מדוע קודמת הקליפה לפרי, מדוע יולדת הגר השפחה המצרית לפני הגבירה שרה? נקרא פסוקים מפרשת לך לך. "ושרי אשת אברם לא ילדה לו", ומפרש רמח"ל מדוע לא ילדה לו, כי שרה (יסכה) היתה סוכה ברוח הקודש, ואילו אברם טרם שנימול לא היה ראוי היה להוליד ממנה, כי מעלתה גבוהה היתה ממעלתו, כי היא היתה סוכה בנבואה והוא היה ערל, אם כך, איך מתקנים פער שכזה, איך יוצרים שווי צורה בין שרי לאברם כדי שתוכל להוליד ממנו, הנה תהליך התיקון.

הגר ההרה עם ישמעאל, בנו של אברם, ושרי, רובנס, ראשו של אברם וראשה של הגר מגולים, בעוד ראשה של שרי מכוסה

אברם היה בן פ"ה שנים בעת הנתן לו הגר. פ"ה הוא לא רק מספר כרונולוגי של שנים (85) על פני כדור הארץ, אלא פ"ה הוא שם עצם, הפה של אדם מעניק לו יכולת בצוע בעולם הזה (פֹּה) באמצעות הפה והדבור יכול אדם להוציא דברים מן הכח (מחשבה) אל הפועל (מעשים). אברם מוליד את ישמעאל בגיל 86 (גימטריה אלקים) וישמעאל הוא בטוי לכוח הדין בעולם, כי שם אלקים יורה על מידת הדין. כי אלקים הוא שם אלוה ברבוי, בעוד ששם הויה הוא שמו במידת הרחמים בסוד אני הויה לא שניתי (מלאכי ג ו).

בעוד שנתינת הגר לאברם היא בסוד פ"ה פֹּה (כאן, בעולם הזה) ולידת ישמעאל היא בסוד אלקים (פ"ו) וכח הדין, הרי שלידת יצחק היא בסוד לשון הקודש הפנימי, שהוא עולם הבא, נסביר את הדברים בס"ד. יצחק נולד לאחר ב' תיקונים שנעשו באברם. בעליונים, בעולמות הנפש של האדם, נוספה אות ה' לשמו ונקרא מעתה אברהם, ובתחתונים, כלומר בעולם הזה, מל אברהם את עצמו ואת בני ביתו, ולא עוד אלא שביום השלישי למילתו בעודו כואב ויושב פתח האהל כחום היום, נגלו לו ג' המלאכים כאשר אחד מהם מספר לו על הולדת בנו העתידי יצחק. ומה משמעינו הכתוב בזה? אברהם נשתווה לשרה אשתו, רק לאחר ב' תיקונים שנעשו בו, כאשר נוספה לו אות ה' משם הויה, וכאשר הוא מל את עצמו ואת בני ביתו, אז יכול היה להתקיים שווי צורה רוחני בין שרה לאברהם (ומספר הזהר הקדוש כי אות י' של שרי נחלקה לב' פעמים אות ה', אחת נתנה לאברם ונעשה אברהם, בסוד אב המון גויים נתתיך, וה' שניה נחלפה בי' של שרי והפכה שרה, כי שרי אינה מולדת בי' שהיא חכמה, אלא שרה מולדת בה' שהיא בינה, בסוד כי תקרא אם לבינה).

פרי בקדושה

וכך למעשה מתקיים שווי צורה בין שרה לאברהם, ויכול לבוא לעולם הפרי בקדושה הוא יצחק, לכן נולד יצחק כאשר היה אברהם בן מאה שנה. מאה אותיות אמה, אמה הוא אבר הברית, והוא רומז על תיקון של אדם הראשון, כי לפני חטא אדם הראשון היה תפוח עקבו מכהה גלגל החמה ולאחר חטאו נתמעטה קומתו לכדי מאה אמה. ובמילה שמל עצמו אברהם הגיע לדרגת אדם הראשון לאחר החטא, וצאצאיו ימשיכו לתקן את חטא אדם הראשון. לכן שונה שמו לאברהם אותיות אבר מ"ה, כי אמתו, היא הברית, היא אבר מה', (ולא אבר של עצמו, של אנוכיותו) לכן הוא יכול להוליד משרה, הסוכה ברוח הקודש, את יצחק.

נקרא בשער הפסוקים כתבי האר"י ז"ל פרשת לך לך.

הלא ידעת, כי שרה והגר בסוד מוחא וקליפה, וכמו שהקליפה קדמה למוח, כן ילדה הגר טרם שרה, בסוד ואלה המלכים אשר מלכו (בארץ אדום -לפני מלוך-מלך, לבני ישראל, בראשית לו) והנה הג"ר בגימטריא ר"ח, כמנין יצחק, בסוד הדין. (הג"ר כמנין יצח"ק גימטריא ר"ח 208, או"ר גימטריא 207, נמצא כי להג"ר וליצח"ק ערך עודף אחד על או"ר, ומפני שבהקב"ה אין חסרון או יתרון, והוא שוויון מוחלט נראה כיצד מתקן הקב"ה את הסרח העודף שבשניהם הג"ר ויצח"ק).

כי הקליפה דינין תקיפין, וכמו שמלכין קדמאין מיתו לפי שלא נתבסמו, (לא העלו ריח טוב, ממטה למעלה במעשים טובים, אלא המשיכו את האורת מלמעלה למטה, בסוד והם כאדם עברו ברית ומשכו בעורלתם, ברצון לשלוט ולמלוך בסוד אֲנִיּוּת) והיו בסוד הרע, בסוד קין. כן שרה הכניסה עין רע בעיבורה של הגר והפילה, כי היה (עבורה של הגר) מצד הרע לבד, ולפיכך הפילתו, ולפיכך נתרעמה שרה, ומסרה עליו דין ממש, כי ראתה (ברוח הקודש) תגבורת הדין, והפילתו בסוד הנפילים היו בארץ, ורצתה לבסמו בטוב ולהגביר הטוב, ולהכניע הרע. וזה אמר לה אברהם, עשי לה הטוב בעיניך, הטוב דייקא. ולפיכך עינתה שרה את הגר, להכניע הרע ולהגביר הטוב, ולפיכך אמר לה המלאך, (בראשית ט"ז ז') שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה:

והנה זה העיבור הב', (שנתעברה בו הגר, כי ב' פעמים נתעברה הגר, כי ב' פעמים מופיעות המילים וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה [בראשית ט"ז ד - ה] היה בסוד הבל, שנתבסמו הדינים קצת, ולא כל כך, עד אשר נולד יצחק, ונעקד, אז נתבסמו הדינים ונתקן הכל לגמרי. ולפיכך אמר אברהם בעקידה, (שם כ"ב ח') אלהים יראה לו השה לעולה בני, ר"ת הב"ל, כדי לתקן הבל נעקד, ולפיכך נעקד בן ל"ז כמנין הב"ל, והנה הבל הציץ בשכינה (כאשר נתקבל קורבנו) וכן יצחק, כד"א (שם כ"ז א') ותכהן עיניו מראות ואמרו רז"ל, מראות בשכינה. ואפשר שזהו פי' אלהים יראה לו, כי לפי שראה בשכינה בקרבן, (בהיותו בגלגול הבל) לפיכך נעקד (בגלגולו כיצחק) לכפר על אותה ראיה. ולפיכך אמר (אברהם) בני, לרמוז כי אברהם הוא בסוד אדם, ובנו הוא בסוד הבל. וב' בסומים אלו של קין והבל, תמצאם בסד"צ ע"ש ובאדרא רבא וזוטא ע"ש. ודי בזה:

הלוואי ויתן לנו ה' כח לבשם ולבאר התורה הפנימיות יותר

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

ישקני מנשיקות פיהו

מהו שאמר הכתוב בשיר השירים ישקני מנשיקות פיהו, ואיך קשור הפסוק הזה לחזון המרכבה של יחזקאל? נקרא בתיקוני זהר.

ובההוא זמנא דמתייחדין ישקני מנשיקות פיהו, מאי נשיקות פיהו, תרין שפוון דיליה ותרין דילה, אינון ארבע גדפין דחיוון, דאתמר בהון וארבע כנפים לאחת להם, וכד אתכלילן תרין אנפין דיליה ותרין דילה, וארבע דרועין דתרוייהו, אתמר בהון וארבעה פנים לאחת, וארבע כנפים לאחת להם, ואינון ארבע אנפין יקו"ק, ארבע גדפין אדנ"י, בחבורא חדא יאקדונק"י:

תרגום לעברית: ובאותו זמן שמתייחדים (קוב"ה ושכינתיה, חתן וכלה, משפיע ומקבל) ישקני מנשיקות פיהו, ב' שפתיים שלו וב' שפתיים שלה, הם ארבע כנפי החיות שנאמר בהם (יחזקאל א ו) וארבע כנפיים לאחת להם, וכאשר נכללים ב' פנים שלו, וב' (פנים) שלה, וארבע זרועות של שניהם, נאמר בהם, וארבעה פנים לאחת, וארבע כנפיים לאחת להם, והם ארבע אותיות שהן פני הוי"ה, ארבע כנפי אדנ"י, בחיבור אחד יאקדונק"י:

כאן למעשה קושר התיקוני זהר פסוק משיר השירים ופסוק מהנביא ואומר כי הנשיקה המובחרת ביותר עליה נאמר ישקני מנשיקות פיהו? ומשיב כי הנשיקה המובחרת ביותר היא חיבור של שם הוי"ה ושם אדנ"י, שהוא החיבור הטוב ביותר והוא החיבור הפנימי ביותר, בין משפיע ומקבל, בין בורא לנברא, מדוע? כי בנשיקה הפנימית הזו (שאינה גשמית) משפיע שם הויה, שהוא שמו הפנימי ביותר והזך ביותר, רחמים אל שם אדנ"י, ואותיות השם אדנ"י הם למעשה כלי בו יכול לשרות אור ה'.

כלומר הנביא בחזון המרכבה איננו מתאר ציור פלסטי של חיות אותן ניתן לפסל, אלא אדרבא הוא מתאר השפעה רוחנית חיונית של אהבה ורחמים מהבורא אל הנבראים, ובחיבור זה מרגיש הנברא את ייחודו של האל האחד והיחיד, כלומר הוא מרגיש שרק ה' בעצמו מחייה ומקיים אותו. ומי אומר את הפסוק ישקני מנשיקות פיהו, לא רק במובן של נשיקה, שהיא השקה ומגע, אלא במובן של השקייה, השקייה של רוח חיים בנברא? אדם שהגיע למסקנה כי רק ה' יתברך בעצמו מחייה אותו ולכן הוא מבקש ישקני מנשיקות פיהו, שהיא הנשיקה הפנימית ביותר המקנה לאדם חיים רוחניים.

כל טוב ושבת שלום

שלום וברכה לכולם,

מהו שכתבה התורה, וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, הרי ידוע כי לה' אין גוף ואין לו דמות גוף, ואם כך, אם אין לו גוף הרי אין לו לב, כי לב נמצא בגוף, גם נאמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם (ישעיהו נה ח). ואם כן, איך יכולה לכתוב התורה, וינחם ה', וכי ה' חסר משהו שהוא צריך לנחמה? ולא עוד כי כתבה תורה כי עשה את האדם בארץ, וכי לא מחשבתו של הברוך הוא מגיד מראשית אחרית, האם מעשיו של הקב"ה הם כמעשה ידי אדם, שעושה דבר מסוים בארץ ורואה כי מעשיו אינם מחשבתו ומתעצב אל ליבו, האם להקב"ה יש הפרש בין מחשבה למעשה, כפי שאנו רואים פעמים רבות אצל בני אדם המתכננים ורואים דברים שלמים בליבם, אך כאשר הם באים לידי בצוע, הכל כעורבא פרח? החלום ה"מושלם" שהיה במחשבתם אינו בר ביצוע, ואם הוא בר ביצוע הרי שהוא לקוי מאוד, והאדם מתעצב כי אין מחשבתו ומעשיו שוויים? האם התורה גורסת שהאל ברוך הוא נברא בדמות אדם? ויש לומר כי חס ושלום לומר שהאל נברא בדמות אדם, וכי הוא יציר דמיונו של האדם, כי אין מחשבה תופסת בו כלל ועיקר, אלא מידות הברוך הוא נכרות לאדם כפי דבקותו של האדם בבורא, ולא כפי שהבורא יתברך הוא בפני עצמו, כי כשהוא כלפי עצמו, אין לנו מושג בו, וכל דבר שאדם תופס באלקות, כל מידה שאדם תופס בבורא, הוא אך ורק לפי קנה המידה שלו, שהוא דמות אדם, ולא יותר מזה, כלומר כל מה שתופס האדם בבורא הוא איזו שהיא התגלות מעשר ספירותיו, המתגלות כל פעם באופן שונה לפי מאורעות הזמן, אך התגלות הספירות ממנו, אינן הוא כשהוא לגבי עצמו.

ונחזור לענין, מהו רזא דמילה וַיִּנָּחֶם, הרי אמרנו כי הקב"ה אינו חסר דבר, מהו אם כן הכח הפועל במילת וַיִּנָּחֶם, אלא יש לומר כי במילת וַיִּנָּחֶם, פועל כח החסד, כיצד? אות י' דגושה דגש חזק אחרי אות ו' החיבור, אות נ' דגושה דגש חזק (בנין נפעל) הרי שתי נקודות, ואות י' חרוקה הרי שלוש נקודות כעין סגול, שהוא בספירת חסד, ואילו במילת וַיִּתְעַצֵּב, הצ' דגושה דגש חזק (בנין התפעל) ומתחתיה נקוד צירה, הרי שלוש נקודות בציור סגולתא, כנגד ספירות כתר חכמה ובינה,  וזה שכתב בעל הסולם באור הבהיר, שלא יהפוך הסגול לסגולתא,  (אור הבהיר סימן חיריק) כי הסגול שהוא חסד תנועתו ממטה למעלה, כלומר הוא בנוי על חיריק, שהוא קו אמצעי, ומעליו צירה, ואילו הסגולתא שהוא הג"ר, ג' ספירות ראשונות, כתר חכמה ובינה, כאשר תנועתו הוא מלמעלה למטה, כתר, ראשון מלמעלה, חכמה, נקודה ראשונה מימין, ובינה נקודה שניה משמאל, לכן כתבה התורה ויתעצב (האדם) אל לבו, כי כל המשכה של חכמה מלמעלה למטה ממשכת אורות ללא כלים, חכמה ללא חסדים, וחכמה ללא מעשים טובים, כלומר ללא כלים להתישב בהם, אינה מאירה ועל זה נאמר בכל עצב יהיה מ(י)ותר (משלי יד כג) כי לבו גימטריה חל.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

דיו לעבד להיות כרבו

מה פירוש הביטוי דיו לעבד להיות כרבו, מי הוא העבד, מי הוא הרב, ואיך יכול להשתוות עבד לרב? נקרא בזהר פרשת תרומה.

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

יונה מוקא אל היבשה ממעי הדג

על הקשר שבין יונה הנביא למעשה בראשית וליציאה ממצרים, מספר לנו ספר תיקוני זהר דף נד א. נקרא את הדברים ואת תרגומם.

דָּבָר אַחֵר וַיְמַן יהו"ה דָּג גָּדוֹל לִבְלוֹעַ אֶת יוֹנָה (יונה ב, א), דָּא עֲנִיּוּתָא, דְּאִיהוּ עִִצֶב, וְנוּקְבָא דִילֵיהּ עִצָּבוֹן, דְּכוּרָא דָג נוּקְבָא דָגָה, דָּא הוּא (שם, ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יהו"ה אֱלֹהָי"ו מִמְּעִי הַדָּגָה, מִכַּפְנָא דַעֲנִיּוּתָא דְמָטֵי לִמְעוֹי דְּיִשְׂרָאֵל, בְּהַהוּא זִמְנָא וַיֹּאמֶר יהו"ה לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה וְגוֹמֵר(שם, יא), בְּדוֹחֲקָא דִדְאָגָה דִלְהוֹן דְּדוֹאֲגִין מִן עֲנִיּוּתָא, מִדּוֹחֲקָא יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ש"ב כב, כח) וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ, דָּא נְבוּאָה דְיוֹנָה דְנִתְנַבָּא דְיִפְקוּן יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא בִדְאָגָה (ס"א: בדוחקא) דַעֲנִיּוּתָא, וּבִימִינָא יִפְקוּן, (דף נד ע"א) בְּגִין דְּצַדִּיק חַ"י עָלְמִין אִיהוּ עָנִי דְאִתְקַשַּׁר בִּימִינָא, דְאִיהוּ פֶּסַח, כְּגַוְונָא דְיִשְׂרָאֵל דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (יחזקאל טז, ז) וְאַתְּ עִרוֹם וְעִִרְיָה, וְהַאי יוֹנָה אִיהִי יוֹנָה דְתֵיבַת נֹחַ.

תרגום לעברית: דבר אחר וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה (יונה ב' א') זו עניות [כלומר העניות נמשלה לדג גדול שבולע את יונה, ומהי?] זהו עצב, והנוקבא של העצב היא עצבון [שנאמר בעצבון תאכלנה] הזכר [נקרא] דג והנוקבא [נקראת] דגה. זה הוא שכתוב (יונה פרק ב') ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה, מרעב העניות שהגיעה אל מעי ישראל, באותו זמן ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה (יונה ב' י"א) בדחק הדאגה שלהם שדואגים מן העניות, מדחק יצאו מן הגלות, הוא זה שכתוב (שמואל ב' כב כח) ואת עם עני תושיע, זאת נבואה של יונה שנתנבא שיצאו ישראל מן הגלות בדאגה (ס"א בדוחק) העניות, ובימין יצאו, מפני שהצדיק שהוא ח"י עולמות, הוא עני, ונקשר בימין, שהוא פסח, כגון ישראל הנאמר בהם (יחזקאל טז ז') ואת ערום ועריה [ערום בזכר, ועריה בנוקבא, כלומר לכאורה אין משפיע ואין מקבל] וזה יונה (הנביא) הוא יונה של תיבת נח.

דָבָר אַחֵר (יונה ב, יא) וַיֹּאמֶר יהו"ה לַדָּג וַיָּקֵא אֶת הַיוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה, קָם סָבָא מִבָּתַר טוּלָא פָּתַח וְאָמַר, וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא (במדבר יא, ז), מַאי כִּזְרַע גַּד, אֶלָּא גַד אִיהוּ יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, גְמוֹ"ל דַּלִּי"ם, כִּזְרַע גַּד דָּא יוֹנָה י' וַדַּאי, טִפָּה חִוַּורְתָּא, דְּבֵיהּ אִשְׁתַּלִּים גַּד וְאִתְעֲבִיד גִּיד, וְעַל דָּא הַאי זַרְעָא דְאִיהִי יוּ"ד דְּאִיהִי טִפָּה קַדִּישָׁא, אִתְּמַר (יונה ב, יא) וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה דְאִיהִי נוּקְבָא, וּמִמַּה דַּהֲוַת יַבָּשָׁה ה' אִתְקְרִיאַת אֶרֶץ, לְאַפָּקָא זַרְעִין וְאִיבִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, י) וַיִּקְרָא אלהי"ם לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוִה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, דָּא מִקְוִה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעִת צָרָה (ירמיה יד, ח).

תרגום לעברית: דבר אחר (יונה ב, יא) ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה, קם סבא מאחרי הצל [כי טולא בארמית הוא צל, ומתכוון הכתוב לומר כי הסבא רוצה לגלות סוד, כי סוד הוא מכוסה ונבחן שנמצא מאחורי הצל, שצל נקרא הסתרה] פתח [את צינור השפע] ואמר פסוק מובן ליודעי סוד, והמן כזרע גד הוא (במדבר יא ז) מה הוא כזרע גד, אלא גד הוא ימין ושמאל [שהוא גומל דלים, גומל סובב על ימין, דלים סובב על שמאל] כזרע גד, זה יונה, י' ודאי [כאן משוה הכתוב את יונה לזרע גד, מדוע? כשם שג-ד הוא גומל דלים כלומר יש בו משפיע ומקבל, מיטיב ומוטב, כי ג' שלוש מספר אי זוגי הנבחן לזכר, וד' ארבע מספר זוגי הנבחן לנקבה, כך גם יונה [כלומר אות י' שבשם יונה] שהיא טיפה לבנה אשר בה נשלם גד (בגימטריה שבע) ונעשה גיד (בגימטריה שבע עשרה שהוא בגימטריה טו"ב) ועל זה אותו זרע שהוא יו"ד, שהוא טיפה קדושה נאמר (יונה ב, יא) ויקא את יונה אל היבשה, שהיא הנוקבא, וממה שהיתה יבשה ה' נקראת ארץ להוציא זרעים ופירות, הוא זה שכתוב (בראשית א, י) ויקרא אלהים ליבשה ארץ, ולמקוה המים קרא ימים, זה מקוה ישראל מושיעו בעת צרה (ירמיה יד, ח). פירוש, מדוע דורש הסבא את הפסוק והמן כזרע גד ומשווה בינו לבין יונה, מה בין הביטוי 'כזרע גד' ליונה? ויש לומר כי כפי שבזרע המן יש ימין ושמאל משפיע ומקבל מיטיב ומוטב, את אותו יחס מוצאים בפסוק המספר על יונה, 'ויקא את יונה אל היבשה', כאשר מקיא הדג את יונה ממנו, נמשלת אותה הקאה, לזריעת האות י' שבשם יונה, ביבשה, הנמשלת לאות ה' דשם הויה, ואז כתוצאה ממפגש של אות י' באות ה', של משפיע ומקבל, כתוב וירא אלהים כי טוב, כי טו"ב גימטריה שבע עשרה, ו-גיד גימטריה שבע עשרה, וכאן רומז הסבא כי הקשר של משפיע ומקבל נרמז בביטוי כזרע גד, ובפסוק המתאר את יונה מוקא אל היבשה, אותו רעיון, אך בציור שונה. כי ממפגש של משפיע ומקבל נולד רצון (ארץ) והרצון עושה זרעים ופירות, והוא מצביע על רצונו להטיב לנבראיו הנקרא טוב, ופה רומז הסבא על מקוה המים, הנקרא מקוה ישראל, ואומר כי דווקא כאשר ישראל מקווים אל מקור אחד ככתוב ויקוו המים אל מקום אחד, אז נראית היבשה, כלומר הישועה. כאן יוצר הסבא הקבלה בין שני פסוקים האחד מבראשית יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה, והפסוק השני הוא מהנביא, (ירמיהו יד, ח) מקווה ישראל מושיעו בעת צרה, ואומר כ ידווקא כאשר ישראל מקווים ומתפללים למקום אחד או למקור אחד, כמפי שנקוו המים במעשה בראשית, אז נראית היבשה שהיא למעשה הישועה.

כי המים הם משל לארועי הזמן, וכאשר מייחדים את כל ארועי הזמן אל מקור אחד, אז נראת היבשה אותיות שב י"ה, כלומר רואים את ההגיון שבכל דבר ודבר, וזאת הישועה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

מהו בעדי עדיים בפניומיות

מהו שאמר הנביא "וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים שָׁדַיִם נָכֹנוּ" (יחזקאל ט"ז ז')? שאנו קוראים בהגדה של פסח?

ויש לומר כי הפסוק נאמר על כנסת ישראל, שלושת הפעלים ותרבי ותגדלי ותבואי, מציינים שלושה מצבים, ותרבי מלמד על פריה ורביה שהיתה לישראל במצרים שנאמר "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד", (בראשית מ"ז, כ"ז).

ותגדלי מלמד על יציאת מצרים שנאמר גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וסמוך לו  כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה, אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה (שמות י"א).

ותבאי שנאמר וַיִּתְיַצְּבוּ, בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות י"ט) למתן תורה.

גם ניתן לפרש כי שלושת הפעלים סובבים על ג' הקווין חסד דין ורחמים או ימין שמאל ואמצע באופן הבא, ותרבי במצרים  - קו שמאל (דין), ותגדלי במצות המילה - קו ימין (חסד), ותבואי למרגלות הר סיני - קו אמצעי (רחמים).

מהו אם כן כן פירוש הביטוי בעדי עדיים? יכול אדם לומר כי בעדי עדיים הוא שיא היופי ומירב התכשיטים, כפי שמקשטים כלה לקראת החתן, אך זהו פירוש חיצוני, מהו אם כן הפירוש הפנימי של בעדי עדיים? ויש לומר כי מילת בעדי היא גימטריה של שם אלהים, (86) וכאשר נתבונן במילה עדיים נראה כי אות ע' כתובה משלוש אותיות ו', אות ד' משתי אותיות ו', אות ם' סופית ארבע אותיות ו', בסך הכל תשע אותיות ו', תשע פעמים שש שהיא ערכה של אות ו' נותנות 54 ועוד שתי פעמים י' הרי 74, או עד. כלומר הצרוף בעדי עדיים פירושו עד ששם אלהים נהיה שם הויה, שהוא מקום הזיווג, כמו שכתוב שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ ( הושע י"ד ב').

גם מילת עד היא אותיות דע שהוא מקום הזיווג בין חכמה ובינה, בין הבורא לנברא, ככתוב דע את אלוקי אביך ועבדהו (דברי הימים א' כ"ח).

ומהו שדים נכונו? שדים גימטריה שנ"ד ועם הכולל שהוא אחד הרי שנ"ה והוא רומז לפרצוף לבנה (הנוקבא), נכנו, נחלק לשני חלקים כ"ו, נ"נ, כ"ו הוא גימטריה של שם הויה, נ"נ גימטריה מאה, שהיא אמה, או אימא בינה, והפירוש שדים נכונו הוא שפרצוף לבנה מואר בשם הויה, הוא שמו במידת הרחמים, המושפע מאימא בינה.

שנה טובה לכולם