני, כל אחד רוצה לנצל את השני, לחלוב את השני, כולם משוקעים עד מעל לחוטמם בכל היצרים והתאות כמו בהמות וחיות בתוך הביצה, וגם אני שאני מסתכל על עצמי, אני לא רואה שאני אגיע פעם למשהו". זה נקרא שהבן אדם נמצא מול סוף, הוא רואה הכל בצורה סופנית לגמרי, אין תקווה לשום דבר, כדאי להיות מיואש לגמרי, כי חבל להשקיע, כל המשקיע שוקע, אומרים בגולני, בשביל מה להשקיע מה יצא מכל ההשקעה? יצא ממך משהו, תגיע לאיזה מדרגה רוחנית מסויימת, אני רואה שאני לומד תורה ומתעסק עם מצוות והכל, אבל אני נשאר באותה שפלות שהייתי, אז חבל על הזמן. אז גם את המצב הזה מזכיר משה רבינו, מול סוף, אתה עומד כל הזמן באופן סופני מול החיים שלך, מול החיים של אחרים.

בין פארן ובין תפל  - מצב נפשי חמישי ושישי

בין פארן ובין תפל, מה זה בין פארן ובין תפל? גם כן תאור מצב, לפעמים אדם הוא בחחינת פארן, מה זה פארן, פרוע לגמרי, פארן זה גם מלשון פריעה, כמו שכתוב ופרע את ראש האישה, שפירושו גילה את ראש האישה, הוריד את הכיסוי וגילה את הראש. אז לפעמים אדם הוא בבחינת פארן, מה זה פארן, הוא מרגיש שהכל מגולה אצלו, והוא פרוע, מה זה פרוע, יש לו אנרגיה רבה, מרגיש את עצמו על הסוס, עד כדי כך שהוא מרשה לעצמו להתל באחרים, לעשות צחוק מאחרים, הוא מרגיש שהוא חזק מאוד בתורה ובמצוות, הכל מגולה אצלו, פארן מלשון גילוי, ולכן הוא מתפרע על אחרים. פארן מלשון התפרעות, זה כשהאדם נראה לו שהוא למעלה, בין פארן ובין תפל, לפעמים בדיוק ההפך, הוא מרגיש שהכל תפל, אין לו טעם בשום דבר, אדם הוא כמו בכף הקלע, יעלו שמים ירדו תהומות. שמעתי שיש מחלה נפשית שכזו, הוא מלא אנרגיה כמו איזה פצצה אטומית, הוא לא יכול לישון אפילו מרוב שהוא מלא אנרגיה, ולפעמים הוא נמצא בהיפך הגמור, כמו איזה פרח, שלא השקו אותו שלושה ימים בקיץ, אז הוא ככה נבול לגמרי עם העלים שמוטים למטה, ככה גם כן לפעמים האדם, שמוט לגמרי, אין לו שום חיות, אין לו שום דבר, הוא לא יודע ממה יש לשמוח, מה הטעם בהכל, בין פארן ובין תפל.

לבן - מצב נפשי שביעי 

ולבן, מצב רוחני אחר כבר, לבן, מה לבן, שהאדם מרגיש ההיפך הגמור, מרגיש שהכל לבן והכל בשלימות, גם אנשים כאלו יש גם מצבים כאלו יש, שהאדם מסתכל על עצמו, הוא כל כך נהנה מעצמו, הוא מרגיש, הנה יש לי כל כך הרבה תורה, כל כך הרבה מצוות, אם כל העולם היו כמוני, כבר כל העולם היו מתקדמים היו רחוק מאוד, חבל מאוד שאנשים משוקעים בכל מיני הבלים, יצרים ותאוות היו צריכים לבוא ללמוד ממני, להיות שקועים בתורה ובעבודת ה', במצוות ובמסירות נפש, זה גם מצב נפשי, לבן, שהוא רואה את הכל לבן, הכל טוב, לא רואה שום חסרונות, גם אם הוא נכשל באיזה משהו, הוא אומר, "הכל מאת השם, הכל זה יד ה', הכל זה השגחה פרטית, אני, אין לי מה לדאוג, ואני אין לי מה להתאמץ, הכל זה בא מאת השם", זה גם מצב של קליפה, כי במצב כזה, לאדם לא יכולה להיות תפילה, אם הכל טוב הכל יפה, הכל בא מאת השם, אדם לא יכול להתפלל, אין לו אותית של תפילה, אין לו חסרונות.

וחצרות - מצב נפשי שמיני

וחצרות, מה חצרות שאדם מרגיש את עצמו שהוא נמצא מחוץ ליהדות. יש בית ויש חצר, אדם שנמצא בתוך הבית, הוא נמצא בתוך העניינים, במקום המרכזי, אבל אדם שנמצא בחצר, אז הוא מחוץ לעניינים, והרבה פעמים אדם מרגיש את עצמו שהוא חצרות בית ה', זאת אומרת, יש את בית ה' בעצמו, ויש את חצרות בית ה', ואז האדם אומר לעצמו, "אני לבית ה' לא אוכל להגיע", זה משהו דומה למה שפרשנו במול סוף ,אני לבית ה' לא אוכל להגיע, אדם נמוך כמוני לא מקבלים לבית ה', לבית ה' מקבלים אנשים יחידי סגולה, אנשים נבונים, חכמים, פקחים, עובדי ה', בעלי מסירות, בעלי נתינה, אלה אנשים המקבלים אותם לבית ה', אבל אחד כמוני, בטח שלא יקבלו לכן בטח שטוב שאסתפק בחצרות בית ה', אומנם, זה לא הכי נעים, אבל זה מה שיש. גם כן מצב נפשי.

ודי זהב - מצב נפשי תשיעי 

ואחר כך כתוב ודי זהב, מה זה די, די בהיפוך אותיות זה יד, יד של זהב, יד זה מורה על תפישה, מלשון כי תשיג יד, תפישה של זהב, מה זה זהב? נוטריקון זה הב, כל מה שאני רואה, אני רוצה לקבל, וזה משותף לכל בני האדם, וזה היה בחטא העגל, חטא העגל הם עשו אותו בעיקר מזהב, מה זה זהב, כל מה שאני רואה אני רוצה לקבל אותו, כפי שלבן אמר ליעקב, "הבנות בנותי, הבנים, בני, הצאן צאני, וכל אשר אתה רואה, לי הוא", כמו שלבן אמר ליעקב, כל אחד מאתנו חושב, כל מה שהוא רואה, הוא רוצה לתכף לקבל והכל שלו. גם זה מצב רוחני מצב של רצון לקבל.

אם כן מנינו פה שורה שלמה של מצבים רוחניים, בעבר הירדן, במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תפל, ולבן, וחצרות ודי זהב. כמה מצבים יש פה? תשעה מצבים יש פה, תשעה מצבים רוחניים, בתוך תשעת המצבים הרוחנים האלו רוכבים דברי האלוקות, אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל, הדברים הנפלאים שדיבר משה הן דברי מוסר והן דברי עידוד, הן חשבון נפש, והן תקווה לעתיד כל הדברים הללו, הם רוכבים ומתחברים לכל המצבים הנפשיים, שמשה רבינו מתאר כאן. כי רק אדם שנמצא בכל מיני מצבים נפשיים כאלו, הוא זה שנצרך לעזרת ה', אבל אדם שלא מכיר את המצבים האלו, הוא לא נצרך לעזרת ה', הוא לא צריך את התורה, הוא לא צריך את אור האמונה, הוא יכול להסתדר לבד, רחמנא ליצלן.

אנו נסיים בזאת ויעזור ה' שנעבר את המצבים האלה ונצליח גם כן, שבת שלום לכולם.

שיעור מאת הרב גוטליב שליט"א פרשת דברים התשס"ג 2

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב". תמונה: גדי קדם, יטבתה

בשבוע זה אנו מגיעים לפרשת דברים וכך נאמר בה:

אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב.

זאת אומרת התורה מקדימה לנו שהדברים הבאים שאנחנו הולכים לקרוא, משה דיבר לכל ישראל. ובעצם משה רבינו מדבר כאן בכל חומש דברים ומזכיר נשכחות, מזכיר את כל טובות ה' שפעל עימנו, מזכיר את מה שהקב"ה מבקש מאתנו וכו'. אם כן דבר ראשון שצריכים לעמוד עליו הוא אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל.

משה רבינו מדבר אל כל ישראל, לכלל ישראל, אל כל אחד ואחד, ייתכן מאוד שאצל כל אחד ואחד הדברים מתקבלים באופן אחר, כי כל אחד ואחד בנוי אחרת, ייתכן שמלבד זה, שכל אחד מקבל את הדברים בצורה אחרת, ויש דברים שנוגעים יותר לאחד מאשר לשני, הכל לפי תכונותיו של האדם, אבל משה רבינו, מצידו, מדבר אל כלל ישראל.

כפי שאנו רואים בעולם הזה שהשמש מאירה לכל בשווה, רק כל אחד ואחד ניזון ממנה לפי מה שהוא, לפי צרכיו, לפי תכונותיו וכו'. כך גם האור העליון מאיר לנבראים, והנבראים לוקחים ממנו לפי תכונותיו. כל הבריאה כולה מאיר אור אלוקי, אבל לא כולם יכולים להנות ממנו בשווה. למשל, הדומם נהנה מהאור האלוקי לפי כוחו, לפי יכולתו, הצומח נהנה מהאור האלוקי בצורה יותר מפותחת, והחי בצורה עוד יותר מפותחת, אבל אין הבדל באור האלוקי כי הוא מאיר בשווה. רק כל אחד ואחד מקבל ממנו לפי הכלים שלו.

וגם כאן אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, משה רבינו תכונת האמונה שבאדם, והוא ממשיך אור אלוקי לכל ישראל, זאת אומרת הוא ממשיך אור לכל האברים של האדם, וכך אחד ואחד מן האיברים ניזון מן האור האלוקי לפי כוחו. גם במילים אל כל ישראל נרמז שישראל יכולים לקבל באמת את הצווי האלוקי רק כאשר הם יהיו כל, דהיינו, כלל אחד, דהיינו כאשר יהיה חיבור בין אחד לשני. אבל מטרם שיהיה חיבור אז הדברים לא יכולים להתיישב בצורה מושלמת אצל כל פרט ופרט.

ולכן נאמר אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל. כלומר הדברים מתקבלים על הלב, בזמן שכלל ישראל מאוחד, בזמן שיש חיבור אחד בין אדם אחד לחברו. אם כן יש כאן כמה רעיונות:

מדוע לדבר אל כלל ישראל

הרעיון הראשון הוא שמשה רבינו מצידו מדבר אל כלל ישראל, אבל כל אחד ואחד מקבל לפי יכולתו ותכונתו. הענין השני, בכדי שהדברים יתקיימו בצורה הנכונה ביותר כל ישראל צריכים להיות מחוברים ומאוחדים בניהם. וכך כותב רבינו בעל סולם, בכדי שנוכל לקיים מצוות ואהבת לרעך כמוך, בצורה הנכונה ביותר, צריכים להיות כלל ישראל מחוברים, כי רק בזמן שהיו כל ישראל מחוברים בניהם ועמדו כאיש אחד בלב אחד, במעמד הר סיני, אז באמת נתן לנו הקב"ה את התורה, שאז היתה אפשרית קיום המצווה ואהבת לרעך כמוך.

מצוות ואהבת רעך לרעך דורשת שכל אחד ואחד יעבוד לטובת הזולת ללא תמורה. זה יכול לקרות כאשר כל אחד ואחד מישראל יעשה כן, ואז יוצא שכל אחד ואחד מובטח בכל צרכיו, אבל אם כלל ישראל אינם מאוחדים, חלק דואגים באמת לזולת, אבל חלק דואגים לעצמם, אז יוצא אם כן, שהצרכים של כל אחד ואחד אינם יכולים להיות מובטחים ולכן זה בלתי אפשרי לקיים את מצוות ואהבת לרעך כמוך, בצורה כזאת, כאשר כלל ישראל אינם מאוחדים.

איך ייתכן שישראל היו בחמישה מקומות בעת ובעונה אחת? 

אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. אומר כאן רש"י, מה זה בעבר הירדן במדבר, שואל רש"י לא במדבר היו אלא בערבות מואב, למה כתוב במדבר, אלא בשביל מה שניסו במדבר שאמרו מי יתן מותינו וכו', זאת אומרת הרשימה כאן שמובאת כאן בפסוק, היא לא רשימה של מקומות שהם נמצאים בה, כי א' הם יכולים להיות רק במקום אחד, ולא בחמישה מקומות בבת אחת, ב' אומר רש"י באופן קונקרטי כתוב פה במדבר, הם לא היו במדבר, הם היו בערבות מואב, אלא זאת רשימה של כל המקומות שהם חטאו בה, למעשה זאת רשימה של החטאים שלהם.

בערבה, בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור, בשיטין בערבות מואב, מול סוף, על מה שהמרו בים סוף, בבואם לים סוף אמרו: "המבלי אין קברים במצרים", וכן בנסעם מתוך הים שנאמר "ויאמרו על ים בים סוף", בין פארן ובין תפל ולבן. אמר רבי יוחנן חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תפל ולבן, אלא הוכיחם על דברים שאמרו על המן והוא לבן. ואמרו "נפשינו קצה בלחם הקלוקל", ומה שעשו במדבר פארן ע"י המרגלים.

בחצרות, במחלוקתו של קורח. וכן מה שארע למרים בחצרות שלקתה בגלל לשון הרע, ודי זהב, הוכיחם על העגל, שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם. אם כן זוהי רשימה של החטאים של ישראל, וגם הפסוק הבא: "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ". גם כן מפרש רש"י שהוא בעצם הזכרה של חטא של ישראל. אמר להם משה, ראו מה שגרמתם אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע דרך הר שעיר, שהוא מהלך אחד עשרה יום, ואתם הלכתם אותו בשלושה ימים, מדוע? כל כך הייתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ, ובשביל שקלקלתם הסב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה:

זאת אומרת במקום לעשות את הדרך בקיצור, עשיתם אותה בארבעים שנה, והשכינה הקדושה היתה יכולה למהר לכם את הדרך עוד יותר מצד דרך הטבע. אם כן הפסוקים הללו מוזכרים החטאים של ישראל, ואם כך צריך להבין את הרעיון הכללי.

מדוע להזכיר חטאים, מה יוצר משה בהזכרת חטאי ישראל?

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, היכן דיבר משה, במדבר בערבה, בכל החטאים הללו, למה דווקא היה צריך משה להזכיר לישראל את כל החטאים הללו בכדי לדבר אליהם, האם לא היה יכול לדבר על החיובי בלי להזכיר את השלילי? התשובה היא שהתקשרות האלוקות עם האדם, היא רק בזמן שהאדם מרגיש את עצמו חוטא ופושע ומבקש לחזור בתשובה. ומתחרט מאוד על מעשיו דיבוריו ומחשבותיו. ומבקש שה' יעזור לו בתשובה, אז הקב"ה מתקשר עם האדם, ומאיר לו אור אלוקי על מנת להחזיר אותו בתשובה.

אבל אדם שמרגיש את עצמו צדיק וישר ממילא הוא לא נזקק לעזרת השם בכלל, אז אין לו קשר עם הבורא. הקשר של האדם עם הבורא, יכול להתבצע רק כאשר אדם מרגיש שהוא חוטא, וזה מה שנאמר כאן.  אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. הדברים האלוקיים שדיבר, היכן הם יתישבו, דווקא בתוך הכלים הללו של החטאים של ישראל, דווקא היות וחטאו, אז יכולים הדברים שמשה רבינו מדבר להתישב אצלם. אחרת, אם אין את החטאים הללו, אז ישראל אינם זקוקים לאור האלוקי.

מדוע אדם שמכנים אותו בכינוי 'רשע' יש לו סיכוי להתקדם בחיים

זהו שהייתי שומע ממורי ורבי הרב אשלג זצ"ל הרבה פעמים, הוא היה מכנה לאדם מסויים 'צדיק', אז צדיק אצלו זה היה כינוי גנאי, מדוע, אם היה אומר על מישהו שהוא צדיק, הפירוש שכל מה שהוא עושה הוא מצדיק את עצמו, והוא לא רואה בעצמו, שום גנאי שום בעיה, ממילא האדם הזה לא יכול להתקדם. ואם היה אומר על אדם מסויים שהוא 'רשע', זה היה דווקא כינוי של חיבה, זה היה שבח, מדוע, מה זה רשע, אדם שהוא מרגיש שהוא רשע ולא בסדר, אם אדם כזה אפשר לדבר, עם אדם כזה אפשר להתקדם.

הוא גם היה אומר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים, הוא הי אומר אל תקרי ועמךְ, אלא ועמךָ, העמךָ, האנשים הבלתי מפותחים כולם צדיקים, כולם חושבים את עצמם צדיקיםגדולים בכל מה שהם עושים הם מצדיקים את עצמם, אבל אנשים מפותחים, ככל שאדם יותר מפותח, הוא רואה יותר שהוא לא בסדר, הוא רואה יותר את הרע שבתוכו וכו'. עם אנשים כאלה אפשר לדבר.

שיעור מאת הרב גוטליב שליט"א, פרשת דברים התשס"ג

כל טוב הצלחה וברכה

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

בראשית ברא אלהים, תמונה eslerp

שבת זאת אנו מתחילים מבראשית מתחילים שוב מהתחלה.

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. השמים, בגשמיות הם ממטירים את השפע, והארץ מקבלת את השפע, אם כן, השמים שם נרדף למשפיע, והארץ, שם נרדף למקבל. אם כן יהיה הפירוש בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, כלומר שהאדם בתחילת דרכו צריך לדעת, שהשם יתברך ברא משפיע ומקבל. מציאות של משפיע ומקבל. מיהו המשפיע? השם יתברך בעצמו, ומיהו המקבל, הוא האדם.

משמעות הדברים, שהאדם צריך לדעת שכל מה שיש לו, הכל בא מאת השם יתברך. בין בגשמיות בין ברוחניות. ועל הכל צריך לתת תודה לה', כי כל מה שיש לנו, בא מהבורא. והיחסים שלנו עם הבורא צריכים להיות של מקבל ומשפיע.

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, זו הידיעה האלקית הראשונה שאנחנו צריכים לדעת, שהקב"ה סידר סדר של יחסים, של משפיע ומקבל. והארץ היתה תוהו ובוהו, תוהו, מלשון תהייה, (wondering) אדם תוהה, מתפלא. בוהו, שתי מלים בו הוא, כלומר, האדם אשר מאמין בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, הוא תוהה, אם אכן יש משפיע, מודע המציאות שלנו נראית כל כך גרועה? והיכן הוא המשפיע, ומדוע אין הוא מורגש, מדוע אין הוא מעורב בחיים היומיומיים שלנו, מדוע יש כל כך הרבה חוסר צדק ושחיתות, מדוע יש כל כך הרבה רקבון צער ויגון, ואם יש משפיע ויש הקב"ה שהוא רוצה להשפיע, שהוא הטוב והמיטיב, אם כן מדוע נראית המציאות כפי שהיא נראית. זה ענין של תוהו, אדם תוהה, היכן הוא הקב"ה, מדוע אין אנו מרגישים אותו, מדוע אין מגולה מידת הרחמים שלו, וכו' וכו'. מעין השאלה, איה מקום כבודו, והארץ היתה תוהו ובוהו, התשובה היא בו הוא.

שבעצם הקב"ה נמצא בתוך האדם, הקב"ה הוא המציאות הפנימית של כל מה שאנו רואים, של דומם צומח חי ומדבר, הוא החיות המחייה את כל המציאות, ובכן האדם צריך להגיע למסקנה שבו הוא, כלומר הקב"ה נמצא בו, כי בכל אדם יש נשמה שהיא חלק אלוה ממעל, רק הענין שהוא שהנשמה היא לא מגולה, אלא לפי שיעור שהאדם מזכך את עצמו, מטהר את עצמו, מקדש את עצמו, מתחיל להרגיש בתוך הכלים הפנימיים שלו בלב ובמוח הוא מתחיל להרגיש את מציאות ה'.

אם כן יש כאן שני שלבים. והארץ, המקבל, היתה תוהו ובוהו. תוהו מלשון תהייה, ובוהו זו התשובה על התהייה הזו. הקב,ה נמצא בו, בתוך האדם, בתוך המקבל, אלא כל זמן שהאדם רוצה לקבל לתועלת עצמו, אז הבורא לא מורגש בו, ולפי שיעור שהוא מטהר ומקדש את עצמו מאהבה עצמית שלו, אז הוא מרגיש את הבורא.

וחושך על פני תהום, תהום זהו  מקום חלל, האדם מרגיש את עצמו חלול, האדם מחפש משמעות לחיים שלו, וזה מכבר התעייף האדם לסבור ולומר  שהתענוגים הגשמיים הם המשמעות של החיים, כי הוא רואה ומרגיש כי ככל שהוא מוסיף בתענוגים הגשמיים, ככל שהוא נדבק בתענוגים הגשמיים התהום הולכת וגדלה, והוא מרגיש חושך גדול, החושך עם התהום הולכים ביחד, הוא מרגיש חלל וחסרון גדול, הוא לא מרגיש סיפוק, אין לו סיפוק, ולכן הוא מרגיש גם חושך, מה משמעות החושך, שהוא לא יודע באמת מהי המשמעות של החיים, מי המשמעות של החיים שאם נגיע אליה נהיה מאושרים, ולא נסבול ולא נצטער ולא יהיה בנו שום כאב, או יגון או אנחה.

ורוח אלקים מרחפת על פני המים, מים הם מרמזים על התורה, שנאמר הוי כל הצמא לכו אל מים, ואין מים אלא תורה, כלומר התורה מייעצת לנו כאן, בכדי שנוכל לתקן את כל התהיות שלנו, ולהשיג את הבחינת בו ובטל את בחינת חושך שרובצת על פני התהום, את זה אפשר לעשות דרך התורה. מדוע, היות ורוח אלוקים מרחפת על פני המים, זאת אומרת ככל שהאדם יעסוק יותר ויותר בתורה, במיוחד פני המים, פנימיות התורה, הפנים של התורה, מה זה פנים, החלק החשוב של התורה, שהוא פנימיות התורה, אז הוא ירגיש את רוח האלקים שהיא מרחפת והוא ירגיש שיש דין ויש דיין, והוא ירגיש שיש בעל הבית טוב ומיטיב וירגיש את מציאות ה-בו, וירגיש שכל החושך על פני תהום הוא שיש הכל מצד שאדם שקוע ברצון לקבל ובתאוות שלו, והחושך על פני תהום הזה, החוסר משמעות, והכאבים והיסורים והצער שיש לנו בחיים, מרוב הריקנות שלנו וחוסר התוחלת, והשטויות שאנו שקועים בהם, כל זה הם לטובתינו בכדי שנרים את הראש, מתוך האבוס הבהמי ונחפשבאמת את הקב"ה שהוא המשמעות של החיים, ע"י התורה נרגיש את רוח האלקים, ורוח האלוקים מרחפת על פני המים, ויאמר אלקים יהי אור, ויהי אור.

ע"י התורה נוכל הרגיש את רוח האלקים ונוכל להרגיש שבעצם יש אור גדול בעולם, אנו רק צריכים למצוא אותו, הוא גנוז מאתנו הוא נעלם. לא נוכל להרגיש אותו את האור הנפלא הזה את אור האלוקות, כל זמן שאנו שקועים באהבה העצמית שלנו, אבל ע"י התורה והמצוות וע"י הזיכוך העצמי, נוכל להרגיש את רוח האלקים ונוכל להרגיש שיש בעצם אור גדול, שגנוז בתוך כל הבוץ הגדול שיש בבריאה.

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. מה ההבדל בין רוח אלוקים לבין אור, רוח אלוקים היא מציאות ה' שאינה מורגשת בצורה כל כך חזקה ופנימית, אבל המושג אור בא לומר שמרגישים את ה' בצורה מוחשית וחזקה ביותר,  וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. 

מה פירוש שהקב"ה הבדיל בין האור ובין החושך, הפירוש הוא שהוא עשה עשה הבדלה אצל האדם עצמו, כי מה הוא החושך, ההרגשה של הנברא, של חוסר תוחלת של חוסר מטרה, של ריקנות של חוסר סיפוק, שזה בא מתוך זה שהוא שקוע ברצון לקבל שלו, בתאוות שלו. מדוע הוא שקוע ברצון לקבל ובאהבה העצמית שלו, ובתאוות שלו, מדוע, מטעם שהוא חושב שזה האור, שעם זה הוא ישיג סיפוק שעם זה הוא יהנה מהחיים, וכאן ע"י גילוי האור העליון נעשית הבדלה, האדם רואה, מה שחשבתי שזה תענוג שבשביל זה כדאי לחיות, שזה כל העניינים הגשמיים והרצונות דקבלה, זה חושך, ומזה אני מגיע רק לתהום, לריקנות, לחסרון, וכו', והאור האמיתי הוא דבקות בה' יתברך, הגם שזה הרבה יותר קשה, כי זה מכריח את האדם, ומחייב את האדם, להתנתק מאהבה עצמית ולבוא לאהבת הזולת, ולאמונה ולעבודה גדולה נגד הטבע, מכל מקום שם האור, התענוג, הסיפוק האמיתי, כי בזמן שאור האלוקות מאיר, אז האדם רואה שכל מה שהוא חשב עד עכשיו, זה חיים, זה תענוג, זה חושך, זה מביא רק לריקנות גדולה, חושך על פני תהום כמו שאמרנו מקודם, אבל מתי אדם משיג את זה בצורה ברורה, כשהאור מתגלה.

אם כן נסיים כאן ונאחל לכל בית ישראל שנה מתוקה, בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שנזכה להאמין שיש משפיע ומקבל, שכל החסרונות והתהיות שלנו והחשכות שבנו כל הריקנות, נבין שהם מתוך ההרסנות של הרצון לקבל, ונשקיע את עצמינו בתורה ונמצא את רוח האלקים אשר מרחפת על פני המים של התורה ושנשיג את האור העליון ואז נראה את הכל בצורה ברורה.

כל טוב, שנה טובה

מתוך שיעור שבת בראשית התשס"ז

נעשה נא עליית קיר, תמונה באדיבות נורית גפן

ספר מלכים ב' פרק ד' פסוק ח' ואילך מספר את סיפורה של האישה משונם שהבחינה באלישע הנביא כאיש אלהים קדוש, העלתה את ההצעה הבאה וגם יישמה אותה, "נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה". 

מהו הרעיון שעלה במחשבתה של האישה משונם, איך מיישמים אותו, ואיך יכול כל אחד ואחת מאתנו לעשות עליית קיר, אשר באמצעותה יוכל להתקשר לאינסוף ברוך הוא.

פירוש: נעשה נא עליית קיר, הוא פניה לאינסוף ברוך הוא. נסביר מעט את הדברים: עליית קיר  (או עליית גג) מכונה בלשון האנגלית בשם Attic. כאשר משתמשים בשם זה בעברית הוא נשמע כך עתיק, והוא משל לעתיק יומין, שהוא בחינה אחרונה במאציל. כאשר התחתון, שהוא הנברא, רוצה ליצור קשר עם המאציל ית"ש, עליו להתקשר עם הבחינה האחרונה המשתלשלת ממנו והוא עתיק יומין, לכן אמרה האישה משונם, נעשה נא עליית קיר, כלומר ניצור קשר עם אור אינסוף ברוך הוא, דרך בחינה המכונה בשם עתיק יומין, ולעניינו היא עליית הגג, (עליית קיר) Attic באנגלית.

כעת משנוצר קשר עם אינסוף ברוך הוא באמצעות עתיק יומין,  או עליית הקיר (עליית הגג, Attic) מבארת לנו האישה משונם את סדר העבודה מתתא לעילא או ממטה למעלה, דרך תאור הרהיטים המצוי בה: מטה ושולחן וכסא ומנורה.

מטה ושולחן: מֶטה, שהיא מטה בחשיבות והיא נבחנת למלכות שמים, והיא כנגד אות הא אחרונה משם הויה. שולחן, הוא כנגד ו' משם הויה. כסא הוא כנגד אות י' משם הויה ומנורה הוא כנגד אות ה' ראשונה משם הויה.

את אשר תארנו לעיל ניתן לראות בטבלה הבאה:

שם הויה פשוט              מעשה האישה משונם         הנהגת הספירות

קוצו של יוד                   נעשה נא עליית קיר       כתר

י        =                      מנורה                          חכמה

ה       =                      כסא                             בינה

ו        =                     שולחן                           תפארת

ה      =                      מטה                            מלכות

סדר העבודה שמבארת האישה משונם הוא ממטה למעלה, מטה ושולחן הינם בחינת ו"ה, כסא ומנורה הינם בחינת י"ה. ועליית הקיר עצמה היא כנגד קוצו של יוד משם הויה.

הרי נמצא כי עליית הקיר, שהיא בחינת עתיק, היא כנגד קוצו של יוד משם הויה, אשר ממנה משתלשלות ארבע בחינות שתארנו לעיל. ד' אותיות דשם הויה פשוט או ספירות חו"ב (חכמה ובינה) תו"מ (תפארת ומלכות).

וזה פירוש הפסוק "וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה", שיכול אלישע הנביא שבנו לסור (מרע) שבנו, ולעשות טוב, כלומר לנוע אל בית האישה משונם שבנו, העושה לו עליית הקיר, שהיא בחינת קוצו של יוד, שיוכל ליחד בה שם הויה פשוט ולהתקשר בקשר האמונה לאינסוף ברוך הוא.

גם שאול טשרניחובסקי הבחין בסגולת העלייה וכתב עליה שיר, אותו הלחינה נעמי שמר, שאת פזמונו החוזר כולנו מכירים: בעלייתי, שם יפתי, שם אבי"ב.

ברכה ושלום למקימי עליית הקיר שבתוכינו פנימה, שנזכה כולנו לעמוד בקשר איתן עם האינסוף ברוך הוא

שלום וברכה לכל בית ישראל,

ה' רועי לא אחסר, תמונה EssjayNZ

האות אלף מורכבת מאות ו' מונחת באלכסון ושתי אותיות י', אות י' מימין ולמעלה, ואות י' משמאל ולמטה

כעת אם היה דוד המלך כותב    יְהוָה רֹעִי, לֹא יחסר, זה נכון, אך השימוש בצורה זו של הפועל, גוף שלישי יחיד נסתר מוציא את האדם מן המשחק, כלומר ה' עושה הכל ואנחנו פאסיביים, והוא מצב של קליפת ישמעאל, מה שאם כן שימוש בפועל אחסר, עם האות א' בראש הפועל, שהיא אלופו של עולם (כי אות אלף מורכבת מאות ו' מונחת באלכסון ושתי אותיות יוד מחוברות אליה, כפי שכתבנו לעיל, וגימטריה של שלהן כי כ"ו, כמו של שם הוי"ה פשוט, כך שבמקום לכתוב שם הוי"ה פשוט, נוכל לכתוב את האות אלף) כוללת את ההוי"ה בכל מצב שבו נמצא האדם, בין שמשפיע לאדם חסדים, ובין שמשפיע לו גבורות, ומשום כך האדם שמח ונמצא בקו אמצעי, מפני שהוא דבוק בשורש, שהוא אלופו של עולם.

להסבר מפורט על מבנה האות א' הפועל בעולמות ראו מאמר הרבי ברוך שלום הלוי אשלג זצוק"ל מתוך סדרת הספרים ברכה ושלום, המאמר המצוטט כאן הוא מאמר צב, מהו שהסולם הוא באלכסון בעבודה? מתוך כרך א' בסדרה.

מבנה האות א' בעולמות

חג שמח לכל בית ישראל