אלה הם מועדי ה' מקראי קודש

מה פירוש הפסוק אֵלֶּה מועֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קדֶשׁ, מדוע אנו קוראים לקודש, מה שורשו של הקודש, ומה שורשם של מקראי קודש, מדוע כל ששה ימים הולכים ובאים אל השבת, ומדוע יש לנו שבעה מקראי קודש, כל זאת ברשימה הבאה, חג שמח לכל בית ישראל.

השבת מקורה במוחין דחכמה, המכונה בשם אבא, או עולם אצילות, מלשון אצלו וסמוך לו. מועדים וימים טובים נמשכים ממוחין דבינה המכונים בשם אמא, או עולם הבריאה.

השבת היא קודש בעוד שמועדים וימים טובים מכונים מקראי קודש, מדוע מכונים ימים טובים בשם מקראי קודש, מפני שאנו קוראים לקודש: "קודש, בא", כלומר אנו מזמנים את הקדושה אל תוך חיינו.

שורשם הרוחני של המועדים וימים טובים, הוא בחטא עגל הזהב: מדוע? עם ישראל שזה עתה חתם תשעים יום בצאתו ממצרים לא יכול היה להכיל את הקדושה שיועדה לו בעת ששהה משה רבינו על ההר ארבעים יום וארבעים לילה,

ונחפז לע"ז,

להתיך עגל פז,

אלהים אחרים אשר ילכו לפניו.

נוצרה בעיה, כיצד ניתן לתקן את השבירה האמונית שהתבצעה במעשה עגל הזהב?

בפרשת אמור היא פרשת המועדות נמצא מוצא ושמו: "מקראי קודש", תחת הכותרת "מקראי קודש", יכולים בנ"י לזמן את הקודש אליהם בזמנים ידועים וקבועים מראש, לקדש את הזמן הוא המועד, ולהיות במצב של קירבה מתמדת אל הקודש, כלומר קודש במנות קטנות, כמו שאמא חותכת ומחלקת את המנה לילדים קטנים, כדי שיוכלו לאכל ולעכל אותו בעדינות לאט, לאט.

כנגד קדושת יום השביעי, הנמשכין ממוחין דחכמה המכונים בשם אבא, יש לנו שבעה מקראי קודש, הנמשכין ממוחין דבינה, המכונים בשם אמא, ואלו הם:

פסח, שביעי של פסח ,שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, שמיני עצרת.

וכאשר אנו קוראים את הפסוקים בסכות תשבו שבעת ימים. כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. אני הוי"ה אלהיכם.
אֵלֶּה מועֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אתָם בְּמועֲדָם:
וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶת מעֲדֵי ה', אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
סַבְרִי מָרָנָן:
ועונים - לְחַיִּים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם. וְרומְמָנוּ מִכָּל לָשׁון. וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו. וַתִּתֵּן לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה. מועֲדִים לְשִׂמְחָה. חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂון, אֶת יום:
חַג הַסֻּכּות הַזֶּה. ואֶת יום טוב מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ
בְּאַהֲבָה מִקְרָא קדֶשׁ. זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָּחַרְתָּ וְאותָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּיםּ וּמועֲדֵי קָדְשְׁךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂון הִנְחַלְתָּנוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים:

אנו יודעים מה מקור הביטוי מקראי קודש וממה הוא נמשך.

חג שמח לכל בית ישראל

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

אנשי כפר טרשא הופכים לתושבי מאתא מחסיא, כלומר לתושבי מבוא רחמים, תמונה Olibac

מדרש הנעלם בספר הזהר פרשת וירא מספר את הסיפור על אנשי כפר טרשא, שמצאו את עצמם שרויים במגפה. באותו זמן בו פורצת המגפה מתארחבמלון הכפר רבי אחא, אליו פונים התושבים בבקשה לעזרה. רבי אחא מסייע בידם, מחזירם בתשובה ולבסוף נעצרת המגפה. כדי לסכם את המהלך הטוב, משנה רבי אחא את שם הכפר מ"כפר טרשא", ל"מאתא מחסיא", כלומר למקום שבאים אליו רחמים, או "מבוא רחמים". כי פירוש מילת אתא יורה על הפועל בא, כלומר הגיע, ואות מ' לפני הפועל יורה על מקום, לכן "מאתא" הוא מבוא, ו"מחסיא", הוא לשון חסות ורחמים, כלומר רבי אחא, שהוא לשון אח ואיחוד, מאחה ומאחד את אנשי "כפר טרשא", הכופרים באמונתו יתברך (כי מילת כפר הוא לשון כופר (שם עצם) וכפירה, מלשון כופר בעובדות ובאמת, לשון הכחשה וחושך, ו"טרשים", הוא מקום שיש בו אבנים, ולא צומח בו דבר) לכלל "מאתא מחסיא", כלומר למקום אחד שאליו באים הרחמים, הוא "מבוא רחמים".

והנה זהר פרשת וירא אותיות קכד - קכח פרוש הסולם על הסיפור, אותיות הללו לשון זהר, אותיות דקות באור הסולם.

קכו) אבל אפרישו וכו': אלא הפרישו מכם ארבעים אנשים, מאלו הכשרים ביותר, ויתחלקו עשרה עשרה לד' חלקים. ואני עמכם. עשרה לזוית זו של העיר ועשרה לזוית זו של העיר וכן לד' זויות של העיר. ותאמרו, ברצון נפשכם הענין של קטורת הסמים, אשר הקב"ה נתן למשה. וענין הקרבנות תאמרו ג"כ עמו.

פירוש כי יש דבר, ומגפה, דבר פירושו כמ"ש חז"ל (תענית כ"א.) אם ג' אנשים מתים בג' ימים זה אחר זה בעיר וכו' הוא דבר. אבל מגפה, הוא מיתה בהמון, כעין שכתוב בפ' קרח, ויהי המתים במגפה ארבעה עשר אלף. ויש ב' בחינות בכללות כל הדינים: דינים דנוקבא, הנק' פתח האהל. ודינים דדכר הנק' כחום היום. (כנ"ל דף י"ט ד"ה והוא, עש"ה). ודבר נמשך מן דינים דנוקבא, בסוד לא זכי הא רע, שנתגלה מדת הדין שבה. וצריכים תפילה ותשובה לחזר ולהמתיקה במדת הרחמים, כמו שהיתה מטרם החטא. ומגפהנמשכת מדינים דדכר מכח התגברות קו שמאל על הימין, שדינים אלו נמשכים מבינה, שה"ס עלמא דדכורא, וה"ס מדת הרחמים, וא"כ אין צריכים כאן תפלה, שענינה הוא להמתיק את הנוקבא במדת הרחמים שהוא בינה, כי אדרבא, הדינים, הללו ממדת הרחמים באים, שה"ס בינה, ששם מקום מציאת ג' הקוין הללו. אלא שצריכים להעלות מ"ן בסוד מסך דחירק, ולהמשיך קו אמצעי ולכלול הקוים ימין ושמאל זה בזה בבינה גופה, ומשם אל זו"ן. וזהו נעשה בסוד הקרבת הקטרת, או על ידי אמירתה בכונה.

וז"ש, אמר להו ניזיל לכי כנישתא, כי תחילה חשב ר' אחא שיש דבר בעיר, וא"כ צריכים תפלה להחזיר הנוקבא למדת הרחמים, וע"כ אמר להם ניזיל לבי כנישתא להתפלל. אבל כששמע שיש מיתה בהמון, שאמרו לו פלוני ופלוני מיתו פלוני ופלוני נטו למות, אז ראה שהוא מגפה, לכן, אמר להו ר' אחא לית עתא לקיימא הכי וכו', כי למגפה אין תפלה מועלת כי אינה חסרה אז ממיתוק במדת הרחמים, אלא שצריכים קטורת דוקא, לגלות בה קו אמצעי ולכלול הקוין זה בזה. שכל זה נעשה על ידי קטרת, או על ידי אמירה בכונה את פרשת הקטרת. וסוד ד' פעמים עשרה אנשים שלקח עמו וסידרם לומר פרשת הקטרת, לד' זויות העיר, שעשו כן ג' פעמים, הוא להמשיך י"ג מדות הקדושות מדיקנא דאריך אנפין, וע"כ סיבב העיר ג"פ, כי ג"פ ד' שבמ' האנשים הוא י"ב. וע"כ אמרואנא עמכון, שהוא היה כנגד האחד הכולל את הי"ב. והיו יחד י"ג.

קכז) עבדו כן תלת זמנין, ואעברו בכל מאתא, לארבע זווייתא, והוו אמרין כן, לבתר אמר להו, ניזיל לאינון דאושיטו למימת, אפרישו מנייכו לבתיהון, ואמרו כדין, וכד תסיימו אמרון אלין פסוקייא ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וגו' ויקח אהרן וגו'. ויעמוד בין המתים וגו'. וכן עבדו ואתבטל מנייהו.

קכז) עבדו כן וכו': עשו כן שלשה פעמים, ועברו בכל העיר אל ארבע זויות, ואמרו כן. לאחר כך אמר להם נלך לאלו שהגיעו למות, והפרישו מכם אנשים שיבואו לבתיהם, ויאמרו כזה שאמרנו, וכאשר תשלימו תאמרו אלו הפסוקים: ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו', ויקח אהרן וגו', ויעמוד בין המתים וגו'. וכן עשו. ונתבטלה המגפה מהם.

קכח) שמעו ההוא קלא דאמר, סתרא סתרא קמייתא, אוחילו לעילא, דהא דינא דשמיא לא אשרי הכא, דהא ידעי לבטלא ליה, חלש לביה דרבי אחא, אדמוך, שמע דאמרי ליה, כד עבדת דא, עביד דא, זיל ואימא לון דיחזרון בתשובה, דחייבין אינון קמאי. קם ואחזר להו בתשובה שלימתא, וקבילו עלייהו דלא יתבטלון מאורייתא לעלם, ואחליפו שמא דקרתא, וקארון לה מאתא מחסיא.

קכח) שמעו ההוא קלא וכו': שמעו קול שאמר הסתרה הסתרה הראשונה המתיקו למעלה, שהרי דין השמים אינו שורה כאן, כי הם יודעים לבטל אותו.

פירוש. כי ב' דברים היו צריכים לתקן על ידי אמירת הקטרת, א) להעלות מ"ן לסוד מסך דחירק, שעליו יוצא קומת החסדים שהוא קו האמצעי. ב) להמשיך הזווג על המסך דחירק ולכלול הקוין ימין ושמאל זה בזה ולהמשיך הג"ר. אמנם בסבת החטאים של אנשי המקום, לא הספיקו רק להעלות את המסך דחירק, שהוא מחליש את תוקפו של קו השמאל, (כנ"ל פ' לך דף י"ג ד"ה ונתבאר ע"ש) ונתבטלו על ידו הדינים דדכורא שהוא המגפה, אבל בשביל זה באו בהסתרה שניה, שנפלו לבחינת ו"ק בלי ראש (כמ"ש שם ד"ה ונתבאר) כי עוד לא הספיקו לגלות הזווג על המסך ולהמשיך הג"ר. וזהו שעירר אותם אותו הקול שאמר, סתרא סתרא קמייתא אוחילו לעילא, רק הסתרה הראשונה, שה"ס המגפה, המתיקו למעלה, דהא דינא דשמיא, דהיינו דינים דדכורא הנקרא שמים, לא אשרי הכא, אינם שורים יותר כאן, דהא ידעי לבטלא ליה, כי על ידי הקטרת העלו את המסך דחירק המבטל את הדינים הללו דדכורא. אמנם בשביל זה, באו להסתרה השניה שהוא ו"ק בלי ראש. וזהו שעורר אותם הקול.

חלש לבו של ר' אחא, נתנמנם, שמע שאמרו לו כאשר עשית זאת עשה זאת. לך ואמור להם שיחזרו בתשובה, כי חוטאים המה לפני. קם והחזיר אותם בתשובה שלמה. וקבלו על עצמם שלא יתבטלו מתורה לעולם, והחליפו שם העיר, וקראו אותה מאתא מחסיא. על שם שהקב"ה חס עליהם.

פירוש. אחר שר' אחא שמע הקול, חלש לבו ונתנמנם, שיורה, שהרגיש גם הוא הסתלקות המוחין, והודיעו לו בזה, שמוטל עליו להחזיר אותם בתשובה שלימה. דהיינו שימשיכו הג"ר ע"י המשכת הזווג על המסך והתכללות הקוין זה בזה, שאז נמשך זווג פב"פ אל זו"ן. שזה נקרא תשובה, כמו שביארו. תשוב ה' לגבי ו', וז"ש כד עבדת דא, עביד דא, כיון שהבאת אותם לבחינת ו"ק בלי ראש, הרי עליך להורותם שימשיכו גם הג"ר. וז"ש וקבילו עליידו דלא יתבטלון מאוריתא לעלם, דהיינו שיתדבקו לעולם בקו אמצעי הנקראאורייתא. וז"ש ואחליפו שמא דקרתא, וקארון לה מאתא מחסיא. כי מקודם לכן היתה נקראת כפר טרשא, שהוא מלשון שדה טרשין, שפירושו שדה מלאה אבנים ואינה ראויה לזריעה. והוא משום שיושביה היו נמשכים אחר קו שמאל. אבל עתה אחר שנאחזו בקו האמצעי והמשיכו ג"ר, נחלף המקום ונעשה למאתא מחסיא. דהיינו למקום שהקב"ה חס עליו ומשפיע להם כל טוב.

סיכום הדברים

ומדוע נזכרנו בסיפור על אנשי כפר טרשא, שהפכו לאנשי מאתא מחסיא שהוא מבוא רחמים, דווקא עכשיו? היות שאנו נמצאים בחודש אלול, הוא חודש התשובה והרחמים, והוא שורש לי"ג מידות רחמים שמשפיע הקב"ה לעולם, עלה במחשבה סיפורם של אנשי כפר טרשא.

להיות התורה והספר הזה"ק מדברים באדם אחד, יכול כל אחד ואחד מאתנו למצוא בתוכו את אנשי כפר טרשא כלומר, יכול כל אחד ואחד מאתנו לראות כיצד האנשים הכופרים שבו, נגפים כאשר מגיע למקום רבי אחא, הכוח או הפוטנציאל המאחה והמאחד את כולם, והיאך באמצעות י"ג מידות רחמים אותן הוא ממשיך הוא עוצר את מגפת ומגופת הגוף הטרשי, הופך אותו למבוא רחמים, כלומר למקום אשר אליו באים רחמים, וממשיך בו אהבה וכל טוב.

שנה טובה ומתוקה לכל

טוב שכן קרוב מאח רחוק

מהו שאומר הכתוב במשלי, "טוב שכן קרוב מאח רחוק?" האר"י ז"ל מבאר את הפסוק על דרך האמת בהתייחסו למבנה הספירות בעץ חיים, וכך הוא אומר: שכ"ן קרוב נבחן לספירת היסו"ד, המקבל ש"ע נהורין כמנין שכ"ן, הוא קרוב אליה, למלכות ואינו נפרד ממנה.

מאח רחוק היא ספירת תפארת, שהיא רחוק לפעמים, מספירת מלכות. כלומר, כדי שהארת ספירת תפארת תגיע לספירת מלכות, על הארת האור הנשפעת ממנה לעבור בדרך ספירות נוספות, שהם בחינת מסננים או פילטרים נוספים, שהם יותר עבים מהפילטר שלה עצמה, ולכן נחשב נתיב זה "רחוק".

לעומת זה השכן, הוא ספירת יסוד, הוא קרוב, כלומר מרחק ספירה אחת ממנה, או פילטר אחד.

מקור: ספר הליקוטים, השער הרביעי, ויטאל חיים בן יוסף, פרשת עקב עמ' רע"ח.

כל טוב ושנה טובה לאחים הרחוקים ולשכנים הקרובים

בס"ד

מהו שאמר דוד המלך אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש?

ירצה, כי ג' מתנות נתן להם הקב"ה לישראל, וכלם הם אחת, כי זו גוררת זו, והם, ארץ ישראל, וחיי העוה"ב, שהוא בינה ואהבה, ותורה. והם בראשי תיבות אח"ת, 'ארץ 'חיי 'תורה. ושלשתם היה שואל דוד המלך ע"ה מאתו יתברך. האר"י שער הפסוקים תהלים, סימן כ"ז

אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש

שנה טובה לכל

ויש לפרש זה על דרך העבודה, בזמן שהאדם התחיל בעבודה, שאז מתחילים בעל מנת לקבל שכר, והוא עבודה שלא שלמה, אז הוא רואה בתוכו כי אין אנשים המוכנים לעבוד ללא שכר, אלא כל השאיפות שיש בליבו, אינם אלא כמו בהמות, שיותר מתועלת עצמם אינם יודעים, ואז הוא רואה את האמת שאין בו אנשים הרוצים לעבוד את ה', ראית האמת הזאת נותנת לאדם חומר דלק לעבוד את ה', שהיא בבחינת השתדלות להיות איש, ולא בהמה. וזה פירוש ובמקום שאין אנשים (בתוכו פנימה) השתדל (להתגבר) להיות איש.

הרבי ברוך שלום הלוי אשלג זצ"ל מהו שהיצר טוב ויצר הרע שומרים לאדם בעבודה. מאמר י"א תנש"א

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש, תמונה ערן פינקל

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

פרשת כי תצא פותחת בפסוק, " כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ". בספר הליקוטים של האר"י פרשת כי תצא כתוב כי לפתח חטאת רובץ, ויצר הטוב אינו בא, עד שהאדם בן י"ג שנים ויום אחד, ולכן איברי האדם מורגלים כולם עם יצה"ר מיום הלידה, וכשאדם בא לשוב בתשובה, דהיינו שיוצא למלחמה על האויבים, שהוא יצה"ר ואיבריו, ונתנו ה' אלהיך, אל היצה"ר בידך, ואז ושבית שביו, שהם אברי הגוף (שהם רצונות לקבל לעצמו בלבד).

ויש להבין כי הכתוב מדבר במלחמה בנפשו של אדם פנימה, כלומר באדם היוצא למלחמה ברצונות הקבלה שלו, שהם רצונותיו לקבל לעצמו בלבד, והנה תוך כדי מלחמה בהם הוא רואה אשת יפת תואר, ומבאר לנו האר"י, כי אשת יפת תואר הוא משל לנשמת האדם הנתונה בשבי רצונות דקבלה שלו.

ומבארת התורה, כיצד צריך אדם לנהוג כאשר הוא מבחין בנשמתו הכלואה בכבלי גופו, אלו תיקונים עליה לעבור כדי לנקותה מתנאי השבי שבהם היתה שרויה, כדי שיוכל לגשת אליה ולהתייחד עימה.

תיקון הא' -  וגלחה את ראשה, כלומר שתסיר האמונות הרעות והכוזבות.

תיקון הב' - ועשתה את צפורניה, שהיא חתיכת ומניעת המותרות.

תיקון הג' - והסירה את שמלת שביה, שהיא הלבוש שנעשה ממעשה העברות, כענין הסירו הבגדים הצואים.

תיקון הד' - ובכתה את אביה, זה הקב"ה.

תיקון הה' - ואת אמה, זו כנסת ישראל כענין מש"ה כי אחרי שובי נחמתני.

תיקון הו' - ותבכה על עוונותיה ירח ימים, שהוא חודש אלול, שהם ימים ולא שנים, שהוא זמן התשובה. ומדוע? כי ימים הוא לשון לובן ואור, ושנים הוא מלשון שָׁני, שהוא צבע אדום, ולשון דין, ככתוב וכל ביתה לבוש שנים (משלי לא', כא') כלומר שהבכיה על עוונות תהיה קצרה כמנין ירח ימים ובהירה כאור יום, ולא ארוכה כמנין השנים וכהה כצבע האדום.

החיננית צמח ממשפחת המורכבים, לציין כי הנשמה, היא חכמת הנסתר, היא הנושאת ח"ן בעיני כל רואיה, והיא רוכבת על הגוף שהם רצונות דקבלה.

שנה טובה לכל בית ישראל